תורה תמימה על קהלת ג׳:ז׳

7 עת לקרוע וגו'. עת לקרוע – בשעת מלחמה, ועת לתפור – בשעת שלום . שם

8 עת לקרוע וגו'. רבי יהושע דסכנין פתר קרא בישראל, עת לקרוע – דכתיב שמואל א ט״ו:כ״ח קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך, ועת לתפור – דכתיב יחזקאל ל״ז:י״ז והיו לאחדים בידך . שם

9 עת לחשות וגו'. עת לחשות – בשעת האבילות, ועת לדבר – לאחר האבלות . מ"ר

10 עת לחשות וגו'. עת לחשות ועת לדבר, פעמים שמדבר ומקבל שכר על הדבור ופעמים ששותק ומקבל שכר על השתיקה, וכן באהרן הוא אומר וידם אהרן – וקבל שכר , וכן בדוד הוא אומר תהילים ל״ז:ז׳ דום לה' והתחולל לו, אע"פ שמפיל לך חללים – שתוק . זבחים קט"ו ב'

11 עת לחשות וגו׳. רבי יהושע דסכנין פתר קרא בישראל, עת לחשות – דכתיב ישעיהו מ״ב:י״ד החשיתי מעולם וגו׳ , ועת לדבר – דכתיב דברו על לב ירושלים וגו׳ . מ"ר