תוספות על בבא מציעא ע״ג

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור בבא מציעא ע״ג
1 בִּרְשׁוּת מוֹכֵר – מוּתָּר, בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ – אָסוּר.
2 הַמּוֹלִיךְ פֵּירוֹת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, מְצָאוֹ חֲבֵירוֹ וְאָמַר לוֹ: תְּנֵם לִי וַאֲנִי אַעֲלֶה לְךָ פֵּירוֹת שֶׁיֵּשׁ לִי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, אִם יֵשׁ לוֹ פֵּירוֹת בְּאוֹתוֹ מָקוֹם – מוּתָּר, וְאִם לָאו – אָסוּר. וְהַחַמָּרִין מַעֲלִים בִּמְקוֹם הַיּוֹקֶר כְּבִמְקוֹם הַזּוֹל, וְאֵינָן חוֹשְׁשִׁין.
3 מַאי טַעְמָא? רַב פָּפָּא אָמַר: נִיחָא לְהוּ דִּמְגַלּוּ לְהוּ תַּרְעָא. רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא אָמַר: נִיחָא לְהוּ דְּמוֹזְלִי גַּבַּיְיהוּ.
4 מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ תַּגָּרָא חַדְתָּא.
5 בְּסוּרָא אָזְלִי אַרְבָּעָה אַרְבְּעָה, בְּכַפְרִי אָזְלָן שִׁיתָּא שִׁיתָּא. יָהֵיב רַב זוּזֵי לְחַמָּרֵי וּמְקַבֵּיל עֲלֵיהּ אוּנְסָא דְאוֹרְחָא, וְשָׁקֵיל מִינַּיְיהוּ חַמְשָׁה. וְנִשְׁקוֹל שִׁיתָּא! אָדָם חָשׁוּב שָׁאנֵי.
6 בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אַסִּי מֵרַבִּי יוֹחָנָן: מַהוּ לַעֲשׂוֹת בִּגְרוּטָאוֹת כֵּן? אֲמַר לֵיהּ: בִּיקֵּשׁ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי לַעֲשׂוֹת כֵּן בִּכְלֵי פִשְׁתָּן, וְלֹא הִנִּיחוֹ רַבִּי. אִיכָּא דְּאָמְרִי: בִּיקֵּשׁ רַבִּי לַעֲשׂוֹת בִּגְרוּטָאוֹת כֵּן, וְלֹא הִנִּיחוֹ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי.
7 פַּרְדֵּיסָא, רַב אָסַר וּשְׁמוּאֵל שָׁרֵי. רַב אָסַר, כֵּיוָן דִּלְקַמֵּיהּ שָׁוְיָא טְפֵי – מִתְחֲזֵי כִּי אֲגַר נְטַר לֵיהּ. וּשְׁמוּאֵל שָׁרֵי, כֵּיוָן דְּהָוֵי בֵּיהּ תִּיוְהָא – לָא מִיחֲזֵי כִּי אֲגַר נְטַר לֵיהּ.
8 אָמַר רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא: וּמוֹדֵי רַב בְּתוֹרֵי דִּנְפִישׁ פְּסֵידַיְיהוּ.
9 אֲמַר לְהוּ שְׁמוּאֵל לְהָנְהוּ דְּשָׁבְשִׁי שִׁבְשָׁא, הֲפוֹכוּ בְּאַרְעָא, כִּי הֵיכִי דִּקְנֵי לְכוּ גּוּפָא דְאַרְעָא, וְאִי לָא – הָוְיָא לְכוּ כְּהַלְוָאָה וְאָסוּר.
10 אֲמַר לְהוּ רָבָא לְהָנְהוּ דִּמְנַטְּרִי בָּאגֵי: פּוּקוּ הֲפוֹכוּ בְּבֵי דָרֵי, כִּי הֵיכִי דְּלָא תִּשְׁתַּלַּם שְׂכִירוּת דִּידְכוּ עַד הַהִיא שַׁעְתָּא, דִּשְׂכִירוּת אֵינָהּ מִשְׁתַּלֶּמֶת אֶלָּא בַּסּוֹף, וְהַהִיא שַׁעְתָּא אוֹזוֹלֵי דְּקָא מוֹזְלִי גַּבַּיְיכוּ.
11 אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרָבָא: קָא אָכֵיל מָר רִבִּית, דְּכוּלֵּי עָלְמָא שָׁקְלִי אַרְבְּעָה וּמְסַלְּקִי לְאָרִיסָא בְּנִיסָן, מָר נָטַר לְהוּ עַד אִיָּיר וְשָׁקֵיל שִׁיתָּא!
12 אֲמַר לְהוּ: אַתּוּן קָא עָבְדִיתוּן שֶׁלֹּא כַּדִּין, אַרְעָא לְאָרִיס מִשְׁתַּעְבַּד – אִי אַתּוּן מְסַלְּקִיתוּ לְהוּ בְּנִיסָן, מַפְסֵידְתּוּ לְהוּ בְּכַמָּה. אֲנָא נָטַרְנָא לְהוּ עַד אִיָּיר, וּמַרְוַוחְנָא לְהוּ בְּכַמָּה.
13 רַב מָרִי בַּר רָחֵל מַשְׁכֵּן לֵיהּ הָהוּא גּוֹי בֵּיתָא. הֲדַר זַבְּנֵהּ לְרָבָא. נְטַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא, שְׁקַל אֲגַר בֵּיתָא אַמְטִי לֵיהּ לְרָבָא. אֲמַר לֵיהּ: הַאי דְּלָא אַמְטַאי לְמָר אֲגַר בֵּיתָא עַד הָאִידָּנָא, דִּסְתַם מַשְׁכַּנְתָּא שַׁתָּא, אִי בָּעֵי גּוֹי לְסַלֹּקֵי לָא הֲוָה מָצֵי מְסַלֵּק לִי, הַשְׁתָּא לִשְׁקוֹל מָר אֲגַר בֵּיתָא.
14 אֲמַר לֵיהּ: אִי הֲוָה יָדַעְנָא דַּהֲוָה מְמוּשְׁכַּן לֵיהּ לְמָר, לָא הֲוָה זָבֵינְנָא לֵיהּ. הַשְׁתָּא כְּדִינֵיהֶם עָבֵידְנָא לָךְ, כׇּל אֵימַת דְּלָא מְסַלְּקִי בְּזוּזֵי לָא שָׁקֵיל אֲגַר בֵּיתָא. אֲנָא נָמֵי לָא שָׁקֵילְנָא מִינָּךְ אֲגַר בֵּיתָא עַד דִּמְסַלֵּקְנָא לָךְ בְּזוּזֵי.
15 אֲמַר לֵיהּ רָבָא מִבַּרְנִישׁ לְרַב אָשֵׁי: חֲזִי מָר רַבָּנַן דְּקָא אָכְלִי רִבִּיתָא, דְּיָהֲבִי זוּזֵי אַחַמְרָא בְּתִשְׁרִי וּמְבַחֲרִי לֵהּ בְּטֵבֵת!
16 אֲמַר לֵיהּ: אִינְהוּ נָמֵי אַחַמְרָא קָא יָהֲבִי, אַחַלָּא לָא קָא יָהֲבִי – מֵעִיקָּרָא דְּחַמְרָא חַמְרָא, דְּחַלָּא חַלָּא, הָהִיא שַׁעְתָּא הוּא דְּקָמְבַחֲרִי.
17 רָבִינָא הֲוָה יָהֵיב זוּזֵי לִבְנֵי אַקְרָא דְּשַׁנְווֹתָא וְשָׁפְכִי לֵיהּ טְפֵי כּוּפִיתָא. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב אָשֵׁי, אֲמַר לֵיהּ: מִי שְׁרֵי? אֲמַר לֵיהּ: אִין, אַחוֹלֵי הוּא דְּקָא מָחֲלִי גַּבָּךְ.
18 אֲמַר לֵיהּ: הָא אַרְעָא לָאו דִּידְהוּ הִיא! אֲמַר לֵיהּ: אַרְעָא לְטַסְקָא מְשַׁעְבְּדָא. וּמַלְכָּא אָמַר: מַאן דְּיָהֵיב טַסְקָא – לֵיכוֹל אַרְעָא.
19 אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרָבָא: חֲזִי מָר הָנֵי רַבָּנַן דְּיָהֲבִי זוּזֵי אַכְּרָגָא דְּאִינָשֵׁי וּמְשַׁעְבְּדִי בְּהוּ טְפֵי! אֲמַר לֵיהּ: הַשְׁתָּא אִיכּוֹ שְׁכֵיבִי לָא אֲמַרִי לְכוּ הָא מִילְּתָא. הָכִי אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: מוּהְרְקַיְיהוּ דְּהָנֵי בְּטֻפְסָא דְמַלְכָּא מַנַּח, וּמַלְכָּא אָמַר: מַאן דְּלָא יָהֵיב כְּרָגָא לִשְׁתַּעְבַּיד לְמַאן דְּיָהֵיב כְּרָגָא!
20 רַב סְעוּרָם אֲחוּהּ דְּרָבָא הֲוָה תָּקֵיף אִינָשֵׁי דְּלָא מְעַלּוּ וּמְעַיֵּיל לְהוּ בְּגוּהַרְקָא דְּרָבָא. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: שַׁפִּיר קָא עָבְדַתְּ, דִּתְנֵינָא: רְאִיתוֹ שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג כַּשּׁוּרָה, מִנַּיִן שֶׁאַתָּה רַשַּׁאי לְהִשְׁתַּעְבֵּד בּוֹ – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לְעוֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם״. יָכוֹל אֲפִילּוּ נוֹהֵג כַּשּׁוּרָה – תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו וְגוֹ׳״.
21 אָמַר רַב חָמָא: הַאי מַאן דְּיָהֵיב זוּזֵי לְחַבְרֵיהּ לְמִיזְבַּן לֵיהּ חַמְרָא וּפְשַׁע וְלָא זְבַין לֵיהּ – מְשַׁלֵּם לֵיהּ כִּדְקָא אָזֵיל אַפַּרְווֹתָא דְזוּלְשְׁפָט.
22 אָמַר אַמֵּימָר אַמְרִיתָא לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב זְבִיד מִנְּהַרְדְּעָא, אָמַר: כִּי קָאָמַר רַב חָמָא, הָנֵי מִילֵּי בְּ״יַיִן״ סְתָם, אֲבָל בְּ״יַיִן זֶה״ – לָא, מִי יֵימַר דִּמְזַבְּנִי לֵיהּ נִיהֲלֵיהּ?
23 רַב אָשֵׁי אָמַר: אֲפִילּוּ ״יַיִן״ סְתָם נָמֵי לָא, מַאי טַעְמָא – אַסְמַכְתָּא הִיא, וְאַסְמַכְתָּא לָא קָנְיָא.
24 וּלְרַב אָשֵׁי מַאי שְׁנָא מֵהָא דִּתְנַן: ״אִם אוֹבֵיר וְלָא אֶעֱבֵיד אֲשַׁלֵּם בְּמֵיטְבָא״, הָתָם בְּיָדוֹ,
פירוש תוספות על בבא מציעא ע״ג
1 ברשות מוכר מותר - וכגון שנתן לו שכר עמלו ומזונו שלא יהא טורח לו בשכר הלואה וא"ת א"כ מאי קמ"ל וי"ל דסיפא איצטריך ליה ברשות לוקח אסור דס"ד דלא מיחזי כרבית כיון שהוא מוכר במקום היוקר כמו שהוא נותן לו כאן במקום הזול:
2 החמרים מעלין במקום היוקר כבמקום הזול - פירש בקונטרס אפילו אחריות הדרך בהליכה ובחזרה על החמרים ואי אפשר לומר כן דלעיל בבא מציעא דף סה. גבי טרשא דרב חמא פי' בקונטרס גופיה שהיה אחריות ההליכה על רב חמא אע"ג דהוו שבקי להו מיכסא ונקטי להו שוקא ואפילו היה שם אחריות עליהם של מקבלים יש להתיר שם יותר מכאן דבשכר דשבקי להו מיכסא ונקטי להו שוקא יותר מבסחורות אחרות הויא שויא טפי והוו זבני לה ביוקר אבל כאן מה שהיו ניכרים סוחרים ע"י המעות ומגלו להו תרעא כך היה נעשה להם במעות אחרים וכל לוין כמו כן משתכרים ועוד דפריך בסמוך אדרב דשקיל חמשא בסורא ומקבל אונסא דאורחא ונשקול שיתא ולא פריך לא ליקביל אונסא דאורחא אלא נראה דאחריות הדרך בחזרתם עם התבואה ממקום הזול היה על בעה"ב והחמרים היו משתכרין במעות בהליכה ממקום היוקר למקום הזול בשום סחורה ואי לאו טעמא דמגלו להו תרעא או מוזלי גבייהו הוה אסור דבשכר הלואה של הליכה היו טורחין להם בחזרה:
3 מאי טעמא ניחא להו דמגלי להו תרעא - לא ה"מ למימר כגון דיהבי להו שכר עמלם כדפי' ברשות מוכר מותר כי זה לא היה שום חידוש ור"ח פי' דאפילו שכירות החמרים נותן בעה"ב לחמרים ומ"מ נראה דמודה דלא יהיב שכר עמלם דאי יהיב לא הוה צריך כלל לטעמא דגלויי תרעא ואוזלי גבייהו ומה שדחק ר"ח לומר שנותן שכר החמרי' לפי שדומה לו שכר מועט גלוי תרעא ובחנם דחק דהקילו חכמים ברבית דרבנן כמו לעיל בבא מציעא דף סט. ריש עגלא לפטומא:
4 ניחא להו דמגלי להו תרעא - פירש בקונטרס ע"י מעות שבידם ניכרים סוחרים ומקיפין להם סחורות אחרות וקשה דקאמר איכא בינייהו תגרא חדתא ולפירושו איכא בינייהו נמי תגרא ישן דטעמא דמגלו להו תרעא ליכא שהרי ניכרים הם מימי קדם ונראה כפי' ר"ח דפירש דטעמא דמגלו להו תרעא שבעלי בתים המלוים מגלים להם שערי היוקר שפעמים בעוד שהולכים החמרים למקום הזול וחוזרין מתייקרין כאן ובעלי בתים מודיעין להם ומסייעין להם למכור:
5 בתורי דנפיש פסידייהו - ר"ח גריס בתוורי ופי' שמוכר עגלים קטנים ולדות עדרו אשר יולדו לו בשנה זאת ומודה רב בהו דשרי שרגילות הרבה שמפילות והוה הקלקול יותר מתיוהא של פרדס:
6 דשבשי שיבשא - פי' בקונטרס בעלי בתים המלוים תבואה לאריסים לזרע ומשלמין להן לגורן תבואה חדשה ולא אשכחן בשום דוכתא שקורין זה שיבשי ושיבשי היינו זמורות שמתרגם בראשית מ׳:י׳ שלשה שריגים תלת שיבשין וכן ברכות דף ה: דלא יהיב מר שיבשא לאריסא זבן שיבשתא מאריסא ור"ח פירש שנותנין מעות לבעל הזמורות בכך וכך המשוי והם שוים יותר בשעת שזומר הכרמים וליכא תיוהא בזמורות כמו בפירי ולכך מצריך שמואל להפוכי בארעא:
7 רב מרי בר רחל - בימי רבא היה כדמשמע הכא ובפרק מי שמת ב"ב דף קמט. ושם ד"ה רב ובפרק החולץ יבמות דף מה: ושם ד"ה רבא לא גרס רב אכשריה לרב מרי בר רחל אלא רבא והיה בנו של איסור גיורא ועוד מצינו אחר בנו של רבה כדאמרי' במי שהחשיך שבת דף קנד. ושם ד"ה ואמרי רבה אבוה דרב מרי בר רחל:
8 נטר שתא שקל אגר ביתא - פי' בקונטרס אגר שנה הבאה ותימה למה לא המתין עד סוף השנה דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ושמא היה מנהגם ליתן השכירות בסוף כל חדש וכן משמע במתניתין לעיל בבא מציעא דף סה. גבי מרבים על השכר אי נמי נטר שתא היינו שכירות של שנה שניה ומיהו קשה למה לא ניכה לו מחובו ושמא בטוח היה מן הנכרי שיפרע לו או להראות שהוא נותן לו שכר שלא יהיה נראה כיושב בשכר הלואה וא"ת מכח דינא דבר מצרא היה לו לרב מרי להוציא מיד רבא כדאמרינן לעיל בבא מציעא דף סח. מאי משכנתא דשכונא גביה והא דאמרינן לקמן בבא מציעא דף קח: דזבן מן הנכרי לית ביה משום דינא דבר מצרא היינו משום דמצי אמר ליה אריא אברחי ממצרך אבל הכא רב מרי שלא היה לו בית אצל בית הנכרי לא שייך האי טעמא ואדרבה הפסיד שכל זמן שלא קנאו רבא היה דר בו רב מרי בשביל רבית וי"ל דרב מרי לא היה רוצה לקנותו:
9 דסתם משכנתא שתא - ולא הוה מצי נכרי לסלוקי וחשוב כמכר אצלו כל אותה שנה כמו לעיל בבא מציעא דף סז: באתרא דלא מסלקי והשתא נישקול מר אגר ביתא דחשיב כאילו הוה הבית ממושכן לו מרבא שאם היה בא רבא להחזיק בבית היה מונעו רב מרי אם היה רוצה עד שיפרע לו מעותיו הלכך הוה חשיב רבא כלוה ואסור רב מרי לדור בו בחנם ורבא השיבו דלא עדיף מגברא דאתי מיניה:
10 השתא נישקול מר אגר ביתא - משמע דיכול אדם למכור מה שהשכיר ביד אחרים וכן משמע בפרק האומר משקלי ערכין דף כא. ושם ד"ה ה"ק דאם הקדיש המשכיר את הבית אין השוכר רשאי לדור בו יותר ואם דר בו מעל וקשה דאמרי' בפרק אע"פ כתובות דף נט: ושם ד"ה שדה ובפרק בתרא דנדרים דף פו. בית שמשכנתי לך לכשאפדנו ממך תיקדוש קדשה משמע שכל זמן שהיא ממושכנת אינו יכול להקדיש וי"ל דמה שיתר על החוב יכול להקדיש ולמכור אבל גובה תחילה חובו ומה שאין יכול לדור בו לפי שהקדש מעורב בו וימכור הבית ויקח זה שכר שנתן:
11 ושפכי ליה טפי - אין זה רבית מאוחרת שלא היו מזכירים שנותנין בשביל מעותיו שהיו בטלין אצלם כדפירש בקונטרס ולא דמי להלוהו ודר בחצירו שצריך להעלות לו שכר לעיל בבא מציעא דף סד: אע"פ שאינו אומר שיהא דר בשביל בטול מעותיו דשאני התם שעדיין חייב לו:
12 משתעבדי בהו טפי - אית ספרים דלא גרסי טפי שלבסוף היו מחזירים להם מעות הכרגא שנותנין בעבורם וכל מה שהיו משעבדין בהן היה בשכר הלואה:
13 אפרוותא דזולשפט - הכא משמע שהיה שם מקום הזול ובהמוכר פירות ב"ב דף צח. משמע שהיו מוליכין שם היינות כדי למוכרן ביוקר וי"ל שהיתה עומדת בין מדינה שהיה שם יין לרוב ובין מדינה שלא היה נמצא שם יין והיו מביאים שם ממקום הזול ובאים ממקום היוקר שם לקנות:
14 התם בידו הכא לאו בידו - תימה במאי הוי טפי בידו התם מהכא דאי מיירי התם שיש בידו תבואה לזרוע הכא נמי אם יש לו יין הוי בידו ואי חשיב התם משום דיש בידו לקנות הכא נמי בידו לקנות ויש לומר דהכא אין בידו כשער הזול דשער הזול דזולשפט לא משיך כולי האי דשמא כשיבא לקנות לא ימצא באותו שער אבל באם אוביר בידו לקנות חטין שאם לא ימצא בזול יקנה ביוקר: