תורה תמימה על התורה, דברים ח׳

1

ויענך. תניא, ר' אליעזר אומר, כתיב הכא ויענך וירעיבך וכתיב התם תהלים צ' שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה, מכאן לימות המשיח שהם ארבעים שנה . סנהדרין צ"ט א'

1

כאשר ייסר וגו'. תניא, ר' שמעון בן יוחאי אומר, כתיב כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך וסמיך ליה כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה, מלמד שלא נתנה א"י לישראל אלא ע"י יסורים . ברכות ה' א'

1

ארץ חטה וגו'. א"ר יוסף ואיתימא ר' יצחק, ארץ חטה ושעורה גפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש, כל המוקדם בפסוק קודם לברכה שם מ"א א'

2

ארץ חטה וגו'. א"ר חנין, כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר , חטה – פת חטין לאכילת פרס , שעורה – לעצם כשעורה לטומאה, גפן – כדי רביעית יין לנזיר , תאנה – כגרוגרת להוצאת שבת, רמון – לכלי בעלי בתים שנקבו כרמונים לטומאה , ארץ זית שמן – ארץ שרוב שיעוריה כזיתים , דבש – ככותבת הגסה ביום הכפורים . שם שם

3

ארץ חטה וגו'. תניא. אכל ענבים ותאנים ורמונים מברך ברכה אחת מעין שלש, דכתיב ארץ חטה ושעורה וגו', וכתיב ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, וכתיב ואכלת ושבעת וברכת, ארץ – הפסיק הענין . שם מ"ד א'

1

לא תחסר כל בה. מלמד שאין ארץ ישראל חסרה כלום . ברכות ל"ו ב'

2

אבניה ברזל. א"ר אבא, כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו ת"ח, שנאמר ארץ אשר אבניה ברזל, אל תקרא אבניה אלא בוניה . תענית י' א'

1

ואכלת ושבעת וברכת. תניא, אמר להם הקב"ה למלאכים, האיך לא אשא פנים לישראל שהרי כתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה . ברכות כ' ב'

2

ואכלת ושבעת וברכת. תניא, א"ר יהודה, מניין לברכת המזון לאחריה מן התורה שנאמר ואכלת ושבעת וברכת . שם כ"א א'

3

ואכלת ושבעת וברכת. עד כמה מזמנין עד כזית, דכתיב ואכלת ושבעת וברכת, ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתיה ואכילה בכזית שם מ"ט ב'

4

ואכלת ושבעת וברכת. תניא, הכל חייבין בזימון ואפילו כהנים, פשיטא, לא נצרכא, אלא דקאכלי קדשים, ס"ד אמינא האי כפרה היא, קמ"ל ואכלת ושבעת אמר רחמנא והא איתנהו . ערכין ד' א'

5

ואכלת ושבעת וברכת. רבי זעירא בשם ר' ירמיה אומר, ספק בירך על מזונו ספק לא בירך צריך לברך, דכתיב ואכלת ושבעת וברכת . ירושלמי ברכות פ"א ה"א

6

ואכלת ושבעת וברכת, תניא, נשים ועבדים וקטנים חייבים בברכת המזון, דכתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה' . שם שם פ"ג ה"ג

7

ואכלת ושבעת וברכת. תניא, כל מצות שאדם פטור מוציא את הרבים ידי חובתן, חוץ מברכת המזון, דכתיב בה ואכלת ושבעת וברכת – מי שאכל הוא יברך . שם שם

8

ואכלת ושבעת וברכת. בעו קומי רבי איסי, שיכור מהו שיברך ברהמ"ז, אמר להו, כתיב ואכלת ושבעת וברכת – ואפילו מדומדם . ירושלמי תרומות פ"א ה"ד

9

וברכת. ברכת המזון נאמרה בכל לשון, דכתיב ואכלת ושבעת וברכת – בכל לשון שאתה מברך . סוטה ל"ג א'

10

וברכת את ה'. מלמד שגם ההקדש צריך ברכה . ב"מ קי"ד א'

11

וברכת את ה'. מניין לברכת המזון לפניה מן התורה, א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, אתיא שם שם מברכת התורה, כתיב הבא וברכת את ה' וכתיב התם פ' האזינו כי שם ה' אקרא וגו'. מה להלן ברכה לפניה אף כאן ברכה לפניה . ירושלמי ברכות פ"ז ה"א

12

וברכת את ה' וגו'. תניא, רבי ישמעאל אומר, וברכת – זו ברכת הזמון, את ה' אלהיך – זו ברכת הזן את הכל, על הארץ – זו ברכת הארץ, הטובה – זו ברכת בונה ירושלים, אשר נתן לך – זו ברכת הטוב והמטיב . שם שם

13

את ה'. את – לרבות ברכה לבעל הבית אבודרהם.

14

את ה' אלהיך. תניא, רבי מאיר אומר, מניין שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, ת"ל וברכת את ה' אלהיך, בכל דין שדנך, בין מדה טובה בין מדת פורעניות . ברכות מ"ט ב'

1

ורם לבבך ושכחת. אמר רב נחמן, היינו דאמרי אינשי, מלי כריסי זני בישי . ברכות ל"ב א'

2

ורם לבבך ושכחת. א"ר יוחנן, כל אדם שיש בו גסות הרוח כאלו כפר בעיקר, שנאמר ורם לבבך ושכחת את ה' . סוטה ד' ב'

3

ורם לבבך ושכחת. אזהרה לגסי הרוח מניין, א"ר נחמן בר יצחק ורם לבבך ושכחת את ה', וכתיב פ' י"א השמר לך פן תשכח את ה', וכדר' אילעא, דאמר כל מקום שנאמר השמר אינו אלא ל"ת . שם ה' א'

1

המוציא לך מים. ת"ר, על הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, דהמוציא דאפיק משמע, דכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש . ברכות ל"ח א'

1

למען ענתך. מהו למען ענותך, רבי אמי ורבי אסי, חד אמר אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו, וחד אמר אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל . יומא ע"ד ב'

1

אם שכח תשכח. מכאן אמרו, שכח אדם מצוה אחת משכחין אותו מצות הרבה מכילתא פ' בשלח.