תקוני הזהר מ״ט ב

« תקוני הזהר מ״ט ע״א תקוני הזהר נ׳ ע״א »

1 ברכות פתח ↗

רֵיאָה שׁוֹאֶבֶת כׇּל מִינֵי מַשְׁקִין, כָּבֵד כּוֹעֵס, מָרָה זוֹרֶקֶת בּוֹ טִפָּה וּמְנִיחָתוֹ, טְחוֹל שׂוֹחֵק, קֻרְקְבָן טוֹחֵן, קֵיבָה יְשֵׁנָה, אַף נֵעוֹר. נֵעוֹר הַיָּשֵׁן יָשֵׁן הַנֵּעוֹר — נִמּוֹק וְהוֹלֵךְ לוֹ. תָּנָא: אִם שְׁנֵיהֶם יְשֵׁנִים אוֹ שְׁנֵיהֶם נֵעוֹרִים — מִיָּד מֵת. תַּנְיָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: צַדִּיקִים יֵצֶר טוֹב שׁוֹפְטָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי״. רְשָׁעִים יֵצֶר רַע שׁוֹפְטָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נְאֻם פֶּשַׁע לָרָשָׁע בְּקֶרֶב לִבִּי אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו״. בֵּינוֹנִים — זֶה וָזֶה שׁוֹפְטָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יַעֲמֹד לִימִין אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיעַ מִשֹּׁפְטֵי נַפְשׁוֹ״. אָמַר רַבָּה: כְּגוֹן אָנוּ בֵּינוֹנִים. אָמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: לָא שָׁבֵיק מָר חַיֵּי לְכׇל בְּרִיָּה? וְאָמַר רָבָא: לָא אִיבְּרִי עָלְמָא אֶלָּא לְרַשִּׁיעֵי גְּמוּרֵי אוֹ לְצַדִּיקֵי גְּמוּרֵי. אָמַר רָבָא: לִידַּע אִינָשׁ בְּנַפְשֵׁיהּ אִם צַדִּיק גָּמוּר הוּא אִם לָאו. אָמַר רַב: לָא אִיבְּרִי עָלְמָא אֶלָּא לְאַחְאָב בֶּן עָמְרִי וּלְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא. לְאַחְאָב בֶּן עָמְרִי — הָעוֹלָם הַזֶּה, וּלְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא — הָעוֹלָם הַבָּא. ״וְאָהַבְתָּ אֵת ה׳ אֱלֹהֶיךָ״. תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם נֶאֱמַר ״בְּכָל נַפְשְׁךָ״, לָמָּה נֶאֱמַר ״בְּכָל מְאֹדֶךָ״?, וְאִם נֶאֱמַר ״בְּכָל מְאֹדֶךָ״, לָמָּה נֶאֱמַר ״בְּכָל נַפְשְׁךָ״? אֶלָּא אִם יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁגּוּפוֹ חָבִיב עָלָיו מִמָּמוֹנוֹ — לְכָךְ נֶאֱמַר ״בְּכָל נַפְשְׁךָ״. וְאִם יֵשׁ לָךְ אָדָם שֶׁמָּמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו מִגּוּפוֹ — לְכָךְ נֶאֱמַר ״בְּכָל מְאֹדֶךָ״. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: ״בְּכָל נַפְשְׁךָ״ אֲפִילּוּ נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ. תָּנוּ רַבָּנַן: פַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ יִשְׂרָאֵל בַּתּוֹרָה. בָּא פַּפּוּס בֶּן יְהוּדָה וּמְצָאוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיָה מַקְהִיל קְהִלּוֹת בָּרַבִּים וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה. אָמַר לוֹ: עֲקִיבָא אִי אַתָּה מִתְיָרֵא מִפְּנֵי מַלְכוּת? אָמַר לוֹ: אֶמְשׁוֹל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה — לְשׁוּעָל שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ עַל גַּב הַנָּהָר, וְרָאָה דָּגִים שֶׁהָיוּ מִתְקַבְּצִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אַתֶּם בּוֹרְחִים? אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי רְשָׁתוֹת שֶׁמְּבִיאִין עָלֵינוּ בְּנֵי אָדָם. אָמַר לָהֶם: רְצוֹנְכֶם שֶׁתַּעֲלוּ לַיַּבָּשָׁה, וְנָדוּר אֲנִי וְאַתֶּם, כְּשֵׁם שֶׁדָּרוּ אֲבוֹתַי עִם אֲבוֹתֵיכֶם? אָמְרוּ לוֹ: אַתָּה הוּא שֶׁאוֹמְרִים עָלֶיךָ פִּקֵּחַ שֶׁבַּחַיּוֹת?! לֹא פִּקֵּחַ אַתָּה, אֶלָּא טִפֵּשׁ אַתָּה! וּמָה בִּמְקוֹם חִיּוּתֵנוּ, אָנוּ מִתְיָרְאִין, בִּמְקוֹם מִיתָתֵנוּ — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אַף אֲנַחְנוּ עַכְשָׁיו שֶׁאָנוּ יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, שֶׁכָּתוּב בָּהּ: ״כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ״, כָּךְ, אִם אָנוּ הוֹלְכִים וּמְבַטְּלִים מִמֶּנָּה — עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! אָמְרוּ: לֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִים, עַד שֶׁתְּפָסוּהוּ לְרַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבָשׁוּהוּ בְּבֵית הָאֲסוּרִים, וְתָפְסוּ לְפַפּוּס בֶּן יְהוּדָה וַחֲבָשׁוּהוּ אֶצְלוֹ. אָמַר לוֹ: פַּפּוּס, מִי הֲבִיאֲךָ לְכָאן? אָמַר לוֹ: אַשְׁרֶיךָ רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁנִּתְפַּסְתָּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה. אוֹי לוֹ לְפַפּוּס שֶׁנִּתְפַּס עַל דְּבָרִים בְּטֵלִים. בְּשָׁעָה שֶׁהוֹצִיאוּ אֶת רַבִּי עֲקִיבָא לַהֲרִיגָה זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע הָיָה, וְהָיוּ סוֹרְקִים אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמַסְרְקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וְהָיָה מְקַבֵּל עָלָיו עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבֵּינוּ, עַד כָּאן?! אָמַר לָהֶם: כׇּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל פָּסוּק זֶה ״בְּכָל נַפְשְׁךָ״ אֲפִילּוּ נוֹטֵל אֶת נִשְׁמָתְךָ. אָמַרְתִּי: מָתַי יָבֹא לְיָדִי וַאֲקַיְּימֶנּוּ, וְעַכְשָׁיו שֶׁבָּא לְיָדִי, לֹא אֲקַיְּימֶנּוּ? הָיָה מַאֲרִיךְ בְּ״אֶחָד״, עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ בְּ״אֶחָד״. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: ״אַשְׁרֶיךָ רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתְךָ בְּאֶחָד״. אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: זוֹ תּוֹרָה וְזוֹ שְׂכָרָהּ? ״מִמְתִים יָדְךָ ה׳ מִמְתִים וְגוֹ׳״! אָמַר לָהֶם: ״חֶלְקָם בַּחַיִּים״. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: ״אַשְׁרֶיךָ רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁאַתָּה מְזוּמָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא״. לֹא יָקֵל אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ כְּנֶגֶד שַׁעַר הַמִּזְרָח שֶׁהוּא מְכוּוָּן כְּנֶגֶד בֵּית קׇדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וְכוּ׳. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לֹא אָמְרוּ אֶלָּא מִן הַצּוֹפִים וְלִפְנִים, וּבְרוֹאֶה. אִיתְּמַר נָמֵי: אָמַר רַבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא, הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא אָמְרוּ אֶלָּא מִן הַצּוֹפִים וְלִפְנִים, וּבְרוֹאֶה וּבְשֶׁאֵין גָּדֵר, וּבִזְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה. תָּנוּ רַבָּנַן: הַנִּפְנֶה בִּיהוּדָה, לֹא יִפָּנֶה מִזְרָח וּמַעֲרָב, אֶלָּא צָפוֹן וְדָרוֹם. וּבַגָּלִיל לֹא יִפָּנֶה אֶלָּא מִזְרָח וּמַעֲרָב. וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. שֶׁהָיָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא אָסְרוּ אֶלָּא בְּרוֹאֶה, וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם גָּדֵר, וּבִזְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה. וַחֲכָמִים אוֹסְרִים. חֲכָמִים הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא! אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ צְדָדִין. תַּנְיָא אִידַּךְ: הַנִּפְנֶה בִּיהוּדָה — לֹא יִפָּנֶה מִזְרָח וּמַעֲרָב אֶלָּא צָפוֹן וְדָרוֹם. וּבַגָּלִיל, צָפוֹן וְדָרוֹם — אָסוּר, מִזְרָח וּמַעֲרָב — מוּתָּר. וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. שֶׁהָיָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא אָסְרוּ אֶלָּא בְּרוֹאֶה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים — אָסוּר, בִּזְמַן שֶׁאֵין בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים — מוּתָּר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר בְּכָל מָקוֹם. רַבִּי עֲקִיבָא הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא! אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ חוּץ לָאָרֶץ. רַבָּה הֲווֹ שַׁדְיָין לֵיהּ לִבְנֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב. אֲזַל אַבָּיֵי שְׁדַנְהוּ צְפוֹן וְדָרוֹם, עָל רַבָּה תָּרְצַנְהוּ. אֲמַר: מַאן הַאי דְּקָמְצַעַר לִי? אֲנָא כְּרַבִּי עֲקִיבָא סְבִירָא לִי דְּאָמַר: בְּכָל מָקוֹם אָסוּר.

2 ראשית חכמה פתח ↗

בתיקונים מט, ב אמר שלב היא שכינה, ויש בלב ב' בתים אחד משכן ליצר הטוב והשני משכן ליצר הרע, ואמר שיצר הטוב היא השכינה בבחינות אשר נבאר, וזה לשונו לב מבין לב יודע לב רואה, איהי שכינתא דלא נטלא אלא צח דאיהי קרבנא דצלותא נקיה בלא סובין ובלא פסולת, וקריבת לגבי בעלה שופרא דכלא. אבל יותרת הכבד לא יהיבת לבעלה אלא שיורין ופסולת, ומאי ניהו בעלה טחול, אל אחר, ומאלין שיורין דנטיל מינה אתעביד דם טחול חשוך ואוכמא, והוא נחש רמאי דפתי לחוה דאיהי לבא, וגרם לה מותא, והא תרי בתי ליבא אינון, למאן פתי מנייהו, אלא ההוא דשמאלא דאתמר ביה קהלת י, ב לב כסיל לשמאלו, ועליה אתמר שם ז, כו ומוצא אני מר ממות את האשה. לב חכם לימינו, דא אשת חיל עטרת בעלה, עלה אתמר משלי יח, כב מצא אשה מצא טוב, דאיהי יצר הטוב מזליה דבר נש, עלה אתמר יחזקאל מד, ל להניח ברכה אל ביתך, ברכת ה' היא תעשיר משלי י, כב, ועלה אתמר קהלת ט, ט ראה חיים עם אשה אשר אהבת, עכ"ל לעניננו.

5 יבמות פתח ↗

בְּנֵי בָנִים הֲרֵי הֵן כְּבָנִים! כִּי תַּנְיָא הָהִיא, לְהַשְׁלִים. מֵיתִיבִי: בְּנֵי בָנִים הֲרֵי הֵם כְּבָנִים, מֵת אֶחָד מֵהֶם אוֹ שֶׁנִּמְצָא סָרִיס — לֹא קִיֵּים פְּרִיָּה וּרְבִיָּה. תְּיוּבְתָּא דְרַב הוּנָא תְּיוּבְתָּא. בְּנֵי בָנִים הֲרֵי הֵם כְּבָנִים. סְבַר אַבָּיֵי לְמֵימַר, בְּרָא לִבְרָא וּבְרַתָּא לִבְרַתָּא, וְכׇל שֶׁכֵּן בְּרָא לִבְרַתָּא. אֲבָל בְּרַתָּא לִבְרָא — לָא. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: ״לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ״ בָּעֲיָא, וְהָא אִיכָּא. דְּכוּלֵּי עָלְמָא מִיהַת תְּרֵי מֵחַד לָא. וְלָא? וְהָא אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב שֵׁשֶׁת: נְסֵיב אִיתְּתָא וְאוֹלֵיד בְּנֵי, וַאֲמַר לְהוּ: בְּנֵי בְרַתִּי — בְּנֵי נִינְהוּ! הָתָם דַּחוֹיֵי קָמְדַחֵי לְהוּ, דְּרַב שֵׁשֶׁת אִיעֲקַר מִפִּירְקֵיהּ דְּרַב הוּנָא. אֲמַר לֵיהּ רַבָּה לְרָבָא בַּר מָארִי: מְנַָא הָא מִילְּתָא דַּאֲמוּר רַבָּנַן בְּנֵי בָנִים הֲרֵי הֵן כְּבָנִים? אִילֵּימָא מִדִּכְתִיב ״הַבָּנוֹת בְּנוֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי״, אֶלָּא מֵעַתָּה: ״וְהַצֹּאן צֹאנִי״ הָכִי נָמֵי?! אֶלָּא דִּקְנֵית מִינַּאי, הָכָא נָמֵי — דִּקְנֵית מִינַּאי. אֶלָּא מֵהָכָא: ״וְאַחַר בָּא חֶצְרוֹן אֶל בַּת מָכִיר אֲבִי גִלְעָד וַתֵּלֶד לוֹ אֶת שְׂגוּב״, וּכְתִיב: ״מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחוֹקְקִים״, וּכְתִיב ״יְהוּדָה מְחוֹקְקִי״. מַתְנִיתִין דְּלָאו כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: נָשָׂא אָדָם אִשָּׁה בְּיַלְדוּתוֹ — יִשָּׂא אִשָּׁה בְּזִקְנוּתוֹ. הָיוּ לוֹ בָּנִים בְּיַלְדוּתוֹ — יִהְיוּ לוֹ בָּנִים בְּזִקְנוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר הֲזֶה אוֹ זֶה וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים״. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לָמַד תּוֹרָה בְּיַלְדוּתוֹ — יִלְמוֹד תּוֹרָה בְּזִקְנוּתוֹ. הָיוּ לוֹ תַּלְמִידִים בְּיַלְדוּתוֹ — יִהְיוּ לוֹ תַּלְמִידִים בְּזִקְנוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְגוֹ׳״. אָמְרוּ: שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף זוּגִים תַּלְמִידִים הָיוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא מִגְּבָת עַד אַנְטִיפְרַס, וְכוּלָּן מֵתוּ בְּפֶרֶק אֶחָד, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נָהֲגוּ כָּבוֹד זֶה לָזֶה. וְהָיָה הָעוֹלָם שָׁמֵם, עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא אֵצֶל רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּדָּרוֹם וּשְׁנָאָהּ לָהֶם: רַבִּי מֵאִיר, וְרַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ, וְהֵם הֵם הֶעֱמִידוּ תּוֹרָה אוֹתָהּ שָׁעָה. תָּנָא, כּוּלָּם מֵתוּ מִפֶּסַח וְעַד עֲצֶרֶת. אָמַר רַב חָמָא בַּר אַבָּא וְאִיתֵּימָא רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין: כּוּלָּם מֵתוּ מִיתָה רָעָה. מַאי הִיא? אָמַר רַב נַחְמָן: אַסְכָּרָה. אָמַר רַב מַתְנָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם אָמַר רַבִּי חֲנִילַאי: כׇּל אָדָם שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה — שָׁרוּי בְּלֹא שִׂמְחָה, בְּלֹא בְּרָכָה, בְּלֹא טוֹבָה. בְּלֹא שִׂמְחָה, דִּכְתִיב: ״וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ״. בְּלֹא בְּרָכָה, דִּכְתִיב: ״לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ״. בְּלֹא טוֹבָה, דִּכְתִיב: ״לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ״. בְּמַעְרְבָא אָמְרִי: בְּלֹא תּוֹרָה, בְּלֹא חוֹמָה. בְּלֹא תּוֹרָה, דִּכְתִיב: ״הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי וְתוּשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּנִּי״. בְּלֹא חוֹמָה, דִּכְתִיב: ״נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר״. רָבָא בַּר עוּלָּא אָמַר: בְּלֹא שָׁלוֹם, דִּכְתִיב: ״וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אׇהֳלֶךָ וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא״. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל הַיּוֹדֵעַ בְּאִשְׁתּוֹ שֶׁהִיא יִרְאַת שָׁמַיִם וְאֵינוֹ פּוֹקְדָהּ — נִקְרָא חוֹטֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אׇהֳלֶךָ וְגוֹ׳״. וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: חַיָּיב אָדָם לִפְקוֹד אֶת אִשְׁתּוֹ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אׇהֳלֶךָ וְגוֹ׳״. הָא מֵהָכָא נָפְקָא? מֵהָתָם נָפְקָא: ״וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ״, מְלַמֵּד שֶׁהָאִשָּׁה מִשְׁתּוֹקֶקֶת עַל בַּעְלָהּ בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא לְדֶרֶךְ! אָמַר רַב יוֹסֵף: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא סָמוּךְ לְוִוסְתָּהּ. וְכַמָּה? אָמַר רָבָא: עוֹנָה. וְהָנֵי מִילֵּי לִדְבַר הָרְשׁוּת, אֲבָל לִדְבַר מִצְוָה — מִיטְּרִידִי. תָּנוּ רַבָּנַן: הָאוֹהֵב אֶת אִשְׁתּוֹ כְּגוּפוֹ, וְהַמְכַבְּדָהּ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ, וְהַמַּדְרִיךְ בָּנָיו וּבְנוֹתָיו בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, וְהַמַּשִּׂיאָן סָמוּךְ לְפִירְקָן — עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אׇהֳלֶךָ״. הָאוֹהֵב אֶת שְׁכֵינָיו, וְהַמְקָרֵב אֶת קְרוֹבָיו, וְהַנּוֹשֵׂא אֶת בַּת אֲחוֹתוֹ,

7 ראשית חכמה פתח ↗

ובתיקונים דף מט, ב פירש שם, שיש גיהנם לנפש רוח ונשמה שהם נקראים נר ה' נשמת אדם ואמר שנ"ר הוא נפש רוח נשמה, ואמר מאן דנטיר נר ה' נשמת אדם באורייתא בפקודין דעשה ולא תעשה, לא שליט עליה נורא דגיהנם, ודא איהו כבד מרה וטחול, כבד אשא סומקא, מרה אשא ירוקא, טחול אשא אוכמא, יותרת כללא דכולהו, תכלת חשוך, עכ"ל. וכן אמר עוד לקמיה, מרה כבד טחול אינון גלותא לנשמתא ורוחא ונפשא, עכ"ל.

8 ראשית חכמה פתח ↗

ופירוש אויתך, אותך מבעי ליה, הכונה כי פשט הכתוב נראה כי הנפש מתאוה להקדוש ברוך הוא בלילה, ועל ידי הרוח שבקרבו ישחר להקדוש ברוך הוא, והקשה לזה, כיון שאויתך ואשחרך חוזר לנפש ורוח, היה ראוי שיאמר נפשי אותך וכן רוחי ישחרך, ולזה תרץ כי נפשי ורוחי אינו חוזר לנפש רוח שבאדם לבד אלא להקדוש ברוך הוא ושכינתו גם כן, שהם נקראים נפש ורוח, שמהם באים הנפש והרוח כמו שכתב לקמיה, תא חזי נפשא ורוחא אשתתפו כחדא, והטעם שהם משתתפים בעולם מפני שכמו ששרשם בא מלמעלה מקודשא בריך הוא ושכינתיה וזה בלא זה אי אפשר, שנאמר תהלים פט, טו צדק ומשפט מכון כסאך, כן הענפים הבאים מהם משתתפים. ולכן אמרו בתקונים מט, ב על פסוק משלי כ, כז נר ה' נשמת אדם, נ"ר נפש רוח, נשמת נשמה, הרי נפש ורוח משתתפים כאחת.

12 סוטה פתח ↗

מַתְנִי׳ בָּא לוֹ לִכְתּוֹב אֶת הַמְּגִילָּה, מֵאֵיזֶה מָקוֹם הוּא כּוֹתֵב? מִ״וְאִם לֹא שָׁכַב אִישׁ וְגוֹ׳ וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ״, וְאֵינוֹ כּוֹתֵב ״וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה״. וְכוֹתֵב: ״יִתֵּן ה׳ אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה. וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ״. וְאֵינוֹ כּוֹתֵב ״וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן״. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא הָיָה מַפְסִיק. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כׇּל עַצְמוֹ אֵינוֹ כּוֹתֵב אֶלָּא ״יִתֵּן ה׳ אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה וְגוֹ׳ וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ וְגוֹ׳״. וְאֵינוֹ כּוֹתֵב ״וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן״. גְּמָ׳ בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? בְּהַאי קְרָא קָמִיפַּלְגִי: ״וְכָתַב אֶת הָאָלוֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר״. רַבִּי מֵאִיר סָבַר: ״אָלוֹת״ — אָלוֹת מַמָּשׁ. ״הָאָלוֹת״ — לְרַבּוֹת קְלָלוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמַת בְּרָכוֹת. ״אֵלֶּה״ — לְמַעוֹטֵי קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה. ״הָאֵלֶּה״ — לְמַעוֹטֵי צַוּוֹאוֹת וְקַבָּלוֹת אָמֵן. וְרַבִּי יוֹסֵי: כּוּלְּהוּ כִּדְקָאָמְרַתְּ, ״אֶת״ — לְרַבּוֹת צַוּוֹאוֹת וְקַבָּלוֹת. וְרַבִּי מֵאִיר — אֶתִּים לָא דָּרֵישׁ. וְרַבִּי יְהוּדָה — כּוּלְּהוּ בְּמִיעוּטֵי דָּרֵישׁ לְהוּ. ״אָלוֹת״ — אָלוֹת מַמָּשׁ. ״הָאָלוֹת״ — לְמַעוֹטֵי קְלָלוֹת הַבָּאוֹת מֵחֲמַת בְּרָכוֹת. ״אֵלֶּה״ — לְמַעוֹטֵי קְלָלוֹת שֶׁבְּמִשְׁנֵה תוֹרָה. ״הָאֵלֶּה״ — לְמַעוֹטֵי צַוּוֹאוֹת וְקַבָּלוֹת. וְרַבִּי מֵאִיר, מַאי שְׁנָא הַאי הֵי דִּמְרַבֵּי בֵּיהּ, וּמַאי שְׁנָא הַאי הֵי דְּמַעֵיט בֵּיהּ? הֵי דְּגַבֵּיה דרִיבּוּיָא — רִיבּוּיָא הִיא, הֵי דְּגַבֵּיה דמִיעוּטָא — מִיעוּטָא. וְהָא לֵית לֵיהּ לְרַבִּי מֵאִיר מִכְּלָל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן? אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם: ״הִנָּקִי״ כְּתִיב. דָּרֵישׁ רַבִּי עֲקִיבָא: אִישׁ וְאִשָּׁה זָכוּ — שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶן. לֹא זָכוּ — אֵשׁ אוֹכַלְתָּן. אָמַר רָבָא: וּדְאִשָּׁה עֲדִיפָא מִדְּאִישׁ, מַאי טַעְמָא — הַאי מְצָרֵף, וְהַאי לָא מְצָרֵף. אָמַר רָבָא: מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה הָבֵא עָפָר לְסוֹטָה? זָכְתָה — יוֹצֵא מִמֶּנָּה בֵּן כְּאַבְרָהָם אָבִינוּ, דִּכְתִיב בֵּיהּ ״עָפָר וָאֵפֶר״, לֹא זָכְתָה — תַּחְזוֹר לַעֲפָרָהּ. דְּרֵישׁ רָבָא: בִּשְׂכַר שֶׁאָמַר אַבְרָהָם אָבִינוּ ״וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר״, זָכוּ בָּנָיו לִשְׁתֵּי מִצְוֹת, אֵפֶר פָּרָה וַעֲפַר סוֹטָה. וְהָאִיכָּא נָמֵי עֲפַר כִּיסּוּי הַדָּם! הָתָם הֶכְשֵׁר מִצְוָה אִיכָּא, הֲנָאָה לֵיכָּא. דָּרֵשׁ רָבָא: בִּשְׂכַר שֶׁאָמַר אַבְרָהָם אָבִינוּ ״אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל״, זָכוּ בָּנָיו לִשְׁתֵּי מִצְוֹת: חוּט שֶׁל תְּכֵלֶת וּרְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין. בִּשְׁלָמָא רְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין, דִּכְתִיב: ״וְרָאוּ כׇּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה׳ נִקְרָא עָלֶיךָ״, וְתַנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ. אֶלָּא חוּט שֶׁל תְּכֵלֶת, מַאי הִיא? דְּתַנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מָה נִשְׁתַּנָּה תְּכֵלֶת מִכׇּל מִינֵי צִבְעוֹנִין? מִפְּנֵי שֶׁהַתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לַיָּם, וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר״, וּכְתִיב: ״כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא״. מַתְנִי׳ אֵינוֹ כּוֹתֵב לֹא עַל הַלּוּחַ, וְלֹא עַל הַנְּיָיר, וְלֹא עַל

22 ליקוטי הלכות פתח ↗

וְעַל-כֵּן עִקַּר הַתְחָלַת צְמִיחַת הַגְּאֻלָּה הָיָה עַל-יְדֵי קְדֻשַּׁת שַׁבָּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת שַׁבָּת הַגָּדוֹל שֶׁלִּפְנֵי פֶּסַח. וְעִקַּר הַנֵּס שֶׁל שַׁבָּת הַגָּדוֹל הוּא שֶׁאָז מָשְׁכוּ וְלָקְחוּ הַקָּרְבַּן פֶּסַח, הַיְנוּ עִקַּר הַגְּאֻלָּה הָיָה עַל-יְדֵי הַנֶּדֶר שֶׁנָּדְרוּ הַקָּרְבַּן פֶּסַח וְהִקְדִּישׁוּ אוֹתוֹ. וְעַל-כֵּן סִבֵּב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁקִּיְּמוּ זֹאת בְּשַׁבָּת דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ בְּשַׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי פֶּסַח, כִּי עַל-יְדֵי זֶה בְּעַצְמוֹ, הַיְנוּ עַל-יְדֵי הַנֶּדֶר שֶׁל הַקָּרְבַּן פֶּסַח זָכוּ לְשַׁבָּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַצָּה, שֶׁהוּא עִקַּר יְצִיאַת מִצְרַיִם שֶׁאָז זָכוּ לַאֲכִילַת מַצָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת עֹנֶג שַׁבָּת. וְכָל זֶה עַל-יְדֵי הַנֶּדֶר, שֶׁהוּא הַקָּרְבַּן פֶּסַח שֶׁנָּדְרוּ בְּשַׁבָּת הַגָּדוֹל כִּי אָז הִקְדִּישׁוּ אֶת הַקָּרְבַּן פֶּסַח שֶׁהָיָה אָז בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה , כִּי עַל-יְדֵי הַנֶּדֶר זוֹכִין לְעֹנֶג שַׁבָּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַצָּה, כַּמְבֹאָר בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל. וְעַל-כֵּן עַל-יְדֵי הַקָּרְבָּן פֶּסַח נִצֹּלוּ בְּכוֹרֵי יִשְׂרָאֵל וְנֶהֶרְגוּ בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם. וְעַל-יְדֵי זֶה הָיְתָה עִקַּר הַגְּאֻלָּה, כִּי עִקַּר הַבְּכוֹרָה בֶּאֱמֶת הִיא רַק לְיִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם הַבְּכוֹר דִּקְדֻשָּׁה בֶּאֱמֶת, בְּחִינַת בְּנִי בְּכֹרִי יִשְׂרָאֵל, כִּי יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים וְכוּ'", בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ רֵאשִׁית. רֵאשִׁית הִיא בְּחִינַת בְּכוֹר שֶׁנִּקְרָא "רֵאשִׁית", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ וְכוּ'". אַךְ עַל-יְדֵי חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּתְעָרְבוּ כָּל הַדְּבָרִים וְנִתְהַפְּכוּ וְנִשְׁתַּנּוּ מִסִּדְרָן הָאֲמִתִּי, זֶה גָּרַם שֶׁיָּצָא עֵשָׂו תְּחִלָּה וְנִדְמָה שֶׁהוּא בְּכוֹר. וְעַל-כֵּן אֲחָזוֹ יַעֲקֹב לְעַכְּבוֹ. כִּי בֶּאֱמֶת אֵין הַבְּכוֹרָה שַׁיָּכָה לְעֵשָׂו כְּלָל רַק לְיִשְׂרָאֵל לְבַדָּם. וְעַל-כֵּן טָרַח וְיָגַע יַעֲקֹב אָבִינוּ עַד שֶׁלָּקַח הַבְּכוֹרָה מֵעֵשָׂו, וְעַל-כֵּן לָקַח הַבְּכוֹרָה מֵעֵשָׂו עַל-יְדֵי תַּאֲוַת אֲכִילָה שֶׁל עֵשָׂו הָרָשָׁע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה". וְעַל-יְדֵי זֶה מָכַר לוֹ אֶת הַבְּכוֹרָה, כַּמְבֹאָר שָׁם בַּפָּסוּק, כִּי הַבְּכוֹר הוּא רֵאשִׁית בְּחִינַת מֹחִין. וּכְשֶׁזּוֹכִין לְשַׁבֵּר תַּאֲוַת אֲכִילָה וַאֲזַי הַמֹּחַ נִתְעַלֶּה עַל הַכָּבֵד מָלֵא דָּם, שֶׁהוּא עֵשָׂו, זֶה עִקַּר בְּחִינַת הַבְּכוֹרָה דִּקְדֻשָּׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְעַלּוּת הַמֹּחַ עַל כָּל הַגּוּף, כִּי הַמֹּחַ הוּא רֵאשִׁית, בְּחִינַת בְּכוֹר כַּנַּ"ל, אֲבָל כְּשֶׁחַס וְשָׁלוֹם מִתְגַּבֵּר עֵשָׂו שֶׁהוּא הַכָּבֵד, עַל הַמֹּחַ, שֶׁזֶּה עַל-יְדֵי כַּעַס הַבָּא עַל-יְדֵי תַּאֲוַת אֲכִילָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר שָׁם בַּמַּאֲמָר הַנַּ"ל. זֶה בְּחִינַת בְּכוֹרָה דְּסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁחַס וְשָׁלוֹם, עֵשָׂו, שֶׁהוּא בְּחִינַת כָּבֵד מָלֵא דָּם, נוֹטֵל הַבְּכוֹרָה וְהַמֶּמְשָׁלָה וּמוֹשֵׁל עַל הַמֹּחַ, חַס וְשָׁלוֹם. שֶׁמִּזֶּה בָּאִין כָּל הַגָּלֻיּוֹת שֶׁהָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מוֹשְׁלִין עַל יִשְׂרָאֵל, כִּי יִשְׂרָאֵל אֲחִיזָתָם בַּמֹּחַ, כִּי יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה וְהַמַּחֲשָׁבָה הִוא הַמֹּחַ וְהֵם נִקְרָאִין רֵאשִׁית, בְּחִינַת רֵאשִׁית חָכְמָה, בְּחִינַת מֹחִין. וּכְשֶׁהָאֻמּוֹת שֶׁאֲחִיזָתָם בַּכָּבֵד מָלֵא דָּם, שֶׁהוּא עֵשָׂו, שֶׁכָּל הַגָּלֻיּוֹת עַל יָדוֹ, כַּמּוּבָא. כְּשֶׁהֵם שׁוֹלְטִין עַל יִשְׂרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם, זֶה בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הַכָּבֵד עַל הַמֹּחַ חַס וְשָׁלוֹם, דְּמִתַּמָּן תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה, כַּמּוּבָא בַּתִּקּוּנִים. וְזֶה עִקַּר גָּלוּת מִצְרַיִם בְּחִינַת תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה, כִּי עִקַּר גָּלוּת מִצְרַיִם הָיָה עַל-יְדֵי עֵשָׂו, שֶׁהוּא בְּחִינַת כָּבֵד מָלֵא דָּם, שֶׁהוּא שַׂר שֶׁל מִצְרַיִם, כַּמּוּבָא:

1 איהו שחוק הכסיל ועליה אתמר אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו. בגין דאיהו שאול תחתית דאתמר ביה צדיק ממנו בולע אבל צדיק גמור אינו בולע. כבד כועס וקטיל.

2 לב מבין לב יודע לב רואה. לב איהו שכינתא דלא נטלא אלא דמא צח דאיהי קרבנא דצלותא נקיה בלא חובין ובלא פסולת וקריבת לגבי בעלה שופרא דכלא.

3 אבל יותרת הכבד לא יהיבת לבעלה אלא שיורין ופסולת. ומאי ניהו דעלה. טחול ס״א כבד אל אחר. ומאלין שיורין דנטיל מנה אתעביד דם טחול חשוך ואוכמא הוא נחש רמאי דפתי לחוה דאיהי לבא וגרם לה מותא.

4 והא תרי בתי לבא אינון למאן פתי מנייהו אלא ההוא דשמאלא דאתמר בה לב כסיל לשמאלו

5 ועליה אתמר ומוצא אני מר ממות את האשה. לב חכם לימינו דא אשת חיל עטרת בעלה עלה אתמר מצא אשה מצא טוב דאיהי יצר הטוב מזליה דבר נש עלה אתמר להניח ברכה אל ביתיך. ברכת יי׳ היא תעשיר ועלה אתמ׳ ראה חיים עם האשה אשר אהבת

6 איהי בדיוקנא דשכינת׳ תתאה כלילא מעשר. ואיהי נר מצוה. ורוחא דנשיב בה ת״ת ישראל איהי בכנפי ריאה ודא איהו ותורה אור דנהיר בה דא שכינתא עלאה נשמת חיים. דנחתא מן *מוחא לאנהרא לון בלבא.

7 מאי נ״ר נפשא רוחא.

8 דנפשא איהי פתילה נ״א על שם דאיהי שותפא דגופא רוחא דא זיתא נשמתא נר יי׳ נשמת אדם.

9 אדם דאיהי אור נר נהיר ביה אוריתא דבכתב. ונשמתא דאיהי נר נהיר בה מצוה. ובזמנא דלא נהירין בה אור ונר אתמר בנשמתא אל תראוני שאני שחרחרת. ואתמר באדם אלביש שמים קדרות

10 ומאי נ״ר נפשא רוחא. נ׳ נפשא ר׳ רוחא

11 לקבל ג׳ קטרין אלין. אינון תלת גוונין. אשא אוכמא חוורא ותכלתא. מאן דנטיר נר ה׳ נשמת אדם באורית׳ בפקודין דעשה ולא תעשה לא שליט עליה נורא דגיהנם

12 ודא איהו כבד ומרה וטחול. כבד אשא סומקא מרה אשא ירוקא טחול אשא אוכמא יותרת הכבד כללא דכלהו תכלת חשוך ותכלת דציצית מצוה. ותכלת לית בסטרא אחרא בגין דאיהו דומה לכרסיא יקירא.

13 גוונין דשרגא אינון לבושין לנר ה׳ נשמת אדם.

14 גוון אוכם דאיהו טחול כד מתלבשת תמן נפשא בחובין איהי אמרת אל תראוני שאני שחרחרת. שחרחרת בקדרותא דבני בדוחקא דלהון. בעניותא דלהון

15 קדרותא וליצנותא ועניותא *מטחול נפקא. כד נשמתא אסירא בה בגלותא ודא איהו ושפחה כי תירש גבירתה: ובההוא זמנא טחול שוחק.

16 ולזמנא דייתי מלכא משיחא לנטלא נוקמא מטחול דאיהי שפחה יושב בשמים ישחק. ישחק איהו באבודא דלהון כד״א ובאבד רשעים רנה.

17 רנ״ה איהו הנ״ר איהו נה״ר יוצא מעדן ומאי ניהו מ״ע ומל״ת כחושבן נה״ר נו״ן ה״א רי״ש ואיהי הנר המאיר לאדם ועל דא באבד רשעי׳ רנ״ה.

18 ובההוא זמנ׳ הטחול דשוחק אתאביד ואז יתקיים אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה ודאי ואז לא יכבה בלילה נרה. בגין דטעמה כי טוב סחרה.

19 ובההיא זמנא מתתקנ׳ ירושלם דאיהי לבא. לבא איהו לה״ב המזבח יכב״ה כחושבן הל״ב לה״ב הב״ל לא יכבה בגלותא דאיהי לילה

20 ואתבניאת ע״י דקב״ה כד״א בונה ירושלם יי׳.

21 מאן דנטיר נר ה׳ נשמת אדם בפקודין דעשה ול״ת לא שליט עליה נורא דגיהנ׳ דאיהי כבד מרה טחול

22 ועוד מרה טחול כבד אינון גלותא לנשמתא ורוחא ונפשא דאיהי שכינתא כד גלת בכבד אתמר באברים דאינון עמא קדישא חילהא דילה תכבד העבודה על האנשים. כד גלת במרה אתמר בה וימררו את חייהם כד גלת בטחול אתמר בה ולא שמעו אל משה מקצר רוח דהוה בבטנה ומעבודה קשה דהוה בטחול והוו צווחין לקב״ה מנה הה״ד מבטן שאול שועתי שמעת קולי ואתמר בהון ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה:

23 ונשמתא בגלותא בתראה

« תקוני הזהר מ״ט ע״א תקוני הזהר נ׳ ע״א »