תוספות הרא"ש על מסכת נדה י״ז

מהדורה: ווילנא, האלמנה והאחים ראם, תר"מ-תרמ"ו

מקור נדה י״ז
1 וּמַשְׁתִּין מַיִם עָרוּם לִפְנֵי מִטָּתוֹ, וְהַמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בִּפְנֵי כָּל חַי. אֲמַר לֵיהּ רַב יְהוּדָה לִשְׁמוּאֵל: וַאֲפִילּוּ לִפְנֵי עַכְבָּרִים? אֲמַר לֵיהּ: שִׁינָּנָא, לָא! אֶלָּא כְּגוֹן שֶׁל בֵּית פְּלוֹנִי שֶׁמְּשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶן בִּפְנֵי עַבְדֵיהֶם וְשִׁפְחוֹתֵיהֶם.
2 וְאִינְהוּ מַאי דְּרוּשׁ? ״שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר״ — עַם הַדּוֹמֶה לַחֲמוֹר.
3 רַבָּה בַּר רַב הוּנָא מְקַרְקֵשׁ זָגֵי דְּכִילְּתָא, אַבָּיֵי בָּאלֵי דִּידְבֵי, רָבָא בָּאלֵי פָּרוֹחֵי.
4 אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: חֲמִישָּׁה דְּבָרִים הֵן שֶׁהָעוֹשֶׂה אוֹתָן מִתְחַיֵּיב בְּנַפְשׁוֹ וְדָמוֹ בְּרֹאשׁוֹ — הָאוֹכֵל שׁוּם קָלוּף, וּבָצָל קָלוּף, וּבֵיצָה קְלוּפָה, וְהַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין מְזוּגִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן הַלַּיְלָה, וְהַלָּן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, וְהַנּוֹטֵל צִפׇּרְנָיו וְזוֹרְקָן לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהַמַּקִּיז דָּם וּמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ.
5 הָאוֹכֵל שׁוּם קָלוּף כּוּ׳. וְאַף עַל גַּב דְּמַנְּחִי בְּסִילְּתָא וּמְצַיְּירִי וַחֲתִימִי — רוּחַ רָעָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶן. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא שִׁיֵּיר בָּהֶן עִיקָּרָן אוֹ קְלִיפָּתָן, אֲבָל שִׁיֵּיר בָּהֶן עִיקָּרָן אוֹ קְלִיפָּתָן — לֵית לַן בַּהּ.
6 וְהַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין מְזוּגִין שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן הַלַּיְלָה. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: וְהוּא שֶׁלָּנוּ בִּכְלֵי מַתָּכוֹת. אָמַר רַב פָּפָּא: וּכְלֵי נֶתֶר כִּכְלֵי מַתָּכוֹת דָּמוּ. וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְהוּא שֶׁלָּנוּ בִּכְלֵי מַתָּכוֹת, וּכְלֵי נֶתֶר כִּכְלֵי מַתָּכוֹת דָּמוּ.
7 וְהַלָּן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת — כְּדֵי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו רוּחַ טוּמְאָה, זִימְנִין דִּמְסַכְּנִין לֵיהּ.
8 וְהַנּוֹטֵל צִפׇּרְנָיו וְזוֹרְקָן לִרְשׁוּת הָרַבִּים — מִפְּנֵי שֶׁאִשָּׁה מְעוּבֶּרֶת עוֹבֶרֶת עֲלֵיהֶן וּמַפֶּלֶת. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּשָׁקֵיל בִּגְנוּסְטְרֵי, וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּשָׁקֵיל דִּידֵיהּ וּדְכַרְעֵיהּ, וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא גַּז מִידֵּי בָּתְרַיְיהוּ, אֲבָל גַּז מִידֵּי בָּתְרַיְיהוּ — לֵית לַן בַּהּ. וְלָא הִיא, לְכוּלַּהּ מִילְּתָא חָיְישִׁינַן.
9 תָּנוּ רַבָּנַן: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בַּצִּפׇּרְנַיִם: שׂוֹרְפָן — חָסִיד, קוֹבְרָן — צַדִּיק, זוֹרְקָן — רָשָׁע.
10 וְהַמַּקִּיז דָּם וּמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ — דְּאָמַר מָר: מַקִּיז דָּם וּמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ — הֹוִיין לוֹ בָּנִים וִיתְּקִין. הִקִּיזוּ שְׁנֵיהֶם וְשִׁמְּשׁוּ — הֹוִיין לוֹ בָּנִים בַּעֲלֵי רָאתָן. אָמַר רַב: וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא טְעֵים מִידֵּי, אֲבָל טְעֵים מִידֵּי — לֵית לַן בַּהּ.
11 אָמַר רַב חִסְדָּא: אָסוּר לוֹ לָאָדָם שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״. מַאי מַשְׁמַע? אָמַר אַבָּיֵי: שֶׁמָּא יִרְאֶה בָּהּ דָּבָר מְגוּנֶּה וְתִתְגַּנֶּה עָלָיו. אָמַר רַב הוּנָא: יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים הֵם, וְאֵין מְשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶן בַּיּוֹם.
12 אָמַר רָבָא: וְאִם הָיָה בַּיִת אָפֵל — מוּתָּר, וְתַלְמִיד חָכָם — מַאֲפִיל בִּכְסוּתוֹ וּמְשַׁמֵּשׁ.
13 תְּנַן: אוֹ תְּשַׁמֵּשׁ לְאוֹר הַנֵּר! אֵימָא: תִּבְדּוֹק לְאוֹר הַנֵּר.
14 תָּא שְׁמַע: אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ: הַמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ לְאוֹר הַנֵּר הֲרֵי זֶה מְגוּנֶּה! אֵימָא: הַבּוֹדֵק מִטָּתוֹ לְאוֹר הַנֵּר הֲרֵי זֶה מְגוּנֶּה.
15 תָּא שְׁמַע: וְשֶׁל בֵּית מוֹנְבַּז הַמֶּלֶךְ הָיוּ עוֹשִׂין שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, וּמַזְכִּירִין אוֹתָן לְשֶׁבַח — הָיוּ מְשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶם בַּיּוֹם, וּבוֹדְקִין מִטּוֹתֵיהֶם בְּמֵילָא פַּרְהֲבָא, וְנוֹהֲגִין טוּמְאָה וְטׇהֳרָה בִּשְׁלָגִים. קָתָנֵי מִיהָא: מְשַׁמְּשִׁין מִטּוֹתֵיהֶן בַּיּוֹם!
16 אֵימָא: בּוֹדְקִין מִטּוֹתֵיהֶם בַּיּוֹם. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא, דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ ״מְשַׁמְּשִׁין״ — מַזְכִּירִין אוֹתָן לְשֶׁבַח? אִין הָכִי נָמֵי, דְּאַגַּב דְּאִיכָּא אוֹנֶס שֵׁינָה — מִגַּנְּיָא בְּאַפֵּיהּ.
17 וּבוֹדְקִין מִטּוֹתֵיהֶן בְּמֵילָא פַּרְהֲבָא — מְסַיַּיע לֵיהּ לִשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין בּוֹדְקִין אֶת הַמִּטָּה אֶלָּא בְּפָקוֹלִין אוֹ בְּצֶמֶר נָקִי וְרַךְ. אָמַר רַב: הַיְינוּ דְּכִי הֲוַאי הָתָם בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת, הֲווֹ אָמְרִי: ״מַאן בָּעֵי פָּקוֹלֵי בְּנַהֲמָא״, וְלָא יָדַעְנָא מַאי קָאָמְרִי.
18 אָמַר רָבָא: הָנֵי שַׁחֲקֵי דְּכִיתָּנָא מְעַלּוּ לִבְדִיקָה. אִינִי? וְהָא תָּנָא דְּבֵי מְנַשֶּׁה: אֵין בּוֹדְקִין אֶת הַמִּטָּה לֹא בְּעֵד אֱדוֹם, וְלֹא בְּעֵד שָׁחוֹר, וְלֹא בְּפִשְׁתָּן, אֶלָּא בְּפָקוֹלִין אוֹ בְּצֶמֶר נָקִי וְרַךְ!
19 לָא קַשְׁיָא — הָא בְּכִיתָּנָא, הָא בְּמָאנֵי דְּכִיתָּנָא. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: הָא וְהָא בְּמָאנֵי דְּכִיתָּנָא — הָא בְּחַדְתֵי, הָא בְּשַׁחֲקֵי.
20 נוֹהֲגִין טוּמְאָה וְטׇהֳרָה בִּשְׁלָגִין. תְּנַן הָתָם: שֶׁלֶג אֵינוֹ לֹא אוֹכֶל וְלֹא מַשְׁקֶה, חִישֵּׁב עָלָיו לַאֲכִילָה — אֵינוֹ מְטַמֵּא טוּמְאַת אֳוכָלִין, לְמַשְׁקֶה — מְטַמֵּא טוּמְאַת מַשְׁקִין.
21 נִטְמָא מִקְצָתוֹ — לֹא נִטְמָא כּוּלּוֹ, נִטְהַר מִקְצָתוֹ — נִטְהַר כּוּלּוֹ.
22 הָא גוּפַאּ קַשְׁיָא: אָמְרַתְּ ״נִטְמָא מִקְצָתוֹ — לֹא נִטְמָא כּוּלּוֹ״, וַהֲדַר תָּנֵי אָמְרַתְּ ״נִטְהַר מִקְצָתוֹ — נִטְהַר כּוּלּוֹ״, לְמֵימְרָא דְּנִטְמָא כּוּלּוֹ!
23 אָמַר אַבָּיֵי: כְּגוֹן שֶׁהֶעֱבִירוֹ עַל אֲוִיר תַּנּוּר, דְּהַתּוֹרָה הֵעִידָה עַל כְּלִי חֶרֶס
24 אֲפִילּוּ מָלֵא חַרְדָּל.
25 מַתְנִי' מָשָׁל מָשְׁלוּ חֲכָמִים בָּאִשָּׁה: הַחֶדֶר, וְהַפְּרוֹזְדוֹר, וְהָעֲלִיָּיה.
26 דַּם הַחֶדֶר — טָמֵא, דַּם הָעֲלִיָּיה — טָהוֹר, נִמְצָא בַּפְּרוֹזְדוֹר — סְפֵקוֹ טָמֵא, לְפִי שֶׁחֶזְקָתוֹ מִן הַמָּקוֹר.
27 גְּמָ' רָמֵי בַּר שְׁמוּאֵל וְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה תְּנוֹ נִדָּה בֵּי רַב הוּנָא. אַשְׁכְּחִינְהוּ רַבָּה בַּר רַב הוּנָא דְּיָתְבִי וְקָאָמְרִי: הַחֶדֶר מִבִּפְנִים, וְהַפְּרוֹזְדוֹר מִבַּחוּץ, וַעֲלִיָּיה בְּנוּיָה עַל שְׁתֵּיהֶן, וְלוּל פָּתוּחַ בֵּין עֲלִיָּיה לַפְּרוֹזְדוֹר.
28 נִמְצָא מִן הַלּוּל וְלִפְנִים — סְפֵקוֹ טָמֵא, מִן הִלּוּל וְלַחוּץ — סְפֵקוֹ טָהוֹר.
29 אֲתָא וַאֲמַר לֵיהּ לַאֲבוּהּ: סְפֵקוֹ טָמֵא אֲמַרְתְּ לַן מָר? וְהָא אֲנַן ״שֶׁחֶזְקָתוֹ מִן הַמָּקוֹר״ תְּנַן!
30 אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא הָכִי קָאָמֵינָא — מִן הַלּוּל וְלִפְנִים וַדַּאי טָמֵא, מִן הַלּוּל וְלַחוּץ סְפֵקוֹ טָמֵא.
31 אָמַר אַבָּיֵי: מַאי שְׁנָא מִן הַלּוּל וְלַחוּץ, דִּסְפֵקוֹ טָמֵא? דְּדִלְמָא שָׁחֲתָה, וּמֵחֶדֶר אֲתָא. מִן הַלּוּל וְלִפְנִים נָמֵי, אֵימָא: אִזְדְּקַרָה, וּמֵעֲלִיָּיה אֲתָא!
32 אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: אִי בָּתַר חֲשָׁשָׁא אָזְלַתְּ — אִידֵּי וְאִידֵּי סָפֵק הוּא, וְאִי בָּתַר חֲזָקָה אָזְלַתְּ — מִן הַלּוּל וְלִפְנִים וַדַּאי טָמֵא, מִן הַלּוּל וְלַחוּץ וַדַּאי טָהוֹר.
33 תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא: דָּם הַנִּמְצָא בַּפְּרוֹזְדוֹר — חַיָּיבִין עָלָיו עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ, וְשׂוֹרְפִין עָלָיו אֶת הַתְּרוּמָה. וְרַב קַטִּינָא אָמַר: אֵין חַיָּיבִין עָלָיו עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ, וְאֵין שׂוֹרְפִין עָלָיו אֶת הַתְּרוּמָה.
34 לְהָךְ לִישָּׁנָא דְּאָמַר אַבָּיֵי: ״אִי בָּתַר חֲשָׁשָׁא אָזְלַתְּ״ — מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב קַטִּינָא, וּפְלִיגָא דְּרַבִּי חִיָּיא.
35 לְהָךְ לִישָּׁנָא דְּאָמְרַתְּ: ״אִי בָּתַר חֲזָקָה אָזְלַתְּ״ — מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי חִיָּיא,
פירוש תוספות הרא"ש על מסכת נדה י״ז
1 מקרקיש זגי בכלתיה פרש"י ז"ל פעמונים התלויים בכילה להשמיע קול שיפרשו ממנו ול"נ לר"ת דאין זה צניעות להודיע לבני ביתו שהוא רוצה לשמש ונראה לו כפי' הערוך דגרסי' גזי שהוא מין זבובים דאמרינן במס' טהרות בכורות הגזין והצרעין דומיא דרב פפא ואביי דבלו דידבי ופרוחי אלא שכל אחד מוסיף צניעות להכריע להבריח עוד הקטנים יותר:
2 הנוטל צפרניו וזורקן לרה"ר. בפ"ג דמו"ק אמרינן דשלא במקומן לא מזקי:
3 שורפן חסיד. פי' הערוך משום דשריפת צפרנים או כל דבר שהוא מגופו מזיק לו וגם מסריח לו בשעת שריפה הלכך מיקרי חסיד:
4 הא בחדתי הא בעתיקי. תימה דאמרינן בפ"ק דשבועות גבי שאת כצמר לבן שניה לה כקרום ביצה מפ' כמו גלימא דכיתנא ושחקיה משמע דהחדש לבן מן הישן וי"ל דהא דשמעתין עדיפי עתיקי משום הרכות ולא משום הלבנונית ועי"ל דלשם מיירי לענין חשיבות דומיא דהנך דלעיל שבור מלכא וריש גלותא:
5 ואפי' מלא חרדל. לאו דוקא דאין אוכל מקבל טומאה פחות מכביצה:
6 דם העלייה טהור. תימה מנא לן דטהור וכ"ת משום דלקמן נפקא לן מקרא ה' דמים ודם העלייה לאו מאותו המראה א"כ דם הנמצא בפרוזדור למה הוי ספק וי"ל דהיינו טעמא דטהור דכתיב בקרא ממקור דמיה ולא טמא הכתוב אלא דם המקור והיינו החדר שמצויין שם רוב דמים שהוא כמו מקור נובע ועי"ל דכיון דנפקא לן מקרא ה' דמים א"כ לא טמא הכתוב אלא במקום שכולן מצויין וקים להו דבעלייה לא משתכחי כולהו:
7 והא אנן תנן שחזקתו מן המקור. ותימה והא מתני' נמי קתני ספקו טמא ומפרשינן ליה ספיקו ודאי טמא וי"ל דרבה הוה ידע דאינהו לא קאמרי הכי עי"ל דמתני' אין לחוש כיון דקתני בהדיא שחזקתו מן המקור ורש"י דייק דספיקו טמא ולא ודאי מדתנן מן הלול ולחוץ ספיקו טהור דאי סבירא להו מן הלול ולפנים ודאי טמא הוה להו לטמויי מספק מן הלול ולחוץ וליכא למימר דסבירא להו כלישני דבתר חזקה אזלת דא"כ לא הוה להו למימר ספיקו טהור דלהך דלהך לישנא ליכא ספיקא והא דאמרינן דספיקו טמא לישנא דמתני' נקט:
8 אימר שחתה ומחדר אתא. תימה אמאי לא נטהר מן הלול ולחוץ מספק ספיקא דאימר לא שחתה ואת"ל שחתה אימור מעלייה אתא כלומר יותר רגיל בלא שחייה מעל ידי שחייה וכן מן הלול ולפנים הו"ל לומר דטמא ודאי דאימור לא נזדקרה ומחדר אתא ואת"ל מזדקרא אכתי איכא למתלי בחדר ואמאי אמר אביי דספיקא הוי. ועוד תימה דמשמע דמההוא טעמא דמטמינן מן הלול ולחוץ אית לן לתלות לטהר מן הלול ולפנים אדרבה מההוא טעמא דמחמרינן מן הלול ולחוץ ולתלות בדם החדר ואע"פ שהוא רחוק משום דרוב הדמים מן המקור מההוא טעמא גופיה יש לנו לטמאות מן הלול ולפנים ודאי ולתלות בדם החדר המרובין והקרובים יותר מדמי העלייה ועוד תימה דבפ' לא יחפור דייק אביי דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב ממתני' דקתני ספיקו טמא שחזקתו מן המקור ואף ע"ג דאיכא עלייה דמיקרבא והיכי דייק מינה והא ללישנא דבתר חששא לא אזיל בתר רובא כלל טפי מבתר קורבה דאידי ואידי ספיקא הוי וללישנא דבתר חששא לא אזיל אלא בתר חזקה מטהר מן הלול ולחוץ ולא חייש לרוב דמי החדר והא דמטמי מן הלול ולפנים לאו משום רובא אלא משו' דלא איזדקרא. ועוד תימה לי מאי קאמר התם אע"ג דאיכא עלייה דמיקרבא גם לחדר הם קרובים דביציאתו מן החדר בא לפרוזדור ונראה לפרש שכן הוא הענין שגג פרוזדור מן הלול ולפנים גבוה הרבה ואינו יכול לבא מן העלייה שם אלא א"כ נזדקרה וגם מן החדר אינו יכול לבא לגג פרוזדור אלא אם כן שחתה אבל מן הלול ולחוץ אין גג פרוזדור כל כך גבוה ויכול לבא שם מן העלייה כי אורחיה בלי שינוי ומן החדר אינו יכול לבא שם אלא על ידי שחייה מרובה והכי פריך מאי שנא מן הלול ולחוץ דמשוית ליה ספיקא אע"ג דמן העלייה יכול לבא שם כדרכו ומן החדר אינו יכול לבא שם אלא בשחייה מרובה משום דאימור שחתה ומן החדר אתא. וע"כ כיון דחיישינן לשחתה רגילות הוא דאם לא היה רגילות ומצוי זה בזה הוי ודאי טהור ואע"ג דרגילות הוא לא בעי למימר שיהיה ודאי טמא אע"ג שרוב דמים מן החדר אלא חשבינן ליה ספק. מן הלול ולפנים נמי אימור איזדקרא ומעלייה אתא ואמאי אמרינן דודאי טמא דמדשחתה רגילות כמו כן איזדקרא רגילות. ואע"ג דרוב דמים מן המקור לא הוה לן למימר דודאי טמא כמו מן הלול ולחוץ דלא בעית לטמויי ודאי אע"ג דשחתה רגילות הוא: