ספר מקבים ב ו׳

1 ויהי אחר הדברים האלה, וישלח המלך איש זקן מאנטיוכיא, ויצווהו ללחוץ את היהודים לסור מחוקות אבותיהם ולעזוב את תורת ה'.

2 וגם לטמא את המקדש בירושלים ולכנותו בשם בית יופיס אולימפיוס, ואת הקודש על הר גריזים בשם בית יופיס קסיניוס, יען כי יושביה זרים.

3 ויהי בהיוודע התועבה הזאת, וייצר לישראל מאוד מאוד.

4 והגויים זללו וסבאו בקודש, וישכבו עם נשים זונות בחצר הבית, ויביאו בתוך ההיכל כל דבר אשר לא כדת, ויקריבו כל דבר פיגול על המזבח ה'.

5 וישכח בירושלים שבת ומועד, ולא קם עוד רוח באיש לאמור כי מזרע היהודים הוא.

6 ויפצרו בם ביד חזקה לזבוח זבחים מידי חודש בחודש ביום הולדת המלך.

7 ויאלצו אותם בחג הבכוס ללכת בכלולות פרחים על ראשם, לכבוד האליל כמשפט הגויים.

8 ובעצת תלמי העבירו קול בכל ערי הגויים סביבות ירושלים לאמור:

9 כל איש מבית ישראל ילך בחוקותינו ויזבח זבח, ואם מאן ימאן - מות יומת.

10 ותקצר נפש העם מצרה ויגון.

11 ותמצאנה שתי נשים אשר מלו את בניהן, ויקשרו את הילדים על שדי אימותיהם, ויעבירו אותן ברחובות העיר, ואחרי כן שמטו אותן מעל החומה.

12 ויהיו אנשים אשר התחבאו במערות סביבות היער לעשות את השבת.

13 ויוודע הדבר לפוליפוס וישרוף אותם באש, ויתאפקו מעמוד על נפשם כי יראו לחלל שבת.

14 ואני בבקשתי מכל קוראי הספר הזה לבל ישתוממו על הצרה הגדולה הזאת אשר באתנו.

15 הן לא לכלותינו פקד ה' את הרעה עלינו, כי להעיר אוזנינו.

16 כי תוכחת מוסר לחטאים חסד אלוהים הוא, ואת אשר יאהב ה' יוכיח.

17 אך לא ישא לפשענו כאשר ישא לפשעי הגויים, כי עצור יעצור את רוחו עליהם, עד כי שלם עוונם ואז יכלם כרגע.

18 אמנם לא כן עמנו, כי אם יגלה אוזננו למוסר לעוצרנו מהוסיף סרה, ועל כן לא יעיר כל חמתו.

19 כי לא הסיר חסדו ממנו לנצח, וגם כי הניף שבט עברתו עלינו, לא יעזבנו ולא יטשנו עד עולם.

20 את הדברים האלה הגדתי למשמרת ולמוסר, ומעתה נשוב אל חפצינו.

21 איש נבון ויודע ספר היה בישראל, והוא זקן ובא בימים ויפה מראה, ושמו אלעזר.

22 ויפתחו את פיו בחוזקה להאכילו בשר חזיר, ויקא אותו לעיניהם.

23 כי בחרה נפשו לתת את גוו למכים ולמות ביושר לבבו, מחיות חיי תמרורים.

24 כי זאת תורת האדם אשר יראת ה' בלבבו, עת כי יאלצהו לשקץ את נפשו.

25 והאנשים אשר הופקדו על התועבות האלה ידעוהו מימים רבים, ויוליכו אותו במסתרים, ויאמרו לו.

26 הנה נביא אליך בשר טהור וממנו תאכל, והיה כל רואיך יאמרו כי מבשר הקורבן אכלת, כאשר ציוה המלך.

27 ויאמרו לו כדברים האלה למען הציל אותו ממות, כי נכמרו רחמיהם עליו באהבתם אותו.

28 ויען האיש כאשר יכון לשיבתו, ולדרך אשר הלך בו מנעוריו לשמור את מצוות ה'.

29 ויאמר הורידו נא את שיבתי שאולה.

30 כי לא יאות לישיש כמוני לכחש, ולמה יאמרו הצעירים ממני לימים, הן אלעזר בן תשעים שנה נהפך גם הוא לעובד אלילים.

31 ולמה אתעה את עמי בכחשי, למען האריך ימי המעטים ולשימם לחרפת שיבתי.

32 ומה בצע כי אחלץ ממות נפשי, האוכל הימלט מיד ה' אם חי אנוכי או מת.

33 לכן הנני הולך למות בטוב לב, כאשר יאות לזקן כמוני.

34 והייתי לאות ולמשל לכל בני עמי להערות למוות נפשם שמחים וטובי לב, על תורת ה' וחוקותיו.

35 ויהי ככלותו לדבר ויחלו לענותו ותיהפך אהבתם לאיבה עזה, כי אמרו איש קשה עורף הוא.

36 ויהי בהכותם אותו מכות רצח, ויאנח ויאמר: ה' אלוהים לך נגלו כל תעלומות.

37 אתה יודע כי יכולתי להינצל ממכאובי האנושים האלה, אך בנפש חפצה אסבלם למען שמך הגדול. ותצא רוחו וימות.

38 ויהי במותו משל ומוסר לנער ולזקן, לאהבה את ה' וליראה אותו.