תורה תמימה על התורה, דברים ט׳

1

ובצורות בשמים. עיין לפנינו בפסוק כזה ר"פ דברים א' כ"ח וצרף לכאן.

1

זכור אל תשכח. תניא, אי זכור יכול בלב, כשהוא אומר אל תשכח הרי שכחת הלב אמורה, הא מה אני מקיים זכור – שתהא שונה בפיך . תו"כ ר"פ בחקתי, כ"ו ג'

1

ואשב בהר. ולמעלה הוא אומר י' י' ואנכי עמדתי בהר, אמר רב, עומד ולומד יושב ושונה, ר' חנינא אמר שוחה היה, ר' יוחנן אמר אין ישיבה אלא לשון עכבה שנאמר פ' דברים ותשבו בקדש ימים רבים, ורבא אמר, רכות מעומד וקשות מיושב . מגילה כ"א ב'

1

ככל הדברים וגו'. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, מאי דכתיב ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר, מלמד שהראה לו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידים לחדש, ומאי ניהו – מקרא מגילה . שם י"ט ב'

1

הרף ממני. כשחטאו ישראל בעגל תשש כחו של משה ולא היה בו כח לדבר לפני הקב"ה, וכיון שאמר הקב"ה הרף ממני ואשמידם, אמר משה, דבר זה תלוי בי, מיד עמד ונתחזק בתפלה ובקש רחמים . ברכות ל"ב א'

2

ואעשה אותך לגוי עצום. א"ר יוחנן משום רבי יוסי, כל דבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי לא חזר בו, שנאמר הרף ממני ואשמידם וגו' ואעשה אותך לגוי עצום, אע"פ דבעי משה רחמי ובטלה לגזירתא, אפ"ה אוקמי בזרעיה . שם ז' א'

1

ואתפש בשני הלחת. א"ר יוחנן, אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו, וכולם ממשה, גבור – דכתיב ואתפוש בשני הלחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם, ותניא, הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועוביין שלשה . נדרים ל"ח א'

2

ואתפש בשני הלחת. א"ר יוחנן בשם ר' יוסי בר אביי, הלוחות היו מבקשין לפרוח והיה משה תופשן, דכתיב ואתפוש בשני הלחות . ירושלמי תענית פ"ד ה"ה

3

ואשברם לעיניכם. א"ר אלכסנדרי, כתב הלחות חזרו למטעתן, דכתיב ואשברם לעיניכם, ותניא, לוחות שברו ואותיות פורחות . פסחים פ"ז ב'

1

כי יגרתי וגו'. א"ר אלעזר, גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו, דאלו במשה כתיב כי יגורתי מפני האף והחמה ואלו בעושה צדקה בסתר כתיב משלי כ״א:י״ד מתן בסתר יכפה אף ושוחד בחיק חמה עזה . ב"ב ט' ב'

2

מפני האף והחמה. והא כתיב ישעי, כ"ז חמה אין לי, איבעית אימא תרי חמה הוו, ואיבעית אימא גונדא דחמה . נדרים ל"ב א'

1

ואת חטאתכם וגו'. תניא, ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל, מלמד שמשעת עשיה קם ליה בחטא . ע"ז נ"ב א'

2

ואכת אתו. מלמד שביעור עבודת כוכבים – שוחק וזורה לרוח או מטיל לים . שם נ"ד א'

1

את ארבעים היום וגו'. ת"ר, מעשה בתלמיד אחד שירד לפני התיבה בפני ר"א והיה מאריך יותר מדאי, אמרו לו תלמידיו, רבינו, כמה ארכן הוא זה, אמר להם כלום מאריך יותר ממשה רבינו דכתיב ביה ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה . ברכות ל"ד א'

1

ואתפלל וגו'. א"ר חנינא, כל המאריך בתפלתו אין תפלתו חוזרת ריקם, מנ"ל, ממשה שנא' ואתפלל לה' וגו' וכתיב בתריה וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא . שם ל"ב ב'