תוספות על בבא מציעא פ״ה ב:י״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על בבא מציעא פ״ה ע״ב:י״א תוספות על בבא מציעא פ״ה ע״ב:י״ד »

12 אֲמַר לֵיהּ: וְיֵשׁ דּוּגְמָתָן בָּעוֹלָם הַזֶּה? אֲמַר לֵיהּ: אִיכָּא רַבִּי חִיָּיא וּבָנָיו. גְּזַר רַבִּי תַּעֲנִיתָא, אַחְתִינְהוּ לְרַבִּי חִיָּיא וּבָנָיו. אֲמַר ״מַשִּׁיב הָרוּחַ״ – וּנְשַׁבָה זִיקָא. אֲמַר ״מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם״ – וַאֲתָא מִיטְרָא, כִּי מְטָא לְמֵימַר ״מְחַיֵּה הַמֵּתִים״ – רְגַשׁ עָלְמָא.

פירוש תוספות על בבא מציעא פ״ה ב:י״ב

12 אחתינהו לרבי חייא ובניו. ואע"ג דתני במגילה דף כד: ושם ד"ה כשאתה אין מורידין לפני התיבה לא מאנשי חיפא ולא מאנשי בית שאן שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין ור' חייא לא היה יכול לומר וחכיתי כדאמר התם ה"מ היכא דאפשר באחר הכא לא הוה אפשר באחר.:

13 כי מטא למימר מחיה המתים רגש עלמא - אע"ג דאיכא נמי מחיה המתים מקמי משיב הרוח אומר ר"ת משום דתחיית המתים לא הוי אלא ע"י טל ועי"ל דבמשיב הרוח ומוריד הגשם נשב זיקא ואתא מיטרא משום שזהו עיקר תפלת הרוח והגשם שבברכה זו אבל תחיית המתים עיקרה היא בחתימתה:

« תוספות על בבא מציעא פ״ה ע״ב:י״א תוספות על בבא מציעא פ״ה ע״ב:י״ד »