שו"ת מהרי"ל, מפתחות צ״ז

97 שו"ת מהרי"ל פתח ↗

אם יחיד יכול לעכב החזנו' אם לא אמת ואמונה כי הורה ר' שמחה ז"ל הלכה למעשה שיחיד יכול לעכב החזנות שלא יעשו ש"ץ כי אם מאגוד אחת. וגם פשוט בכל מדינות ריינו"ס שהמיעוט מעכב על הרוב מליקבוע שליח צבור וראיתי הרבה מעשים בריינו"ס שהמיעט עיכב על הרוב, אמנ' לא שאלתי את פי רבותי אי מנהגא אי דינא. ורואה אני כי דינא דאורייתא הוא. ואומר אני שכל המתמנה שליח צבור שלא מתוך אגודה אחת אין רוח חכמים נוחה הימנו. דתנא ר"ג אומר שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן. וכן אמר להו ר"ג לדבריכם למה שליח ציבור יורד לפני התיבה אמרו לו כדי להוציא את שאינו בקי אמרו לו כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי. והואיל ועומד ומתפלל שלא מתוך אגודה אחת והשאר לא עשאוהו שליח ציבור האיך יוציא ידי חובתן. והם אינם מסכימין לתפלתו. ותנו רבנן עמדו בתפלה אף על פי שיש שם זקן וחכם אין מורידין לפני התיבה אלא אדם הרגיל. רבי יודא אומר מטופל ואין לו ויש לו יגיעה בשדה וביתו ריקן וזקן ופרקו נאה ושפל ברך ומרוצה לעם. ופירוש רש"י ז"ל מרוצה לעם שמסכימין לתפלתו. אלמא בעינן שליח ציבור שיהא העם מסכימין לתפלתו. ואם רובן מסכימין והמועט אינם מסכימין האיך תתקבל תפלתו עבורם אפילו הוא מתכוון עליהם הואיל ואינם מסכימי' לתפלתו אף על פי שיש בו כל מדות טובות שהוזכרו בברייתא אפ"ה אכתי בעינן שיהא העם מסכימים. ומורידין אותו לפני התיבה דקתני בברייתא היינו כל השנה. ואפילו תמצא לומר בשעת עצירת גשמים קמיירי ראש השנה ויום הכיפורים יומי דרחמי ולא גריעי מעצירת גשמים. ועוד סברא הוא דמרוצה לעם דקתני היינו בכל השנה דהאיך יצאו בתפלתו והם אינם מסכימי' לתפלתו. תדע דהא ישראל שהפריש קרבן חובתו ובא הכהן והקריב ובעל הקרבה אינו חפץ בו שיקריב את קרבנו. וכי ס"ד שנתכפר לו. והא מסיקנא דה"ק מאי טעמא תקינו מעמדות לפי שנ' צו את בני ישראל את קרבני לחמי האיך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו. התקינו נביאים הראשונים כ"ד משמרות הא למדת אפילו הם חפצים אפ"ה אינן יוצאות ידי חובתן אלא אם כן עומד על גביו. וכל שכן שאין חפץ בהקרבתם דלא נפקי ידי חובתן. וההיא דירושלמי דשוחט אדם את פסחו של חבירו היינו שאין יודע בשעת הקרבה אבל אם היה יודע היה חפץ בעבודתו ובהקרבתו הא למדת שאין לכהן להקריב אלא במסורת הבעלים. ה"נ אין לש"ץ להתפלל אלא בהסכמת כולם כשהוא מתפלל או מקריב קרבן ציבור דהתפלה היינו עבודה כדכתיב די אנט פלח ליה בתדיר' וכי עבודה יש בבבל אלא היינו תפלה. וכבר איפלגו רבי יוסי בר חנינ' ורבי יהושיע בן לוי דאתמר רבי יוסי בר חנינא תפלת אבות תקנו ורבי יהושע בן לוי אמר כנגד תמידין תקנו וכוותיה קיימא לן. ותו דמסקנא דלר' יוסי בר חנינ' נמי אסמכינהו רבנן אתמידין הא למדת כששליח ציבור מתפלל או מקריב קרבן של ציבור אם המיעוט אינם חפצים בעבודתו האיך יוצאין. הא אין יוצא אפילו חפץ בעבודתו עד שיעמוד על גביו הא למדת שאין הכהן רשאי להקריב קרבנו אלא א"כ יודע בבירור שמסכימי' לעבודתו ה"נ אין ש"ץ נעשה ש"ץ אא"כ יודע בבירור שהציבור מסכימי' לתפלתו והיינו דתני' דבעינן שיהא מרוצה לעם כדפי' רש"י ז"ל שיהו מסכימי' לתפלתו. וא"ת יעשו אותם שאינן מסכימי' ש"ץ אחר. האיך יתפללו שנים כאחד או זה בדרום וזה בצפון היתכן הדרך הזה ומאיזה כח יגרשום מבית הכנסת הזה לעשות בהכ"נ אחר והא כתיב חלק לבם עתה יאשמו. הא למדת ש"ץ שעומד שלא מתוך אגודה אחת אין רוח חכמים נוחה הימנו אלא לא יתמנה עד שימצאו אדם שיהא מרוצה לכולם. והחסיד רבי' יהודא כתב שיהא ש"ץ אוהב לציבור דאל"כ כשהוא קורא פר' תוכחו' סכנה הוא למי שאינו אוהבו. וגם כתב שאם יודע שהחזן אינו אוהבו שאם יקרא בתוכחת אל יעמוד כי יכשל אם יעמוד. הילכך אין נכון להתמנות להיות ש"ץ אלא בהסכמת כל הציבור וכשיתמנה להיות ש"צ ויכנס לתפלה אם אח"כ יאמרו א' או ב' או ג' או ד' אין אנו חפיצים בו ובלא פשיעה שלא פשע דבר הקרוי פשיעה שלא כהוגן. לאו כל כמינייהו להעבירו הואיל וקבלוהו אליהם. כי היכא דא"ל לאו. כמינייהו לבטל התמיד הואיל וכבר נתמנו וקבלוהו אליהם. ומ"מ צריך ש"ץ לעסוק שיאהבו אותו. ולהחניף לציבור ולעבור על מדותיו דבעינן שיהא עניו ושפל ברך אבל הוא צריך להוכיחם. יעקב הלוי:

1 יכול היחיד לעכב החזנות:

שו"ת מהרי"ל א׳ »