תוספות על חולין ה׳ א:י׳

מהדורה: מהדורת וילנא

תוספות על חולין ה׳ ע״א:ה׳ » « תוספות על חולין ה׳ ע״ב:א׳

1 דור רביעי פתח ↗

תוס׳ ד״ה מכם תימא דהא איצטרך לכדרשינן בריש לולב הגזול אי לפני יאוש אדם כי יקריב מכם אמר רחמנא וי״ל לאו משום דתיפוק לן מהאי קרא דהא מביתו נפ״ל כדאמרינן בב״ק קרבנו ולא הגזול אימת אי לפני יאוש למה לי קרא כלומר וכי יכול להקדיש ביתו אמר רחמנא וכו׳ עכ״ל ומי לא יראה כמה מן הדוחק אנו צריכין לסבול לפי תירוצם ולא עוד אלא דמתוך דבריהם הוסיפו חומר על חומר דאם מביתו נפקא לן דלפני יאוש אינו קדוש וכמו שאמרו בב״ק לפני יאוש פשיטא ל״ל קרא א״כ למה נאיד מזה בלולב הגזול והביא על לפני יאוש קרא דהכא דמכם אמר רחמנא, אבל לולי דבריהם הק׳ נלפע״ד ליישב כל הני סוגיות באופן אחר והוא, כי מביתו לא מצינן למילף אלא דקדושת פה אינו חל על דבר שאינו שלו כי הקרא דאיש כי יקדיש אק ביתו מקדושת בה״ב משתעי דלית בי׳ רק אמירה בעלמא אבל בקדושת מזבח דאית בי׳ מעשה ההקרבה ע״י מעשה ודאי אסרו אע״פ שאינו שלו ומנא אמינא לה ממה שכ׳ התוס׳ לקמן דף מ׳ ע״א ד״ה רבוצה דהא דאמרינן אא״א דש״ש ילפינן ממה דאין אדם מקדיש דבר ש״ש שהוא נלמד מביתו, וא״כ אומר אני ומינה כמו באיסור דאמרינן אבל עשה בה מעשה אסרה וזאת מדאורייתא דילפינן מכלי מקדש בע״ז דף נ״ד כן נמי במקדיש ותיתי לי שכוונתי בדבר זה לדעת קדשו של התב״ש סוף סי׳ ה׳, - אמור מעתה דבפ׳ לולב הגזול דמיירי מקרבן שמקריב הגזלן לא מצי מביא קרא דביתו להוציא את הגזול דהרי עשה בה מעשה ובודאי חל האיסור הקדש על הקרבן אבל מ״מ קאמר דפסול הקרבן ואינו עולה לרצון משום דכתיב אדם כי יקריב מכם דהאי קרא נמי ממי שמקריב ממש מדבר ואמר דמי שמקריב יקריב את שהוא שלו אבל לפני יאוש דאינו שלו ניהו דאיסור הקדש חל עליו ע״י מעשה אבל קרבן פסול הוא לפי שאינו ״מכם״, וכן בב״ק דדרש אם עולה קרבנו למעט גזול שפיר קאמר אי לפני יאוש ל״ל קרא וכוונתו לא כמש״כ התוס׳ דביתו אמר רחמנא אלא אקרא דאדם כי יקריב מכם קסמך דמכאן נדע דכל שאינו שלו אפילו הוא מקריבו ואסרו אבל אינו ראוי׳ להקרבה, וכל זאת קודם שזכינו לידע דגם אחר יאוש דקנה ביאוש נמי פסול ומשום מצוה הבאה בעבירה אבל מאחר שממעט גם לאחר יאוש דפסול א״כ אלפני יאוש דפוסל מצד שאינו שלו לא בעי קרא דק״ו הוא מלאחר יאוש וגם הטעם דאינו ״מכם״ לא בעי דהרי לאחר יאוש מכם קרינן בי׳ דהרי איכא יאוש וגם שינוי רשות ומעשה ומ״מ פסול וא״כ אייתר האי ״מכם״ לדרשו על המקריב שהוא יהי׳ ״מכם״ ולא מומר וזה הפי׳ האמיתי לפע״ד ובסוגי׳ דחטאת גזולה הארכתי ודו״ק.

1 מהר"ם על חולין פתח ↗

בתוס' ד"ה מכם ולא כולכם וכו' ולא מייתי התם קרא דכי יקריב וכו' והאי לאו קרבן הוא. פירוש משום דכתיב ביתו והאי לאו דידיה הוא:

2 פני יהושע פתח ↗

בתוספות בד"ה כדי שיחזרו בהם בתשובה לאו טעמא דקרא קא דריש אלא נותן טעם לדבר וכו' עס"ה. התוספות קצרו בלשונם אבל כוונתן מבואר שרוצים לומר דאף על גב דבעלמא לא דרשינן טעמא דקרא אפילו הכי הוצרך תנא דברייתא ליתן טעם לדבר דאם לא כן לא הוי א"ש כלל הא דממעט ממכם מומר לכל התורה כולה שזה לא נרמז בקרא כלל דמומר לכל התורה כולה לא שכיח ומפשטא ודאי יש למעט מומר לדבר אחד ולאידך גיסא נמי בהך ריבויי דמן הבהמה דמפשטא דהאי דרשא יש למעט פושעי ישראל גמורין שדומין לבהמה ממש. ואילו מומר לדבר אחד לא שייך לומר שדומה לבהמה ואי משום הנך דרשי דקראי דקשיין אהדדי טפי הוי ליה לאוקמי לדרשא אחריתא כדדרשינן בתמורה למעט רובע ונרבע. מש"ה מסיים תנא דברייתא כדי שיחזרו בתשובה. ומה"ט שפיר אית לן למימר דאה"נ דמריבוי דמן הבהמה מרבינן הכל אפילו פושע ישראל גמור שעבר על רוב מצות והך מיעוטא דמכם היינו על כרחך במומר לכל התורה כולה ממש דלא סגי ליה בכפרה כן נראה לי בכוונת התוספות:

1 מכם ולא כולכם להוציא את המומר - תימה דהא איצטריך לכדדרשינן בריש לולב הגזול סוכה דף ל. אי לפני יאוש אדם כי יקריב מכם אמר רחמנא והאי לאו דידיה הוא וי"ל דהתם לאו משום דתיפוק לן מהאי קרא גזול לפני יאוש דהאי מביתו נפקא כדאמרינן במרובה ב"ק דף סז: קרבנו ולא הגזול אימת אילימא לפני יאוש ל"ל קרא כלומר וכי יכול להקדיש ביתו אמר רחמנא ולא מייתי התם קרא דכי יקריב אלא לומר דקרבן אמר רחמנא והאי לאו קרבן הוא שאין בידו להקדישו לפני יאוש ועוד י"ל דתרתי שמעינן ממכם ולגזילה מקודשת איצטריך ומביתו לא נפקא אלא שלא עלתה לשם חובה:

2 כדי שיחזרו בהם בתשובה - לאו טעמא דקרא קא דריש אלא נותן טעם לדבר מדרבינן מהא מומר לדבר אחד טפי ממומר לכל התורה כולה ולא מוקמינן קרא במילתא אחריתי וקאמר דמומר לדבר אחד בקל יחזור בתשובה ולכך מקבלין מהם כדי שיחזרו:

1 חכמת שלמה על חולין פתח ↗

תוס' בד"ה מכם ולא כו' אילימא לפני יאוש למה לי קרא כלו' וכי יכול להקדיש ביתו אמר רחמנא כו' ומביתו לא נפקא שלא יכול להקדיש ומהכא נפקא אלא שלא כו' כצ"ל. ונ"ב עיין בריש לולב הגזול שמתרץ בענין זה:

1 חדושי הלכות על חולין פתח ↗

תד"ה מכם ולא כולכם כו' ולגזלה מקודשת אצטריך שלא עלתה לבעלים לשם חובה ומביתו לא נפקא אלא א שאין יכול להקדיש עכ"ל כצ"ל:

2 משך חכמה פתח ↗

ושבת עד ד' אלודיך וכו'. בילקוט ומקצת בירושלמי שאלו לחכמה חוטא מה ענשו נפש החוטאת היא תמות, פירוש בלא תשובה, תורה אמרה יביא קרבן, וזה שמקבלין קרבן אפילו ממומר לד"א, יעוין ריש חולין ובדברי התוספות שם, הקב"ה אמר יעשה תשובה, פירוש שאף אם הוא מומר לשבת או לג' עבירות הנקרא לשיטת פוסקים מומר לכל התורה כולה, בכ"ז אם יתעורר לעשות תשובה יתכפר כו' הה"ד מורה חטאים בדרך, בדרך של תשובה, שע"י קידוש השי"ת יבוא לדרך התשובה, וזה והשבות אל לבבך כי אהבת ישראל חקוק בלבבו ושומע את אשר חרות על לבבו מהר סיני ויזכר מחשבתו ואז ושבת עד ד' אלודיך, כי אחרי אשר ישוב אל עמו בטח ישוב אל אלודיו וישוב מכסלו ורפא לו. ועוד פירשתי בזה פסוקים רבים.

תוספות על חולין ה׳ ע״א:ה׳ » « תוספות על חולין ה׳ ע״ב:א׳