תוספות על בבא קמא ק״א א:י׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על בבא קמא ק״א ×¢×´×:ח׳ תוספות על בבא קמא ק״א ×¢×´×:י״א »

1 חכמת שלמה פתח ↗

תוס' בד"ה דזל צבעא כו' דאי דקינהו ושרנהו כו' כצ"ל:

1 חידושי הלכות פתח ↗

תוס' בד"ה דזל ציבעא כו' ומ"מ איירי דגזל סממנים שרוין כו' עכ"ל נראה משום דלכאורה למאי דאוקמא לה בגזל צמר וסמנין דחד כו' שפיר איכא לאוקמי בפשיטות אף בגזל סמנין ודקנהו ושרנהו הוצרכו למימר למאי דאסיק לה דאיירי בזל ציבעא משום קושיא דאייקר ליה בדמים ע"כ איירי נמי דוקא כדאוקמא מעיקרא דגזל סמנין שרוין דאי דקנהו ושרנהו א"כ קננהו בשינוי וא"נ דיש שבח סמנין ע"ג צמר ע"כ בהגוזל צריך לשלם כדמעיקרא שהיה בשעת הגזילה בדליתנהו בעין כדאמרי' בשוין ד' ולבסוף שוי זוזא דמשלם ד' כמ"ש התוס' לעיל ודו"ק:

2 ביאור ראובן פתח ↗

ד"ה דצבע. "בגריעות ובביעור כעין קוף שהוא מכוער". נראה לי דהכי פירושו: כשצבע בו קוף לא עשה מעשה צביעה אלא מעשה מזיק, דקוף אינם צובעין אנשים, ולא מיקרי צביעה אלא איבוד, וחייב מטעם מזיק. אבל כשצבע צמר הוי מעשה צביעה ולא מעשה מזיק, ואינו חייב מטעם מזיק, ומטעם השבה נמי אינו חייב שהרי חזותא מילתא היא ומשיב לו את הצבע.

10 דזל ציבעא ומכל מקום איירי דגזל - סממנים שרויין דאי דקינהו ושרנהו קננהו בשינוי:

11 דצבע בהו קופא - פירש בקונטרס שגזל קוף וסממנים שרויין וצבע את הקוף ותימה דאם כן אפסדיה בידים וכה"ג היזק ניכר הוא ומחייב ונראה לפרש דצבע בהו קופא כלומר בגריעות ובכיעור כעין קוף שהוא מכוער:

1 ביאור ראובן פתח ↗

תוס' ד"ה דזל. "ומ"מ איירי". נראה דלא גרסינן ומ"מ אלא "ואיירי". ומלשון הגמרא דקאמרה, "וסמנין דחד", משמע דלא הוו שרויין, ולפיכך קשה להו הרי קנה בשינוי, ושלו הוזלו.

1 פני יהושע על בבא קמא פתח ↗

גמרא ותיפוק ליה משום דקנינהו בשינוי. לכאורה זו הקושיא אינו מובן למאי דס"ד עכשיו דעיקר האיבעיא אם צריך לשלם דמי הסממנים ומ"ש בס' ת"ח דכיון דקניא בשינוי חייב לשלם ואפילו זרקו לים ואם כן אפילו אי אין שבח סימנים ע"ג צמר חייב לשלם לא נהירא לי דא"נ לא קני בשינוי נמי חייב אפילו זרקו לים דהא כל גזלן קונה בהגבהה ובמשיכה להתחייב באונסין והא דאמרינן שינוי קונה או לא היינו לענין אם צריך לשלם דמי הגזילה או אם יחזירה בעין אבל בלא השבה כלל א"א ובאמת היינו הא דמקשינן בסמוך נימא ליה הב לי סמנאי דאפסדתינהו ולפ"ז צ"ל דהאי ותיפוק ליה קאי לפי המסקנא דהאיבעיא הוא אי מצי א"ל הרי שלך לפניך בסמנים שע"ג הצמר וא"כ מקשה שפיר דכיון דקני בשינוי א"כ אפי' אם יש שבח סמנים ע"ג הצמר נמי לא מצי מהדר ליה הסמנים שע"ג הצמר אלא דמי מעליא בעי שלומי ולפ"ז מ"ש התוס' בד"ה דזל ציבעא ומ"מ איירי דגזל סמנים שרויים וכו' עכ"ל ולפמ"ש עיקר שינויא דמשני לעיל לא צריכא דגזל סמנים שרויין היינו דוקא להאי אוקימתא דמסקנא וא"כ לשון מ"מ שכתבו התוספ' אינו מדוקדק ויש ליישב משום דאיכא למימר דמצי קאי נמי למאי דבעי למימר מעיקרא האיבעיא לאידך גיסא אי מצי א"ל הא מנחי קמך ודו"ק:

2 רשימות שיעורים על בבא קמא פתח ↗

ונראה שמקור לפסק הרמב"ם בנוגע לחיוב מזיק נמצא בסוגיין, ואע"פ דמשתעי בגזילה. דהנה איתא בגמרא שאם גזל צמר וסמנין דחד וצבעיה לההוא צמר בהנך סמנין, וקא מהדר ליה נהליה לצמר, אם יש שבח סמנין ע"ג הצמר קיים מצות השבת הצמר והצבע הגזולים ואע"פ דזל ציבעה. ולכאורה צ"ע, דנהי דפטור מדיני גזילה למה לא יתחייב מדיני מזיק, שהרי הצביעה הוזילה את שוויות הצבע, אלא מכאן שאם החפצא דצבע קיים ע"ג הצמר פטור מלשלם נזקו ואע"פ שהבעלים הפסידו ממון דמכיון שלא השחית את גוף החפצא אין כאן מעשה מזיק וכנ"ל134ועיין בתוס' ד"ה דצבע בהו קופא שחילקו בין צבע הקוף הנחשב להיזק ניכר לצבע הצמר בגריעות וכיעור הנחשב להיזק שאינו ניכר. וחילוקם מובן לפי דברי רבינו זצ"ל דבצובע צמר דעומד לכך ודרכו בכך אין כאן מעשה מזיק דהשחתת החפצא והוי היזק שאינו ניכר, משא"כ בצבע קוף שאין דרכו בכך הוי השחתת הצבע וחשיב היזק ניכר ודו"ק. ועיין בראשונים אחרים שדנו למה אין כאן חיוב גרמי ומזיק ואכמ"ל..

« תוספות על בבא קמא ק״א ×¢×´×:ח׳ תוספות על בבא קמא ק״א ×¢×´×:י״א »