תוספות על חולין ס״ז

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור חולין ס״ז
1 הַטֵּל פְּרָט בֵּינֵיהֶם וְדוּנֵם בִּכְלָל וּפְרָט וּכְלָל, ״בַּמָּיִם״ – כָּלַל, ״בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים״ – פָּרַט, ״בַּמַּיִם״ – חָזַר וְכָלַל.
2 כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל – אִי אַתָּה דָן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט, מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ מַיִם נוֹבְעִים, אַף כֹּל מַיִם נוֹבְעִים. מַאי רַבִּי? חֲרִיצִין וּנְעִיצִין לְאִיסּוּרָא, וּמַאי מַעֵט? בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת לְהֶתֵּירָא.
3 וְאֵימָא: מָה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ – מַיִם גְּדֵלִין עַל גַּבֵּי קַרְקַע, אַף כֹּל מַיִם גְּדֵלִין עַל גַּבֵּי קַרְקַע. וּמַאי רַבִּי? אֲפִילּוּ בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת לְאִיסּוּרָא, וּמַאי מַעֵט? מַעֵט כֵּלִים!
4 אִם כֵּן, ״תֹּאכְלוּ״ מַאי אַהֲנִי לֵיהּ?
5 דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא: ״בַּמָּיִם״ ״בַּמַּיִם״ שְׁתֵּי פְעָמִים, אֵין זֶה כְּלָל וּפְרָט, אֶלָּא רִיבָּה וּמִיעֵט. ״בַּמָּיִם״ – רִיבָּה, ״בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים״ – מִיעֵט, ״בַּמַּיִם״ – חָזַר וְרִיבָּה. רִיבָּה וּמִיעֵט וְרִיבָּה – רִיבָּה הַכֹּל. מַאי רַבִּי? חֲרִיצִין וּנְעִיצִין לְאִיסּוּרָא, וּמַאי מַעֵט? בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת לְהֶתֵּירָא.
6 אֵימָא: מַאי רַבִּי? בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת לְאִיסּוּרָא, וּמַאי מַעֵט? מַעֵט כֵּלִים. אִם כֵּן, ״תֹּאכְלוּ״ מַאי אַהֲנִי לֵיהּ?
7 וְאֵיפוֹךְ אֲנָא, כִּדְתָנֵי מַתִּתְיָה, דְּתָנֵי מַתִּתְיָה בַּר יְהוּדָה: מַאי רָאִיתָ לְרַבּוֹת בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת לְהֶתֵּירָא, וּלְהוֹצִיא חֲרִיצִין וּנְעִיצִין לְאִיסּוּרָא? מְרַבֶּה אֲנִי בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת שֶׁהֵן עֲצוּרִים כְּכֵלִים, וּמוֹצִיא אֲנִי חֲרִיצִין וּנְעִיצִין שֶׁאֵין עֲצוּרִין כְּכֵלִים.
8 הֵי סָתוּם וְהֵי מְפוֹרָשׁ? פְּלִיגִי בַּהּ רַב אַחָא וְרָבִינָא: חַד אָמַר: יֵשׁ לוֹ – מְפוֹרָשׁ, וְאֵין לוֹ – סָתוּם, וְחַד אָמַר: אֵין לוֹ – מְפוֹרָשׁ, וְיֵשׁ לוֹ – סָתוּם.
9 מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר יֵשׁ לוֹ מְפוֹרָשׁ? אָמַר לָךְ: מִינֵּיהּ הוּא דְּקָא מִשְׁתְּרוּ כֵּלִים.
10 מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר אֵין לוֹ מְפוֹרָשׁ? דְּהַאי הוּא דְּקָמוֹכַח אַהַאיְךְ, דְּאִי מֵהַאיְךְ הֲוָה אָמֵינָא: בְּכֵלִים, אַף עַל גַּב דְּאִית לֵיהּ – נָמֵי לָא תֵּיכוּל.
11 אָמַר רַב הוּנָא: לָא לִשְׁפֵּי אִינָשׁ שִׁיכְרָא בְּצִבְיָיתָא בְּאוּרְתָּא, דִּילְמָא פָּרֵישׁ לְעֵיל מִצִּבְיָיתָא וַהֲדַר נָפֵיל לְכָסָא, וְהָוֵי וְקָא עוֹבַר מִשּׁוּם ״שֶׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ״.
12 אִי הָכִי, בְּמָנָא נָמֵי, דִּלְמָא פָּרֵישׁ לְדַפְנָא דְּמָנָא וַהֲדַר נָפֵיל לְמָנָא? הָתָם הַיְינוּ רְבִיתֵיהּ.
13 וּמְנָא תֵּימְרַאּ, דְּתַנְיָא: מִנַּיִן לְרַבּוֹת בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת, שֶׁשּׁוֹחֶה וְשׁוֹתֶה מֵהֶן וְאֵינוֹ נִמְנָע? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם״. וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא פָּרֵישׁ לְדַפְנָא וַהֲדַר נָפֵיל? אֶלָּא הַיְינוּ רְבִיתֵיהּ. הָכָא נָמֵי הַיְינוּ רְבִיתֵיהּ.
14 אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב הוּנָא: תַּנְיָא דִּמְסַיַּיע לָךְ, ״כׇּל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ״ – לְרַבּוֹת יַבְחוּשִׁין שֶׁסִּינְּנָן; טַעְמָא דְּסִינְּנָן, הָא לָא סִינְּנָן – שְׁרֵי.
15 אָמַר שְׁמוּאֵל: קִישּׁוּת שֶׁהִתְלִיעָה
16 בְּאִבֶּיהָ אֲסוּרָה מִשּׁוּם ״הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ״.
17 לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ, דְּתָנֵי חֲדָא: ״עַל הָאָרֶץ״ – לְהוֹצִיא אֶת הַזִּיזִין שֶׁבָּעֲדָשִׁים, וְאֶת הַיַּתּוּשִׁים שֶׁבַּכַּלִּיסִים, וְתוֹלַעַת שֶׁבַּתְּמָרִים וְשֶׁבַּגְּרוֹגְרוֹת. וְתַנְיָא אִידַּךְ: ״כׇּל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ״ – לְרַבּוֹת תּוֹלַעַת שֶׁבְּעִיקָּרֵי זֵיתִים וְשֶׁבְּעִיקָּרֵי גְפָנִים.
18 מַאי לָאו, אִידֵּי וְאִידֵּי בְּפֵירָא, וְהָא בְּאִבֵּיהּ, וְהָא שֶׁלָּא בְּאִבֵּיהּ?
19 לָא, אִידִי וְאִידִי בְּאִבֵּיהּ, וְלָא קַשְׁיָא: הָא בְּפֵירָא, הָא בְּאִילָנָא גּוּפֵאּ.
20 דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי ״תּוֹלַעַת שֶׁבְּעִיקָּרֵי זֵיתִים וְשֶׁבְּעִיקָּרֵי גְפָנִים״, שְׁמַע מִינַּהּ.
21 בָּעֵי רַב יוֹסֵף: פְּרָשָׁהּ וּמֵתָה, מַהוּ? מִקְצָתָהּ, מַהוּ? לַאֲוִיר הָעוֹלָם, מַהוּ? תֵּיקוּ.
22 בָּעֵי רַב אָשֵׁי: לְגַג תְּמָרָה מַהוּ? לְגַג גַּרְעִינָתָהּ מַהוּ? מִתְּמָרָה לִתְמָרָה מַהוּ? תֵּיקוּ.
23 אָמַר רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: קוּקְיָאנֵי אֲסִירִי, מַאי טַעְמָא? מֵעָלְמָא אָתוּ.
24 מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי: אִי מֵעָלְמָא אָתוּ, לִישְׁתַּכְחוּ דֶּרֶךְ בֵּית הָרֶיעִי.
25 אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: קוּקְיָאנֵי שְׁרוּ. מַאי טַעְמָא? מִינֵּיהּ גָּבְלִי. אָמַר רַב אָשֵׁי: פְּשִׁיטָא, דְּאִי מֵעָלְמָא קָא אָתוּ – לִישְׁתַּכְחוּ דֶּרֶךְ בֵּית הָרֶיעִי!
26 וְהִלְכְתָא: קוּקְיָאנֵי אֲסִירִי, מַאי טַעְמָא? מֵינָם נָיֵים וְעָיְילִי לֵיהּ בְּאוּסְיֵיהּ תּוֹלָעִים. דַּרְנֵי דְּבִשְׂרָא – אֲסִירִי, דְּכַוְורֵי – שַׁרְיָין.
27 אֲמַר לַהּ רָבִינָא לְאִימֵּיהּ: אַבְלַע לִי וַאֲנָא אֵיכוֹל, אֲמַר לֵיהּ רַב מְשַׁרְשְׁיָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַחָא לְרָבִינָא: מַאי שְׁנָא מֵהָא דְּתַנְיָא ״וְאֶת נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ״ לְרַבּוֹת אֶת הַדְּרָנִים שֶׁבַּבְּהֵמָה?
28 אֲמַר לֵיהּ: הָכִי הַשְׁתָּא? בְּהֵמָה בִּשְׁחִיטָה הוּא דְּמִשְׁתַּרְיָא, וְהָנֵי מִדְּלָא קָא מַהְנְיָא לְהוּ שְׁחִיטָה – בְּאִיסּוּרַיְיהוּ קָיְימָן, אֲבָל דָּגִים בַּאֲסִיפָה בְּעָלְמָא מִישְׁתְּרוּ, וְהָנֵי כִּי קָא גָבְלָן – בְּהֶיתֵּרָא קָא גָבְלָן.
29 תָּנוּ רַבָּנַן: ״הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן״ – זֶה נָחָשׁ, ״כֹּל״ – לְרַבּוֹת הַשִּׁילְשׁוּל וְאֶת הַדּוֹמֶה לְשִׁילְשׁוּל, ״עַל אַרְבַּע״ – זֶה עַקְרָב, ״כֹּל הוֹלֵךְ״ – לְרַבּוֹת אֶת הַחִיפּוּשִׁית וְאֶת הַדּוֹמֶה לְחִיפּוּשִׁית, ״מַרְבֵּה רַגְלַיִם״ – זֶה נָדָל, ״עַד כׇּל״ – לְרַבּוֹת אֶת הַדּוֹמֶה וְאֶת הַדּוֹמֶה לַדּוֹמֶה.
30 תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דּוֹרְמַסְקִית אוֹמֵר: לִוְיָתָן דָּג טָהוֹר הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים״, ״תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חֶרֶשׂ״; ״אֲפִיקֵי מָגִנִּים״ – אֵלּוּ קַשְׂקַשִּׂים שֶׁבּוֹ, ״תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חֶרֶשׂ״ – אֵלּוּ סְנַפִּירִין שֶׁפּוֹרֵחַ בָּהֶן.
31 הֲדַרַן עֲלָךְ אֵלּוּ טְרֵפוֹת.
פירוש תוספות על חולין ס״ז
1 במים במים שני פעמים אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט - פי' בקונטרס משום דברבוי ומיעוט מדריש איצטריך תאכלו קמא למישרי בורות שיחין ומערות דאתו ברבוי ומיעוט ורבוי דאסור דאילו כלל ופרט דרשינן לא הוה מתרבי בורות ולא איצטריך תאכלו יתירא דקסבר תנא דבי ר' ישמעאל כללא קמא דוקא ולא מרבינן בכלל בתרא אלא מידי דדמי ליה בכל צד לפרט דהיינו נובעין וצריך לומר דסוגיא דלעיל דדריש כלל ופרט וכלל ואפ"ה איצטריך ליה לתאכלו להתיר בורות שיחין ומערות קסבר כללא בתרא דוקא והוו מתרבו בורות שיחין ומערות אע"ג דלא דמו אלא בחד צד שהם מים הגדלים על גבי קרקע וכי פריך אי מה הפרט מפורש מים הגדלים על גבי קרקע ורבי אפילו בורות שיחין ומערות לאיסורא הוה מצי לשנויי קסבר כללא קמא דוקא ובעי' עד דדמי ליה בכל צד אלא האמת קמתרץ דמתאכלו קדריש להו לעיל בברייתא והשתא לפירוש זה לא פליגי מידי בהך מלתא סוגיא דלעיל ותנא דבי ר' ישמעאל דהכא ויש לתמוה דכי פריך בסמוך ואיפוך אנא ומשני מרבה אני בורות שיחין ומערות להתירא שהם עצורין ככלים למה לי להזכיר כלל עצורין דהוה ליה למימר דאיבעי ליה לרבויי חריצין ונעיצין טפי לאיסורא לפי שהם נובעים כימים וכנחלים לכך נראה דהנך חריצין ונעיצין דהכא איירי באין נובעין ולהכי פריך כיון דאין נובעין מה לי בורות שיחין ומערות מה לי חריצין ונעיצין ומשני דחריצין ונעיצין אע"ג שאין נובעין דמו טפי לימים ונחלים שאין עצורים ככלים אבל בורות שיחין ומערות עצורים ככלים ולהכי סברא להתירא והשתא למאן דדריש ריבה ומיעט מרבה חריצין ונעיצין שאין נובעין לאיסורא והתירא דתאכלו מוקי לה בבורות שיחין ומערות אבל למאן דדריש לעיל כללי ופרטי מרבה מתאכלו להתירא אפי' חריצין ונעיצין שאין עצורים ככלים כיון דאינן נובעים:
2 דיקא נמי דקתני תולעת שבעיקרי זיתים - מכאן מדקדק ר"ת ורבינו נתנאל וריב"א דאין הלכה כשמואל דאמר קישות שהתליעה באביה אסורה ובהלכות גדולות ובשאלתות דרב אחאי פוסק כשמואל מדאמר רב פפא לעיל בפירקין חולין דף נח. ש"מ מדרב הונא הא דאמר שמואל קישות שהתליעה באביה אסורה הני תמרי דכדא בתר תריסר ירחי שרי אע"פ שהש"ס עושה כאן דיוק מן הברייתא דלא כשמואל היינו לכאורה אבל לשמואל נמי יש ליישב ולפרש דתולעת שבעיקרי זיתים היינו שבזיתים בעודן מחוברין בעיקרן ומיהו אפי' לשמואל אין לאסור אותן פולין שקורין פואי"ש בלע"ז וחימצי שקורין שאווי"ם כשנמצאין בתוכן כגון יבחושין ובתחלת תולדות של יבחושין הקליפה משחרת מבחוץ וכשמסירין הקליפה נשארים היבחושין תחתיה אין לאוסרן ולא מתסרי משום השרץ השורץ על הארץ כל זמן שלא ריחשה וגם בקונטרס פי' לעיל גבי קישות שהתליעה באביה אסורה כיון דמהלכת התולעת בתוך הקישות והיא מחוברת בקרקע הויא כמהלכת על גבי קרקע:
3 קוקיאני אסירי - פי' הקונטרס תולעים שבכבד ושבריאה וקשיא לר"ת דלאידך לישנא דשרי תקשי ליה מברייתא דבסמוך דואת נבלתם תשקצו לרבות דרנים שבבהמה אע"ג דמינה קא גדלי אלא אומר ר"ת דבדגים איירי הכא והא דאמר כי ניים עייל ליה באוסיא אשכחן בדגים כי האי גוונא בפ' המוכר את הספינה ב"ב דף עג: דאמר רבה בר בר חנה חזינא ההוא כוורא דיתבה ועיילא ליה טינא באוסייה:
4 לרבות דרנים שבבהמה - וא"ת ותיפוק ליה דאסירי מידי דהוה אשוחט הבהמה ומצא בה דמות יונה דאסירא משום דליתיה לא בפרסה ולא בפרסות ויש לומר דשאני עובר משום דמקרא דוכל בהמה אישתרי ולית ליה למשרי אלא היכא דאיכא פרסות דבקרא דוכל בהמה כתיב פרסה אבל דרנים שבבהמה נבראין מן הבשר עצמה והוה אמרינן דחשיבי כבשר ולא דמי לחותך מן הטחול ומן הכליות דהתם איכא חסרון ואסירי לקמן חולין סט. מאותה שלמה ולא חסרה אבל הכא לא נחסר דבר: