תוספות על חולין ק״ב ב:י״ג

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על חולין ק״ב ע״ב:י״א תוספות על חולין ק״ג ע״א:ד׳ »

1 פסקי תוספות פתח ↗

לאו שבכללות היינו שאין מפורש בקרא כמו אל תאכלו כי אם צלי אבל היכא דמפרשי שני לאוין כמו זג וחרצן ובשר בשדה טרפה לא הוי לאו שבכללות: ד"ה אכל אבר: דף קב ע"ב

1 חידושי חתם סופר על חולין פתח ↗

ולילקו נמי משום לאו דמחוסר זמן הקשו תוס' הא הוה לאו שבכללות המעיין בת"כ פ' אמור יראה התם לא שכל הפסולים בלא ירצה אלא מיירי דבבעל מום עובר בה' שמות כמ"ש רש"י ומייתי ש"ס בתמורה וי"ו ע"ב ושוב מייתי מדכתיב ושור או שה שרוע וקלוט וגו' לומר שגם באינך פסולים עובר על כל ה' שמות הנ"ל ומשמע מקרבן אהרן דמפיק לי' מדכתיב ושור או שה והו"ל למימר ושרוע וקלוט לא ירצה אע"כ תרי מילי קאמר ומהופך הו"א ושרוע או קלוט. גם שור או שה והיינו מחוסר זמן דכתיב בהו שור ושה בכולם עובר בה' שמות הללו וצ"ל דמחוסר זמן כתיב בהדיא בקרא ושור ושה ושארי פסולים כגון רובע ונרבע אתי' בק"ו מאלו הקלים כנ"ל ומ"מ מחוסר זמן מפורש בהדיא בקרא ולמסקנא נתקו הכתוב מלאו וקמם בעשה עובר בה' שמות בעשה המקדיש עובר בעשה וכן השוחט והמקריב וכו' ולס"ד דש"ס דלאו נמי איכא הוה ס"ד דלילקי נמי לקי כיון דמפורש בקרא לא הוה לאו שבכללות כמ"ש תוס' לקמן ק"ב ע"ב ד"ה אכל וכו':

2 חדושי הלכות על חולין פתח ↗

תוס' בד"ה לר"י אינו חייב כו' והכא נמי אי הוה כתיב כו' עכ"ל רצונם לומר לר"ל דגמר בשר מן החי מהנפש עם הבשר ודאי דליכא לחיובי ב' דהא לא משמע כלל תרתי ולא שייכא הכא וי"ו כלל אלא לר"י נמי דיליף ליה מבשר בשדה טרפה גו' דמשמע שפיר תרתי בוי"ו כיון דלא כתיב וי"ו לא מחייב אלא חדא וק"ל:

2 דור רביעי על חולין פתח ↗

אלא דהרמב״ם לכאור׳ נראה דחולק על פרש״י ותוס׳ לקמן ק״ב ע״ב, שכ׳ בפ״ד ה״י ממאכלות אסורות וז״ל ״וכן החותך במה״ח וכו׳ לוקה משום טרפה, שהרי בשר זה מבהמה שלא נשחטה ולא מתה, מה לי טרפה אותה חיה מה לי חתכה בסכין מה לי בכולה מה לי במקצתה, הרי הוא אומר ובשר בשדה טרפה ל״ת, כיון שנעשית בשר בשדה הרי הוא טרפה״ עכ״ל, הרמב״ם מתרץ בפירושו זה קושי׳ התוס׳ שם שהקשו למה לא ילקו על במה״ח ומן הטרפה שנים, כמו בנא ומבושל לגבי פסח, ונדחקו מאד אבל להרמב״ם מתורץ זאת היטב, דנא ומבושל שני שמות הוו אבל במה״ח היינו טרפה דמה לי טרפה כולה מה לי מקצתה וא״כ לכאור׳ קשה מנין לנו להכניס שניהם דילמא באמת רק טרפה מקצתה דלית בה שחיטה, אבל בנטרפה כולה דאית בה שחיטה מנ״ל, ועיין בח׳ ק״ז בעהחת״ס ז״ל שכתב דר״י דאית לי׳ בנדה טרפה חיה באמת ס״ל דטרפה ילפינן מקרא דבין החיה הנאכלת וכו׳, וזה הוא לאו, עיי״ש דלבסוף מ״מ מסיק דלר״י טרפה תרתי משמע, ודבריו דחוקים.

13 אכל אבר מן החי ובשר מן החי לר' יוחנן חייב שתים - ואע"ג דאין לוקין על לאו שבכללות ה"מ היכא דלא מפרש בקרא כגון שמות יב אל תאכלו כי אם צלי אש ומכל אשר יעשה מגפן היין במדבר ו אבל ובשר בשדה טרפה דמפרשינן בשר וטריפה לא חשיב ליה לאו שבכללות כמו נא ומבושל וחרצן וזג דמפרשי בקרא לקי וכגון אלמנה וגרושה דלקי לכ"ע:

14 לרבי יוחנן אינו חייב אלא אחת - משום דמחד קרא נפקי ואף על גב דאנא ומבושל לקי שתים שאני התם דכתיב בוי"ו ובשל דקאי אאל תאכלו והכא נמי אי הוה כתיב בשדה וטרפה לא תאכלו היה לוקה שתים לרבי יוחנן משום בשר מן החי ובשר מן הטריפה:

1 דור רביעי על חולין פתח ↗

רש״י ד״ה ובשר בשדה טרפה, ואע״ג דילפינן מני׳ בעלמא בשר קדשים שיצא חוץ למחיצתו, מ״מ טרפה משמע טרפה ממש, ובש״ס ווילנא בשטמ״ק מגיה ״מ״מ טרפה כמשמעו״ והוא נכון וכמש״כ רש״י ותוס׳ לקמן ק״ב ע״ב, דמחלקינן הכתוב לשנים ״ובשר בשדה״ וזה במה״ח וכן בשר קדשים שיצא ממחיצתו, ״טרפה״ כמשמעו, ומה שלא הביא רש״י דאתא קרא אבמה״ח וכאשר כן תרגום האונקלס, וכן הוא בירושלמי בסוגי׳ דחזקי׳ ור״א, משום דכל הני אליבא דר״י קאי דלומד במה״ח, מקרא דבשר בשדה טרפה, אבל כאן מרא דשמעתתא ר״ל הוא דיליף במה״ח מקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר, לכן לא הקשה רש״י אלא מבשר קדשים שיצא חוץ למחיצתו, ובתירוצו דמ״מ טרפה כמשמעו, מיושב גם לר״י.

2 שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי נזיר פתח ↗

אמר לון אלו הוה כתיב חלב ודם יאות כו'. ותו' כתבו חולין דף קב בד"ה לר"י כו' שאני התם דכתיב ובשל בוי"ו דקאי אאל תאכלו וה"נ אי הוה כתיב ובשר בשדה וטרפה לא תאכלו היה לוקה שתים ע"כ. וקשה א"כ אי הוה כתיב חלב ודם לא תאכלו לא היה יאות דעדיין היה חייב שתים. אם לא שנגיה אי הוה כתיב חלב דם לא תאכלו יאות וכן צריכין להגיה בסמוך אי הוה כתיב מחרצנים זג יאות וצ"ע:

« תוספות על חולין ק״ב ע״ב:י״א תוספות על חולין ק״ג ע״א:ד׳ »