תורה תמימה על שיר השירים ז׳

1 שובי שובי השולמית. א"ר חנינא, ד' פעמים כתיב כאן שובי שובי כנגד ארבע מלכיות ששולטין בישראל והם נכנסין תחת ידיהם בשלום ויוצאין לשלום . מ"ר

2 השולמית. מהו שולמית – אומה זו ששלום חי העולמים מתנהג בה, כדכתיב שמואל ב ז׳:ו׳ ואהיה מתהלך באהל ובמשכן . שם

3 השולמית. מהו שולמית – אומה שמסיימים לה שלום בכל יום, כמ"ש וישם לך שלום . מ"ר

4 השולמית. מהו שולמית – אמר הקב"ה, אומה שאני עתיד להושיבה בנוה שלום, כמש"נ ישעיהו ל״ב:י״ח וישב עמי בנוה שלום . שם

5 השולמית. מהו שולמית – אמר הקב"ה, אומה שאני נוטה אליה שלום, כמש"נ ישעיהו ס״ו:י״ב הנני נוטה אליה כנהר שלום. שם

6 השולמית. ר"א ב"ר מרון אומר, מהו שולמית – אומה שמשלמת קיומו של עולם הן בעוה"ז והן בעוה"ב . שם

7 השולמית. דבר אחר מהו שולמית, א"ר לוי, אומה שכל טובות שבעולם אין באות אלא בזכותה, כמש"נ ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ, לך – בזכותך ובך הדבר תלוי, במש"נ יפתח ה' לך את אוצרו הטוב – בזכותך ובך הדבר תלוי . שם

8 השולמית. דבר אחר מהו שולמית, א"ר ירמיה, אומה שעשתה שלום ביני ובין עולמי, שאלמלא קבלו תורתי הייתי מחזיר עולמי לתהו ובהו . שם

9 ונחזה בך וגו'. אומרים אוה"ע לישראל, עד מתי אתם מתים ונהרגים על אלהיכם ומשלמין לו , כמש"נ כי עליך הורגנו כל היום, בואו אצלנו ונעשה אתכם דוכסין ואפרכין, ונחזה בך – ותהיון מחזותא דעלמא , משיבים להם ישראל, מה תחזו בשולמית במחולת המחנים, כלום יש בכם כח לתת לנו כאותה מעלה של הר סיני שהיו בו מחנות, מחנה ישראל ומחנה מלאכי השרת, כמו שנאמר תהילים ס״ח:י״ח רכב אלהים רבותים . מ"ר

1 מה יפו פעמיך. דרש רבא, מה יפו פעמיך בנעלים – כמה נאים רגליהון של ישראל בשעה שעולין לרגל . חגיגה ג' א'

2 מה יפו פעמיך. א"ר יודן, והלא אפילו ההדיוט כשמקלס בלשון זה גנאי הוא לו ואת אמרת מה יפו פעמיך, אלא – מה נאין עקבותיך במסאני את ברתא דרחמי . מ"ר

3 מה יפו פעמיך בנעלים. ר' אליעזר ור' יהושע אומרים, מה יפו פעמיך בנעלים – מה היו יפין פעמיך שהיו נועלין בעד כל הצרות . שם

4 בנעלים. שתי נעלים, נעילה בפסח ונעילה בסכות, אמר הקב"ה לישראל, אתם – נועלים לפני בסכות ואני נועל לפניכם בפסח . שם

5 בנעלים. אמר ר' יהושע בן לוי, ראויה היתה העצרת של חג שתהא רחוקה מחג חמשים יום כעד העצרת של פסח, אלא לפי שעצרת של פסח אית ביומא למיזל ולמיתי, אבל עצרת של חג לית ביומי למיזל ולמיתי , אמר הקב"ה, עד דאינון הכא נעביד כולן חד יו"ט ונחדי, הוי אומר מה יפו פעמיך בנעלים . שם

6 בת נדיב. בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב, כמש"נ תהילים מ״ז:י׳ נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם . חגיגה ג' א'

7 חמוקי ירכיך. פעם אחת גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק מאי דרש, חמוקי ירכיך, מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר . מו"ק ט"ז א'

8 חמוקי ירכיך וגו'. א"ר יוחנן, שתין מששת ימי בראשית נבראו, שנאמר חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן, חמוקי ירכיך אלו השתין, כמו חלאים שמחוללין ויורדין עד התהום , מעשה ידי אמן – זו מעשה אומנתו של הקב"ה. סוכה מ"ט א'

9 חמוקי ירכיך וגו'. א"ר יוחנן, כל תענוגים שמתענגים ישראל בעוה"ז בזכות מילה שנתנה בין ירכים, כמו חלאים – כמה חליים מתחת ידיה, כמה תנוקות נמולים ומתים תחת ידיה . מ"ר

1 שררך אגן הסהר. שררך אלו סנהדרין, ולמה נקראו סנהדרין שררך, מה תנוק זה כל זמן שהוא במעי אמו אינו חי אלא מטבורו , כך אין ישראל יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהם, אגן הסהר – אדרא דזהרא זה לשכת הגזית . שם

2 שררך אגן הסהר וגו'. שררך אלו סנהדרין, ולמה נקראו שררך, לפי שהיא יושבת בטבורו של עולם , אגן – שהיא מגינה על כל העולם כולו, הסהר – שהיא דומה לסהר , אל יחסר המזג אל יחסרון סנהדרין מעשרים ושלשה לפיכך היה אחד מהם צריך לצאת לדבר הרשות רואה אם נשתיירו שם כ"ג יוצא ואם לאו אינו יוצא, בטנך ערמת חטים, מה ערמת חטים הכל נהנין ממנה אף סנהדרין הכל נהנין מטעמיהן . סנהדרין ל"ז א'

3 אל יחסר המזג. שררך אלו סנהדרין , אל יחסר המזג – אל תחסר סנהדרין ממופלא שבה , דבר אחר אל יחסר המזג – אל תחסר סנהדרין מזה שהוא ממזג את ההלכה . מ"ר

4 אל יחסר המזג. דבר אחר אל יחסר המזג – לא נחסר מזגא דעלמא, כמש"נ תהלים כ"ג ה' רועי לא אחסר . שם

5 בטנך ערמת חטים. זו תורת כהנים, מה כרס זו הלב מכאן והכרעים מכאן והיא באמצע / כך תו"כ שני ספרים מכאן ושני ספרים מכאן והוא באמצע והוא ערמת חטים – ערמה של חטאים . שם

6 ערמת חטים. נמשלו ישראל לחטה, מה חטה זו סדוקה כך ישראל סדוקה מילתן . שם

7 ערמת חטים. נמשלו ישראל לחטה, מה חטה זו סופגת כך ישראל סופגין נכסיהון של אוה"ע כמש"נ ואכלת את כל העמים וגו' וכתיב ישעיה ס"א חיל גוים תאכלו . שם

8 ערמת חטים. נמשלו ישראל לחטים, מה חטים הללו פסולת שלהם נמדדות עמהן כך ישראל כתיב בהו מחוטב עציך עד שואב מימך . שם

9 ערמת חטים. נמשלו ישראל לחטים, מה חטים הללו כשהן יוצאין לזרע אין יוצאין אלא במנין , וכשהם נכנסין אל הגורן אין נכנסין אלא במנין, כך ישראל כשירדו למצרים ירדו במנין כמש"נ בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה וכשעלו עלו ג"כ במנין כמש"נ פ' בא כשש מאות אלף רגלי. שם

10 ערמת חטים. התבן והמוץ והקש היו מדיינין זה עם זה, זה אומר בשבילי נזרעה השדה, וזה אומר בשבילי נזרעה, אמרה להם החטה, המתינו עד שנבא הגורן ואנו יודעין בשל מי נזרעה, כשנכנסין לגורן בא בעה"ב לזרותה, הלך לו המוץ לרוח, נטל התבן והשליכו לארץ, הקש ושרפו, נטל את החטין ועשה אותן כרי, כך אוה"ע אומרים בשבילנו נברא העולם וישראל אומרים בשבילנו נברא העולם, אמרו להם ישראל, המתינו עד שיבא היום של הקב"ה ואנו יודעין בשל מי נברא, הדא הוא דכתיב מלאכי ג׳:י״ט כי הנה היום בא בוער כתנור וכתיב ישעיהו מ״א:ט״ז תזרם ורוח תשאם, אבל ישראל נאמר בהם ואתה תגל בה' בקדוש ישראל תתהלל, הוי בטנך ערמת חטים. שם

11 ערמת חטים. והלא של אסטרובלין יפה משל חטים, אלא אפשר לעולם בלא אסטרובלין ואי אפשר לעולם בלא חטים . שם

12 סוגה בשושנים. אמר ליה ההוא צדוקי לרב כהנא, אמריתו נדה שרי ליחודי בהדי גברא, אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת, אמר ליה, התורה העידה עלינו סוגה בשושנים, שאפילו כסוגה בשושנים לא יפרצו בהם פרצות . סנהדרין ל"ז א'

13 סוגה בשושנים. אלו דברי תורה שהן רכים כשושנים ואע"פ כן סיגים המה, הרי שנשא אדם אשה ובא להזקק לה והיא אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי הוא פורש מיד, מי גרם לו שיפרוש, איזה כותל או עמוד ברזל או נחש נשכו או עקרב עקצו, אלא דברי תורה שרכין כשושנה שנאמר בה ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב . מ"ר

1 שני שדיך. כפול ונדרש לעיל פרשה ד' פסוק ה'.

1 צוארך כמגדל השן. כתיב ויבקש פרעה להרוג את משה ויברח משה, וכי אפשר לאדם לברוח מן המלכות, אלא בשעה שתפס פרעה את משה חייבו להתיז את ראשו וקהה החרב מעל צוארו ונשבר, הדא הוא דכתיב צוארך כמגדל השן זו צוארו של משה . ירושלמי ברכות פ"ט ה"א

2 צוארך כמגדל השן. דרש ר' אלעזר, בשעה שבא עשו לנשק ליעקב אבינו לא בא לנשקו אלא לנשכו ונעשה צוארו של יעקב כשל שיש וקהו שיניו של אותו רשע, הדא הוא דכתיב צוארך כמגדל השן . מ"ר

3 עיניך ברכות וגו'. עיניך אלו סנהדרין שהם עינים לעדה, כמש"נ והיה אם מעיני העדה, ברכות בחשבון – מילי דחושבנא, ל"ו מזכין, ל"ה מחייבין , על שער בת רבים זו ההלכה שיוצאת מבית השער ומרווחת לרבים . שם

4 אפך כמגדל הלבנון. זה ביהמ"ק, מה האף הזה נתון בגבהו של אדם, כך ביהמ"ק נתון בגבהו של עולם , כמגדל הלבנון אין לבנון אלא ביהמ"ק, מאי טעמא, ר' טביומי אומר, מפני שמלבין עונותיהם של ישראל , ר' שמעון בן יוחאי אומר, שכל הלבבות שמחות בו, שנאמר תהלים מ"ה יפה נוף משוש כל הארץ, ורבנן אמרי, על שם מלכים א ט׳:ג׳ והיו עיני ולבי שם כל הימים . מ"ר

5 צופה פני דמשק. עתידה ירושלים להיות מתרחבת בכל צדדיה עד שתהא מגעת לשער דמשק, לקיים מה שנאמר זכריה ט׳:א׳ ודמשק מנוחתו – עד דמשק מנוחתו . שם

1 ראשך עליך ככרמל. אמר הקב"ה לישראל, הרשים שבכם חביבים עלי כאליהו שעלת להר הכרמל . שם

2 ודלת ראשך כארגמן. אמר הקב"ה לישראל, הדלים והרשים שבכם חביבים עלי כדוד, דכתיב זכריה י"ב והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד, וי"א כדניאל דכתיב ביה דניאל ה' והלבשו לדניאל ארגונא . שם

3 מלך אסור ברהטים. מלך – זה הקב"ה דכתיב ביה ה' מלך גאות לבש, אסור ברהטים, שאסר עצמו בשבועה שהוא משרה שכינתו בתוך ישראל ברהטים של יעקב אבינו . מ"ר

4 מלך אסור ברהטים. ר' ברכיה אומר, מלך – זה משה, שנאמר ויהי בישרון מלך, אסור ברהטים שבשביל רהטים של מי מריבה נגזר עליו שלא לכנס לארץ ישראל . שם

1 מה יפית וגו'. הדרשות השייכות לכאן באו למעלה פרשה א' פסוק ט"ו בלשון הנך יפה.

2 אהבה בתענוגים. זו אהבתו של אברהם אבינו שהיה מתחטא על מלך סדום, כמש"נ ויאמר אברם אל מלך סדום הרמותי ידי אל ה' אם מחוט ועד שרוך נעל . מ"ר

3 אהבה בתענוגים. דבר אחד אהבה בתענוגים זו אהבתו של דניאל שהיה מתחטא על בלשאצר, שנאמר דניאל ה׳:י״ז מתנתך לך להוין ונבזביתך לאחרן הב . שם

1 דמתה לתמר. יש אומרים בחנניה מישאל ועזריה הכתוב מדבר, פה תמר נגזרה עליה שריפה ולא נשרפה אף אלו נגזרה עליהם שריפה ולא נשרפו . שם

1 אמרתי וגו'. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, מאי דכתיב אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסיניו, אמרתי אעלה בתמר אלו ישראל, ועכשיו לא עלה בידי אלא סנסן אחת של חנניה מישאל ועזריה . סנהדרין צ"ג א'

2 אמרתי וגו'. יש אומרים בחנניה מישאל ועזריה הכתוב מדבר , אמר הקב"ה, אני אמרתי אעלה בכל האומה כולה ולא נתעליתי אלא בכם, אוחזה בסנסיניו – כהדא תמרתא אף דלא עבדה כלום לא פחיתא דעבדה מן תלת אילנין אלבנין . מ"ר

3 כאשכלות הגפן. יש אומרים בחנניה מישאל ועזריה הכתוב מדבר , ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן זה פרץ וזרח, מה פרץ וזרח נגזרה עליהם שריפה ולא נשרפו כך אלו נגזרה עליהם שריפה ולא נשרפו. שם

4 כתפוחים. יש אומרים בחנניה מישאל ועזריה הכתוב מדבר , למה היה דומה ריחן, לריח שדה של תפוחים . שם

1 וחכך כיין הטוב. א"ר יוחנן בשעה שהפילו את חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש קרא הקב"ה למלאכי השרת ואמר להם רדו ונשקו שפתותיהן של אבותיהם של אלו, שכשם שפעלו הם לפני באש כך פעלו לפני בניהם באש, ור' יהודה ב"ר סיפון אמר, אמר, רדו ונשקו שפתותיהן של אלו, שאלולי לא קבלו תורתי ומלכותי בסיני הייתי נעשה בעל דבבם לאלו שהם ישנים במערת המכפלה . שם

2 וחכך כיין הטוב. חברייא בשם ר' יוחנן אמרי, דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים כדברי תורה דכתיב וחכך כיין הטוב . ירושלמי סנהדרין פי"א ה"ד

3 דובב שפתי ישנים. א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי, כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר, דאמר קרא וחכך כיין הטוב הולך לדודי למשרים דובב שפתי ישנים – ככומר של ענבים מה כומר של ענבים כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב אף ת"ח כיון שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר . יבמות צ"ז א'

1 ועלי תשוקתו. מלמד שאין תשוקתן של ישראל אלא באביהם שבשמים . מ"ר

2 ועלי תשוקתו. תשוקתו – תש וקו, אומרים ישראל לפני הקב"ה, אע"פ שתשים אנו אע"פ כן אנו מצפים ומקוים לישועתו של הקב"ה בכל יום. שם

1 לכה דודי וגו'. דרש רבא, מאי דכתיב לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח המסדר הנצו הרמונים שם אתן את דודי לך, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, אל תדינני כיושבי כרכים שיש בהן גזל ועריות ושבועת שוא ושקר, נצא השדה – בא ואראך ת"ח שעוסקין בתורה מתוך הדחק, נלינה בכפרים, אל תקרא בכפרים אלא בכופרים, בא ואראך אותם שהשפעת להם טובה והם כפרו בך, נשכימה לכרמים – אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות , נראה אם פרחה הגפן אלו בעלי מקרא , פתח הסמדר אלו בעלי משנה, הנצו הרמונים אלו בעלי גמרא , שם אתן את דודי לך – אראך כבודי וגדולתי, שבה בני ובנותי . עירובין כ"א ב'

2 לכה דודי וגו'. רוח הקודש אומרת לכה דודי נצא ונטייל בדמוסי העולם , נלינה בכפרים – בכופרים בו , נשכימה לכרמים – אלו ישראל, שנאמר ישעיהו ה׳:ז׳ כי כרם ה' צבאות בית ישראל, נראה אם פרחה הגפן – זו ק"ש , פתח הסמדר – אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות , הנצו הרמונים – אלו תנוקות שיושבים ועוסקים בתורה, שם אתן את דודי לך – שם אני נותנת את הצדיקים והצדיקות והנביאים והנביאות שעמדו ממנו . מ"ר

1 הדודאים וגו'. דרש רבא, הדודאים נתנו ריח אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא, ועל פתחינו כל מגדים – אלו בנות ישראל שאוגדות פתחיהן לבעליהן . עירובין כ"א ב'

2 הדודאים וגו'. ר' יודן אמר, בא וראה כמה חביבים הדודאים לפני הקב"ה, שבשכר הדודאים עמדו שני שבטים גדולים מסויימים, ואלו הם – ישכר וזבולן . מ"ר

3 הדודאים וגו'. א"ר לוי, כתיב ירמיהו כ״ד:א׳ הראני ה' והנה שתי דודאי תאנים וגו', הדוד אחד תאנים טובות מאד, זו גלותו של יכניה והדוד אחד תאנים רעות מאד – זו גלותו של צדקיהו , שמא תאמר גלותו של יכניה עשה תשובה ולא גלותו של צדקיה, ת"ל הדודאים נתנו ריח – שתי הדודאים הטובים והרעים נתנו ריח . מ"ר

4 ועל פתחינו וגו'. רבנן אמרי, משל למלך שהיה לו פרדס ונתנו לאריס, מה עשה האריס, מלא כלכלות של תאנים מפירותיו של פרדס ונתן על פתח הפרדס, וכשהיה המלך עובר ורואה כל השבח הזה, אמר, אם בפתח הפרדס כך, בפרדס כולו על אחת כמה וכמה, כך בדורות האחרונים ר' יוחנן בן זכאי ור' אליעזר ור' יהושע ור' מאיר ור' עקיבא ותלמידיהם, על אחת כמה וכמה בדורות הראשונים אנשי כנסת הגדולה הלל ושמאי ורבן גמליאל הזקן, ועליהם הוא אומר, חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך . שם

5 חדשים גם ישנים. אמר ליה רב חסדא לההוא מרבנן דהוה קא מסדר אגדתא קמיה, מי שמיע לך מהו חדשים וגם ישנים, אמר ליה, הללו דברי תורה והללו דברי סופרים . עירובין כ"א ב'

6 חדשים גם ישנים וגו'. דרש רבא, מאי דכתיב חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך, אמרה כנס"י לפני הקב"ה, רבש"ע, הרבה גזירות גזרתי על עצמי יותר ממה שגזרת עלי וקיימתים . שם שם

7 דודי צפנתי לך. אמר ר' אבא בר כהנא, אמר הקב"ה לישראל, אתם צופנים לי ואני צופן לכם, אתם צופנים לי במצות ובמעשים טובים ואני צופן לכם באוצרות מלאים יותר מכל הטובות שבעולם, אלא דדידיה מרובין מדידן, הדא הוא דכתיב תהילים ל״א:כ׳ מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' . מ"ר