תוספות על חגיגה י״ז א:ג׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על חגיגה י״ז ע״א:ב׳ תוספות על חגיגה י״ז ע״א:ד׳ »

1 אור שמח על משנה תורה, הלכות חגיגה פתח ↗

עולות ראיה ושלמי חגיגה אינן דוחות לא את השבת כו'. ירושלמי חגיגה פ"א ה"ו יודא ספרא כו' וחגותם אותו חג לד' שבעת ימים וכי שבעה הם והלא שמונה הם אלא צא שבת מהם הרי שבעה אר"י וכי מכאן למדנו שאין חגיגה דוחה את השבת לא ממקום אחר, פירוש שכל שאין זמנו קבוע אינו דוחה את השבת וחגיגה אין זמנו קבוע שיכול להביאו כל שבעה התיב ר"י אחוה דרב ספרא והא תני אף בפסח כן מעתה צא שבת מהן הרי ששה, עיין ש"ק, ופירוש הפ"מ אינו, דמוספין דוחה שבת. ודכוותיה אמר בסוכה פ"ג הי"א והקרבתם כו' שבעת ימים אין שבעת ימים בלא שבת. אבל הפירוש האמיתי עפ"י מה דגרסינן במכילתא פרשת בא פ' ז' ריה"ג אומר שבעת ימים תחוג לד' אלקיך שהוא מיותר לדרשה להביא שבעת ימי פסח שיטענו חגיגה או אינו מדבר אלא בחג כשהו"א וחגותם כו' הרי חג אמור ומה אני מקיים שבעת ימים תחוג לד' להביא שבעת ימי פסח שיטענו חגיגה. ומי לא יראה כי הירושלמי כוון אל מכילתא זאת, וזה שאמר והא תני במכילתא אף בפסח כן מעתה צא שבת מהן הרי ששה וא"כ תלמוד שחגיגה דוחה שבת, וז"ב. ובאמת מה שהקשה רבי יוסי דבלא זה ידענא דחגיגה שאין זמנו קבוע אינו דוחה את השבת יש לתרץ דהוי אמינא כמו דדריש בבבלי פסחים דף ע' דחגיגת חמשה עשר דוחה שבת עיין תוס' שם דכתיב צאן ובקר צאן לפסח ובקר לחגיגה וחגיגה דוחה שבת קמ"ל קרא דחגיגה אינה דוחה שבת, וע"ז שפיר מקשה הא לפי דרשא זו צ"ל בפסח דחגיגה דוחה שבת, ובבלי בפסחים מסיק כהך דיודא ספרא עיי"ש. ובשיטת ב"ש אם חגיגה דוחה יום טוב עיין תוס' חגיגה דף י"ז ד"ה יום טבוח ומיהו בירושלמי כ"ו משמע דאף בחגיגה פליגי כו', ולפלא כי הגירסא הישרה הובא בבלי ביצה פ"ב דף כ' דעל עולת ראיה קאי וכן מוכח בירושלמי פסחים פרק אלו דברים ה"ב הרי חגיגת יו"ט בשיטתך תוכיח ועיין פירוש הפשוט בגליון הש"ס דמפורש דחגיגה קרב לב"ש, אמנם בתו"כ פרשת אמור יכול אדם חוגג ביו"ט יעו"ש מפורש דגם בחגיגה פליגי ב"ש ויעוין תוספות שנ"ץ דפירש כהבבלי יעו"ש ודוק:

2 צפנת פענח על משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה פתח ↗

השמטה במש"כ שם דשלא בזמנו הוא רק בגדר פרסום לכ"ע. ונ"מ ג"כ דנשים אז אינן יכולות לקרוא מגילה דכל היכא דבעי י' לא שייך שם נשים וכמבואר ברכות דף מ"ה ע"ב מאה נשי כו' ובזה א"ש מה שהקשו בתוס' מגילה דף ד' וערכין דף ג' וסוכה דף ל"ח די"ל דשם קאי אשלא בזמנו ואז נשים רק בשמיעה ובזה א"ש שיטת רבינו בהל' ק"פ פ"ב ה"ד דמותר לעשות חבורה שכולה נשים אפילו בפסח שני אף דפוסק כמ"ד דהוי רשות בפ"ה ה"ח שם ומבואר בפסחים דף צ"א דתליא זב"ז אך באמת זה רק לר' יהודה דס"ל דמן הדין אין שוחטין את הפסח על היחיד רק על חבורה אבל לדידן דרק משום דבעי לאהדורי כו' כמבואר שם דף צ"ה ולא צריך שתהיה חבורה ממש רק שיהיו נמנים עם היחיד וכמש"כ לק' בה' ק"פ שוב די גם בחבורה של נשים ונ"מ ג"כ לענין תמורה דע' ביומא דף נ"א מבואר דלמ"ד אין שוחטין הפסח על היחיד לא עבדי תמורה אך זה רק אם הוי בגדר שותפין אבל אם הם רק נטפלין לו אז הוי כמו הא דשם דף נ' ע"ב דרק מקופיא ובטלין לגביה ושפיר עביד תמורה וכן מבואר בירוש' פסחים פ"ח ה"ד במחלוקת דר"ה ור"ז ולכך רבינו ז"ל בהל' תמורה פ"ג ה"א הביא הך דין דתמורת הפסח והוא מהא דזבחים דף ל"ז ע"ב והמשנה דפסחים דף צ"ו ע"ב דמוקי רק גבי פסח שאבד שם אתיא כמ"ד דאין שוחטין הפסח על היחיד וע' בתוס' פסחים דף צ"ו ע"ב וזבחים דף ל"ז ותו"י יומא דף נ' ע"ב אם יכול להקריב התמורה לשם פסח והתו"י ס"ל דנהי דקריב כפסח ומצות פסח עליה מ"מ אינו יוצא בה ושניהם קרבים לשם פסח ואינו דוחה את השבת ומשום דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין והתמורה קדושה מחמת הדין לא מחמת הקדישו דקי"ל דאף תמורת טעות קדושה וע' תוס' חולין דף פ' ע"א וזהו כונת הגמ' תמורה דף כ' ע"ב אין אדם מתכפר כו' וכן ס"ל להירוש' חגיגה פ"א ה"ג לב"ש דס"ל דרק מן החולין ג"כ מודי דבחוה"מ יכול להביא מן המעשר לשם שלמי חגיגה רק דנ"מ דאינו דוחה יו"ט ובזה א"ש ג"כ לשון הגמ' דחגיגה דף ח' מכאן ואילך מן המעשר ודלא כפירש"י וכן ר"ל הא דשם ושאר כל ימות הפסח וקאי ג"כ אשלמי חגיגה וכשיטת רבינו פ"ב מהל' חגיגה ה"ט ובזה א"ש קושית התוס' שם דף י"ז ע"א ד"ה יום טבוח מה דמבואר ברש"י ובירוש' דגם חגיגה לב"ש אינה דוחה יו"ט וע' במגילה דף ה' דמבואר להדיא להיפך. אך ר"ל אמן המעשר דאז ביו"ט לא לב"ש וא"ש. וה"נ גבי מגילה היכא דבעי י' אז לא שייך בו נשים וא"ש: ע"כ השמטה

2 חידושי הלכות פתח ↗

תוספות בד"ה יום טבוח אחר השבת פרש"י קרבנות ראייה וחגיגה כו' ומיהו בירושלמי כו' א"ל ב"ש חגיגה נמי אין זמנה קבוע כו' עכ"ל ולמאי שכתבו התוס' לעיל דשלמי שמחה נמי יש להן תשלומים כל ז' וה"ל אין זמנה קבוע ולא קרב בי"ט כמו חגיגה קשה דא"כ באיזו שלמים קאמרי ב"ש במתני' דמביאין וליכא למימר בשלמי צבור בעצרת דבהנהו ליכא סמיכה כלל ויש ליישב דאע"ג דתרווייהו מקרו אין זמנן קבוע מ"מ שלמי שמחה קריבין דמקרו לכם טפי מחגיגה דכתיב וחגותם אותו חג לה' ומיהו הך דירושלמי נאמרה בתלמודנו בפ"ב דביצה לגבי ראייה אבל חגיגה קריבה לכ"ע ולא כפרש"י דהכא דחגיגה מקרי שפיר לכם כיון דיש בה צורך הדיוט משא"כ ברחייה וע"ש כל הסוגיא:

3 יום טבוח שלו אחר השבת. ואע"ג דלא חזו בראשון מייתי לה בשני אפילו למ"ד תשלומין דראשון כיון שאין העכבה רק בשביל היום כדפי' לעיל חזיא מיהא קרינן ביה:

4 יום טבוח אחר השבת. פרש"י קרבנות ראייה וחגיגה שאין קריבין לא ביו"ט ולא בשבת ולא יתכן לומר דחגיגה אמאי לא ומ"ש משלמים לב"ש ומיהו בירושלמי מייתי אמרו להם לב"ה נדרים ונדבות יוכיחו שמותרין להדיוט ואסורים לגבוה אמרו להם ב"ה מה לנדרים ונדבות שאין קבוע להם זמן תאמרו בחגיגה שזמנה קבוע אמרו להם ב"ש חגיגה נמי אין זמנה קבוע שאם לא חגג בראשון חוגג והולך כל הרגל אמרו להם ב"ה כיון שאם לא חג ברגל אינו יכול לחוג אחר הרגל היינו זמנו קבוע משמע דאף בחגיגה פליגי כדפרישית:

1 עין יוסף על ספר המצוות פתח ↗

והנה לפ"ז מובן היטב דברי התוס' בחגיגה י"ז ד"ה יום טבוח שלו אחר השבת, וז"ל ואע"ג דלא חזי בראשון מייתי לה בשני, אפילו למ"ד תשלומין דראשון דכיון שאין העכבה רק בשביל היום כדפי' לעיל חזיא מיהא קרינן בי' עכ"ל, וביאור הדברים כנ"ל דסבה הפוטרתו הוא מטעם דלא דחי שבת, מקרי גברא חזי, ולא דמי לטומאת בעלים דהפטור הוא בגברא כנ"ל. ולפ"ז אי מוקמינן דהא דאמרינן כיון דאית לי' תשלומין כל שבעה לא דחיא שבת, ומדשבת לא דחיא, לא דחיא טומאה, אי מיירי בטומאת כהנים שפיר למדין טומאת כהנים משבת דנראה דבטומאת כהנים נמי הדין כן, אם נטהרו הכהנים ביום ב' מחוייב להביא קרבן חגיגה, אפילו למ"ד דלא חזיא בראשון לא חזיא בכולהו, דבטומאת כהנים נמי גברא חזי כיון דאין העכבה ממנו.

2 תוספתא כפשוטה על חגיגה פתח ↗

76. אף חגיגה פעמים שאין זמנה קבוע. וכע"ז בירושלמי הנ"ל. אבל בבבלי הנ"ל: אף זו כלומר, עולת ראייה שהזכיר לעיל שם אין קבוע לה זמן. ובתוספות י"ז א' ד"ה יום טבוח השני הבינו מתוך לשון הירושלמי שב"ש סוברים שאף חגיגה אין קריבה ביו"ט. וכבר העירו כמה מן האחרונים שהדברים תמוהים מאד, שהרי כן מפורש לעיל ברישא בדברי ב"ש עצמן ששלמים החוגג בהן סומך עליהן מערב יו"ט, כלומר, וקריבין ביו"ט.46ועיין להלן הע' 47. ועיין גם בבלי מגילה ה' א'. ועיין באו"ש פ"א מה' חגיגה ה"ח. וכבר הבינו האחרונים שאף בירושלמי ובתוספתא כאן "חגיגה" פירושה עולת ראייה, ולא שלמי חגיגה, עיין בהר המריה על הר"מ פ"א מה' חגיגה אות כ"ח. וכבר הראינו לעיל פ"א, שו' 31, ד"ה זה וזה, שאף לב"ש כלולה עולת ראייה ב"חגיגה".

2 הר המוריה על משנה תורה, הלכות חגיגה פתח ↗

את יו"ט וכו'. כ"מ מהא דפסחים ע' ב' פ' א' וביומא נ' א' ובתוספתא תמורה פ"א ובחגיגה ט' א' י"ז א' ובביצה י"ט א' כ' ב' ובירושלמי שם פ"ב דביצה ה"ד ובפ"ב דחגיגה ה"ג ובתוספתא פ"ב דחגיגה ובשלמי חגיגה אף ב"ש מודה כדאיתא בביצה י"ט א' ועיין בתוס' חגיגה י"ז א' בד"ה יום טבוח וכו' שהביאו ראיה מהירושלמי דפליגי בשלמי חגיגה ג"כ ובאמת גם בתוספתא פ"ב דחגיגה איתא שם חגיגה יעו"ש אמנם בש"ס שלפנינו בביצה מבואר דאינו כן והירושלמי י"ל דקאי על עולת ראייה דגבי חגיגה קאמר התם שלמי חגיגה יעו"ש בביצה ובחגיגה ועיי"ש בקרבן העדה דמשמע מדבריו ג"כ דמפרש על עולת ראייה יעו"ש היטב ועיין במגילה ה' א' מבואר ג"כ דב"ש מודו בחגיגה דקרבה ביו"ט ושם בחי' העירותי ג"כ בזה.

« תוספות על חגיגה י״ז ע״א:ב׳ תוספות על חגיגה י״ז ע״א:ד׳ »