תוספות על חולין צ״ג

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור חולין צ״ג
1 חֵלֶב שֶׁהַבָּשָׂר חוֹפֶה אוֹתוֹ מוּתָּר, אַלְמָא שֶׁעַל הַכְּסָלִים אָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא שֶׁבְּתוֹךְ הַכְּסָלִים, הָכָא נָמֵי שֶׁעַל הַכְּלָיוֹת אָמַר רַחֲמָנָא וְלֹא שֶׁבְּתוֹךְ הַכְּלָיוֹת.
2 גּוּפָא, אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: חֵלֶב שֶׁהַבָּשָׂר חוֹפֶה אוֹתוֹ – מוּתָּר. אִינִי? וְהָאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הַאי תַּרְבָּא דְּתוּתֵי מָתְנֵי – אֲסִיר!
3 אָמַר אַבָּיֵי: בְּהֵמָה בְּחַיֶּיהָ פָּרוֹקֵי מִיפַּרְקָא. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲנָא לָאו טַבָּחָא אֲנָא וְלָאו בַּר טַבָּחָא אֲנָא, וּנְהִירְנָא דְּהָכִי הֲווֹ אָמְרִי בֵּי מִדְרְשָׁא: בְּהֵמָה בְּחַיֶּיהָ פָּרוֹקֵי מִיפַּרְקָא.
4 אָמַר רַבִּי אַבָּא, אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: חֵלֶב שֶׁעַל הֶמְסֵס וּבֵית הַכּוֹסוֹת אסורין אָסוּר, וְעָנוּשׁ כָּרֵת, וְזֶהוּ חֵלֶב שֶׁעַל הַקֶּרֶב. אָמַר רַבִּי אַבָּא, אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: הַאי תַּרְבָּא דִּקְלִיבוּסְתָּא אָסוּר, וְעָנוּשׁ כָּרֵת, וְזֶהוּ חֵלֶב שֶׁעַל הַכְּסָלִים.
5 וְאָמַר רַבִּי אַבָּא, אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: חוּטִין שֶׁבַּיָּד אֲסוּרִין. אָמַר רַב סָפְרָא: מֹשֶׁה, מִי אָמַר רַחֲמָנָא ״לָא תֵּיכוֹל בִּישְׂרָא״? אָמַר רָבָא: מֹשֶׁה, מִי אָמַר רַחֲמָנָא ״אֲכוֹל דְּמָא״? חַתְכֵיהּ וּמַלְחֵיהּ, אֲפִילּוּ לִקְדֵירָה נָמֵי שַׁפִּיר דָּמֵי.
6 אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: רֵישׁ מְעַיָּא בְּאַמְּתָא בָּעֵי גְּרִירָה, וְזֶהוּ חֵלֶב שֶׁעַל הַדַּקִּין.
7 וְאָמַר רַב יְהוּדָה: חוּטִין שֶׁבָּעוֹקֶץ אֲסוּרִין. חַמְשָׁא חוּטֵי אִית בֵּיהּ בְּכַפְלָא, תְּלָתָא מִיַּמִּינָא וְתַרְתֵּי מִשְּׂמָאלָא. תְּלָתָא מִפַּצְלִי לִתְרֵי תְּרֵי, תְּרֵי מִפַּצְלִי לִתְלָתָא תְּלָתָא. נָפְקָא מִינַּהּ, דְּאִי שָׁלֵיף לְהוּ עַד דְּחַמִּימֵי – מִשְׁתַּלְּפִי, וְאִי לָא – בָּעֵי חַטּוֹטֵי בָּתְרַיְיהוּ.
8 אָמַר אַבָּיֵי, וְאִיתֵּימָא רַב יְהוּדָה: חַמְשָׁא חוּטֵי הָווּ, תְּלָתָא מִשּׁוּם תַּרְבָּא, וּתְרֵין מִשּׁוּם דְּמָא. דִּטְחָלֵי וּדְכַפְלֵי וּדְכוּלְיָתָא – מִשּׁוּם תַּרְבָּא, דִּידָא וּדְלוֹעָא – מִשּׁוּם דְּמָא.
9 לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ – הָנֵי דְּמִשּׁוּם דְּמָא, אִי מְחַתֵּךְ לְהוּ וּמָלַח לְהוּ – שַׁפִּיר דָּמֵי, הָנָךְ – לֵית לְהוּ תַּקַּנְתָּא.
10 אָמַר רַב כָּהֲנָא, וְאִיתֵּימָא רַב יְהוּדָה: חַמְשָׁא קְרָמֵי הָווּ, תְּלָתָא מִשּׁוּם תַּרְבָּא, וּתְרֵי מִשּׁוּם דְּמָא. דִּטְחָלֵי דְּכַפְלֵי וּדְכוּלְיָתָא מִשּׁוּם תַּרְבָּא, דְּבֵיעֵי וּדְמוֹקְרָא מִשּׁוּם דְּמָא.
11 רַב יְהוּדָה בַּר אוֹשַׁעְיָא הֲוָה קָא קָלֵיף לֵיהּ טְחָלָא לְלֵוִי בְּרֵיהּ דְּרַב הוּנָא בַּר חִיָּיא, הֲוָה קָא גָאֵים לֵיהּ מֵעִילַּאי. אֲמַר לֵיהּ: חוֹת בֵּיהּ טְפֵי. אֲתָא אֲבוּהּ אַשְׁכְּחֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר אֲבוּהּ דְּאִמָּךְ מִשּׁוּם דְּרַב, וּמַנּוּ רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: לֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא שֶׁעַל הַדַּד בִּלְבָד.
12 אִינִי? וְהָאָמַר רַב הַמְנוּנָא: תָּנָא קְרוּם שֶׁעַל הַטְּחוֹל אָסוּר, וְאֵין חַיָּיבִים עָלָיו. הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא שֶׁעַל הַדַּד – אַמַּאי אֵין חַיָּיבִין עָלָיו? אֶלָּא דְּכוּלֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ: אִי תַּנְיָא – תַּנְיָא.
13 גּוּפָא, אָמַר רַב הַמְנוּנָא: תָּנָא, קְרוּם שֶׁעַל הַטְּחוֹל אָסוּר וְאֵין חַיָּיבִין עָלָיו, קְרוּם שֶׁעַל גַּבֵּי כּוּלְיָא אָסוּר וְאֵין חַיָּיבִין עָלָיו. וְהָתַנְיָא: חַיָּיבִין עָלָיו!
14 טְחוֹל אַטְּחוֹל לָא קַשְׁיָא: הָא כְּנֶגֶד הַדַּד, הָא שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַדַּד.
15 כּוּלְיָא אַכּוּלְיָא נָמֵי לָא קַשְׁיָא: הָא בְּעִילָּאָה, הָא בְּתַתָּאָה.
16 בֵּיעֵי חֲשִׁילָתָא, רַב אַמֵּי וְרַב אַסִּי – חַד אָסַר וְחַד שָׁרֵי. מַאן דְּאָסַר,
17 מִדְּלָא קָא בָרְיָין, הָנֵי אֵבֶר מִן הַחַי נִינְהוּ. מַאן דְּשָׁרֵי, מִדְּלָא קָא מַסְרְחָן, הָנֵי חִיּוּתָא אִית בְּהוּ.
18 וְאִידָּךְ, הַאי דְּלָא קָא מַסְרְחָן – דְּלָא קָא שָׁלֵיט בְּהוּ אַוֵּירָא, וְאִידָּךְ – הַאי דְּלָא בָּרְיָין, כְּחִישׁוּתָא הוּא דִּנְקַט לְהוּ.
19 אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְרַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא: הָנֵי בֵּיעֵי חֲשִׁילָתָא שַׁרְיָין, וְאַתְּ לָא תֵּיכוֹל מִשּׁוּם ״וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ״.
20 אָמַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי: הָנֵי בֵּיעֵי דְּגַדְיָא, עַד תְּלָתִין יוֹמִין שַׁרְיָין בְּלָא קְלִיפָה, מִכָּאן וְאֵילָךְ – אִי אזַרְעָן אֲסוּרִין, וְאִי לָא אזַרְעָן שַׁרְיָין. מְנָא יָדְעִינַן? אִי אִית בְּהוּ שׁוּרְיָיקֵי סוּמָּקֵי – אֲסִירָן, לֵית בְּהוּ שׁוּרְיָיקֵי סוּמָּקֵי – שַׁרְיָין.
21 אוּמְצֵי בֵּיעֵי וּמְזִירְקֵי, פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא. בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ, רָבִינָא לְקוּלָּא וְרַב אַחָא לְחוּמְרָא, וְהִלְכְתָא כְּרָבִינָא לְקוּלָּא, לְבַר מֵהָנֵי תְּלָת דְּרַב אַחָא לְקוּלָּא וְרָבִינָא לְחוּמְרָא, וְהִלְכְתָא כְּרַב אַחָא לְקוּלָּא.
22 אוּמְצָא דְּאַסְמֵיק, חַתְכַהּ וּמַלְחַהּ – אֲפִילּוּ לִקְדֵרָה נָמֵי שַׁפִּיר דָּמֵי. תַּלְיַיהּ נָמֵי בְּשַׁפּוּדָא, דָּאֵיב דְּמָא. אַגּוּמְרֵי – פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא: חַד אָמַר: מִשְׁאָב שָׁאיְבִי לֵיהּ, וְחַד אָמַר: מִצְמָת צָמְתִי לֵיהּ. וְכֵן בֵּיעֵי, וְכֵן מְזִירְקֵי.
23 רֵישָׁא בְּכִיבְשָׁא, אוֹתְבֵיהּ אַבֵּית הַשְּׁחִיטָה – דָּיֵיב דְּמָא וּשְׁרֵי. אַצְּדָדִין – מִיקְפָּא קָפֵי וַאֲסִיר. אוֹתְבֵיהּ אַנְּחִירֵיהּ, דָּץ בֵּיהּ מִידֵּי – שְׁרֵי, וְאִי לָא – אֲסִיר.
24 אִיכָּא דְּאָמְרִי: אַנְּחִירֵיהּ וְאַבֵּית הַשְּׁחִיטָה – דָּאֵיב, אַצְּדָדִין – אִי דָּץ בֵּיהּ מִידֵּי – שְׁרֵי, וְאִי לָא – אֲסִיר.
25 אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, שְׁנֵי גִּידִין הֵן: הַפְּנִימִי סָמוּךְ לָעֶצֶם – אָסוּר, וְחַיָּיבִין עָלָיו; חִיצוֹן סָמוּךְ לַבָּשָׂר – אָסוּר, וְאֵין חַיָּיבִין עָלָיו.
26 וְהָתַנְיָא: פְּנִימִי סָמוּךְ לַבָּשָׂר! אָמַר רַב אַחָא אָמַר רַב כָּהֲנָא: אִיקְּלוֹדֵי מִיקְּלִיד.
27 וְהָא תַּנְיָא: חִיצוֹן הַסָּמוּךְ לָעֶצֶם! אָמַר רַב יְהוּדָה: הֵיכָא דְּפָרְעִי טַבָּחֵי.
28 אִיתְּמַר: טַבָּח שֶׁנִּמְצָא חֵלֶב אַחֲרָיו, רַב יְהוּדָה אָמַר: בְּכִשְׂעוֹרָה, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: בִּכְזַיִת.
29 אָמַר רַב פָּפָּא: וְלָא פְּלִיגִי, כָּאן – לְהַלְקוֹתוֹ, כָּאן – לְעַבְּרוֹ.
30 אָמַר מָר זוּטְרָא: כִּשְׂעוֹרָה בְּמָקוֹם אֶחָד, כְּזַיִת – אֲפִילּוּ בִּשְׁנַיִם וּבִשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת. וְהִלְכְתָא: לְהַלְקוֹתוֹ – בִּכְזַיִת, לְעַבְּרוֹ – בְּכִשְׂעוֹרָה.
31 אֵין הַטַּבָּחִין נֶאֱמָנִין וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חָזְרוּ לוֹמַר נֶאֱמָנִין.
32 אָמַר רַב נַחְמָן: אִכַּשּׁוּר דָּרֵי? מֵעִיקָּרָא דַּהֲווֹ סָבְרִי לַהּ כְּרַבִּי מֵאִיר – לָא הֲווֹ מְהֵימְנִי, וּלְבַסּוֹף סָבְרִי כְּרַבִּי יְהוּדָה.
33 אִיכָּא דְּמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: נֶאֱמָנִין עָלָיו וְעַל הַחֵלֶב. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חָזְרוּ לוֹמַר אֵין נֶאֱמָנִין. אָמַר רַב נַחְמָן: בִּזְמַן הַזֶּה נֶאֱמָנִין.
34 אִכַּשּׁוּר דָּרֵי? מֵעִיקָּרָא סַבְרוּהָ כְּרַבִּי יְהוּדָה, הֲדַר סַבְרוּהָ כְּרַבִּי מֵאִיר.
35 כַּמָּה דַּהֲווֹ דְּכִירִי לַהּ לִדְרַבִּי יְהוּדָה – לָא מְהֵימְנֵי, וְהַשְׁתָּא דְּאִנַּשְׁיוּהָ לִדְרַבִּי יְהוּדָה – מְהֵימְנֵי.
36 וְעַל הַחֵלֶב – חֵלֶב, מַאן דְּכַר שְׁמֵיהּ? הָכִי קָאָמַר: אֵין נֶאֱמָנִין עָלָיו וְעַל הַחֵלֶב, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: נֶאֱמָנִין עָלָיו וְעַל הַחֵלֶב.
37 מַתְנִי׳ שׁוֹלֵחַ אָדָם יָרֵךְ לְגוֹי שֶׁגִּיד הַנָּשֶׁה בְּתוֹכָהּ, מִפְּנֵי שֶׁמְּקוֹמוֹ נִיכָּר.
38 גְּמָ׳ שְׁלֵמָה – אִין, חֲתוּכָה – לָא. בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בִּמְקוֹם שֶׁאֵין מַכְרִיזִין,
פירוש תוספות על חולין צ״ג
1 משה מי אמר רחמנא לא תאכל בישרא - דס"ד דאסר להו אפילו חתכו ומשום חלב:
2 חתכיה ומלחיה אפילו לקדרה שפיר דמי - מכלל דעד השתא משמע דלא הוה מיירי לקדרה אלא לצלי ואפילו הכי קאמר דאסור לפי שלא חתכה והא דקאמר לקמן גבי בשרא דאסמיק שפדיה בשפודא מידב דאיב דמא וכן ביעי וכן מיזרקי ופירש בקונטרס בלא חתכיה ומלחיה לא בעי למימר שלא עשה לא חתיכה ולא מליחה דהא חתיכה בעי אף לצלי כדמשמע הכא אלא ר"ל שלא עשה שתיהם אלא חתיכה לבדה ובקונטרס נקט לשון הגמ' דקאמר חתכיה ומלחיה ולצלי אין צריך חתכיה ומלחיה ודוחק לחלק דהתם מיירי במיזרקי בפני עצמן כשהוא חוץ לצואר לכך לא בעי חתיכה לצלי שדרך מקום חתך שלהם יצא הדם אבל הכא מיירי שהחוטין שלימין בתוך היד לכך לא בעי חתיכה לצלי ואם היינו אומרים כן היה קשה לפירוש ר"ת דפירש שכמו שנהגו העולם לבשל כבד בקדרה אחר צליה כן מותר לבשלו בקדרה אחר מליחה כששהה שיעור מליחה משום דמליח הרי הוא כרותח והיינו כרותח דצלי מדנתן ה"ג שיעור לשהיית מליחה כשיעור צלייה והשתא לא יתכן דאם לא היה צריך כאן חתיכה לצלי אם כן לא היה ראיה מצלי למליחה דהא צלי מפלט טפי ממליחה דלצלי לא בעי חתיכה ויהא מותר לבשלו בקדרה ועם המליחה בעיא חתיכה לקדרה:
3 חמשה חוטי איתא בכפלי - פירש בקונטרס שמחוברים בראשי צלעות שתחת החזה וצריך ליזהר אותם הקונים חלק של פנים לחטט אחריהם עד החזה:
4 בעי לחטוטי בתרייהו - חטיטה לא הוי אלא מדרבנן חדא דהא חלב אמר רחמנא ולא חוטין ועוד שעל הכסלים ולא תוך הכסלים ומ"מ צריך לחטט אחריהם מדרבנן ולא דמי לבשר החופה את החלב דשרי דהכא בהמה בחייה פרוקי מיפרקא ונמשכין החוטין בהליכתה ומתגלים אי נמי כיון דבלאו הכי רובן גלוים אף מה שבתוך הבשר אסור מדרבנן:
5 מדלא קא בריין הני אבר מן החי נינהו - מן התורה לא הוי אבר מן החי כיון שמחוברים הם מעט הם ניתרין בשחיטה כאברים המדולדלים ואין בהם אלא מצות פרוש בלבד כדאמר בפרק בהמה המקשה לעיל חולין דף עד.:
6 משום אל תטוש - סבר כרב אשי דאמר בפ"ק לעיל חולין דף יח: דהיכא דדעתיה לחזור נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם א"נ ככ"ע ואת לא תיכול במקומו קאמר:
7 רישא בכיבשא - יש שנותנים תרנגולת במים אחר שחיטה וטומנין אותה ברמץ להסיר הנוצה אע"ג דברישא בכיבשא לא שרי אלא היכא דאותביה אנחיריה היינו משום דיש בראש עצמות הרבה ודברים המעכבים את הדם מלצאת אבל בתרנגולת האש מישאב שאיב דמא ובה"ג כתוב האי מאן דמטוי רישא צריך לאתנוחי לבית השחיטה מתתאי כי היכי דנידוב דמא ואי אישתלי והפכיה מוקרא הוא דאסור באכילה ורישא גופה שרי משמע דלא אסור אלא משום קרום של מוח שיש בו דם ולכך גם המוח אסור שמתבשל בדם הקרום אבל תרנגולת דליכא למימר הכי שריא ונראה דגם חוטין שבלחי אסורין אם לא חתכן מתחלה שגם הם אסורין משום דם כדאמר לקמן חולין דף קלג.:
8 שני גידים הם - כאן פי' בקונטרס דקרי ליה פנימי משום דמובלע הרבה עד סמוך לעצם וחיצון משום דסמוך לבשר ואינו מובלע כל כך ובריש פירקין פירש בענין אחר:
9 נאמנין עליו ועל החלב - בסתם חלב איירי דחלבו של גיד שרי ר' יהודה לגמרי ולא שייך למימר ביה נאמנות כדפירשתי ועוד דאי בחלב דגיד איירי הוה ליה לאקשויי ממתני' לשמואל דשרי לדברי הכל והכא אסר לד"ה ולשנויי דמותר דקאמר שמואל מן התורה קאמר כדמשני לעיל אברייתא ועוד דהול"ל עליו ועל חלבו אי אחלבו דגיד קאי אלא בסתם חלב איירי ופליגי דרבי מאיר סבר דאין נאמנין בגיד הנשה דצריך חטיטה ואיכא טירחא ובחלב נמי אע"ג דליכא טירחא כולי האי כמו בגיד החמירו עליה שלא להאמינו כיון דחמיר איסוריה ואיכא ביה נמי טירחא לכך אין נאמנין ולרבי יהודה נאמנין בגיד משום דלא בעי אלא גמימה ובחלב נמי אע"ג דאיכא ביה טירחא טפי מבגיד לרבי יהודה מכל מקום לית ביה טירחא כמו בגיד לרבי מאיר:
10 חזרו לומר נאמנין - אגיד קאי ולא אחלב:
11 חלב מאן דכר שמיה - לעיל חולין דף פט: דקאמר רבי יהודה אינו נוהג בשליל וחלבו מותר לא פריך הכי משום דחלבו מותר מילתא באפי נפשיה היא כדמפרש שמואל לעיל חולין צב: אבל הכא חדא מילתא היא ונאמנין עליו ועל החלב דנאמנין קאי אתרוייהו ומשמע דבתרוייהו קאתי לפלוגי עליה דרבי מאיר: