מפרשים:
1 והענין, מה שכתבתי בביאור משנה ר"ה פ"ג מ"ח כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכו' שמות יז, יא, וזהו מאן דאחיד בידא דחייביא זח"ב קכח:, וכתבתי, בתנאי שגם הוא יכול לאחוז בידו של אביו, שהוא החכם המלמדו דרך ה', כמ"ש אלישע לאליהו אבי אבי רכב ישראל מלכים ב ב, יב, וכאשר אבאר מזה דרוש מיוחד, וגם ביאור הש"ס ר"ה כז: שיעור השופר כדי שיאחז בידו וכו' יעו"ש, ושפיר אמר ולעלות מירושלים, שהיא קדושה קצת, אל הר הבית שהיא מעלה ומדריגה יותר בכמה קדושות, וכמו שאמרו במשנה ח פרק א' דכלים כי ירושלים מקודש רק שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני, מה שאין כן הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם וכו'. א"כ זה החכם שרוצה להעלותו ממדריגה למדריגה היותר קדושה, והוא אינו יכול לאחוז בידו כדי להעלותו, והיינו מצד שאין לו אחיזה ודביקות עמו, ואדרבה חושב מחשבה למצוא עונו של חכם כדי לשנוא אותו, כמ"ש האלשיך משלי י, יב, שנאה מעורר תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה, כי הרשע שונא חכמים לעורר מדנים, מה שאין כן החכם אוהב הבריות אפילו הרשעים, כדי לקרבן לתורה, יעו"ש.