תפארת שמואל על נדרים ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

4 רא"ש פתח ↗

מתני' רבי אליעזר בן יעקב אומר אף הרוצה להדיר חבירו שיאכל אצלו אומר כל נדר שאני עתיד לידור הרי הוא בטל ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר: גמ' מאי קאמר כיון דאמר כל נדר שאני עתיד לידור הרי הוא בטל לא שמע ליה ולא אתי בהדיה וא"ת מאי קשיא ליה לימא שביטל בלחש כדי שלא ישמע חבירו ופי' הר"ר אליעזר ממי"ץ דאם ביטל בחשאי אין ביטולו ביטול כיון דנדר בסתם אע"פ שחשב בלבו שנדר על דעת תנאו הוו דברים בלב ולא מוכיחים ולא הוו דברים אבל אם ביטל בפרהסיא הוו דברים שבלב דמוכיחין ומועלת מחשבתו לבעל הנדר הלכך פריך הש"ס לא שמע ליה ולא אכיל בהדיה הכי קתני הרוצה שיאכל חבירו אצלו ומסרב ומדירו נדרי זירוזין הוו:

1 ומסתבר דהלכה כרב יהודה שהיה מופלג כו'. וצ"ל דבנדרים דקילי לא מיזהר אינש בתנאי אבל לענין גיטין פסק הרא"ש דכל מידי שתלוי בידו של אדם לא חיישינן שמא תעביר על תנאו עיין בריש המגרש: