תורה תמימה על איכה א׳:י׳

« תורה תמימה על איכה א׳:ט׳ תורה תמימה על איכה א׳:י״א »

10 יומא פתח ↗

״וַיִּשְׁטְחוּ״, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אַל תִּקְרֵי ״וַיִּשְׁטְחוּ״, אֶלָּא ״וַיִּשְׁחֲטוּ״ — מְלַמֵּד שֶׁנִּתְחַיְּיבוּ שׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שְׁחִיטָה. ״שָׁטוֹחַ״, תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: אַל תִּיקְרֵי ״שָׁטוֹחַ״, אֶלָּא ״שָׁחוּט״, מְלַמֵּד שֶׁיָּרַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל עִם הַמָּן דָּבָר שֶׁטָּעוּן שְׁחִיטָה. אָמַר רַבִּי: וְכִי מִכָּאן אַתָּה לָמֵד? וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: ״וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר וּכְחוֹל הַיָּם עוֹף כָּנָף״.

10 תלמוד ירושלמי נזיר פתח ↗

תַּנִּינָן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בְּשַׂר הַמֵּת שֶׁיָּבַשׁ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁרוֹת וְלַחֲזוֹר כְּמוֹת שֶׁהָיָה טָהוֹר. מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי. וְלֹא מִן הַנְּבֵילָה לָמַד. מִן הַנְּבֵילָה מַה נְבֵילָה אִם יָבְשָׁה טְהוֹרָה אַף הַמֵּת אִם יָבַשׁ יְהֵא טָהוֹר. רִבִּי אִמִּי בָּעֵי. אִי מָה הַנְּבֵילָה אִם נִסְרְחָה טְהוֹרָה אַף הַמֵּת אִם נִסְרַח יְהֵא טָהוֹר. מֵעַתָּה אֵין נֵצֶל כְּרִבִּי יוֹסֵי. אַשְׁכַּח תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי. יֵשׁ נֵצֶל. חֲבֵרַיָיא בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. אִי מָה הַנְּבֵילָה אֵין לָהּ רָקָב אַף הַמֵּת אֵין לָהּ רָקָב. אָמַר לוֹן. לֹא לָמַד הַמֵּת מִן הַנְּבֵילָה לָעֲצָמוֹת אֶלָּא לְבָשָׂר. אֵין רָקָב לְבָשָׂר יֵשׁ רָקָב לָעֲצָמוֹת. כְּהָדָא דְתַנֵּי בַּר קַפָּרָא וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה. רִבִּי יַנַּיי אָמַר. אוֹ בְקָבֶר. אֲפִילוּ נָגַע בְּקֶבֶר אָדָם הָרִאשׁוֹן. חֲבָרַיָיא אָמְרִין. מְסָרֵס קִרְיָיא. אוֹ בְקָבֶר. אוֹ בְרָקָב הוּא. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא אוֹמֵר. אוֹ בְקָבֶר. אוֹ בְרָקָב.

11 יומא פתח ↗

וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כּוֹתֶבֶת הַגַּסָּה שֶׁאָמְרוּ יְתֵירָה מִכְּבֵיצָה, הַשְׁתָּא כְּבֵיצָה שַׂבּוֹעֵי מְשַׂבְּעָא, דַּעְתָּא לָא מִיַּתְּבָא?! אֶלָּא לָאו, שְׁמַע מִינַּהּ: כּוֹתֶבֶת הַגַּסָּה שֶׁאָמְרוּ פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה. כְּבֵיצָה — מְשַׂבְּעָא, כְּכוֹתֶבֶת — מִיַּתְּבָא דַּעְתֵּיהּ.

12 סנהדרין פתח ↗

״לֹא אֲלֵיכֶם כׇּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ״, אָמַר רָבָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִכָּאן לְקוּבְלָנָא מִן הַתּוֹרָה. ״כׇּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ״, אָמַר רַב עַמְרָם אָמַר רַב: עֲשָׂאוּנִי כְּעוֹבְרֵי עַל דָּת. דְּאִילּוּ בִּסְדוֹם כְּתִיב: ״וַה׳ הִמְטִיר עַל סְדֹם״, וְאִילּוּ בִּירוּשָׁלַיִם כְּתִיב: ״מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי וַיִּרְדֶּנָּה וְגוֹ׳״. וּכְתִיב: ״וַיִּגְדַּל עֲוֹן בַּת עַמִּי מֵחַטַּאת סְדֹם״.

10 ידו פרש צר. א"ר יצחק, אמר הקב"ה לישראל, אלו זכיתם הייתם קוראים בתורה פ׳ תשא ולא יחמוד איש את ארצך, עכשיו שלא זכיתם הרי אתם קוראים ידו פרש צר על כל מחמדיה פתיחתא למ"ר.

11 ידו פרש צר. א"ר נחמיה, אע"פ שקללן ירמיהו בא׳׳ב, אפ"ה הקדים ישעיהו ורפאן לכולן, ירמיה אמר ידו פרש צר וישעיהו אמר י"א יוסיף ה' שנית ידו מ"ר פסוק א׳.

12 ידו פרש צר וגו'. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מאי דכתיב ידו פרש צר על כל מחמדיה – זה עמון ומואב, בשעה שנכנסו עובדי כוכבים להיכל כולם נפנו לכסף ולזהב והם נפנו על ס"ת, אמרו, זה שכתוב בו לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה׳ ישרף יבמות ט"ז ב׳.

10 יבמות פתח ↗

וְאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, מַאי דִּכְתִיב: ״יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כׇּל מַחֲמַדֶּיהָ״ — זֶה עַמּוֹן וּמוֹאָב. בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ גּוֹיִם לַהֵיכָל, הַכֹּל נִפְנוּ עַל כֶּסֶף וְזָהָב, וְהֵם נִפְנוּ עַל סִפְרֵי תוֹרָה, אָמְרוּ: זֶה שֶׁכָּתוּב בּוֹ ״לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה׳״ — יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ!

10 שבת פתח ↗

וּמְנָלַן דְּהָא דְּקִים לְהוּ לְרַבָּנַן דְּחַמְשָׁא בְּשִׁיתָּא מִילְּתָא הִיא? דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: ״לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשׁוֹנִים״ — גְּבוּל שֶׁגָּבְלוּ רִאשׁוֹנִים לֹא תַסִּיג. מַאי ״גָּבְלוּ רִאשׁוֹנִים״? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מַאי דִּכְתִיב ״אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ״, אַטּוּ כּוּלֵּי עָלְמָא יוֹשְׁבֵי רָקִיעַ נִינְהוּ?! אֶלָּא שֶׁהָיוּ בְּקִיאִין בְּיִשּׁוּבָהּ שֶׁל אֶרֶץ, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: מְלֹא קָנֶה זֶה לְזַיִת, מְלֹא קָנֶה זֶה לִגְפָנִים, מְלֹא קָנֶה זֶה לִתְאֵנִים. וְ״חֹרִי״ — שֶׁמְּרִיחִים אֶת הָאָרֶץ. וְ״חִוִּי״, אָמַר רַב פָּפָּא: שֶׁהָיוּ טוֹעֲמִין אֶת הָאָרֶץ כְּחִוְיָא. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: ״חֹרִי״ — שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּנֵי חוֹרִין מִנִּכְסֵיהֶן.

11 סנהדרין פתח ↗

אָמַר רַב חָנָן בַּר מוֹלָדָה אָמַר רַב הוּנָא: אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּקַּח בָּשָׂר בְּזוֹל וְיֹאכַל, יַיִן בְּזוֹל וְיִשְׁתֶּה, דִּכְתִיב: ״זוֹלֵל וְסֹבֵא״.

« תורה תמימה על איכה א׳:ט׳ תורה תמימה על איכה א׳:י״א »