תוספות רי"ד על קידושין ט״ו ב

1 יגאלנו לזה ולא לאחר. אי קשיא וכי אם רוצה הקרוב לפדות עבד עברי ולשחררו למה אינו יכול אי דאמר ליה לאו בעל דברים דידי את יהיב זוזי לעבד מתנה ויפדה עצמו ובודאי אם היה פודהו לשיעבוד היה ממעטו אבל רבי סובר דגאולת קרובים היא לשיחרור כדקאמרי' לקמן יש לפרש דממצוה מיעט הקרוב שאינו מצווה לפדות הנמכר לישראל כמו שמצווה לפדות נמכר לעכו"ם:

2 מקרא נדרש לפניו. פי' כי כתב או משמע שגם גאולה אחרת יש שדינה כגאולת עצמו שהיא לשחרור דהכי משמע או או זה או זה ובעל כרחין קאי האי או או לפניו או לאחריו. אלא בסברא קמיפלגו פי' ובאלה דקר' למר משמע דקאי אקרובים ולמר משמע דקאי ארחוקים. אבל באלה דתני בבריית' בין בדברי ר' יוסי בין בדברי ר' עקיבא אקרובים קאי והכי קאמר ליה רבי עקיבא להנך דקריית באלה דהיינו לקרובים הן לשיעבוד אבל בשאר כל אדם לשיחרור דקרא דכתב באלה לאו אקרובים קאי כדסברת אלא אאחרים:

3 מיבעי' לי' לכדתניא ויצא בשנ' היובל כו'. פי' לגופיה איצטריך לומר שהיובל מוציאו והאי דאמר לכדתניא שכן דרך התלמוד כשמוציא ברייתא מביא אותה ואינו רוצה לומר מסברא. והמורה פי' אע"פ שהוא תחת ידך לא תבוא עליו בעקיפין. ואינו נראה לי דקרא לא משמע הכי ועוד שלא תבוא עליו בעקיפין מוחשב עם קונהו נפקא: