תוספות רבי עקיבא איגר על משנה סוכה ג׳:ה׳

5 אות כא בתוי"ט ד"ה של תרומה. והכא איכא בינייהו כדאיתא בגמרא. ונ"מ נמי בהיפוך היכא דהאתרוג כבר הוכשר למ"ד שמכשיר ליכא ולמ"ד שמפסיד איכא. תוספות:

6 אות כב בתי"ט ד"ה בירושלים. אלא לרבותא דלכתחלה לא. והריטב"א בחידושיו כ' דהוא רבותא דאפי' נכנס ואינו רשאי לפדותו מ"מ מיקרי לכם וכ"ש קודם שנכנס לירושלים שיכול לפדותו שנוטלו ויוצא בו לכתחילה עכ"ל:

7 אות כג בא"ד הו"ל לפרש הה"נ חוץ לירושלים כהר"ן. לענ"ד י"ל דס"ל כל"א שהביא רש"י בסנהד' דהטעם דפטורה מחלה משום דלית ביה היתר אכילה ולא מקרי עריסותיכם. וכן דעת תוספות קדושין דף מ"ג ע"ב ד"ה איהו וכו' שהוכיחו שם דאף בגבולין הוי ממון הדיוט ומה דכ' התי"ט וממאי דמותיב התם בגמרא מוכח הכי. נראה דבא לסתור פירוש זה ממה דמותיב התם מעיר הנדחת. אך כבר כתבו תוספות בכורות דף ט' ע"ב ד"ה ותנן רי"א וכו' וז"ל והא דאמר בס"פ חלק בגבולין ד"ה פטורין. לאו משום דחשיב ממון גבוה לכ"ע בגבולין אלא משום דלא קרינן ביה עריסותיכם כיון דאסור באכילה וכן עיר הנדחת לא שללה הוא עכ"ל. וא"כ דברי הרע"ב עולים כהוגן:

8 אות כד בהרע"ב ד"ה ובית הלל מכשירין. דהא כו'. משמע דבטבל גמור לכו"ע פסול ומפירש"י משמע דטבל פסול. דלית ביה היתר אכילה. ודעת תוס' דפסול משום דיש לכהן חלק בו והוי כשותפים. ודעת הרמב"ן דטבל כשר. ומתני' דקתני של דמאי קאי על תרומה טמאה היינו ת"ט של דמאי וכשר לב"ה דחזיא לעניים דגם ת"ט של דמאי שרי לעניים כמ"ש להדיא הריטב"א בחידושיו:

9 אות כה בא"ד כדתנן מאכילין את העניים דמאי. וב"ש לטעמייהו דס"ל דאין מאכילין עניים דמאי כמ"ש הרע"ב רפ"ג דדמאי: