תוספות על בבא מציעא מ׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור בבא מציעא מ׳
1 וְכֵן אָמַר רַבָּה: הִשְׁבִּיחוּ לָאֶמְצַע. אָמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: מִי דָּמֵי? הָתָם, גְּדוֹלִים גַּבֵּי קְטַנִּים יָדְעִי וְקָא מָחֲלִי, הָכָא מִי יָדַע דְּלֵיחִיל?
2 אִגַּלְגַּל מִלְּתָא וּמְטָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי. אֲמַר לְהוּ: גְּדוֹלָה מִזּוֹ אָמְרוּ: שָׁמִין לָהֶם כְּאָרִיס, הַשְׁתָּא דִּידֵיהּ לָא יָהֲבִינַן לֵיהּ?
3 אַהְדְּרוּהָ הָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא. אֲמַר לְהוּ: מִי דָּמֵי? הָתָם בִּרְשׁוּת נָחֵית, הָכָא לָאו בִּרְשׁוּת נָחֵית. וְעוֹד: קָטָן הוּא, וְאֵין מוֹרִידִין קָרוֹב לְנִכְסֵי קָטָן.
4 אַהְדְּרוּהָ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי, אֲמַר לְהוּ: לָא סַיְּימוּהָ קַמַּי דְּקָטָן הוּא.
5 מַתְנִי׳ הַמַּפְקִיד פֵּירוֹת אֵצֶל חֲבֵירוֹ, הֲרֵי זֶה יוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת: לְחִטִּים וּלְאוֹרֶז – תִּשְׁעָה חֲצָאֵי קַבִּין לְכוֹר, לִשְׂעוֹרִין וּלְדוֹחַן – תִּשְׁעָה קַבִּין לְכוֹר, לְכוּסְּמִין וּלְזֶרַע פִּשְׁתָּן – שָׁלֹשׁ סְאִין לְכוֹר, הַכֹּל לְפִי הַמִּדָּה וְהַכֹּל לְפִי הַזְּמַן.
6 אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: וְכִי מָה אִכְפַּת לָהֶן לָעַכְבָּרִין? וַהֲלֹא אוֹכְלוֹת בֵּין מֵהַרְבֵּה וּבֵין מִקִּמְעָה! אֶלָּא אֵינוֹ יוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת אֶלָּא לְכוֹר אֶחָד בִּלְבַד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיְתָה מִדָּה מְרוּבָּה, אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת, מִפְּנֵי שֶׁמּוֹתִירוֹת.
7 גְּמָ׳ אוֹרֶז טוּבָא חָסֵר! אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בְּאוֹרֶז קָלוּף שָׁנוּ. לְכוּסְּמִין וּלְזֶרַע פִּשְׁתָּן שְׁלֹשָׁה סְאִין לְכוֹר וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר רַבִּי חִיָּיא: זֶרַע פִּשְׁתָּן בְּגִבְעוֹלִין שָׁנוּ. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: לְכוּסְּמִין וּלְזֶרַע פִּשְׁתָּן בַּגִּבְעוֹלִין, וּלְאוֹרֶז שֶׁאֵינוֹ קָלוּף – שְׁלֹשָׁה סְאִין לְכוֹר.
8 הַכֹּל לְפִי הַמִּדָּה וְכוּ׳. תָּנָא: כֵּן לְכׇל כּוֹר וָכוֹר, וְכֵן לְכׇל שָׁנָה וְשָׁנָה.
9 אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי וְכוּ׳. תַּנְיָא, אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יוֹחָנָן: הַרְבֵּה אוֹבְדוֹת מֵהֶן, הַרְבֵּה מִתְפַּזְּרוֹת מֵהֶן.
10 תָּנָא: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁעֵירְבָן עִם פֵּירוֹתָיו. אֲבָל יִחֵד לוֹ קֶרֶן זָוִית, אוֹמֵר לוֹ: הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ.
11 וְכִי עֵירְבָן עִם פֵּירוֹתָיו מַאי הָוֵי? לִיחְזֵי לְדִידֵיהּ כַּמָּה הָוְיָין! בְּמִסְתַּפֵּק מֵהֶם.
12 וְלִיחְזֵי כַּמָּה אִסְתַּפַּק! דְּלָא יָדְעִי כַּמָּה אִסְתַּפַּק.
13 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיְתָה וְכוּ׳. כַּמָּה מִדָּה מְרוּבָּה? אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עֲשָׂרָה כּוֹרִין. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: כַּמָּה מִדָּה מְרוּבָּה? עֲשָׂרָה כּוֹרִין.
14 תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁמָּדַד לוֹ מִתּוֹךְ גּוֹרְנוֹ וְהֶחְזִיר לוֹ מִתּוֹךְ גּוֹרְנוֹ. אֲבָל מָדַד לוֹ מִתּוֹךְ גּוֹרְנוֹ וְהֶחְזִיר לוֹ מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ – אֵינוֹ יוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת, מִפְּנֵי שֶׁמּוֹתִירוֹת.
15 אֲמַר לֵיהּ: וְכִי בְּשׁוּפְטָנֵי עָסְקִינַן דְּיָהֲבִי בִּכְיָילָא רַבָּא וְשָׁקְלִי בִּכְיָילָא זוּטָא? דִּלְמָא בִּימוֹת הַגּוֹרֶן קָאָמְרַתְּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – שֶׁמָּדַד לוֹ בִּימוֹת הַגּוֹרֶן וְהֶחְזִיר לוֹ בִּימוֹת הַגּוֹרֶן. אֲבָל מָדַד לוֹ בִּימוֹת הַגּוֹרֶן וְהֶחְזִיר לוֹ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים – אֵינוֹ יוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹן מִפְּנֵי שֶׁמּוֹתִירוֹת.
16 אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: אִם כֵּן, לִפְקַע כַּדָּא! הֲוָה עוֹבָדָא וּפְקַע כַּדָּא. אִיבָּעֵית אֵימָא, מִשּׁוּם אִיצְצָא.
17 מַתְנִי׳ יוֹצִיא לוֹ שְׁתוּת לְיַיִן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חוֹמֶשׁ. יוֹצִיא לוֹ שְׁלֹשָׁה לוּגִּין שֶׁמֶן לְמֵאָה: לוֹג וּמֶחֱצָה שְׁמָרִים, לוֹג וּמֶחֱצָה בָּלַע. אִם הָיָה שֶׁמֶן מְזוּקָּק – אֵינוֹ יוֹצִיא לוֹ שְׁמָרִים. אִם הָיוּ קַנְקַנִּים יְשָׁנִים – אֵינוֹ יוֹצִיא לוֹ בֶּלַע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַמּוֹכֵר שֶׁמֶן מְזוּקָּק לַחֲבֵירוֹ כׇּל יְמוֹת הַשָּׁנָה – הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל עָלָיו לוֹג וּמֶחֱצָה שְׁמָרִים לְמֵאָה.
18 גְּמָ׳ וְלָא פְּלִיגִי: מָר כִּי אַתְרֵיהּ וּמָר כִּי אַתְרֵיהּ. בְּאַתְרֵיהּ דְּמָר חָפוּ בְּקִירָא וְלָא מָיֵיץ טְפֵי, בְּאַתְרֵיהּ דְּמָר חָפוּ בְּכוּפְרָא וּמָיֵיץ טְפֵי. אִיבָּעֵית אֵימָא מִשּׁוּם גַּרְגִּישְׁתָּא, הָא מָיְיצָא טְפֵי וְהָא לָא מָיְיצָא טְפֵי.
19 בְּאַתְרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה רָמוּ אַרְבָּעִים וְתַמְנֵי כּוּזֵי בְּדַנָּא. אָזֵיל דַּנָּא בְּשִׁיתָּא זוּזֵי, פָּרֵיס רַב יְהוּדָה שִׁיתָּא שִׁיתָּא בְּזוּזָא,
20 דַּל תְּלָתִין וְשִׁיתָּא בְּשִׁיתָּא, פָּשׁוּ לֵיהּ תְּרֵיסַר. דַּל תְּמָנְיָא שְׁתוּתֵי, פָּשׁוּ לְהוּ אַרְבְּעָה.
21 וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: הַמִּשְׂתַּכֵּר אַל יִשְׂתַּכֵּר יוֹתֵר עַל שְׁתוּת!
22 אִיכָּא גּוּלְפֵי וּשְׁמָרַיָּא. אִי הָכִי נְפִישׁ לֵיהּ טְפֵי מִשְּׁתוּת? אִיכָּא טִרְחֵיהּ וּדְמֵי בַּרְזַנְיָיתָא.
23 אִם הָיָה שֶׁמֶן מְזוּקָּק אֵינוֹ יוֹצִיא לוֹ שְׁמָרִים וְכוּ׳. וְהָא אִי אֶפְשָׁר דְּלָא בָּלַע! אָמַר רַב נַחְמָן: בִּמְזוּפָּפִין שָׁנוּ. אַבָּיֵי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא שֶׁלֹּא בִּמְזוּפָּפִין, כֵּיוָן דִּטְעוּן – טְעוּן.
24 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַמּוֹכֵר שֶׁמֶן מְזוּקָּק לַחֲבֵירוֹ כׇּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל עָלָיו לוֹג וּמֶחֱצָה שְׁמָרִים לְמֵאָה. אָמַר אַבָּיֵי: כְּשֶׁתִּמְצָא לוֹמַר, לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה מוּתָּר לְעָרֵב שְׁמָרִים, לְדִבְרֵי חֲכָמִים אָסוּר לְעָרֵב שְׁמָרִים.
25 לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה מוּתָּר לְעָרֵב שְׁמָרִים, וְהַיְינוּ טַעְמָא דִּמְקַבֵּל, דַּאֲמַר לֵיהּ: אִי בְּעַי לְעָרוֹבֵי לָךְ – מִי לָא עָרֵבִי לָךְ? הַשְׁתָּא נָמֵי קַבֵּיל.
26 וְלֵימָא לֵיהּ: אִי עָרֵבְתְּ לֵיהּ – הֲוָה מִזְדַּבַּן לִי, הַשְׁתָּא מַאי אֶעֱבֵיד לֵיהּ? לְחוֹדֵיהּ לָא מִזְדַּבַּן לִי! בְּבַעַל הַבַּיִת עָסְקִינַן – דְּנִיחָא לֵיהּ בְּצִילָא. וְלֵימָא לֵיהּ: מִדְּלָא עָרֵבִית לִי – אַחוֹלֵי אַחֵלְתְּ לִי!
27 רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ, דְּלֵית לֵיהּ מְחִילָה. דִּתְנַן: מָכַר לוֹ אֶת הַצֶּמֶד – לֹא מָכַר לוֹ אֶת הַבָּקָר. מָכַר לוֹ אֶת הַבָּקָר – לֹא מָכַר לוֹ אֶת הַצֶּמֶד.
28 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הַדָּמִים מוֹדִיעִין. כֵּיצַד? אָמַר לוֹ: מְכוֹר לִי צִמְדְּךָ בְּמָאתַיִם זוּז – הַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין הַצֶּמֶד בְּמָאתַיִים זוּז. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵין הַדָּמִים רְאָיָה.
29 לְדִבְרֵי חֲכָמִים אָסוּר לְעָרֵב שְׁמָרִים, וְהַיְינוּ טַעְמָא דְּלָא מְקַבֵּל – דַּאֲמַר לֵיהּ: אִי בָּעֵית לְעָרוֹבֵי מִי הֲוָה שְׁרֵי לָךְ? הַשְׁתָּא נָמֵי לָא מְקַבֵּילְנָא.
30 אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: אַדְּרַבָּה, אִיפְּכָא מִסְתַּבְּרָא! לְדִבְרֵי חֲכָמִים מוּתָּר לְעָרֵב שְׁמָרִים, וְהַיְינוּ טַעְמָא דְּלָא מְקַבֵּל – דַּאֲמַר לֵיהּ: מִדְּלָא עָרֵבְתְּ לִי, אַחוֹלֵי אַחֵלְיתְּ לִי. לְדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה אָסוּר לְעָרֵב שְׁמָרִים, וְהַיְינוּ טַעְמָא דִּמְקַבֵּל – דְּאָמַר לֵיהּ: אִי בְּעַי לְעָרוֹבֵי – לָא שְׁרֵי לִי לְעָרוֹבֵי לָךְ, קַבּוֹלֵי לָא מְקַבְּלַתְּ. זְבוֹן וְזַבֵּין תַּגָּרָא אִיקְּרִי?
31 תַּנָּא: אֶחָד הַלּוֹקֵחַ וְאֶחָד הַמַּפְקִיד לִפְקָטִים. מַאי לִפְקָטִים? אִילֵימָא כִּי הֵיכִי דְּלוֹקֵחַ לָא מְקַבֵּל פְּקָטִים, מַפְקִיד נָמֵי לָא מְקַבֵּל פְּקָטִים – וְלֵימָא לֵיהּ: פְּקָטָךְ מַאי אֶיעְבֵּיד לְהוּ?
32 אֶלָּא כִּי הֵיכִי דְּמַפְקִיד מְקַבֵּל פְּקָטִים, לוֹקֵחַ נָמֵי מְקַבֵּל פְּקָטִים. וּמִי מְקַבֵּל לוֹקֵחַ פְּקָטִים? וְהָתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא אָמְרוּ שֶׁמֶן עָכוּר אֶלָּא לַמּוֹכֵר בִּלְבָד, שֶׁהֲרֵי לוֹקֵחַ מְקַבֵּל עָלָיו לוֹג וּמֶחֱצָה שְׁמָרִים, בְּלֹא פְּקָטִים.
33 לָא קַשְׁיָא: הָא דְּיָהֵיב לֵיהּ זוּזֵי בְּתִשְׁרִי וְקָא שָׁקֵיל מִינֵּיהּ בְּנִיסָן, כִּי מִדָּה דְתִשְׁרִי. הָא דְּיָהֵיב לֵיהּ זוּזֵי בְּנִיסָן וְקָא שָׁקֵיל מִינֵּיהּ בְּנִיסָן, כִּי מִדָּה דְנִיסָן.
34 מַתְנִי׳ הַמַּפְקִיד חָבִית אֵצֶל חֲבֵירוֹ וְלֹא יִחֲדוּ לָהּ בְּעָלִים מָקוֹם, וְטִלְטְלָהּ וְנִשְׁתַּבְּרָה – אִם מִתּוֹךְ יָדוֹ נִשְׁבְּרָה, לְצוֹרְכּוֹ – חַיָּיב, לְצוֹרְכָּהּ – פָּטוּר. אִם מִשֶּׁהִנִּיחָהּ נִשְׁבְּרָה, בֵּין לְצוֹרְכּוֹ בֵּין לְצוֹרְכָּהּ – פָּטוּר. יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם, וְטִלְטְלָהּ וְנִשְׁבְּרָה – בֵּין מִתּוֹךְ יָדוֹ וּבֵין מִשֶּׁהִנִּיחָהּ, לְצוֹרְכּוֹ – חַיָּיב, לְצוֹרְכָּהּ – פָּטוּר.
35 גְּמָ׳ הָא מַנִּי? רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הִיא, דְּאָמַר: לָא בָּעִינַן דַּעַת בְּעָלִים. דְּתַנְיָא: הַגּוֹנֵב טָלֶה מִן הָעֵדֶר וְסֶלַע מִן הַכִּיס – לִמְקוֹם שֶׁגָּנַב יַחְזִיר, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
פירוש תוספות על בבא מציעא מ׳
1 וכן אמר רבה גרס - רש"י גרס וכן אמר רב ופליג אמ"ד בפ' מי שמת ב"ב דף קמג: ושם ד"ה לא נכסים ששבחו מחמת עצמן של אחין השבח לעצמן וקאמר דאפי' שבחו מחמת טרחם של משביחין כי הכא דשתל פרדיסא השביחו לאמצע וזהו תימה שחולק רבא על רב דהתם רבא קאמר ולא מייתי התם מילתיה דרב ונראה דגרס רבה וכן בספר ר"ת ולא מדברי רב חסדא הוא שהגמ' מביא שמעשה כיוצא בזה בא לפני רבה ופסק דהשביחו לאמצע כמו רב חסדא והביאו הגמרא משום קושית אביי דא"ל אביי לרבה מי דמי כו' ולא חשש רבה מקושיותיו ודן דהשביחו לאמצע:
2 אגלגל מלתא - פסק של רב חסדא ומטא לקמיה דרבי אמי:
3 וכי מה אכפת להו לעכברים - וטעמייהו דרבנן מפרש בירושלמי הני עכברי רשיעי נינהו כד חמיין עיבור לא מסתייהו דאכלי אלא קריין לחבריהון דאכלי עמהון והא דאמרינן בגמרא אמרו לו הרבה אובדות מהם הרבה מתפזרות מהם י"ל דלדבריו דרבי יוחנן קאמר אפילו לית לך טעמא דמפרש בירושלמי מ"מ הרבה אובדות מהם:
4 אלא לכור בלבד - וא"ת אם כן בפחות מכור נמי יוציא כמו לכור וי"ל דאין להם ריוח להטמן בתוכה ומ"מ לפי חשבון הראוי להתחסר יוציא דאי אפשר שלא יתחסרו:
5 ולאורז שאינו קלוף ג' סאין לכור - וא"ת ואמאי לא חשיב במתניתין אורז שאינו קלוף עם זרע פשתן כיון דאית להו חד שיעורא וי"ל דפשוט לו דבאורז תתחסר כל כך וברישא גבי אורז קלוף לא חשיב זרע פשתן קלוף דשמא דינם חלוק:
6 מדה מרובה י' כורין - וא"ת אפי' ב' כורין או ג' מתנפחין לפי חשבון החסרונות העולה להם וי"ל דבי' כורין עולה להם הנפוח חסרון של כור אחד ולא יוציא להם חסרונות היינו כל החסרון דחסרון של כור אחד לא יוציא ולהכי נקט י' כורים לאפוקי פחות:
7 אל ישתכר יותר על שתות - הא עד שתות משתכר ומסתמא רב יהודה היה מוצא שיתנו לו יותר ולמה הניח מלהרויח עד שתות:
8 במזופפין שנו - וא"ת כל שכן דבלע טפי כדאמרינן לעיל באתרא דמר חפו בכופרא דמייץ טפי וי"ל דהיינו חדש אבל ישן שכבר בלע אינו בולע יותר אי נמי התם ביין אבל הכא בשמן לא בלע כיון שהוא ישן:
9 לחודיה לא מזדבן - וא"ת ויתן לו מוכר ללוקח לוג ומחצה שמרים שיערב עדיין וימכור וי"ל דמיירי מתני' אפי' אין השמן בעין שלקחו מעט מעט ומכרו או אכלו:
10 לדברי חכמים אסור לערב - וא"ת ונימא משום דאית ליה מחילה ולעולם מותר לערב וי"ל דמתניתין נמי מיירי אפי' כשהשמן עדיין בעין והתם אין שייך מחילה כיון שיכול לתקן כי יאמר לו קח השמרים וערב בשמן ולרב פפא דאמר דטעמייהו משום מחילה סבר דהשמן אינו בעין דאילו הוה בעין לא שייך ביה מחילה אי נמי סבר דאף ע"פ שהוא בעין שייך ביה מחילה כיון דמדדו מזוקק:
11 לדברי ר"י אסור - וא"ת ולימא מותר וטעמא דמקבל משום דלית ליה מחילה וי"ל דרב פפא סבר דצמד ובקר איכא הוכחה דלאו מחילה דמסתמא לא רצה ליתן מאתים זוז על הצמד בלא בקר אבל הכא לוג ומחצה שהוא דבר מועט מדלא עירב אחולי אחיל:
12 זבון וזבין תגרא איקרי - מיירי שלא היה מוצא למכור ביוקר יותר משלקחו לכך א"ל אדעתא דהכי קנית ממני שהיית יודע שאעכב לוג ומחצה כדי שארויח קצת:
13 לא אמרו שמן עכור אלא למוכר - פי' לא אמרו הפסד של עכירת פקטים אלא למוכר דכשנותן ללוקח שמן מזוקק אינו מחסר לו כלום ממאה לוג בשביל הפקטים כי אם לוג ומחצה בשביל השמרים מיהו עכירה לא שייכא כל כך בפקטים אלא בדבר המתערב כמו שמרים וי"ל דלא אמרינן הפסד של עכירת השמרים אלא למוכר שאם מוכר כשהוא מזוקק מקבל עליו לוקח בשביל השמרים לוג ומחצה והמוכר מרויח השמרים וכשהוא מוכר שמן עכור נותן מאה לוגין שלמים שמן עכור ומפסיד השמרים ע"י מה שמכר כשהוא עכור וכשמוכר מזוקק לא קרי הפסד לוקח אע"פ שמפסיד שמרים משום דבעה"ב ניחא ליה בצילא: