תורה תמימה על איכה ה׳

1 הביטה וראה. מהו הביטה ומהו וראה, ר׳ יודן אמר, הבטה מקרוב, כמש"נ מלכים א י״ט:ו׳ ויבט והנה מראשותיו עוגת רצפים, וראיה מרחוק כמש"נ פ' וירא וירא את המקום מרחוק, ורבי פינחס אמר, הבטה מרחוק כמש"נ תהילים פ׳:ט״ו הבט משמים וראה וראיה מקרוב, שנאמר פ' וישלח וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו מ"ר.

1 נחלתנו נהפכה. ירמיה קורא אותה נחלתנו, ישעיהו קורא אותה ס"ד בית קדשנו ותפארתנו, בא אסף ואמר, לא נחלתנו היא ולא בית קדשנו ותפארתנו היא אלא באו גוים לתוך שלך, הדא הוא דכתיב תהילים ע״ט:א׳ אלהים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך שם.

2 נהפכה. באיזו הפכה – כמהפכת סדום שם.

1 ואין אב. רבי לוי אמר, אמר הקב"ה לישראל, אתם בכיתם ואמרתם לפני, יתומים היינו ואין אב, חייכם, אף הגואל שאני עתיד להעמיד מכם במדי לא יהיה לו אב ואם, הדא היא דכתיב באסתר כי אין לה אב ואם שם.

1 מימינו בכסף שתינו. פעם אחת עלו המציקים ונטלו פתן ויינן ושמנן ומימיהן וחזרו ומכרו אותם להם, אמרו, אוי לנו שנתקיים בנו הפסוק הזה מימינו בכסף שתינו עצינו במחיר יבאו שם.

1 על צוארנו נרדפנו. אנדרינוס גזר, כל יהודי דמשתכח שערא על צואריה יהרג, הדא הוא דכתיב על צוארנו נרדפנו מ"ר.

2 על צוארנו נרדפנו. דבר אחר על צוארנו נרדפנו – על שבגדנו בצוארנו בבית מקדשנו נרדפנו שם.

3 יגענו ולא הונח לנו. אמר ליה נבוכדנצר לנבוזראדן, אלהיהם של אלו מקבל בעלי תשובה הוא, לפיכך לכשתכבוש אותם לא תניח להם לעמוד ולהתפלל, וכשכבש אותם והיה אחד מהם עומד היה מחתך אותו אברים אברים והיו הולכין בעל כרחיהון שלא בטובתהון, הדא הוא דכתיב יגענו ולא הונח לנו שם.

1 מצרים נתנו יד וגו'. מה היו עשרת השבטים עושין, היו משלחין שמן למצרים ומביאים תבואה ומשלחים לאשור שאם יבאו שונאים יהיו כדי לסייען הדא הוא דכתיב מצרים נתנו יד אשור לשבוע לחם, וכתיב הושע י״ב:ב׳ וברית עם אשור יכרתו ושמן למצרים יובל שם.

1 אבתינו חטאו וגו'. אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו, אמר להם הקב"ה לא כן, אלא אתון בדדכון קיימין, דבר אחר אמרו, אנן בדידן קיימין שם.

1 עבדים משלו וגו'. עבדים משלו בנו אלו מצרים, פורק אין מידם – לולא משה, דבר אחר עבדים משלו בנו זה אדום פורק אין מידם – לולא הקב"ה מ"ר.

1 בנפשנו נביא לחמנו. א"ר שמעון בן גמליאל, אם הראשונים על ידי שהריחו מקצת צרות של גליות קצרה רוחן, שנאמר פ׳ חקת ותקצר נפש העם בדרך, דניאל אמר ז אתכרית רוחי אנה, ישעיה אמר כא על כן מלאו מתני חלחלה, ירמיה אמר בנפשנו נביא לחמנו – אנו שנתונים בגלות על אחת כמה וכמה שם.

1 עורנו כתנור נכמרו. מהו כתנור, פליגי תרי אמוראי, חד אמר כתמרים שרופות, וחד אמר כתנור שלא הוסק כל צרכו שם.

1 נשים בציון וגו'. אמר להו נבוזראדן לחיילותיו, אלהיהן של אלו שונא זימה הוא, לפיכך הזהרו שלא תגעו באשת איש, כיון ששמעו הפנויות כך, היו אומרות לגברים, נאכל משלנו ונלבש משלנו ובלבד שיקרא שמך עלינו, הדא הוא דכתיב ישעיהו ד׳:א׳ והחזיקו שבע נשים באיש אחד וגו׳, לבד משלש נשים שנתעצלו ולא עשו כן, ונתענו, לכך נאמר נשים בציון ענו בתולת בערי יהודה בתולת כתיב שם.

1 שרים בידם נתלו וגו׳. כשנכנסו לעיר אפטרופסי המלך היו נוטלין טובי העיר ותולין אותן, והיו זקני העיר מבקשין עליהם ולא נענו, לכך נאמר שרים בידם נתלו פני זקנים לא נהדרו שם.

1 בחורים טחון נשאו. אתה מוצא שלא היו רחיים בבבל, וכשעלה נבוכדנצר הטעינן רחיים והורידן, היא הוא דכתיב ישעיהו מ״ג:י״ד למענכם שלחתי בבלה והורדתי בריחים כלם – ברחים כתיב שם.

2 בחורים טחון נשאו. דבר אחר בחורים טחון נשאו, לשון נקיה הוא, וכמש"נ שופטים ט״ז:כ״א ויהי טוחן בבית האסורים שם.

3 ונערים בעץ כשלו. אר׳׳י בן לוי, שלש מאות תינוקות נמצאו חרוזים בשוכה אחת שם.

1 זקנים משער שבתו וגו'. משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות, דאמר קרא זקנים משער שבתו – בחורים מנגינתם, ומשבטלו אלו ואלו – שבת משוש לבנו נהפך לאבל מחולנו ירושלמי סוטה פ"ט הי"ב.

1 נפלה עטרת ראשנו. בפולמוס של אספסינוס גזרו על עטרות חתנים, דכתיב נפלה עטרת ראשנו – זו עטרת חתנים שם שם הט"ו.

2 נפלה עטרת ראשנו. רבי ירמיה דשבשא נטל עטרת זית וקשרה בראשו, שמע שמואל ואמר, ניחא ליה דתרום רישיה ולא ליעבד כן, הואי כשגגה שיצאה מלפני השליט וכן הוי ליה, לכך נאמר נפלה עטרת ראשנו אוי נא לנו כי חטאנו מ"ר.

1 על זה וגו׳. אתה מוצא שבדבר שחטאו ישראל בו לקו, חטאו בזה, כי זה משה האיש ולא ידענו מה היה לו, ולקו בזה, דכתיב על זה היה דוה לבנו מ"ר פרשה א' פסוק כ"ב.

2 היה דוה לבנו. רבי חנינא פתח למגילת איכה, מבליגיתי עלי יגון עלי לבי דוי ירמיהו ח׳:י״ח, מהו מבליגיתי – מבלי הגיתי בתורה לקיים מצות ומעשים טובים עשיתי ביתי גיתי, ואע"פ כן – עלי לבי דוי, על ביהמ"ק שחרב, הדא הוא דכתיב על זה היה דוה לבנו וגו׳ פתיחתא למ"ר איכה סי׳ ל"ב.

3 דוה לבנו. רבי אלעזר בני של ר׳ יוסי הגלילי אומר, האשה הזאת על ידי שפרשה מביתה ב׳ או ג׳ ימים קורא אותה התורה דוה, והדוה בנדתה פ׳ מצורע, אנו שפרשנו מבית חיינו ומבית מקדשינו כמה ימים וכמה שנים על אחת כמה וכמה שנקרא דוין, לכך נאמר על זה היה דוה לבנו מ"ר.

1 לעולם תשב כסאך וגו׳. וכי יש ישיבה בלא כסא ומלך בלא מטרוניתא אלא כשם שישיבתך לעולם כך כסאך לעולם שם.

1 תשכחנו תעזבנו. וכנגד זה הושב ע"י ישעיהו מ"ט גם אלה תשכחנה ולא יקרא לך עוד עזובה שם.

1 השיבנו וגו׳. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, בידך היא, השיבנו, אמר להם, הקב"ה בידכם היא, שנאמר מלאכי ג׳:ז׳ שובו אלי ואשובה אליכם נאום ה׳, אמרה לפניו, רבש"ע, בידך היא, שנאמר תהלים פה:ה שובנו אלהי ישענו, לכך נאמר השיבנו ה׳ אליך ונשובה שם.

2 חדש ימינו כקדם. מהו כקדם – כאדם הראשון דכתיב ביה וישכן מקדם לגן עדן. דבר אחר כקדם – כמו שנאמר כימי עולם וכשנים קדמוניות, כשנות שלמה. רבי אומר כשנות הבל שלא היתה עדיין ע"ז בעולם שם.

1 כי אם מאס וגו'. כי אם מאס מאסתנו קצפת עלינו, א״ר שמעון בן לקיש, אם מאיסה היא אין תקוה, ואם קצף הוא יש תקוה, שכל מי שכועס סופו להתרצות שם.

2 כי אם מאס וגו'. מצינו לנביאים הראשונים שהיו חותמין את דבריהם בדברי נחמות, והכתיב כי אם מאס מאסתנו וגו' – השיבנו – תחת כי מאוס מאסתנו ירושלמי ברכות פ"ה ה"א.