תורת הבית הארוך, הבית הראשון, השער הראשון א׳

1 בביאור ענין השוחטין השער הראשון מי שוחט שנינו בפרק ראשון דשחיטת חולין הכל שוחטין ושחיטתן כשרה חוץ מחרש שוטה וקטן שמא יקלקלו בשחיטתן. וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה. ודייקינן עלה בגמרא מדקתני ושחיטתן כשרה דיעבד מכלל דהכל שוחטין לכתחילה הוא דאי דיעבד תרתי למה לי. ופרשה אביי הכל שוחטים ואפילו כותי ובישראל עומד על גביו. אבל יוצא ונכנס לא ישחוט ואם שחט חותך כזית בשר ונותן לו אכלו מותר לאכול משחיטתו. ורבא נמי אוקמא נמי בכותי ואפילו בישראל יוצא ונכנס אבל בא ומצאו ששחט חותך כזית בשר ונותן לו. ותרוייהו סבירא להו דאכתי לא גזרו על שחיטת כותיים. ואנן הא קיימא לן דשחיטת כותי אסורה ואפילו ישראל עומד על גביו לפי שעשאום עכו"ם גמורים. וכדאמרינן התם בההוא פירקא רבי יצחק ב"ר יוסף שדריה רבי אבהו לאתויי חמרא מבי כותאי אשכחיה ההוא סבא א"ל לית כאן שומרי תורה הלך ר' יצחק בר יוסף וספר דברים לר' אבהו הלך ר' אבהו וספר דברים לפני ר' אמי ור' אסי ולא זזו משם עד שעשאו עכו"ם גמורים לפי שבדקו ומצאו שקלקלו כולם מעשיהם ונעשו נכרים גמורים וכדגרסינן בירושלמי דמסכת ע"א כותאי דקסרין בעו מר' אבהו אבותיכם היו מסתפקין משלנו אתם מפני מה אין אתם מסתפקין משלנו א"ל אבותיכם לא קלקלו מעשיהם ואתם קלקלתם מעשיכם ושחיטת צדוקי ובייתוסי כתב הרמב"ם ז"ל אם הוא מומחה בישראל עומד על גביו מותר לאכול משחיטתו כדינא דכותיים קודם שנמנו עליהם ואסרום ומסתברא דאם עבר ושחט בינו לבין עצמו שחיטתו פסולה ואפילו חתך כזית ונתן לו ואכלו אין אוכלין משחיטתו ואע"פ שהחזיקו במצות השחיטה משום דדרסה חלדה הגרמה ועיקור לא כתיבי דכל דלא כתיבא אע"ג דאחזוק לא סמכינן עלייהו דהא לגבי כותיים פלוגתא דרשב"ג ורבנן היא כדתניא מצת כותי מותרת ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח ר' אלעזר אוסר לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות כישראל. רשב"ג אומר כל מצוה שהחזיקו בה כותיים הרבה מדקדקין בה יותר מישראל. ואוקימנא פלוגתיהו בדאחזוק ולא כתיבא דת"ק סבר דדוקא בדכתיבי כמצה הא לא כתיבא לא ואע"ג דאחזוק ורשב"ג סבר כל שהחזיקו בה ואע"ג דלא כתיבא. וקיימא לן כרבנן. והילכך לענין שחיטה אע"ג דאחזוק לא סמכינן עלייהו ואפילו בחותך כזית ונותן לו. ודכותה בצדוקי ובייתוסי. ורב אשי אוקמה למתניתין בישראל אוכל נבלות לתיאבון וכדרבא דאמר רבא ישראל אוכל נבלות לתאבון בודק סכין ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו דכל שאינו אוכל להכעיס לא שביק היתירא ואכיל איסורא אבל לא בדק ונתן לו לא ישחוט ואם שחט יבדוק סכינו אחריו נמצאת סכינו יפה מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו. וקיימא לן כרבא חדא דהא אמרו ליה רבנן לרבא תניא דמסייעא לך חמצן של עוברי עבירה אחר הפסח מותר מיד מפני שהן מחליפין אלמא לא שביק היתירא ואכיל איסורא ואע"ג דאתיא לסיועיה נמי מדתניא הכל שוחטין ואפילו ערל ואפילו כותי ואפילו ישראל מומר ודייקינן האי ערל היכי דמי אילימא שמתו אחיו מחמת מילה האי ישראל מעליא הוא אלא מומר לערלות וקסבר מומר לדבר אחד לא הוי מומר לכל התורה כולה אימא סיפא ואפילו ישראל מומר האי מומר היכי דמי אי נימא מומר לדבר אחד היינו מומר לערלות אלא לאו מומר לאותו דבר וכדרבא. ודחינן לעולם אימא לך מומר לאותו דבר לא מאי טעמא כיון דדש בה כהיתירא דמי ליה. לאו למימרא דליתה לדרבא אלא דחויי הוא דקא דחינן דאי מיהא ליכא למשמע מינה דאיכא לאוקמא במומר לעבודת כוכבים וכדרב ענן אמר שמואל דאמר מומר לעבודת כוכבים מותר לאכול משחיטתו. ועוד דההיא על כרחין קושטא דמילתא במומר לאותו דבר קאמר וכדרבא דאי כרב ענן אמר שמואל הא איתותב התם מברייתא דמכם ולא כולכם להוציא את המומר לנסך את היין ומחלל שבתות בפרהסיא. ועוד דהא רב אשי דהוא בתרא כותיה סבירא ליה ואביי דלא סבירא ליה כרבא לית הלכתא כותיה במקום רבא וכל שכן במקום רב אשי דבתרא הוא. ואם תאמר מכל מקום מדקאמר לא בדק סכין ונתן לו בודק סכין אחריו משמע דכשבדק סכין מתחלה ונתן לו אינו צריך לבדוק סכין אחריו ואמאי ניחוש שמא נפגם הסכין דהא קיימא לן כרב הונא דאמר השוחט בסכין ונמצאת פגומה פסולה חיישינן שמא בעור נפגמה ורב הונא כשמעתיה דאמר בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה וכדאמרינן התם י"ל דכיון דבדקינן לה מעיקרא הרי היא בחזקתה ונודע במה נשחטה קרינן לה ואפילו לרב הונא אלא אם כן היא פגומה לפנינו אבל בשנאבדה סכין ולא בדקנוה לבסוף אין חוששין לו דמסתמא מעמידין אותה על חזקתה וכ"ש למאי דפסקינן בההוא דנמצאת פגומה כרב חסדא דמכשר בששבר בה עצמות מיהא כדבעינן למכתב קמן. וא"ת עוד והא"ר יהודה אמר שמואל הטבח צריך שיבדוק בסימנין לאחר שחיטה ואמרינן עלה לא בדק מאי א"ר אלעזר בן אנטיגנוס משום ר"א בר' ינאי טרפה ואסורה באכילה במתניתא תנא נבלה ומטמאה במשא וטעמא כדרב הונא דאמר בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה וכיון שכן אפילו אמר לנו בדקתי בסימנין לא נסמוך עליו דאימר לא בדק ואפילו בדק אולי מצא סימנין שאינן שחוטין כדתקנן וכדאמרינן הכא בשלא בדק סכין ונתן לו דאע"ג דאמר בסכין יפה שחטתי אינו נאמן דאימר בסכין פגומה שחט יש לומר חזקה על בן דעת כל שהוא מומחה לשחיטה רוב סימנין הוא שוחט ואינו מסלק ידיו עד שיודע ששחט רוב כדרכו ובודק מיד ואם לא שחט חוזר מיד וגו' עד שלא יהא שם שיעור שהייה ואין אנו קורין בכיוצא בזה לא טרח דהא תנאי חמצן של עוברי עבירה לאחר הפסח מותר מיד מפני שהן מחליפין. אלמא טרח ואזיל ומחליף ולא שביק היתרא בטורח כזה ואכיל איסורא וכ"ש בבדיקת סימנין בשעת שחיטה שהוא טורח קל יותר מטורח החליפין. עוד נראה לי משם שאם שחט בינו לבין עצמו ויש עמו בבית סכין פגומה וסכין יפה ואמר בזו שחטתי נאמן ק"ו ממחליף את החמץ שצריך לטרוח אצל אחרים. וכן בשנמצא בידו בשר שחיטה במקום דאיכא מקולין וטבח ישראל סומכין עליו ובחזקת כשרה הוא. ואפילו עוף שחוט כל היכא דאיכא ישראל מומחה ואמר פלוני מומחה שחטו לי נאמן ולא גרע מחמצן של עוברי עבירה דאמרינן דודאי מחליפין. ויש לדקדק בבודק סכין ונותן לו אם סומכין עליו בשחיטת בהמות הרבה אם לאו. ויש אומרים שצריך בדיקת סכין בין כל אחת ואחת. ויש אומרים שאינו צריך אלא בבדיקה האחד שוחט והולך ואפילו בהמות הרבה ונראין דבריהם דהכא סתמא קאמר בודק סכין ונותן לו שאלו כן על כרחין היה לו לפרש ולומר במה דברים אמורים בבהמה אחת אבל בהמות הרבה לא ישחוט אלא אם כן בדק בין כל אחת ואחת וכיוצא בזה אלא לעולם מעמידין סכין בחזקתו עד שיודע שנפגם ולקמן בשער במה שוחט נאריך בה יותר בישראל ששוחט בהמות הרבה ובפלוגתא דרב הונא ורב חסדא בסכין שנמצאת פגומה. עוד יש לדקדק הואיל וקיימא לן דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם כדבעינן למיכתב לקמן אם נסמוך על חזקה זו אפילו בעבריין לתאבון אם לאו ומסתברא שאפילו במומר לתאבון סומכין על חזקה זו דכל המצויין אצל שחיטה מומחין הם סתמא אמרו. ועוד דהא לא אידכר רב אשי וכן אביי ורבא מומחה כלל לא בישראל מומר ולא בכותי אלא ישראל עומד על גביו או יוצא ונכנס או בודק סכין ונותן לו. ורבינא בלחוד הוא דאמר הכל מומחין שוחטין ואמרינן כולהו כרבינא לא אמרי משום דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן אלמא בכל השוחטין אמרו כן אלא שהרב רמב"ם ז"ל כתב זה לשונו ישראל מומר לעבירה מן העבירות שהיה מומחה הרי זה שוחט לכתחילה. ונראה מדבריו דדוקא מומחה ובאמת שהדעת נוטה לזה דכל שאוכל לתאבון ואינו טורח יש לחוש שמא אינו מומחה ולתאוה הוא שוחט ואוכל. אבל כשאינו מומר לאותו דבר אע"פ שהוא עבריין לעבירה אחת מן העבירות אינו נראה כן כלל אלא ודאי הרי הוא לגבי שחיטה כשאר ישראלים הכשרים וכל ששוחט חזקה מומחה הוא. ואיפשר שגם הרב לא נתכון לומר שיודעין בו שיודע הלכות שחיטה אלא לומר ששוחט כישראל שכל שהוא מומחה בישראל שוחט וגם זה כאחד מהם וזה קרוב יותר. ואפילו לגבי נשים ועבדים כתב כן. ויש לי לדקדק עוד מפני מה הצריכו לבדוק סכין וליתן לו ישחוט וניבדוק סכין אחריו שהרי לדעת הגאונים ז"ל ראה אחד ששחט ולא ידעי אי גמיר אי לא גמיר אי איתיה קמן צריכין למבדקיה כדבעינן למימר קמן ואפילו הכי מוסרין לו לכתחלה ואע"ג דלא ידעינן אי גמיר אי לא גמיר ובתר דשחיט בדקינן ליה. וי"ל דשאני הכא דאי עבר ולא בדק סכין אחריו אסורה והילכך איכא למיחש דילמא מישתלי ואכיל בלא בדיקה אבל התם דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ואי ליתיה קמן שרי למיכל מינה אלא דלרווחא דמילתא שיילינן ליה היכא דאיתיה קמן שחיט ואזיל ולא צריך למבדקיה מעיקרא. ורבינא אוקי מתניתין הכי הכל מומחין שוחטין ואע"פ שאינן מוחזקין והוא שיודעין בו שיודע לומר הלכות שחיטה אבל אין יודעין בו שיודע לומר הלכות שחיטה לכתחילה לא ישחוט. ועוד איכא לישנא אחרינא בדרבינא הכל מוחזקין שוחטין מוחזקין אע"פ שאינן מומחין כגון ששחט לפנינו שנים ושלשה פעמים ולא נתעלף. ואמרינן כולהו כרבינא לא אמרי להאי לישנא דאמרת מומחין אין שאין מומחין לא רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן להאי לישנא דאמרת מוחזקין אין שאין מוחזקין לא לעלפויי לא חיישינן מדקאמר רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן והכא קאמר לעלפויי לא חיישינן ולא קאמר רוב מצויין אצל שחיטה מוחזקין הן שמע מינה דלעלפויי לא חיישינן כלל דאפילו איתיה קמן לא צריך לשיוליה. כן מצאתי לרב ר' משה בר' נחמן ז"ל ואע"ג דרבינא דהוא בתרא אמר הכל מומחין שוחטין. לא קיימא לן כותיה מדאמרינן כולהו כרבינא לא אמרי להך לישנא דאמרת מומחין אין שאין מומחין לא רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. ועוד דללישנא בתרא רבינא נמי הכי סבירא ליה ואע"ג דללישנא בתרא בעיא מוחזקין בההיא נמי לא קיימא לן כותיה דכל חד וחד מן לישניה סתר חבריה וכולהו לא סבירא להו כחד מן הנך לישני אלא לעלפויי לא חיישינן כלל ורוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן וסוגיין בפרק ראשון של שחיטת חולין הכין אזלא דכולהו הכין סבירא להו ואמרינן נמי התם גבי ראה אחד ששחט היכי דמי אי דלא ידע אי גמיר אי לא גמיר רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. ובפרק אלו מציאות גרסינן ר' חנינא מצא גדי שחוט בין טבריא לציפורי והתירו לו משום שחיטה כר' חנניה בריה דר' יוסי הגלילי ואע"ג דא"ר הונא בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה זו נמי כבר נודע שנשחטה יפה לפי שכל המצויין אצל שחיטה מומחין הן. ומיהו היכא דאיתיה קמן בודקין אותו כדעת הגאונים ז"ל ואין לזוז מדבריהם וא"פ שיש מקצת מן הגדולים שמקילין ואומרין שאין צריך לגאונים שומעין שקבלתן תורה היא. וכ"כ רב אלפסי ז"ל וקצת ראיה יש ממה שאמרו כולהו כרבינא לא אמרי להך לישנא דאמרת הכל מומחין שוחטין רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ולא קאמר לשאין מומחה לא חיישינן כדאמרינן לעלפויי לא חיישינן דאלמא חיישינן ולומר דהיכא דאיתיה קמן חיישינן ושיילינן. והא דאמרינן בפ' ראשון דחולין אמר רב נחמן אמר רב ראה אחד ששחט אם ראהו מתחלה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו. ודייקינן עלה בגמרא היכי דמי אי דלא ידע אי גמיר אי לא גמיר לימא רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דלכאורה משמע דאפילו איתיה קמן לא צריך לשיולי ביה דאי לא לימא משחיטתו עד דנישייליה. התם הכי גרסינן ראה אחד ששחט והלך לו. וכן נראה מהלכות רב אלפסי ז"ל. ואפילו לא גרסי ליה מסתברא לי דשפיר קא דייק דאם איתא דאסור עד דנישייליה קאמר ובדאיתיה קמן לא הוה ליה למימר אסור לאכול משחיטתו דודאי אינו אסור דהא אפשר למישייליה אלא הכי הול"ל ואם לאו בודקין אותו אם יודע הלכות שחיטה מותר לאכול משחיטתו וכדאמרינן לעיל בדרבינא אם אין יודעין בו שיודע לומר הלכות שחיטה לא ישחוט ואם שחט בודקין אותו אם יודע לומר הלכות שחיטה מותר לאכול משחיטתו. אלא ודאי בדאזל ליה לעלמא קאמר וזה נראה לי נכון. ויש לנו כיוצא בזה שסומכין על הרוב בדיעבד וצריכין בדיקה כדאיתנהו קמן כגון בדיקת סכין שלאחר שחיטה ובדיקת הריאה. ועוד סעד לדברי הגאונים ז"ל כתב הרב ר' משה בר' נחמן ז"ל דהא איכא חזקה דאיסורא דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ומן הדין היה שלא תצא מחזקתה אלא בידיעה ודאית ולא שנסמוך על הרוב אלא משום קולא דבהמה לא איתרעאי שהרי שחוטה לפנינו סמכינן ארובא ודי אם נסמוך בכך היכא דליתיה קמן. ואני תמה אשמעתין דהתם אמאי לא אוקימו למתני' באוקמתא רויחא דלא הוה בה קושיא ולימא הכי קאמר הכל שוחטין ואפילו אין יודעין בו שיודע הלכות שחיטה אבל יודעין בו שאינו יודע הלכות שחיטה לא ישחוט ואם שחט בודקין אותו אם אמר ברי לי שלא שהיתי ולא דרסתי ולא החלדתי אוכלין משחיטתו ואם לאו אין אוכלין משחיטתו. וכולן ששחטו בין שאינו יודע לומר הלכות שחיטה בין חרש שוטה וקטן ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה ואע"ג דאינו יודע בבודקין אותו סגיא כדאמרינן הכא במאי עסקינן בדליתיה קמן דנישיליה. ונראה לי מכאן דכל שאינו יודע לומר אע"ג דאמר ברי ליה שלא שהיתי ולא דרסתי ולא החלדתי אין סומכין עליו דכל שאינו יודע עביד ולאו אדעתיה. והיינו דאמרינן אמר רב יהודה אמר שמואל כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו ואסור לגמרי משמע שאלו בבודקין אותו סגיא לא הוה פסיק ואמר אסור לאכול משחיטתו והכין הוה ליה למימר בודקין אותו אם אמר ברי לי שלא שהיתי ולא דרסתי ולא החלדתי מותר לאכול משחיטתו וכמו שאמרו טמא במוקדשין לא ישחוט שמא יגע בבשר ואם שחט ואמר ברי לי שלא נגעתי בבשר שחיטתו כשרה. ומיהו מסתברא דבאחרים עומדין על גביו מוסרין לו לכתחלה ואינו דומה לחרש שוטה וקטן שאין מוסרין להם לכתחלה וכמו שאנו עתידין לכתוב בסמוך לפי שאלו מועדין לקלקל ואין יודעין לאמן את ידיהם אבל הגדולים רוב מעשיהם מתוקנין. ואם תאמר אם כן מאי קא מקשינן עלה דההיא דכל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה פשיטא כולהו תננהו דטובא קמ"ל שמואל דאלו ממתניתין לא שמעינן אלא דשהייה ודרסה פוסלין את השחיטה אבל מאן דשחיט ואמר ברי לי שלא שהיתי ולא דרסתי דילמא סמכינן עליו ואתא שמואל ואמר דאסור לעולם לאכול משחיטתו. לא היא דהיינו דקא מהדרינן לא צריכא ששחט לפנינו שנים או שלשה פעמים ושחט שפיר מהו דתימא הא איתחזק קמ"ל כיון דלא גמר זימנין דשהי ודריס ולא ידע. כלומר וכל דלא ידע עביד ולאו אדעתיה כנ"ל. ויש מתירין ואינו מחוור כלל. גרסינן בפרק קמא דחולין א"ר יהודה אמר שמואל כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו. ואלו הן הלכות שחיטה שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור. ואקשינן מאי קמ"ל כולהו תננהו ופרקינן לא צריכא דשחט לפנינו שנים ושלשה פעמים ושחט שפיר מהו דתימא הא איתחזק קמ"ל כיון דלא גמיר זימנין דשהי ודריס ולא ידע. ותו גרסינן התם אמר ר' נחמן אמר רב ראה אחד ששחט אם ראהו מתחלה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו. ואוקימנן בדידע דלא גמיר וכגון דשחיט חד סימן שפיר מהו דתימא מדהאי שפיר שחיט הך נמי שפיר שחיט קמ"ל הא אתרמויי אתרמי ליה אידך שמא שהה ושמא דרס. ואפילו שחט לפנינו שנים ושלשה פעמים שפיר נמי אסור דאמר רב יהודה אמר שמואל כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו. ואסקינא לא צריכא אלא ששחט לפנינו שנים ושלשה פעמים ושחט שפיר מהו דתימא הא איתחזק קמ"ל כיון דלא גמיר זימנין דשהה ודרס ולא ידע.