תוספות על חולין קל״ו ב:י״ח

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על חולין קל״ו ע״ב:י״ד תוספות על חולין קל״ו ע״ב:כ״ב »

1 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מתנות עניים פתח ↗

השותפים שקצרו כו'. זה שלקח הקמה כו'. אבל על הקציר שלקח הראשון א"צ השני להפריש וכ"כ בזה לעיל דזה לא הוה כמו מכר דצריך המוכר להפריש גם על מה שמכר לעיל פ"ב ה"ה משום דכאן לא שייך לומר מתנתא דכהן לא זבני לך כיון דהשותף נוטל בגדר בעה"ב לא בגדר לוקח ע"ש. והנה כאן לא כתב כמו ברישא דחזרו ונשתתפו נותנים פיאה אחת משום דכבר נדחית וכמ"ש רבינו לקמן בהל' בכורים פ"ז ה"ט גבי חלה ע"ש ועיין בדברי רבינו בהל' בכורות פ"ו ה"י דס"ל שם דגבי מעשר בהמה הוה אחים ושותפים שוים ואף שאח"כ נשתתפו לא אמרינן דחזרו כבתחילה רק דהוה לקוח וכאן לכאורה לא משמע כן אך באמת מה דס"ל לרבינו שם דשותפים ג"כ חייבים במעשר בהמה זה רק כשיש בכל אחד שיעור אבל אם לא נולדו רק חמשה לזה וחמשה לזה נראה דאז יש חילוק בין אחים לשותפים אף לשיטת רבינו ובזה א"ש ג"כ מה דמבואר במכילתא פרשת משפטים פ"ז דיליף שם ג"ש בשבט גבי עבדים דעבד של ב' שותפים אינו בדין יום או יומים כמו במעשר בהמה ודלא כהתוס' ב"ק דף צ' ע"א ע"ש וא"כ יקשה מזה לשיטת רבינו כאן אך למש"כ דגבי שותפים בעי שיעור לכל או"א ולכך אינו נוהג גבי עבד וא"כ לפי"ז גבי אחים שנפל להם עבד בירושה שפיר נוהג בהם הך דין דיום או יומים ועיין ב"ב דף קל"ז ע"ב גבי אתרוג אך שם נקט שקנו מתפוסת הבית ולא שירשו ודלא כהרשב"ם שם. ועיין מ"ש רבינו בהל' ביכורים פ"י הי"ג גבי ראשית הגז דהא דהשותפים חייבים הוא רק כשיש לכל אחד כשיעור ופסק כר"א רק דס"ל דר"א לא פליג רק אם אין בכל אחד כשיעור גיזה ואף דא"כ מה מדמה בחולין דף קל"ה ע"ב זה לתרומה הא תרומה לא בעי שיעור וכ"ע מודו בה ועיין בר"ש כלאים פ"א מ"ט מ"ש שם בשם רב האי גאון דגם גבי מעשר שייך צירוף ותמה עליו שם אך י"ל דר"ל לענין קבע וכעין הך דב"מ דף פ"ט ע"ב גבי ספיתה ועיין בירושלמי חלה פ"ג ה"א במה דאמר שם שצריך לומר חוץ מן הטמא ואמר שם דמיירי רק שיש שיעור חלה בלא הטמא. והנה בתוספתא שם אמר דמיירי ג"כ דאין בטמא כשיעור ולכאורה ר"ל דהיינו שיעור חלה וכהך גירסא דגרס שם במשנה ובלבד שלא יהא חמשת רבעים כו' ע"ש בר"ש ומצטרף ג"כ לא משום דהוא מקפיד על תערובתו וכמבואר שם בפ"ד ובתוספתא שם דטמא וטהור אינו מצטרף אך קשה הא שם בתוספתא נקט גם תרומה ומה שייך בזה שיעור ולכאורה ראי' למש"כ אך י"ל דר"ל שאין בטמא שיעור כביצה לטמא אחרים ואף דהא מ"מ גם הטמאים נטבלו וא"כ אוכל טבל טמא כמ"ש שם הירושלמי אך י"ל דזה יהי' תליא בהך מחלוקת דירוש' חלה פ"א ומעשרות פ"ה גבי הממרח כריו של חבירו שלא מדעתו אם נטבלו וכאן אינו רוצה שיטבלו י"ל דלא הוה טבל והירושלמי קאי למ"ד דס"ל דנטבל אך קשה דגבי טבל הא הוה כמו פירורין ולא מצטרפי לכביצה לטמא כמבואר בירושלמי ספ"ב דחלה וזה באמת מחלוקת דתנאי בעדיות פ"ג מ"ב ע"ש בפיהמ"ש ותוס' זבחים דף ק"ה ע"ב וטהרות פ"ח ובזה מדוייק לשון רבינו בהל' תרומות פ"ה דנקט שם ערימה של חטים אם נטמאה מקצתה כו' משום דמבואר בירושלמי פ"ב ה"א דבשל קשואים כו' אף אחת הוה כשתים ואין תורמין מזה על זה ובמ"א אבאר זה. עכ"פ רבינו ס"ל כר"א רק דס"ל דזה רק כשאין בכל אחד כשיעור וס"ל כן דה"ה גבי מעשר בהמה דהא דממעטינן שותפות בבכורות דף נ"ו היינו אף אם נולדו אח"כ או קנו ממעות השותפים רק דאין כאן רק עשרה משל שניהם אבל גבי אחים כה"ג חייבים ובאמת בתוספתא דחולין פ"י מבואר דגם לקוח פטור מראשית הגז ור"ל כמש"כ רבינו בהל' ביכורים פ"י הי"ד כגון שקנה אחת וגזזה ואח"כ קנה עוד אחת וגזזה כו' ובזה הוה מחלוקת בתוספ' שם ור"א ס"ל כן ומשום דס"ל דצריך שיהי' לו חמשה צאן בב"א בשעת התחלת הגיזה והך דחולין דף קל"ח מפרש דשיטת רנב"ה דס"ל דפטור מיירי דמכר גיזה הראשונה לאחר ופליגי בזה אם התחלת הגיזה מחייב ואז הי' לו ה' צאן וכיון שנתחייב כבר ביד המוכר שוב לא פקע במה שמכרן ואידך ס"ל דרק לאחר שגזז כשיעור אז חל עליו החיוב אבל זה מודו כ"ע דאף אם בשעת גמר הגיזה הי' אצלו חמשה כיון דבהתחלה לא הי' לו צאן כשיעור פטור ועיין חולין דף קל"ו ע"א בהך דאמר שם היו לו שתי כו' וזהו התוספתא דלקוח פטור וכמו גבי מעשר בהמה אך י"ל דכונת התוספתא משום דהא מבואר בחולין דף קל"ו דילפינן רה"ג נתינה נתינה מתרומה ושם לקוח פטור. ועי' בתוספתא דמנחות פ"ט הובא בתוס' שם דף פ"ג ע"ב דאמר דבכור ומעשר אינו בא מן הנכרי והוא תמוה דמעשר אף אם לקוח מישראל ג"כ פטור וזה אין לומר דקמ"ל דנכרים אין מביאים מעשר בהמה כמו הך דזבחים דף מ"ה וכ"מ ובירושלמי פ"א דתרומות ה"ג דהא כמה קרבנות יש שאינם מביאים והתוספתא לא ר"ל רק דאנו אין לוקחים מהם ועי' תוס' מנחות דף ע"ג גבי קרבנות צבור וכן מה דאמר שם בכור קשה מה שייך זה גבי ב"נ הא לא עלי' קדושה כלל אך בכור י"ל דר"ל לשיטת ר"י דס"ל בכורות דף ב' ודף ט' ע"ב דשותפות עכו"ם חייבת ומ"מ למזבח לא קרב ואין בו קדושת הגוף כלל ומותר בגיזה ועבודה ומן הסתם גם בפט"ח כן לר"י דס"ל דזה רק צריך ליתן לו בגדר מתנות כהונה אבל קדושה אין בו ובאמת יהי' נ"מ גם לדידן דלא ס"ל כר"י בשותפות נכרי בפט"ח דקי"ל דגם כהנים ולוים פטורים אם גם שותפות שלהם פוטר. והנה מלשון התוספתא רפ"א דבכורות משמע דגם זה פוטר ועיין חולין דף קל"ב דגבי מתנות כהונה המשתתף עם כהן פטור ואם גם שם לר"י דס"ל דשותפות עכ"פ מפקיע מהקדושה אם שותפות של כהן ולוי גבי פט"ח ג"כ כן. והנה באמת מלשון רבינו בפ"ט מהל' בכורים מוכח דלא ס"ל כרש"י בחולין דף קל"ג דשותף בראש דקי"ל כר"ה דחייב בשאר המתנות ס"ל לרבינו דזה רק בכהן ולא בגוי דלא כרש"י שם דבגוי פטור לגמרי אף אם יחד לו חלק דזה ודאי אם הי' הכהן שותף אפי' באחד מאלף מהבהמה פטור מכל המתנות דהוה כמו שיש לו חלק בכל אבר ואבר עיין חולין דף קל"ה ע"ב ובכורות דף נ"ו ע"ב ובר"ן פ"ד דגיטין על הך דדף מ"ב ע"א ע"ש אם יש לו חלק בכל דבר ודבר ועיין בפיהמ"ש לרבינו דמאי פ"ו מ"ח וכ"כ בזה במ"א וכמו בחולין דף ל"ט ע"ב גבי יהיב זוזא לטבחא ושם דף פ"ג ע"א בדינר בשר ע"ש אבל היכא שיחד לו אבר מיוחד אז אף דגבי כהן חייב בשאר מתנות מ"מ גבי נכרי פוטר ואף דלכאורה מהך דחולין דף קל"ג ע"ב מה דמביא שם הך דזה חומר בזרוע כו' לפי פי' רש"י שם נראה דגם גבי גוי כן אך רבינו ז"ל כ"כ לעיל דאינו מפרש הסוגיא כרש"י. והנה באמת גבי בכור לפי המבואר בבכורות דף ג' ובדברי רבינו בסוף הל' בכורים ובפ"ד מהל' בכורות דרק דבר שנעשה ע"י זה בעל מום ולא הוה כהך דב"ק דף ע"ח ע"ב גבי ד' וה' דהוה שם מחלוקת אך באמת רבינו פסק בפ"ב מהל' גנבה דגם גבי ד' וה' דוקא אבר הוה שיור ודלא כדמשמע מרש"י שם. והנה הטעם דשותפות עכו"ם פוטר מבואר בבכורות דף ג' משום דעריבי בו חולין ור"ל דיש בהבכור דבר שאינו בכור וזה א"א וכמ"ש התוס' חולין דף קל"ב ע"א גבי שה דצריך שיהא כל השיות שבו בר חיובא וע"ש דף קל"ה ע"ב נכרי לאו בר חיובא ועיין בירושלמי ערלה פ"א גבי שורש פטור פוטר דמחלק שם בין של הקדש דנהי דפטור מ"מ אינו פוטר וכן שם גבי שורש סייג ואף דשם אמר הטעם משום דיכול לפדותו ולחייבו מ"מ ר"ל משום דאין הפטור שלו בעצם וא"כ י"ל דה"נ אף דכהן פטור מן המתנות משום דלא איקרי עם מ"מ לענין זה שיועיל לפטור כל הבהמה לא היכא דאין לו חלק בזה ושותפות עכו"ם י"ל דיליף מראשית הגז ע"ש דף קל"ה ע"ב ודף קל"ו ע"א וכן נראה דהא דפסקינן בבכורות דף ט"ז ע"ב דכל היכא דיד גוי באמצע פטור מן הבכורה זה רק גבי גוי אבל כהן בפט"ח כה"ג חייב ויהי' נ"מ ג"כ אם קנה ישראל מן כהן חמור במעות בלא משיכה אם יש עליו דין פט"ח עיין בדברי רבינו בהל' תרומות ספ"ט ובירושלמי פ"ח דשביעית ה"ב. והנה טעם רבינו דהל' תרומות הנ"ל אף דזה ודאי לדידן דפסקינן כר"י דדבר תורה מעות קונות כ"ז שלא חזר בו הוה קנין גמור ולכך כתבו התוס' ב"מ דף מ"ג דיוכל להשתמש במעות וזהו ג"כ כונת רש"י שם דף מ"ח ע"א ד"ה קאי דנ"מ לענין קדושין וזה תליא דבר שיכול לחזור בו אם כ"ז שלא חזר בו אם הוה קנין ועיין ב"מ דף ס"ג ע"א גבי ריבית וביצה דף ל"ח ע"א ודף מ' ע"א דהוה ברשותו וכן מוכח מהך דבכורות דף י"ג ע"ב גבי דברים וב"ב דף פ"ח ע"א בהך דר"ס דזה הוה קנין גמור כ"ז שלא חזר בו ועיין עירובין דף פ"א ברש"י ד"ה לא דכתב שם דאין המעה קנויה לו אך רש"י כ' שם משום דלא סמכא דעתו ועיין קדושין דף מ"ח ע"א וע"ז דף ע"א ע"ב גבי פסק ע"ש וכ"מ בזה אך שם קאי גבי נכרי ועיין עירובין דף ס"ב ע"א ורשב"ם ב"ב דף נ"ד ע"ב דעכו"ם לא סמכא דעתו ולכך משמע מדברי רבינו בהל' בכורות פ"ד ה"ה דרק בדיניהם אז קנה ישראל מגוי וחייב בבכורה ואף דהוא פסק בפ"א מהל' זכי' ומתנה הי"ד דגם עפ"י דינינו קנה כך צ"ל כונתו כמש"כ התוס' ב"ב דף נ"ד ע"ב דלא נימא דדעתו כמו מישראל ואף דגבי ישראל לחומרא הוה קנין גמור מ"מ גבי גוי י"ל דמיקרי יד גוי באמצע ועיין רש"י חולין דף ל"ט ע"ב דהיכא דמצי מדחה לו לא הוה קנין גמור ובתוספתא דע"ז פ"ב דכל היכא דלישראל אסור להחזיר לגוי כמוכר לו ואסור וכעין מ"ש התוס' ב"ב דף פ"ח. עכ"פ גבי ישראל כ"ז שלא חזר בו י"ל דהוה קנין גמור ועיין ב"ק דף ע"ט ע"א וכן נ"מ גבי ד' וה' דגנב והקיף חייב אף דלא הוה רק משיכה לבדו וכן להיפך במעות לבד כמו הך דב"ק דף ע' ע"ב גבי עקוץ תאנה ע"ש בתוס' אף דהוה רק מעות ומ"מ הוה קנין גמור לענין זה אך שם י"ל דהא באמת לא קנה לדידן עיין תוס' ב"ק דף ע"ט ע"א ד"ה גנב רק דצריך שיהי' גדר קנין וכיון דהוה גדר קנין שפיר קנה ומה דמקשה שם דף ע' ע"ב וכיון דכי תבע לו כו' ע"ש בתוס' ד"ה באומר מש"כ שם דהא קניה בחצירו אך הכונה כך דהא צריך שבשעת החיוב אז יקנה דאל"כ למה פטור מד' וה' כמבואר בירושלמי גיטין פ"ה גבי מנסך ובתוספתא ב"ק פ"ט הובא בדברי רבינו פ"ג מהל' גנבה ה"א ע"ש וזהו כונת הירושלמי ב"ק פ"ז ה"ו תלישה הוא שמחייבת ולא המכירה אך כונת הגמרא דילן הוא כך דהנה מבואר בירוש' מעשרות פ"ב סה"ה גבי אבטיח שספת בו אפי' כ"ש קנאו ור"ל דהוה קנין במחובר וה"נ ר"ל בהך דעקוץ תאנה דע"י העקיצה שקנה התאנה מקנה הגנבה לבעל התאנה ועיין ב"ב דף פ"ז ע"א גבי יפה לי קרקע כ"ש ע"ש ונמצא שהמכירה הוא ע"י האיסור חילול שבת ומקשה דכיון דהתאנה קנה מחמת דקלב"מ שוב לא הוה מכירתו מכירה כלל דהלוקח לא נתן לו כלום ואף דהא קי"ל דאם יש לו בעין צריך להחזירם כמבואר בסנהדרין דף ע"ב זה לא מחמת הלקיחה רק מה שישנם ת"י. עכ"פ י"ל דגבי כהן בפט"ח לא שייך זה דידו באמצע. ובאמת יש נ"מ לשיטת ר"י דס"ל דשותפות עכו"ם חייב בבכורה רק גדר מתנות כהונה ולא קדושה אם שחטו הישראל ולא נתנו לכהן אם חייב במתנות ועיין בתוס' בכורות דף ב' ע"א ד"ה ונותן אם צריך ליתן אותו בעצמו לכהן אך במ"א כ' דזהו כונת רש"י חולין דף קל"ב ע"א דכתב דלכך פטור מן המתנות משום דאין קדושה חל על קדושה ולא כתב משום דכצבי וכאיל כמבואר בכ"מ אך י"ל דנ"מ כה"ג וסבירא ליה דיש בו קצת קדושה על כל פנים אף דמותר בגיזה ועבודה וא"ש מ"ש שם התוספות דע"כ מיירי בבעל מום אך י"ל כה"ג אך אי נימא כמש"כ במ"א דמתנות כהונה זכה בו השבט קודם נתינה רק דהוא יכול ליתן לכל כהן שירצה אם כן יש לומר דאם שחטו עד שלא נתן לכהן פטור מן המתנות ויהי' נ"מ ג"כ לשה של פדיון פט"ח אם שחטו עד שלא נתן לכהן ג"כ פטור מן המתנות כיון שהכהן כבר זכה בו וכמש"כ דזהו כונת הגמ' בכורות דף י"א ע"ב ואם מת נהנין בו סד"א כו' ר"ל דכבר זכה בו הכהן ואף דמתנות כהונה אין נותנים לכהן רק כשראוים לו כעין דמבואר בחולין דף קל"ו ע"ב דלכך טריפה פטור ממתנות כהונה משום דכתיב ונתן ולא לכלבו אך זה רק אם מתחילה לא היו ראוים אבל כאן גבי פדיון פט"ח דהוה כמו שזכה בו כהן קודם שמת צריך ליתן להכהן הנבלה וכן יהי' נ"מ לגבי בכור אף דקי"ל דגם בטריפה שייך בכורה כמבואר חולין דף קל"ו ע"ב ובמנחות דף ו' ע"א וכן פסק רבינו בפ"א ה"א מהל' בכורות ומשום דלא גרע מנפל כמבואר בכורות דף ג' והנה בזבחים דף ק"ד ע"א וכן פסק רבינו בהל' בכורות פ"ג ה"י גבי בכור דאם נמצא טריפה אחר שהופשט הבשר יקבר והעור ישרף בבכור תם ובבכור בע"מ העור לכהן וגבי קדשים בהל' איסורי מזבח פ"ב הי"א דתצא לבית השריפה ומשמע גם הבשר וטעמא מאי ועיין תוס' בכורות דף ל"ב ע"ב ד"ה פסק והנה הטעם דרבינו לא פסק כמ"ד בזבחים דף ק"ד דנמצא טריפה בבני מעים מרצה על העור הוא משום דכ"כ דרבינו פסק כמ"ד בתמורה דף י"ז ודף י"א דטריפה פקע ממנה הקדושה אף אם אח"כ נטרפה ובזה הוה פלוגתא דתנאי בתוספ' דתמורה ובתוספ' דבכורות פ"ג וס"ל דרחסג"ה ס"ל כת"ק דר"א דתוספ' שם דלא פקע וכן ס"ל הך דפסחים דף ע"ג ע"א גבי שחטו ונמצא טריפה בסתר ע"ש וא"ש מ"ש שם התוס' ועיין בקדושין דף נ"ז ע"א אך שם ר"ל דהוה טרפה משנולד ועיין במנחות דף ע"ח ע"ב ודף ע"ט ע"א דמיקרי פסולו קודם שחיטה ואף דר"מ בזבחים דף ס"ט ס"ל דמליקת עוף טריפה מטהר וא"כ לכאורה קשה לר"י שם דף ע' ע"ב דדוקא בתמימים ולא בבע"מ וא"כ מ"ש מטריפה דר"מ ס"ל במנחות שם דהוה פסולו קודם שחיטה וצ"ל דס"ל דגבי עוף לא אמרינן דנפקע הקדושה שבה ע"י טרפות כיון דבה יש מליקה דנעשה טריפה ע"י זה ועיין תוס' זבחים דף ס"ט ע"ב וא"כ לא הוה בה פסול הגוף עיין תמורה דף י"ז ע"א ע"ש והנה רבינו בהל' איסורי מזבח פ"ב ה"י כ' שם הטעם דטריפה משום הקריבהו לפחתך ור"ל דקמ"ל דיש בו גם איסור קדשים מלבד האיסור ועיין ברש"י זבחים דף ע"ד ע"ב ד"כ שם דגם ספק טריפה אסור להקריבו בודאי מחמת הקריבהו לפחתך והולך לשיטתי' דס"ל בחולין דף ט' ע"ב ד"ה הלכתא דספק אסור רק משום שמא יעבור ועיין ברש"י יומא דף ס"ד ע"א ד"ה יקרובו ע"ש. ונ"מ אם נעשה טריפה בין שחיטה לקבלה אף דאז אין שייך גדר טריפה או אם ניקבה הריאה בין קנה לושט אף דכשרה היא מ"מ אסורה למזבח וא"כ נמצא שייך בו ג"כ פסול קדשים והוה כמו חסר אחד מאברים הפנימים המבואר שם בהל' י"א ובכורות דף ל"ט דגם לאחר שחיטה פסולה מטעם דאינה תמימה ויהי' נ"מ אם זה הפסול דחסר אחד מן האברים הפנימים שייך גבי עוף דלא בעי תמים אך מ"מ אין מקריבין חסר כמבואר שם בפ"ג ה"א ועיין מעילה דף י"ב ע"א דהפסול הוא בעוף מטעם חסר לא מטעם מום לכך ליכא בה פדיון כן ס"ל לרש"י שם וכן יהי' נ"מ אם בעל שלש כוליות אם חל עלי' קדושת הגוף או הוה כמו פסול הגוף עיין בדברי רבינו פ"ג מהל' איסורי מזבח ה"י ומלשון רבינו בפ"ב הי"א נראה דרק בעל כוליא אחת תשרף די"ל שנעשה אחר ההקדש אבל בעל שלש כוליות לא תשרף ולא חל עלי' קדושה כלל דזה משנולד כמבואר בבכורות שם ובכתובות דף ע"ו ע"א ובחולין דף ע"ד ע"א דיותרת הוה מן הבטן ע"ש ולא שייך בזה טעם התוס' בכורות דף ל"ב ע"ב והוא מהך דכריתות דף כ"ד ע"ב מפני שנראה כזבח פסול דבזה לא שייך כיון שא"א לומר שנעשה אח"כ. אך י"ל כמ"ש התוס' תמורה דף י"ט ע"ב דלכך אמרינן במנחות דתצא לבית השריפה משום קדשי בה"ב ונ"מ דגבי בכור דקדוש תכף כשנולד איך דינו דהנה בתמורה דף י"א ודף י"ז ובחולין דף ע"ד הנ"ל מבואר דהוה קודם שנולד משעת יצירה וא"כ אין הקדושה עליהם רק בגדר בע"מ וכמו דמוכח ממה שכ' התוס' בכורות דף ל"ד ע"ב דבזה לכ"ע מותר להטיל בו מום וכ"כ בזה בח"ב בהל' ערכין מהך דתמורה דף כ"א ע"א גבי מותר להטיל מום בתמורת בכור ע"ש ונ"מ ג"כ לענין בכור בזמה"ז ע"ש בתוס' בכורות ובהך דע"ז דף י"ג ע"ב ובמ"ש רבינו בהל' איסורי מזבח פ"א ה"ז דפסק שם דגבי קדשים בזמה"ז עובר בלאו משום דס"ל דגמ' דע"ז אזיל לר"י דס"ל דבעלי חיים נדחים ורבא ס"ל אף בזמן שהוא בידו עיין בזבחים דף נ"ט ע"א ובתוס' שם ודף ל"ד ע"ב ומנחות דף נ"ט ע"ב וכ"מ וא"כ לפי"ז קדשים שהוקדשו בזמה"ז פסולים אף לכשיבנה בית המקדש לכך רק מדרבנן מה שאין כן לדידן דפסקינן דלא נדחו כמש"כ רבינו בסוף פ"ג מהלכות פסולי המוקדשין עובר עליהם בלא תעשה אך זה רק בשאר קדשים אבל בבכור ומעשר דקי"ל דליקרב אינם באים מחו"ל וה"ה בזמה"ז אינם ראויין ליקרב אף לכשיבנה אין עליהם חיוב. וכן אם נולדו טריפה אף דאיתרבו לבכורה כמש"כ מ"מ גדר מתנות כהונה לא שייך עליהם דונתן ולא לכלבו כמש"כ ונמצא לפי"ז דאם נשחט ונמצא טריפה מן הבטן אז אף העור יקבר ואם נשחט ונמצא טריפה שיוכל להיות אח"כ הבשר יקבר דבזה לא שייך גדר משום קדשי בה"ב גבי בכור ומ"מ העור ישרף דהעור הוה דבר בפ"ע וכבר הארכתי בזה לעיל אם הא דכהן נוטל עור בכור תם אם הוא מחמת דהעור הולך אחר הבשר כמבואר זבחים דף ק"ג ע"ב או משום דכהן הוה כמו בעלים דבכור וכמבואר בתמורה דף ז' ע"ב דבאמת אף דהא מבואר בזבחים דף מ"ג ומעילה דף ט' דזריקת הדם מוציא את העור מידי מעילה הנה זה לא מחמת דחל קדושת הגוף על העור רק דזה ממילא הוה וכעין מעשה עץ שימש ולכך מבואר בזבחים דף ק"ג ע"א דחל על העור קדושת בה"ב מה"ת לדברי הכל ועיין תוס' יומא דף נ"ט ע"ב ותוס' חולין דף קי"ז ע"א דמשמע שם דאף קודם זריקה ליכא על העור מעילה ד"ת ר"ל בגדר עור ונ"מ דהזכי' שזוכין הכהנים לא מקרי משולחן גבוה ולכך חשיב להו בחולין דף קל"ג מהני דבירושלים ע"ש בתוס' ד"ה ועורות מ"ש שם ועיין זבחים דק"ג ע"ב דמוכח שם דקדשים קלים אם היו רוצין לא היו מפשיטין אך עיין שבת דקט"ז ע"ב דמשום נימין היו מפשיטין תחילה ועיין רש"י זבחים דף י"ד ע"א ותוס' שם דף ס"ג ע"א דכל היכא דלכתחילה לאו אורחי' הוה כמו א"א לבטלו ועיין רש"י פסחים דף ס"ה ע"ב דהפשט לא צריך רק גבי עולה וכ"כ בזה ונ"מ ג"כ דכל היכא דצריך הדבר מיקרי זה מגוף הדבר ועיין תוס' מנחות דף מ"ב ע"ב ד"ה כתנאי מ"ש דהא גט לא בעי עשי' לשמה ע"ש אך באמת הא גט לא צריך כלל עיבוד שיהא נצרך לשמה אך יהי' נ"מ לגבי מגילת סוטה כמבואר בסוטה דף י"ז דבעי עיבוד אם שם צריך לשמה וגם אם לשם פרשת סוטה או לשם זו ע"ש דף כ' ע"א ובעירובין דף י"ג וכ"כ בזה בהל' סוטה בענין אם קלף לאחר שנמחק לשם סוטה זו אם כשר לשם סוטה אחרת לכתוב עלי' עיין בספרי ובתוספ' אך הספרי יש לפרש דר"ל להך דסוטה דף י"ח אם מחק ב' מגילות לתוך כוס אחד אם נימא דיכול להשקותן ע"ש אם אח"כ הודה אחת מהן שנטמאה אם יכול להשקות השניה. ועיין זבחים דף נ"ח ע"א בתוס' דלכתחילה לא ישחוט ע"ג המזבח ומ"מ מבואר תוס' יומא דף כ"ז וחגיגה דף י"א דמיקרי יכול לשוחטו ע"ג המזבח ולכך לא הוה עבודה ע"ש. וכן נ"מ דכהן יכול לקדש בהעור את האשה כמבואר תוספ' קדושין פ"ד ובירוש' שם פ"ב ועיין בכורות דף ל"א ע"ב אך שם קאי בבע"מ וכן יהי נ"מ לגבי עצמות קדשים עיין זבחים דף פ"ו ע"א דזריקה התירם למעבד אפי' קתא דסכינא ר"ל ולא שייך בהו משולחן גבוה קזכו וע"ש דף פ"ה ע"א אם יש הפשט ונתוח בראש המזבח ר"ל אם גם העור יקטיר או לא ובאמת זה תליא בהך מחלוקת דזבחים דף ק"ד אם הדם מרצה על העור בפ"ע והנה מפשטות דברי הגמ' שם נראה דלר' יכול לזרוק הדם על העור בפ"ע אף אם נטמא או נאבד או נשרף כל הבשר דאל"כ מה מתרץ שם דר"ח ס"ל כר' דדם מרצה על העור בפ"ע וא"כ לפי"ז הוה עור ג"כ בגדר שולחן גבוה אך אי נימא כראב"ש דאינו מרצה לא שייך זה דרק משום דהעור בטל להבשר אך באמת רבינו ז"ל לא הביא כלל הך דין דיוכל לזרוק הדם על העור בפ"ע ומ"ש בהל' פסוהמו"ק פי"ט ה"ט וזבח שהופשט כו' אין ראי' כלל דקאי אפסול רק דר"ל דיכול להפשיט קודם זריקה ובאמת לא דצריך לזרוק רק דפקע ממילא המעילה משום דעור לאו גדר קרבן הוא בשעה שהוא חלוץ ולכך חל עליו קדושת בה"ב מה"ת כמבואר שם דף ק"ג ועל בשר חטאת ודאי לא חייל וע"כ משום דעור לאו משולחן גבוה. עכ"פ כך דעור בכור אם נטרף אחר שנולד דכבר זכו בו כהנים ושחטו תמים ונמצא טריפה אף דהבשר יקבר דהוה בגדר חולין כמש"כ מ"מ על העור הוה שייך שפיר גדר קדשים כיון דקי"ל דהדם מרצה עליו וגבי קדשים אז אם מצא טריפה גם הבשר ישרף משום ב"ה כמ"ש התוס' בתמורה הנ"ל אך זה קשה למה פסק רבינו בפי"ט מהל' פסוהמו"ק ה"ט דגם בקדשים קלים ישרף העור ומשמע אף בנמצא טריפה דמנ"ל זה לפי מש"כ כיון דפקע ממנו הקדושה לגמרי. וגבי בכור בעל מום הנה רבינו בהל' בכורות פ"ג ה"י דכ' והוא שנשחט עפ"י מומחה ר"ל דרק מומחה הוא פועל דהוה כמו היתר וחלוק העור מהבשר אבל ג' הדיוטות לא אך זה אם רק דבעי מומחה כמום שאינו מובהק ובא"י דאף במום מובהק בעי מומחה כמש"כ בפ"ג והנה רבינו בפיהמ"ש דעדיות כ' בפ"ב גבי הך דרחסגה"כ דרק בחו"ל כן ר"ל משום דאז לא מעכב מומחה והוא עשה ע"י מומחה פועל להתיר העור אך בפיהמ"ש בזבחים לא פי' כן ואדרבא י"ל דרק במקום דמעכב מומחה אז מועיל ההתרה שלו ועיין בגיטין דף ו' ע"ב גבי בפ"נ ובפ"נ דמשמע שם גבי מקום דא"צ מועיל ע"ש בתוס' אך בירוש' מוכח דלא מהני ועיין ב"ק דף ק"ו גבי שבועה קונה דלא מהני היכא דא"צ ומכות דף כ"ג ע"ב ברש"י גבי חייבי כריתות שלקו וכה"ג אמרינן בירוש' גיטין פ"ז ה"ה גבי אצטלית אמר שם אר"י כשאבדה באונס אנן קיימין עשו אותה כמתנה ש"ח כו' וט"ס שם וצ"ל להיות חייב כשואל כעין הך ירושלמי פ"ו דב"מ ורפ"ז דשבועות דמתנה ש"ח להיות כשואל ותוספות בבא מציעא דנ"ח ור"ל כך דנהי דיש לומר מה לי הן מה לי דמיהן כעין בבא מציעא דף ס"ג זה רק אם מחוייב לשלם על פי דין אבל היכא דאין צריך לשלם הוה רק כעין דאמרינן בבא מציעא דף כ"ו עמוד ב' דלא מתקן כלל בהשבה דהוא מתנה בעלמא ולכך נתבטל התנאי ור' שמעון בן גמליאל ס"ל דהוה כמו שהתנית שתתחייב ושפיר מהני הדמים וכן בהך דב"ב דף קל"ז ע"ב גבי אם הקדיש את השור דמשמע דלא מהני אף אם ישלם הדמים עיין ברא"ש פ"א דקדושין והטעם כיון דעפ"י דין א"צ לשלם דמצי אמר לו הרי שלך לפניך לא מהני התשלומין. ועיין תוס' סנהדרין דף מ"ח ע"א דמעות הוה כמו עצם הדבר ובמ"א אבאר זה. וכן יהי' נ"מ גבי חלב וגיד הנשה ועצמות של בכור בע"מ טריפה אם מותר ליתן לעכו"ם עיין תוס' בכורות דף ל"א ע"ב ודף ל"ב ע"ב דמותר ליתן לכ"ע בכשרה לעכו"ם בטריפה מאי ועיין תוס' שבועות דף י"א ע"ב דכ' דהיכא דרק מדרבנן לא שייך העור להבשר ובזה יש ליישב מה דמבואר במס' מעש"ש פ"ג גבי צבי שלקחו ומת דר"ש אומר יפדה ונראה דקאי על עור והטעם משום דמה"ת הוה הדין ליקח חיה לבשר תאוה ופקע גם העור לחולין עיין מנחות דף פ"ב ע"א בתוס' ובירוש' פ"א דמע"ש רק דמדרבנן גזרו שלא יפקע כמבואר בירוש' שם ובתוספ' פ"א ואף דמהך דחולין דף ל"ג ע"א בהך דמוקי בלוקח בכסף מעשר מוכח דלא פקע הקדושה של מעש"ש בלקיחת חיה י"ל דזה לבתר תקנה המבואר בירוש' ובתוספ' שם וא"כ הוה רק מדרבנן ומדרבנן עור חלוק מבשר וא"ש. ואף דבחולין דף קל"ד ע"ב מבואר שם דגם חלב נותנים לכהנים במתנות וע"ש דף מ"ט י"ל דזה רק בטל להקבה ומה דמשמע מתוס' חולין דף ק"ל ע"א דטריפה חייבת במתנות לאו דוקא רק דר"ל אמן ארכובה ולמטה דאז לפי שיטת התוס' חולין דף קל"ו ע"ב אינו נכנס לדיר להתעשר ומ"מ חייב במתנת דראוי לאכילה. עכ"פ אם היו ראוין שוב הם שייכים לכהנים וא"כ פטורים מן המתנות אף דלית בהו קדושה כלל ועי' בתוספ' רפ"א דבכורות דרק פדיון של ספק פט"ח חייב במתנות ע"ש. עכ"פ י"ל כמש"כ לעיל דגבי שותפות עכו"ם אף אם אין לו חלק רק ביד פטור מכל המתנות ודלא כשיטת רש"י ויהי' ג"כ נ"מ אם הקדיש אבר למזבח אף דבר שאין הנשמה תלויה בו לפי המבואר בתמורה דף י"א וכבר הארכתי בזה בהל' ערכין ובהל' נדרים דחל עליו קדושת הגוף וע"ש בתמורה דהוה בעיא דלא איפשטא אם מותר בגיזה ועבודה לא מחמת גדר הקדש רק מחמת הך לאו דלא תעבוד ולא תגוז ונ"מ דאם אח"כ נעשה בע"מ ופדאו ג"כ אסור בגיזה ועבודה אם אז חייב במתנות דהנה באמת לפי שיטת הראב"ד ז"ל בהל' כלאים ספ"ט ס"ל הכי דפסוהמו"ק הבהמות שבו הוא קודש והחולין שבו הוא חיה ונ"מ כך דבר שחיה פטור והקדש פטור אז ממ"נ הוא פטר ודבר שרק דבר אחד פטור אז י"ל דהוה בגדר כוי ועיין בבכורות דף ט"ז ע"א מה דמקשה שם על אותו ואת בנו שלא יהא נוהג בפסוהמו"ק ואמר שם ממ"נ ומקשה שם מחלב והנה מה שייך זה לזה דאו"ב יהי' תליא בהך מחלוקת דחולין דף ע"ט דשה אפי' מקצת שה ובחלב ודאי צריך קרא לרבות עיין בתוס' חולין דף ע"ט ע"א ד"ה עייל ולכך אמרו בגמ' דבכורות דט"ו דסד"א דפטור מכרת וחייב לאו ויהי' כמו כוי ביומא דף ע"ד ע"א וא"ש מ"ש התוס' בבכורות שם ד"ה ואהני אבל באו"ב זה ודאי אם האם חולין והבן פסוהמו"ק על זה ודאי ל"צ קרא דשה ובנו אמר רחמנא כמבואר בחולין דף ע"ט ע"ב רק כגון אם האם פסוהמו"ק וזה יהי' תליא בשה ואפי' מקצת שה ועיין ברש"י בכורות דט"ו ע"א ד"ה אך דכ' דמסתברא דמדמינן להו לקדשים וקשה דהא בתו"כ פ' ויקרא ובספרי פ' ראה ממעטינן לר"י דס"ל בכריתות דף ד' דעל דם וחלב של מוקדשין יש שני לאוין ממעיט להו מקרא לפסוהמו"ק א"כ לא מדמי להו לקדשים לגמרי אך לפי מש"כ י"ל דגבי בכור ומתנות גם הצד שיות שלו פטור משום דזה הצד הוא קודש משא"כ גבי חלב ואו"ב זה הצד חייב ומש"כ שם רש"י בד"ה ואהני משום דאינו ראוי לקרבן לכך פטור מכרת ואף דבפסחים דף מ"ג ע"ב הובא ברש"י כריתות דף ד' מרבה בעלי מומין רש"י ר"ל דהוה בגדר כוי כמש"כ דאף דנימא דהוה מין בהמה מ"מ כיון דלא ראוי לקרבן כדאימעוט בתו"כ בכ"מ אין עליו כרת ויש בו לאו וכמו הך דיומא וכ"כ בזה בהל' מאכלות אסורות ובעלי מומין שאני משום דהוה מינו כשר לקרבן וכדאמרינן בקדושין דף נ"ז ע"ב אך לפי"ז נימא דבעי קרא לרבות איסור חולין בעזרה על פסוהמו"ק ועיין רש"י חולין דף י"ז ע"א. וכן ר"ל בהך דבכורות דף י"ב ע"א גבי מהו לפדות פט"ח בפסוהמו"ק כו' ע"ש וכבר עמדו על זה דאמאי לא אמר דנ"מ לפדות בשויה דאף אם הוא חיה מ"מ פודין בו אך כך דבתורת חיה הוא חולין ולא שייך בזה לומר דלא מצי איסורא לאפקועי איסורא עכ"פ פסוהמו"ק החולין שבו הוא חי' וההקדש שבו הוא בהמה ואם הקדיש רק אבר אחד זה ודאי כ"ז שהוא קודש ודאי פטור ועיין תוס' בכורות דף י"ד ע"א ד"ה קדושת דהפטור הוא משום בישראל ומשום מאת העם ורש"י חולין דף ק"ל ע"א ממעט מקרא אחרינא ע"ש בד"ה בכור ונ"מ לשותפות. ואם נעשה בע"מ ופדאו וא"כ נמצא דכל הגוף הוא בהמה רק באבר אחד יש בו גדר חיה אם הוא פטור מן המתנות ועיין בחולין דף קל"ה מה דדחק שם בהמיעוט של קודש ולא מוקי לה בפסוהמו"ק ועבר וגזז וצ"ל משום צבי ואיל וכמש"כ ולפי מה דפסקינן בכוי דחייב במתנות כמבואר בחולין דף קל"ב ולשיטת הראשונים דלא ס"ל כרבינו בפ"ט מהל' בכורים רק דאף מקצת שה חייב בכל המתנות ה"נ כן ועיין בתוס' דף קל"ב ע"א ד"ה וצריך ע"ש. וכן גבי פט"ח אם יש לכהן חלק רק באבר אחד י"ל דלא מיקרי עריבי בו חולין והוה כמו לר"י בשותפות עכו"ם דליכא בו איסור גיזה כמבואר בכורות דף ט' ע"ב ועיין תמורה דף י"א ע"ב גבי הקדיש אבר אחד ע"ש ובזה יש ליישב מה דכ' רבינו בפי"ב מהל' בכורים ובהל' בכורות פ"ד ה"ב דאין קונסין על זה ר"ל דאף דאנן פסקינן דמכר בהמה גסה לגוי קונסין אותו ולפי מה דמוכח מדברי הגמ' אם מכר עובר בהמה מעוברת קונסין אותו ג"כ מ"מ כאן אין קונסין אותו ודוחק לומר דרבינו מפרש דכיון דאמר שם דחכמים פליגי על ר"י דא"צ ליתנו לכהן שוב לא קנסו אותו אף דמהירוש' משמע כן דהקנס הוא מה דמפקיע אותו מבכורה כמו הך דרב מרי בר רחל בבכורות ד"ג ע"ב דא"כ למה מקשה בבכורות ד"ב ע"א מה דר"י לא פליג על הך דנקט והמוכר לו אעפ"י שאינו רשאי דילמא לכך אינו רשאי משום הפקעת בכורה. אך י"ל דס"ל דגבי פט"ח אף לר"י דס"ל דאסור בהנאה מחיים זה לא הוה בגדר קדושה רק בגדר איסור ועיין רש"י מכות דף כ"א ע"ב אם יש בו מעילה וזהו ג"כ כונת הגמ' בכורות ד"ט ע"ב ודף י"א ע"א דלא יהא חמור מן ההקדש ובפיהמ"ש לרבינו פ"א דבכורות דמחיים אינו אסור רק הנאת דמים לא הנאת גופו דלא כרש"י דף י' ע"ב וגם רבינו בחיבורו חזר בו ועיין ברא"ש במס' בכורות דמבואר ג"כ כן דהאיסור לא מחמת גדר גוף אלא מחמת גדר דמיו ונ"מ במש"כ בח"ב בהל' ערכין דהדמים שיש לכהן חלק בו הוא רק כמו שהי' שוה בשעה שהי' ל' יום ואף אם פודהו אח"כ א"צ לפדותו רק כמו שהי' שוה אז וכעין מ"ש התוספות ערכין דף י"ח ע"א. ובזה יש לפרש לשון הברייתא המובא בכורות די"א אעפ"י שאין לו עכשיו יש לו אחר זמן וכבר הקשו על זה בירוש' על מ"ד דיתר מכדי שה או כדי שקל יש לו להישראל וכמבואר בכורות דף י' ע"ב אך ר"ל כך דאף לענין פדיון שלא בשה מ"מ אם שהה יותר מל' יום יש להישראל חלק בו וכן נ"ל דנ"מ בהך דין המבואר בבכורות דף ג' והובא בדברי רבינו פי"ב מהל' בכורות לא כ' כן רק השמטה בכורים הט"ו ופ"ד מהל' בכורות כמה יהא לעכו"ם חלק בו והנה רבינו בהל' בכורים שם כ' לשון ע”כ השמטה בע"מ והטעם כך דנ"ל דגבי בכור טהורה לא מהני רק דבר שע"י זה אם הי' חסר הי' מותר לשחוט משא"כ אם רק כמו חסרון מבפנים וכה"ג ויוכל להיות אף אם הי' טריפה ע"י חסרון זה לא מהני וכמו שדייק רש"י בכורות דף ג' בד"ה נבלה ולא פי' כמו הך דנזיר דף כ"א וערכין דף כ' ורש"י שם דף ד' ע"א ד"ה שהנשמה ותמורה דף י"א ע"ב דגם באברים הפנימים ג"כ כן. ועיין נדה דף כ"ג ע"ב גבי ושט ובירוש' נזיר פ"ג ה"ב גבי רקב משום דס"ל דגבי בכור בעיא דוקא דבר שיהי' מום בגלוי שע"י זה יהי' נוכל להתירו לשחיטה ועיין תוס' ע"ז דף ע"א ע"א דלא ס"ל כן רק דגם בבכור מהני כה"ג אך רבינו ז"ל ס"ל לחלק דגבי טהורה בעי רק מום גלוי וגבי חמור די רק במום שאם הי' בטהור הי' רק פסול למזבח ג"כ די בזה והטעם משום דגבי דבר שיש בו קדושה אז צריך דוקא שיהא הפקעה ע"י דבר הנראה וזה הוה גדר מה דבעי העמדה וצריך דוקא ראיית המום כמבואר ביצה דף כ"ו ודף כ"ז ובכורות דף כ"ח ודף ל"ו ונ"מ ג"כ לגבי קדשים דשם ההיתר רק ע"י פדי' אם גם שם בעי רק ראיית חכם ובזה יש ליישב מ"ש התוס' כתובות דף ק"ו ע"א גבי מבקרי מומין שבירושלים דהיך היו מקבלין שכר הא מבואר בבכורות דף כ"ט דאסור לקבל אך באמת עיקר הטעם דאסור הוא משום דזה הוה הוראה ומה אני בחנם כו' וזה לא שייך רק בדבר דעל ידו נגמר ההיתר אבל גבי קדשים דצריך גם פדיון לא הוה זה דרך הוראה ועיין בכורות דף ל"א ברש"י דמשמע דרק כהן לא יראה של עצמו וכן משמע ברש"י יומא דף ע"ח ע"א ובכורות דף ל"ח ע"ב ד"ה זקן ובאמת הטעם דדבר דצריך הוראה אינו מועיל על שלו ועיין הוריות דף ו' ע"ב בתוס' ד"ה הורה אם שייך גבי גדר הוראה או צריך רק שההוראה שלו יתקבל אז הוה זה הדין ומבואר שם דף ז' דצריך ג"כ שיהא הוא מופלא דל"ה אין עליו שם הוראה וע"ש בירוש' אם כהן משיח זה עשה בהוראת כהן משיח אחר אם חייב. וכן נ"מ למה דמבואר בירוש' פ"א דהוריות על מה דפליגי ר"מ ורבנן הובא שם דף ג' הורו הם ועשו ר"ל דפליגי אם הב"ד עשו בהוראת עצמן אם הוה כיחיד שעשה בהוראת ב"ד וע"ש בתו"י אך זה רק אם כבר נתפשטה ההוראה שלהם אבל בל"ז מבואר בתוספ' דהוה בכלל והנפש אשר תעשה כו' ובמ"א אבאר זה ולכך דיניו בטלין אם נוטל שכר דאז הוה כמו לעצמו דלא מהני ועיין תוס' קדושין דף נ"ח ע"ב וגבי פרה למה פסול י"ל כך דעיין רש"י מו"ק דף י"ב ע"א ודף י"ח ע"ב דהיכא דנוטל שכר הוה זה כמו מלאכה ע"ש א"כ הוה כעשה עמה מלאכה דפסול ועיין מ"ש רבינו בהל' פרה פ"ז ה"ב ג' ובפיהמ"ש שם וע"ש בהשגות ובמ"א אבאר זה. עכ"פ היכא דבעי הוראה לא מהני לעצמו ואין נ"מ בין כהן לישראל אך היכא דהוא מום מובהק או בחו"ל או דאין עליו גדר קדושת הגוף אז שייך החשש רק משום כהן וזהו שיטת רש"י וכן ר"ל הך דחולין דף מ"ד ע"ב גבי הך דר"ח גם י"ל דהך דכתובות שם לא הוה הפעולה שלהם רק לפוסלו מהקרבה ובזה לא הוה גדר הוראה רק גדר עדות וכמ"ש רש"י תמורה דף כ"ח ע"א ע"ש בד"ה עד אחד פוסלו כו'. והוראה לא הוה גדר עדות רק התורה האמינו וכעין הך דגיטין דף נ"ד ע"ב גבי פיגול ור"ל דכך הוא הדין וא"א בל"ז וכ"כ בזה וכן נ"מ בין אם אמר שהוא טימאם או פיגלם דאז נאמן ובין אם אמר שאחר וא"ש מ"ש התוס' גיטין שם ועיין בתוספ' תרומות פ"ב גבי המוכר פירות דאינו נאמן לומר טבלים הם וכן דברי רבינו ספי"ב מהל' מעשר ובתוספ' פ"ג דמעש"ש מבואר דנאמן וצ"ל דשם הטעם דכיון דצריך להחזיר לו הדמים נאמן כמו בגיטין גבי ס"ת א"כ לפי"ז יהי' נ"מ בין אם אמר שטימאן או פיגלן בשוגג דא"צ לשלם דאז אינו נאמן ובמזיד נאמן וזה רק מדרבנן כיון דקי"ל דהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק וזה דדייק הגמ' בגיטין שם שהתורה האמינתו ר"ל ומה"ת פטור אף במזיד וע"כ דזה בגדר דין ודחה דמשכחת לה כגון ששמעו שפיגל ובזה יש ליישב דברי רבינו מה דסתרי אהדדי בסוף הל' פסוהמו"ק ובסוף הל' מטמא מו"מ ועיין מ"ש התוס' קדושין דף ס"ד ע"א דכל דבר שמוטל עליו הוה כמו בידו ע"ש ועיין נדה דף מ"ז ע"ב גבי בת עשרים שנה יביאו ראי' כו' ומשמע דאין האב נאמן על זה וצ"ל דשם כבר יצאה מרשותו ובאמת נ"ל מה דאמרינן בקידושין שם דאינו נאמן לא למכות ולא לעונשין ר"ל לגבי בן סורר ומורה דחייב שניהם מלקות ומיתה ובמ"א אבאר זה. עכ"פ היכא דלית בו קדושת הגוף רק גדר איסור לא הוה הוראה וא"צ ראי' ממש ולכך די אף בדבר שמבפנים ועיין חולין דף ל"ז ע"ב דטריפה הוה חסרון וגם מיתה ותוס' ב"ק ע"ו ע"א. עכ"פ לא הוה קדושה בפט"ח וס"ל דלאפקעי ממתנות כהונה היכא דליכא גדר קדושה שרי ועיין פסחים דף מ"ח ע"ב ומנחות דף ס"ז ע"ב גבי חלה וחולין דף קל"ב ע"ב גבי טבח ובירוש' ספ"א דפיאה ובזה יש ליישב מה שעמדו התוס' בבכורות דף ג' ע"ב היך אנו מוכרין לעכו"ם לאפקועי מבכורה ולפי מש"כ דרבינו ס"ל דבכור שנולד בחו"ל אין עליו שם קדושה רק שם איסור וזהו כונת רבינו במ"ש בהל' בכורות פ"א דאין מצוה זו נוהגת בחו"ל ר"ל דמצוה שצריך להקדיש הבכור זה אינו נוהג בחו"ל דזה אינו שייך רק להקרבה וזה לא שייך בבכור של חו"ל וכן הוא מבואר בס' המצות לרבינו מ"ע פ"ה וט"ס שם. ובאמת מה דאמרינן בבכורות דף נ"ג ה"ק ליקנינהו לאודנייהו כו' ר"ל כך דעשו ב"ד תקנה שיהי' קנוי להעכו"ם אזנים של בכורים ממילא כעין הך דגיטין דף כ' ע"א גבי שכר הסופר ושם דף ל' עשו שאינו זוכה כזוכה והטעם שם אף דבאמת לא דמי ממש להך דבכורות דף י"ח משום דשם בשעה שהוא נוטל זה הישראל נוטל זה מה שאין כן גבי הלואה בשעה שהוא מלוה לו עדיין לא הפריש התרומה ועדיין אין לו התבואה וכן מדחה בירושלמי דגיטין פ"ג ה"ז אך גמ' דילן נ"ל דר"ל מהך דבכורות דף י"ח ע"ב גבי שתי רחלות שלא בכרו וילדו שני זכרים ונקבה וגם שם ס"ל לר"י דזכר אחד פטור מן המתנות אף שהוא ביד ישראל ואף דשם לא שייך כ"כ לומר חליפיו ביד כהן שיוכל להיות שבאמת שניהם בכורים ומ"מ פטר ר"י בזה וא"ש פסק רבינו דאף דבהל' מעשר פ"ז ה"ה פסק שם דלא כמאן דמוקי לה כר"י בפ"ט מהל' בכורים ה"ג פסק כר"י ע"ש אך מ"מ הך דין דב' רחלות הנ"ל לא פסק ולכך דייק שם ואם נסתפק בשנים כו' ר"ל דאז דוקא פטור מן המתנות וכמ"ש. ובירוש' ערלה פ"ב ה"א תנאי ב"ד שיהא חלתו כו' ובפ"ז דדמאי וכ"מ ובהך דשבת דף י"ח ע"ב גבי גיגית ונר כו' דהוה הפקר. ומשני דכיון דאפשר בתקנה אחרת לא הוצרכו חכמים לתקן זה אבל הוא בעצמו מותר לעשות כן לדידן בבכור בחו"ל דאין בו קדושה וכן בפט"ח ולכך ממילא לא קנסו אותו גם משום מכירת בהמה גסה כיון שהוא רוצה לעשות זה כדי שלא יהי' בכור וכעין דאמרינן בגיטין דף נ"ד ע"א גברא לתקוני קמכוין כו' זהו טעם רבינו אך מ"מ קשה גבי פט"ח הא יש לו תקנה להקנות לכהן או ללוי ולמה לא קנסו אותו שם משום מוכר בהמה גסה וראי' למש"כ דבכהנים ולוים רק שותפות פוטר ולא מהני מה שיד כהן באמצע אך י"ל באמת דזה תליא במחלוקת דב"ב דף ע"ח אם סתם חמור לרכוב קאי או למשא ואם נימא דלרכוב הוה כמו סוס ורבינו פסק כב"ב בע"ז דף ט"ו כמבואר בהל' שבת פ"כ והא דדייק בבכורות דף ב' דקנסו אותו או דקאי אבהמה ע"ש בתוס' ובתוספ' רפ"ב דבכורות או משום דר"י ס"ל סתם חמור למשאוי עיין בב"ב שם וברשב"ם שם דכ' דאשה כמשאוי דמי ועיין פסחים דף ג' ומגילה דף ט' וכי לא הי' כו' דאשה אין דרכה על החמור ובזה יש ליישב לשון רבינו בהל' שכירות פ"ד ה"ח דנקט שכר את הבהמה ולא נקט חמור כמבואר בגמ' שם משום דאז לדידן דקי"ל דסתם חמור לרכוב לא הוה צריך להתנות וזהו ג"כ כונת התוס' בע"ז דף ט"ו ע"א ד"ה שרא דכ' שם דהוה גזרה לגזרה ע"ש ור"ל דאף למאן דלא פסק כב"ב דמתיר בסוס מ"מ זה לא הוה רק גזרה והתם הוה חמור ואנן קי"ל דסתם חמור לרכיבת אדם קאי ובזה יש ליישב דברי התוס' בכורות דף י"ב ע"ב ד"ה מהו מ"ש שם דלמה אסור ליקח פט"ח מדמי שביעית כו' ולכאורה הוא תמוה הא מבואר להדיא ספ"ח דשביעית דאין לוקחין בהמה טמאה מדמי שביעית כו' ובזה א"ש דגבי חמור כיון דהוא לרכוב כמו לצורך אדם ושרי ועיין תמורה דף י"ז ע"א דאמר שם מה בהמה טמאה פסול הגוף ולא נחית כו'. ובאמת לפי הנראה מלשון רש"י בכורות דף ט' ע"ב משמע דהא דס"ל לר"י דשותפות נכרי מותר בגיזה ועבודה זה רק בשותפות בולד אבל בשותפות באם כיון דהולד שייך לגמרי לישראל הוה בכור גמור וכן משמע מהך דתמורה דף י"א ע"ב דמדמה לה להך דין דהקדיש אבר ע"ש בתוס' ובאמת היכא דהאם כולה של גוי רק הולדות שייך לשניהם לר"י ג"כ י"ל דאינו חייב ואף דמהך דבכורות דף ג' ע"ב גבי ההוא גיורתא לכאורה לא משמע כן אך הא לפטומי יש לה קנין בעצם הבהמה כמבואר שם דף ב' ע"ב ועיין במה דפליגי בדמאי פ"ו ה"ה בירוש' גבי כהן ששם פרתו לישראל דלכאורה מוכח שם דלר"י הפרה גופה שייכה לבעל הפרה אך מכאן דף ב' ע"ב לא משמע כן רק דגם ר"י ס"ל דיש להמקבל ג"כ חלק בה ועיין תוס' יבמות דף ס"ו ע"ב גבי השם פרה ובירוש' פרק י"א דתרומות סה"ו דהוה שם מחלוקת אם גבי שאלה אוכלת בתרומה ובתוספ' דב"מ פ"ה. אך לס"ד בגמ' שם גבי המקבל מן הגוי דמיירי רק לעובר ומ"מ צריך ליתן להכהן לר"י אף דאין להישראל בגוף הבהמה כלום ועיין בשבת דף קל"ה ע"ב דזה הוה רק בגדר קנין פירות ור"י ס"ל דלאו כקנין הגוף דמי כמבואר גיטין דף מ"ח וב"ב דף נ' ע"ב ע"ש בתוס' ועיין בהך דחולין דף קל"ח ע"א גבי גיזה אם יש לו חלק בגוף ושם דף קל"ה ע"א משום כחישה ותמורה דף י"א ע"ב ועיין ב"ק דף ע"ח ע"ב אם הולד הוה שיור אך שם מיירי במעוברת ועיין בירוש' קדושין פ"א ה"ה דמעוברת עשו אותה כמשאה. ולפי שיטת רבינו בהל' גניבה פ"ט ה"ד הוה זה הדין דלא איפשטא בסנהד' דף פ"ה ע"ב אם זה מיקרי קנין בגוף גבי גונב נפש ע"ש וביבמות דף ע' ע"ב בתוס' גבי ע"ע אם ע"י זה יהיה קנין הגוף ותוס' גיטין דף מ"ג ע"ב משמע דזה מיקרי שיור בגוף וב"מ דף ל"ד ע"א חשיב לה שבח דאתא מגופה ועיין תוס' תמורה דף ל"א ע"ב דכ' דאין על הולד שם גידולין ושם בע"א במה דאמר שם דולד בהמה מאוירא קרבי ולכך מוכח מבכורות דף ט"ו ע"ב דולדי קדשים שקדם מום קבוע להקדשן לא הוה הקדושה שלהן רק דרבנן ומיקרי ממון הקדש ולכך אמר מצות עילוי בלבד והוה כמו זבל קדשים דמעילה דף י"ב ע"ב וכ"כ בזה בהל' ערכין. ובאמת מה דאמר בתמורה שם ובבכורות דף ז' גבי ולד טריפה דהוה זה וזה גורם לא דר"ל דמיירי שהזכר היה כשר עיין תוס' שם מ"ש על זה כיון דאין חוששין לזרע האב ובתוס' סנהדרין דף פ' ע"ב ע"ש בד"ה אלא ובכורות דף י"ז ע"א היכא דחזינן שע"י האב נעשה שינוי בהולד חיישינן יותר לזרע האב. ובזה יש ליישב הך דחולין דף ע"ט ע"א ברש"י ד"ה קסבר דמשמע שם דשם חיישינן טפי משום דנשתנה והוה ודאי. רק דר"ל כך דכיון דא"א שיהיה לידה בלא ביאת זכר לא שייך לומר בזה שזה בא מהאיסור דכיון דהוא לא עצם הדבר ולמ"ד דזוז"ג אסור ר"ל אף דבעי עוד דבר מ"מ גם שם זה עליו וזה תליא בהך דבכורות דף ז' ע"ב גבי עור הבא כנגד פניו של אדם אם בעי שניהם מתים האם והולד או אפי' אז ג"כ טהור ע"ש ובזה א"ש ג"כ מה דצריך קרא בבכורות דף ו' ע"ב לאסור טהורה שנולדה מן הטמאה לשיטת התוס' דס"ל בחולין דף ס"ד דאיסור דכל היוצא מן הטמא יש עליהם דין מלקות למה לא ניליף מזה. ובזה א"ש דכיון שנולד הוה כמו מין בפ"ע ונפרד ממנו וכיון דיש בו סימני טהרה הו"א דטהור ועיין תוס' ביצה דף ו' ע"ב דלא שייך נולד בעגל וזהו בעצם הך מחלוקת דולדי קדשים בהויתן הם קדושים או במעי אמן ר"ל אם הם דבר אחד ושם אמן עליהם או לאחר שנולדו והקדושה מחמת קרא ומ"מ מהני בהו מה שאמן קדושה דהנה זה מבואר בתמורה דף כ"ד ע"ב דאף דאסור להתפיס ולד שהוא בכור במעי אמו לקדושה קלה זה רק בזמן שיהי' ראוי להקרבה ע"ש משא"כ בולדי קדשים אף למ"ד בהויתן הם קדושים מ"מ הא מבואר בבכורות דף ט"ו ע"ב גבי ולדות פסולי המוקדשים קודם שנפדו דאסור להתפיסן במעי אמן לזבח אחר זהו כונת התוס' שם בד"ה מה אף דהא לכשיולדו אינם ראוים להקרבה ועיין תוס' תמורה דף ל"א ע"ב ד"ה ולדן ובהך דע"ז דף מ"ז ע"א מה דמחלק שם ותוס' ב"ק דף ס"ו ע"א גבי אתנן ותמורה דף ל' ע"ב ע"ש. אך באמת זה מבואר בתוספ' פ"ו דתמורה דלב"ש דס"ל דשינוי באתנן אסור הא דולד שרי זה רק בשנתן לה עד שלא נתעברה. ואם נתן לה הולד בעודה עובר ודאי חל עליה אתנן כמבואר להדיא בבכורות דף נ"ו ותוס' זבחים דף קי"ד ע"א ועיין תוספתא ב"ק פ"ז אם גנב פרה מעוברת וילדה ואחר כך טבח את הולד דפטור משום ארבעה וחמשה על הולד ועלי' חייב אם טבחה אחר הלידה ועיין תוס' ע"ז דף מ"ו ע"ב דהלידה הוה שינוי גם לגבי הפרה מדרבנן ורבינו בהלכות גזילה פ"ב ה"ז ס"ל דלא הוה שינוי והר"א ז"ל ס"ל דהוה שינוי ורבינו ז"ל אזיל לשיטתיה בהל' נחלות פרק ג' הלכה ב' דבכור נוטל פי שנים בהולד דס"ל דלא הוה שינוי גם בהולד ע"ש בה"ה ז"ל והא דלא מחייב בארבעה וחמשה על העובר י"ל משום דבשעת הגניבה אין עליו שם שור או שה וכעין מ"ש התוס' חולין דף פ"ט ע"ב וכ"מ ע"ש ועיין מ"ש התוס' חולין דף ס"ד ד"ה שאם בע"ב דביצה שאני משום שהיתה מתחילה בשר וכעין זה ס"ל להראב"ד ז"ל בתו"כ פ' ויקרא דהא דקי"ל בתמורה דף ל"א ובמעילה דף י"ב דקדשי מזבח אין מועלין בביצים זה רק כבשהקדישן היו נגמרים אבל אם היו עדיין תלויים באשכול אף לכשיגמרו מועלין בהם וזהו ג"כ מה דאמרינן בתמורה דף ל"א ע"א מגופה קרביא ע"ש אך רבינו ז"ל פ"ג מהל' מאכלות אסורות ס"ל דזה ג"כ הוה כדבר חדש ולכך לא הוה רק עשה וע"ש בהי"א שכ' הטעם דעופות טמאים הוא משום דהמין הוא כך. ועיין מ"ש רבינו בפ"ב מהל' מ"א הכ"ב גבי שור הנסקל דכיון שנגמר דינו נעשה כבהמה טמאה ונעשה דבר חדש ונעשה מין טמא וכן יהי' הדין גבי עוף וזהו כונת הגמ' חולין דף קל"ט ע"א ודף ק"מ ע"א דלאחר גמר דין גבי עוף שהרג פשיטא דא"צ לשלחו ואסור לציפורי מצורע והטעם דציפור הוה טהורה ולא טמאה כמבואר בגמ' שם אך י"ל דזה הוה כמו עכבר מן האדמה וכמו סלמנדרא כמבואר בחולין דף קכ"ו ע"ב ודף קכ"ז ע"א וכן יהי' נ"מ לגבי בשר בחלב לאחר שנאסר יש עליו שם איסור בשר בחלב או איסור חדש ועיין מ"ש התוס' יבמות דף ע"ז ע"ב גבי חלל דחייבי עשה דלא הוה רק עשה דלא עדיף מאיסורא דאתא מיני' ויהי' נ"מ לכמה דינים וכן יהי' נ"מ להך דבכורות דף ח' גבי דולפנין דפרין מבני אדם איך יהי' הדין אם בא על בת ישראל כיון דהוא חית הים ועיין נדה דף כ"ג ע"ב ובירוש' שם גבי הוא אדם ופניו בהמה אך זה רק אם זה הוה סיבה אבל אם פעל בו הזכר הזה כה"ג וכן להיפך איך הדין עליו ועיין בתו"כ פ' שמיני פ"ג מה דמביא שם פלוגתא אם מטמא באוהל ואף דהא לאו אדם הוא אך י"ל דנ"מ כה"ג וכן בהך דכלאים פ"ח גבי אדני השדה ע"ש ור"ל דנולד מאדם ועיין ב"ב ברשב"ם דף ע"ג גבי הורמין ע"ש ונדה דף כ"ד ע"ב גבי המפלת דמות לילית ע"ש. עכ"פ הטעם דעופות טמאים משום דהגידול הוא כך ולא מחמת האם ועיין רש"י ב"ק דף ע"ח ע"ב ד"ה דאיעבר ותוס' שם ד"ה לטמא וא"כ לשיטת רש"י משכחת ולא כמ"ש רש"י חולין דף קי"ד ע"א ד"ה בחלב ואכמ"ל. ועיין תוס' נדה דף נ' ע"ב ד"ה תרנגולתא דלא ס"ל כן והנה רבינו שם בה"י כ' דביצה טריפה הוה כביצה טמאה ובאמת אף דלא דמי כלל לדידן דקי"ל דטריפה אינה יולדת וא"כ הביצה גופה נטרפה ולא משום דבאה מן הטריפה רק משום דגופה היא ולא דמי לביצה טמאה דשם המין הוא כך ועיין תוס' חולין שם וב"ק דף מ"ז ותוס' חולין דף ס"ד ע"ב הנ"ל מה דמחלקים מהך דעור הבא כנגד פניו כו' ועיין נזיר דף ס"ד אם ש"ז אין עלי' שם היוצא ממנו דהוה אוכל ובמשנה סוף מכשירין הוה מחלוקת דתנאי אם מכשיר ועיין נדה דף ט' ע"א גבי הך דמי יתן טהור כו' זו ש"ז שהנוצר ממנו טהור ואף דנהפך לצורה אחרת מ"מ כיון שעיקר הגידול הוא כן לא שייך זה וכמו בהך דשם דדם נעכר ונעשה חלב אף דהא נשתנה ונעשה למין אחר מ"מ כיון שעיקר הגידול הוא כך לא שייך זה ועיין במ"ש רבינו במס' מכשירין פ"ו מ"ד דהדבש הוא בא מטל ומ"מ דבש צירעין לא מכשיר וצ"ל דהיכא דנשתנה ע"י שנתערב בו עוד מין אז פקע שם הראשון ועיין סוטה דף מ"ח ע"ב כמה דנתזין כו' ובתוספ' דמכשירין הובא בדברי רבינו בפ"י מהל' טו"א ה"ב דמי רגלי בהמה אינם מכשירין ומשמע דנסתלק מהן שם מים ואף דמהך דפסחים דף י"ח ובירוש' פי"א דתרומות ובתוספ' סוף מקואות משמע דיש שם מים עליהם וע"ש במשנה ובדברי רבינו פ"י מהל' טוא"ו ה"ח דנ"מ בין אם יצאו המים דרך יציאה בין לא וכה"ג כ' התוס' בכורות דף ז' ע"ב דהא דקי"ל שהיוצא מן הטמא טמא זה רק אם יצאו אבל אם מצאן בגוף אין עליו שם הגוף ולהיפך ממ"ש רש"י במנחות דף ע' ע"א גבי ביצים. ובזה א"ש מ"ש ה"ה ז"ל על הרמב"ן בפ"ד מהל' מאכלות אסורות ה"כ מחלב קיבה דשרי ומ"ש ממי רגלים דאסור וכה"ג רצו לחלק התוס' במעילה דף י"ג ע"א גבי חלב של פסוהמו"ק דהאיסור לא חל עליו רק כשיצא לחוץ ובזה א"ש דברי רש"י בכורות דף ט"ז ע"א ד"ה לאתויי חלבו דכ' דחלב גרע מולד דמיא בעלמא הוא והוא תמוה דהא חלב פסוהמו"ק אסור לאחר פדיונן וולדי פסוהמו"ק לאחר פדיונן מותר כמבואר שם רק דר"ל דחלב לא חל עליו האיסור בעודו בגופו דשם לא הוה אלא מיא בעלמא ואין עליו שם חלב כלל וכמ"ש רש"י חולין דף ק"ט ע"ב ד"ה זה כנוס וע"ש בתוס' דף פ"ז ע"ב ד"ה כל ובתו"כ פ' שמיני פ"ב פ"ד דמשמע להיפך ולכך גבי פסוהמו"ק החלב שנמצא לאחר שחיטה מותר ובזה יש ליישב מ"ש התוס' בכורות דף כ"ה ע"ב מדם משום די"ל דגבי דם ובפרט גבי דם בעין שם דם עליו אף קודם שיצא. והתוס' שם כ' משום דם שלפני גמר שחיטה ועיין חולין דף ל"ו ע"א גבי הכשר ובאמת נראה דטעם דר"ש דס"ל שם בחולין דדם שחיטה אינו מכשיר י"ל כך דהנה שם ובמשנה סוף מכשירין ס"ל לר"ש דדם המת דהיינו לפירוש התוס' ורבינו היינו דם אדם המת אינו מכשיר משום דס"ל דזה אסור בהנאה כמו מת עצמו וכמו גבי שור הנסקל דגם דמו אסור כמבואר במכילתא משפטים ועיין נדה דף נ"ה ע"א וכ"מ בזה והנה ר"ש ס"ל במנחות דף ק"א ובחולין דף קכ"ז וקכ"ט דאוכל שאין אתה יכול להאכילו לאחרים אינו מקבל טומאה אם לא היתה לו שעת הכושר ויליף לה מקרא מאשר יאכל ועיין פסחים דף ט"ז ע"א גבי הכשר דיליף מאשר ישתה ובתו"כ פ' שמיני ובפיהמ"ש פ"ו דמכשירין ולכך לר"ש אינו מכשיר ג"כ דלא הי' לו שעת הכושר לדם זה וכן נ"מ לגבי דם עגלה ערופה עיין בירוש' פ"ט דסוטה אם דמו מכשיר וא"כ י"ל דר"ש יסבור כרחב"ג סנהדרין דף נ"ט ע"א דגם דם מן החי אסור לב"נ וא"כ לפי"ז דם שחיטה אינו נאכל לאחרים ולכך אינו מכשיר והדם של אח"כ לכ"ע אינו מכשיר דהוה דם התמצית ע"ש בתוס' חולין דף ל"ו. וגם י"ל דלכך דם שחיטה של טמאים אינו מכשיר לתנא דפליג על ר"א במשנה דמכשירין ועיין בכורות דף י' ע"ב ואף דדם נבלות מכשיר מלבד דם השרץ עיין ירוש' רפ"ח דשבת ובדברי רבינו בהל' טוא"ו פ"י אך י"ל דזה לר"ש משום דאסור לב"נ אך אנן לא פסקינן כן ואיירי בהני דלא מתו עדיין והוה כדם הקזה או שאין בו רביעית דאז אינו מטמא טומאת משקין ולכך אינו מכשרת ולא דמי להך דכריתות דף י"ג ובדברי רבינו בהל' טוא"ו פ"י ועיין תוס' חולין דף פ"ז ע"ב וע"ז דף ל' ע"ב ובמ"א אבאר זה וא"כ יהי' נ"מ לפי מה שאכתוב לקמן די"ל דדם שחיטה של ב"פ דמו מכשיר די"ל דזה גם ר"ש מודה דזה ראוי לב"נ אך זה יהי' תליא בהך דחולין דף ל"ג ודף ק"ב כיון דלב"נ לא תליא בשחיטה וע"ש דף קכ"א ע"ב גבי מפרכסת. וזה ר"ל בזבחים דף כ"ו ע"א ש"מ דם המובלע כו' ורש"י שם דף צ"ב ע"ב ועיין מעילה דף י"ז ע"א גבי דם השרץ דלא משמע כן ע"ש בתוס' וכ"כ בזה בהל' מאכלות אסורות ועיין תוס' סנהדרין דף ד' ומנחות דף ק"ד ולכך גם על דם שלאחר שחיטה יש עליו שם זה אף דאיסור עבודה בקדשים ליתא לאחר שחיטה כמ"ש התוס' שם וכן כ' רש"י תמורה דף כ"ד ע"א ד"ה מפני ע"ש מ"מ בדם שייך שפיר ועיין מעילה דף י"ב ע"א מה דמחלק שם בין דם לחלב מחמת דא"א לחיות בלא זה והוה גופה ולכך מבואר בנדה דף כ"ז ע"ב דמת שחסר דמו אין עליו דין רקב ע"ש בתוס' ד"ה למעוטי ועיין נזיר דף נ"א. וזה החילוק ר"ל התוס' חולין דף ס"ד ע"ב גבי חלב וביצים דכ' שם דאינם שוים ומש"כ שם מן דבש לכאורה דבריהם תמוהים דהא גבי שרצים לא שייך כלל גדר מן החי גם לב"נ כמבואר סנהדרין דף נ"ט ע"ש. ובאמת הך דין תליא בהך מחלוקת דרחב"ג בסנהדרין שם אם יש על דם איסור דיוצא מן החי ור"ל משום דגם כשהוא מובלע הוא דבר בפ"ע ועיין בתוספ' חולין ספ"ז וכ"כ בזה. ועיין בדברי רבינו בהל' סוכה פ"ה ה"ד גבי פשתן דכ' שם דבטל מעלי' שם גידולי קרקע אף דהמין הוא כך אך זה משום דזה השינוי נעשה בידי אדם וזהו ר"ל הך דע"ז דף מ"ז ע"א הנ"ל וכ"כ בזה בדברי הרא"ש בנדרים דף נ"ה ע"ב גבי טרגין כו' ובמש"כ רבינו בס' המצות גבי חומץ יין ובאמת עיקר הכונה דתמורה דף ל"א וחולין דף נ"ח דביצה הוה גופה טפי מולד משום דביצה משכחת לה ג"כ בלא זכר ולכך הוה יותר גופה מולד ולכך באפרוח ביצה דשם א"א רק ע"י זכר וגם הביצה תהי' ע"י זכר כמבואר ביצה דף ז' שרי ועיין בירוש' פ"ג דע"ז גבי אפרוח ביצת ע"ז ע"ש וחולין דף ס"ט אך גבי אפרוח ביצת ע"ז י"ל דס"ל להירוש' כדקאמר בפ"ג דערלה ובפ"א דע"ז ה"ג ובפ"ה ה"א אלו השתחוה לה כלום אסרה ע"ש.

1 חידושי חתם סופר על חולין פתח ↗

מלקוח ויתום ותוס' כתבו דהומ"ל כלאים וטרפה רוצה לומר מארכובה ולמטה דמותר באכילה וחייב בזרוע ולחיים ולענין מעשר הוה כטרפה כמ"ש תוס' לקמן קל"ו ע"ב ד"ה פרט וכו' ע"ש. ומשכחת עוד קפץ א' מן המנויים לתוכן דפטורים ממעשר. וכן אפי' טרפה ממש שנתערבה מן התורה כל דפריש מרובא פריש ומקריבין ע"ג מזבח ומ"ע אינו במעשר דעשירי וודאי ולא עשירי ספק:

2 חולין פתח ↗

וְהָתָם מְנָלַן? דִּכְתִיב ״כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט״ – פְּרָט לִטְרֵפָה שֶׁאֵינָהּ עוֹבֶרֶת. וְלֵילַף ״צֹאן״ ״צֹאן״ מִבְּכוֹר – מָה בְּכוֹר אֲפִילּוּ טְרֵפָה, אַף רֵאשִׁית הַגֵּז אֲפִילּוּ טְרֵפָה!

18 פרט לטרפה שאינה עוברת - תימה מן הארכובה ולמטה נמי אינה עוברת ושמא דאין הכי נמי דאין נכנסת לדיר להתעשר ודוחק:

19 לילף צאן צאן מבכור - וא"ת א"כ ג"ש ל"ל דבלא ג"ש ממילא ידעינן דראשית הגז נוהג בטרפה דמהיכא תיתי למעט וי"ל דצאן לא הויא ג"ש אלא גילוי מילתא מה צאן זה דינו בכך אף צאן זה דינו בכך דבדלא צאן לא אפשר שלא לכותבו דאיצטריך לגופיה:

1 תורה תמימה על התורה פתח ↗

אשר יעבר תחת השבט. ת"ר, כל אשר יעבר תחת השבט, פרט לטריפה שאינה עוברת רפירש"י טריפה כגון שנשברו רגליה מן הארכובה ולמעלה ולא מצי למיזל, עכ"ל. וכתבו התוס' בדף נ"ז א' דמן הארכובה ולמטה חשבינן ליה עוברת כיון דאינה טריפה, עכ"ל. ור"ל אע"פ דמן הארכובה ולמטה נמי אין יכולה לילך מ"מ חשבינן לה עוברת כיון דמדינא אינה טריפה, עכ"ל. וכל מעיין יראה כמה דחוקים הדברים, כי הלא אחרי דהדבר תלוי ביכולת ההליכה א"כ מה לי בין ארכובה ולמעלה ובין ארכובה ולמטה, וגם לא הו"ל לומר פרט לטריפה אלא פרט לזו שאינה עוברת, ועי' תוס' חולין קל"ו ב'. ועי' בהגהות הרש"ש פי' בזה פי' נפלא דצ"ל בגמ' פרט לטריפה שאינה עוברת תחת וכ"מ בלשון הגמ' יעו"ש, והבאור הוא עפ"י מש"כ בס' דרכי משה ביו"ד סי' ל"ה בשם הראשונים דמתכונת בהמה כשרה כשמעבירין ביד על גבה משפלת עצמה תחת היד, וטריפה אינה משפלת עצמה, וזהו הבאור פרט לטריפה שאינה עוברת תחת. אמנם ע"ד הפשט לולא דברי רש"י ז"ל י"ל בכונת הגמ' פרט לטריפה שאינה עוברת, דהלשון שאינה עוברת אינה סבת המעוט, כלומר יען כי אינה עוברת אלא החלטת המעוט, היינו שהטריפה אינה עוברת תחת השבט, כלומר אינה נכנסת לדיר להתעשר, וכמו שהוא במשנה, וכונת הדרשה כל אשר יעבר – הראוי לעבור ולחיות, כי הטריפה היא כמו שאיננה ואין. להביאה במספר. .בכורות נ"ה ב'

1 רש"ש על בכורות פתח ↗

גמרא ת"ר כל אשר יעבור תחת פרט לטרפה שאינה עוברת. עפרש"י. והתוס' בחולין קלו ב תמהו בדרשה זו דא"כ אפילו מן הארכובה ולמטה נמי ולי יש דקדוק עצום הא דנקיט לדרשה זו תיבת תחת הכא דהלא עיקר הדרשה הוא מיעבור. אשר ע"כ נלע"ד לפרש עפ"י מה שראיתי בד"מ ביו"ד סי' ל"ה בראשו בשם התשב"ץ שמ"כ בשם הרר"י חסיד שיש להעביר היד ע"ג בהמה אם תשפיל לארץ תחת ידו ודאי כשרה. וזהו כוונת הברייתא כל אשר יעבור תחת פרט לטרפה שאינה עוברת תחת. ואח"ז דריש השבט מצוה כו' ונכון בעז"ה:

« תוספות על חולין קל״ו ע״ב:י״ד תוספות על חולין קל״ו ע״ב:כ״ב »