שו"ת מהרי"ל, מפתחות פ״ו

86 שו"ת מהרי"ל פתח ↗

ועל אודות דברי ריבות שבין רבי דוד ורבי י.י. והניחו דבריהם עלי וקבלוני עליהם. ואני כשנכסתי ביניהם סליק אדעתי שאוכל לפשר ביניהם ואדעתא דהכי הייתי נאות להם ונסיתי כמי פעמים אם יכולתי ולא אסקינ' מינייהו כדמסיק תעלא מבי כרב'. והדין קשה עלי מאוד יען כי לא הגעתי להוראה ולא לפלגות גדולים חקרי לב ולא הורגלתי לפסוק כי בער אנכי מאיש וגומ'. ועכ"ז איני יכול להשמט מהם הואיל וקבלתי עלי להודיעם ענ"ד. ומעתה ד"ת לא ידענא אך עניותי וסכלותי ארשם להם כאשר בקשוני שניהם. ומה שטען רבי דוד שר' ישי מסרו עם אחיו יעקב בעמדו אצלו לפני השר בדברו דברים גדולים על רבי דוד ולחש לו באזנו לפעמים כדאיתא בעדיות. לענ"ד אפילו אם בא רבי דוד בעבור שום ממון נגד השר או יועציו אפ"ה אין לו על רבי ישי כלום. ולא מבעי' דרבי ישי מתרץ דבריו שפיר מה שלחש לאחיו לא דבר כלום שיזיק לרבי דוד. אלא אפילו אם היה לוחש לו מסירו' ממש. ואפי' נימא דכל כה"ג הואיל ושמע שאחיו עומד ומוסר ולא שייך הכא אין שליח לדבר עבירה ללישנא דאי בעי עביד. אפילו הכי אין כאן דין תשלומין על רבי ישי משום דכבר מאתמול מסר רבי יעקב את רבי דוד על הדרך כפי דברי רבי דוד בעצמו וכפי דברי השר כדאיתא בעדיות. ומאותה שעה שנמסר רבי דוד היה קמחו טחון ונפל על הרשת כתוא מכמר. ור' ישי קמחא טחינ' קטחין כדפס' מהר"ם שילהי ב"ק במרדכי. אף על גב דהתם כבר היה פטור מן השופט וחזר עליו ע"י מסירות שמעון כ"ש הכא דלא נפטר רבי דוד כלל עדיין. ואדרב' השר שלח אחריו ואחר כולם לברר ולחקור אחר דברי רבי יעקב ופשיטא דלא היה השר מניח מרבי דוד עד שהיה חוקר העני' לאמתו ואם כן לא הוסיף ר' ישי כלום. ומכל מקום אם היה ידוע שמסר רבי ישי כמו כן אף על גב דלאו בר תשלומין הוא היה בר עונשי' כדאיתא בההוא דלעיל. אלא דבנדון זה אפילו שום עונש לא חזינן על רבי ישי דאין מוכח מתוך העדוית שמסר כלום אלא שעמד אצל אחיו. וכראותו שנבאש בעיני השר נכמרו רחמיו ולמד לאחיו ליישר דבריו נגד השר. וגם היה חפץ שיודע לשר שקשה עליו שלא ימזוג יין ושמחיותו תלוי בזה אולי ירחם השר ויתיר לו כאשר ידוע לו שאין יכולים לסבול שאר יודים הדרים שמה וכל זה אין שום הפסד נוגע בדבי דוד. וכדאיתא בעדיות שכך דבר יעקב באותו הפעם מחמת היין כי' באותו פעם עדיין לא הותר היין לכל החבורה אע"ג שר' דוד אמר אלא בקשוהו רבי ישי היה ממציא לו היתר כמו לרבי מינמ"ן סוף סוף לא נעשה ורבי ישי לא בקשוהו דהוא דמיא כארי' ארב' כדאיתא בעדיו'. ומטעם זה מה שהעידו הני תרי גיסי איך שאמ' השר בזינבור"ג ששני היהודים שתפס הביאו לפניו דבריו על רבי דוד גופו. וכן מה שטען רבי דוד שאמר הפרש לרבי ישי אם תשבע זה לא תשבע עוד. מכל זה אין ראיה לחייב רבי ישי. כי היה נראה בעיני השר ויועציו שיעקב היה שלוחו בעמדו אצלו ושכל דבריו ראשונים דבר מפיו. ועל זה כתבתי לעיל ואפילו היה בעצתו אלו דברי רבי יעקב האחרונים כשהיה במעמד רבי ישי אין שליח לדבר עבירה. והא לאו טענה בדיניהם כל שכן וכל שכן שאין שום הוכחה כאן שהיה בעצת רבי ישי שום דבר המזיק לרבי דוד אלא שכל כוונתו היה לבטל מזיגת היין ואין צריך שום נקיות כי הכל היה במעמד החבורה. ולפי דברי דוד עצמו לית כאן דררא דמסר' על ישי כדפי'. אע"ג דהאומר לשלוחו צא והרוג לי את הנפש מחייב בדינא רב' למר ובדינ' זוט' למר פ"ב דקידושין. הנ"מ כשאומר בפי' להרוג אבל מסור מדינ' דגרמ' הוא ומשום קנסא כדמסיק ריצב"א ע"פ הירושלמי אע"ג דמסור חשבינן רודף מכל מקום לא מחייב שלוחו. ולהכי לא דמי לההוא דאלכסנדרי שצוה לגוים לתפוש את ישראל וידוע שאין מעמיד עצמו וכדפיר' שם מהר"מ בתשובה שבמיימוני. אבל הכא לא דבר יעקב שום דבר על סכנת גוף של ר' דוד במעמד ישי. אמנ' אין אנו צריכים לכל זה בנדון דידן דלא חזינן שר' ישי צוה לאחיו לדבר דברים הנוגעים בהזיקו של ר' דוד כלל כדפי' לעיל. ומה שטען כ' ישי שר' דוד מסרו וגרם לו תפיסתו. נהי שר' דוד לא טוב עשה בעמיו שירד לחיותו של חבירו. ואת אשת רעהו לא טמא דרשינן שלא ירד לאומנתו של חבירו אף על גב דמצי למימר אנא פליגנ' אמגוזי ואת פליג שיסקי. מה שאין כן הכא דידוע ומפורסם בכל הגליל שעיקר מחיותו של רבי ישי היה תלוי במזיגת היין ותלו ביה טפלי וכ"ש שהוסיף להביא כתב מן השר ששום אדם לא ידבר על רבי דוד משום זה בעונש גופו ומאדו וקפח פרנסת חבירו וסכן אותו מאוד כי בקל היה אחד מהן נכשל לדבר אל שום אדם או גוי שום קבלה מחמת היין. אם כן פשיעה גדולה פשע וא"ה היה יכול רבי ישי להזהר ולקיים מצות השר. והנה אינו מבואר בעדיות עדות ברורה וכשירה שמסר רבי דוד את רבי ישי שלא קיים מצות היין אלא שיונקר ווייגנט שטרויס אמר אל השר בשם רבי דוד שיחזור ויקח ממנו מתנתו מזיגת היין מחמת שיודי' חביריו וגם גוי' מרננים על רבי דוד מחמת זה כדברי גוצלק ויעקב קרובי ר' ישי. ויעקב אמת אמר את הדבר הזה לפני השר כמו שהעי' רבי מינמ"ן הרי זה ראיה גמורה שכך דבר יונקר ווייגנט לפני השר והזכיר החבירים דאם לא כן היה השר מכחישו. אלא שרבי דוד טוען שהוא לא בקש מן יונקר ווייגנט חביריו אלא יודים סתם ודעתו היה על יודים שבשאר מקומות ואפשר הוא זה שיונקר ווייגנט לא דקדק והזכיר החבירים והיה מוטל על ר' דוד לפרש שאר יודים ולא חברים שבעיר. ומכל מקום אם לא פי' אין עליו דין מסור אלא גרמא דגרמא שהגוי טעה והזכיר חבירים. אבל ודאי אם היה רבי דוד מזכיר חבירי' מסירה גמור' הוא כיון שהשר צוה בקנס גוף וממון ששום יודי לא ירנן על ככה הא פשיטא שלא ינקיהו השר מי שעבר על צוויו. ואף על גב שלא תפסו מיד אחר דברי יונקר ווייגנט אפשר למחר וליומ' אוחרא ונקט ליה בלביה עד יחזיר הענין מי העובר ומה יעשה לו. אלא טענ' רבי דוד שהוא לא הזכיר חבירים והגוי טעה גם מה שהעיד ר' מנ"א איך שאמר רבי דוד אליו אני יודע שקיימת' צווי היין ולרבי ישי אמר השם יודע מי שקיימו ואפשר ששמעו היועצים הדבר הזה כי עמדו ברחוק ב' אמות ורבי דוד טוען שלא שמעו. וכן מה שהעיד רבי בונם איך שאמר וריצכי"ן ספרא בפני רבי דוד שרבי דוד גרם שהיהודי' תפוסים וכן הקעלנר של השר ורבי זוסמ"ן העיד שאמר השופט בפי' שישי הפסיד את שלו מחמת היין שרבי דוד הפסידו. הרי כל זה רגלים והוכחות גדולות על מסירת רבי דוד אלא דלא מפקינן ממון בהוכחות כדכתב הרא"ש בתשוב'. ורבי דוד מכחיש הגוים. על כן נראה לע"ד שישבע דוד בפני השר וכל יועציו שלא דבר מאומה לשום אחד מהם שהיה מזיק לרבי ישי בגופו או בממונו או שהיה גורם לו תפיסתו ואפילו רמז. וליונקר ווייגנט יאמר איך שאמר יעקב ורבי גוצלק שהזכיר החבירים בבית הבד ויזכיר הדברים כאשר אמרם רבי גוצלק ויעקב. וגם יאמר איך שיעקב חזר ואמר הדברים לפני השר איך שהזכיר יונקר ווייגנט החבירים וישבע גם כן על זה שלא הזכיר חבירים אלא יודים סתמא. וכן יאמר העדות של רבי בונם מבינגא לפני הסופר והמרתפן ויאמר גם כן שרבי בונם אמר שהיה שם עוד רבי שלמה משרת יעקב ויזכיר הדברים כמו שכתוב בעדיות וישבע בפניהם להכחישו כמו שכת' מהר"מ בתשובה פר' החובל במרדכי כשיש עד אחד וגוים שיכחיש העד בפני הגוים ואף על גב דעד קרוב אין מחייב שבועה דדווקא כששנים מחייבים ממון אחד מחייב שבועה. ורבי בונם קרוב הוא לרבי ישי. מכל מקום שבועה זו אשכחן אפילו כי ליכא שום עד כדפסק ר"ת על שנים שדרים יחד ביישוב שישבע בפני השלטון. כ"ש הכא דאיכא קרוב וכ"ש לדברי רבי' שמחה בפר' הנשבעים. ושבועת היסת שייך כאן כמו על תביעת מסיר' כדפסק בא"ז ואפילו האגודה מודה הכא דאיכא רגלים ודררא. וכן עדות רבי זוסמן יגיד לשופט כהוייתו וישבע להכחיש השופט. ואם יאמר רבי דוד שרבי בונם ורבי זוסמן משקרין ישבע בפני הגוים להכחיש היהודים אחר שיאמר להן עדותן כאשר ביארתי. אבל אם יודה לעדות היהודים ישבע להכחיש הגוים כדפי'. וכל אלו השבועות שיעשה בפני הגוים יניח ידו בחומש כי הגוים סבורים דשום יהודי חושש על שבוע' אלא בחומש. וכל אלו השבועות יעשו בפני עדים כשירי' להעיד וטוב לו לקבץ השר ויועציו וכל הגוים הנ"ל ויזכיר הדברים בפניהם כאשר ביארתי וישבע על הכל בשבועה אחת שלא יצטרך להרבות בשבועות אם אפשר. ואף על גב שרבי דוד טוען שלא נתפשו החבירים ולא באו לפני השר עד אותו מעשה דיעקב אין בזה הוכחה שלא נתפש רבי ישי מחמת היין לסתור כל עדות הגוים הנזכרים לעיל דשמ' היה כבר נבאש רבי ישי בעיני השר מחמת היין ולא כלו חצי לשונו של רבי דוד אלא שהיה השר נמלך בעצמו וחוקר לאמתו כדלעיל. וכן לא יטעון דוד אפילו אם שמעו העצות כשאמר לרבי ישי השם יודע מי שקיים מצות היין הלא כבר היה קמחו טחון כיון שאותו פעם נדרו כדפי' לעיל. דנהי דכולם נדרו הא קמן חזינן שכולן יצאו נקיים בעזה"י חוץ מישי. אלא שרבי דוד טוען שתפסו מחמת המסיר' ורבי ישי טוען מחמת היין הרי שבועה מוטלת על רבי דוד לעשות נקיות כמו שביארנו. ומדברי השר מזונבור"ק ומדברי הפרש שאמר אם תשבע שבועה זו כו' כדלעיל אין להוכיח לנקות רבי דוד לפוטרו מן השבועה הואיל וכבר נתפש. ואת"ל שנתפש מחמת היין כבר היה נבאש בעיניו כקוץ וגלגל עליו את הכל דהויא כתוא מכמר כדלעיל דמהאי טעמא מסור חשוב רודף. ומה שבקש עבורו אל השר אין ראיה דלא ניחא ליה שהיה השר ממית אותו. ומה שהעיד ר' מנא שאמר ר' דוד כשנודרי' ברור הואדי. בזה איני רואה צד מסירה. חדא דמפני חלול השם היה ירא לשקר. ועוד דחס על גרמיה דאם ח"ו היה אחד מהם נמלט היה השר מעליל עליו אלו הגדתני האמת לא נשמטו מידי ובלאו הכי אינו אלא מעשה מכוער. ומה שטען ר' ישי שר' דוד התפיסו אחרי שנפטר מן השר ורוצה להכריחו לישבע או"ר ורי"ד. ובזה אמר רבי ישי שבא לידי היזק רב ור' דוד מודה שהתפיסו בזה אלא שטוען שגזמו לו על נפשו ולא נמצא בעדות שום גזים אלא שר' גוצלק אמר שלא ינקיהו בדין ישראל. נראה לענ"ד דר' דוד דין מסור יש לו על ככה דלא מיבעי' אחרי שר' ישי. אומר שלא גזום כלום ולאו כל כמיני' לאחזוקי אינשי ברשיעי שהוחזק אדם הגון ולאו בר הכי ומשום גזום אחיו או חמיו לא הוה ליה לתפוס את רבי ישי אלא אפילו גזום רבי ישי בעצמו אפי' לעשות לו שום רע אפי' בגופו אין לו רשות לתופסו דעביד איניש דגזים ולא עביד אפילו בממונא כי ההיא אזיל ואקטול דיקלא דפלניא כ"ש בגופו של חבירו דלא נחשדו על ככה. וכ"ש דגזים בעת זעמו וצערו שהפסיד את שלו וכ"ש וכ"ש שלא היה לכופו על או"ר ורי"ד סתמא אלא שהיה לו להשביעו לבלתי הזיקו בגופו ע"י גוים ויתיר לו דין ישראל ודן כל זה מהכא אפילו הכי הוה מסור כיון דלא עשה ע"פ שום מורה או קהל. דאפילו לעכב את חבירו ע"י גוים לעשות לו דין ישראל מסור גמור הוא אם לא הרשהו קהל או מורה כדאית' בתשובה דאלכסנדרי שהבאתי לעיל. וכן במרדכי שילהי הגוזל עצים. וכן מוכח בהדיא בתשובת הר' יואל ור' אפרים שילהי ב"ק דחשיב ר' אפרים מסור גמור ואין להאריך מזה. כ"ש וק"ו בן ק"ו הואיל ור' ישי כבר היה בסכנה גדולה בתפיסה ראשונה אלא שברחמי השם יצא שלא היה לר' דוד למוסרו שנית ולסכנו כאשר הוכיח סופו על תחלתו כשהוא מסרב ר' ישי נגד השר מלשבע או"ר ורי"ד שכפשע בינו ובין המות כי חמת המלך מלאכי מות כ"ש. הכא שכבר נבאש בעיניו ויצא לגור מאתו כאשר דבר מלך שלטון וגומ': וגדולה מזו מצאתי בנימוקי מהר"מ מרזבור"ק ז"ל ראובן אומר ראה אדוני איך מגזם לי שמעון להלשינני לפני דייני ישראל אם יש עדים חייב לשלם ע"כ. והשתא כיון דר' דוד מסור גמור דנתיהו בתפיסה אחרונ' לא מיבעי' אם יש לר' ישי עדות כל דהו אפי' קרוב כמה הזיקתו תפיסה אחרונ' בהזיקות ושחדיס דישבע ויטול כדפס' מהר"ם שילהי ב"ק דבעדות כל דהו סגי לענין מסירה ולא גרע דאפילו שמעו מן הגוים דמאן דמסר בצינעא מסר כדפי' שם אפי' דאין שום עדות לר' ישי ישבע ויטול מר' דוד כל מה שברור לו שהזיקתו תפיסה אחרונה. אע"ג דרוב רבותינו פסקו דתיקו לקולא ולא עשו תקנת נגזל במסור. הנ"מ במסור דהוי דינא דגרמי כגון אחוי אחויי שהראה ממון חבירו אבל המזיק ממון חבירו. בידים עשו תקנת נגזל כאשו וכאן מזיק בידים כמו שכתבו רבותינו בפי' במיימוני פ"ז במי שמוסר בידים דעשו תקנת נגזל בההוא מסור. וכן בא"ז וכן נראה לי שצריך ליישב שכתב המרדכי בשס מהר"מ בפ' הכונס דפסק כר"ת כשאין המסור מכחישו דנשבע ונוטל. ובאינך פירקי מייתי כמה תשובות שפסק בהדיא דתיקו לקולא. ואפילו אין מכחישו. אלא היכא דמסר בידים כי האי דמסר גופו דחשיב מזיק בידים כדפסק רבינו אפרים שלהי הגוזל קמא דכשמוסר גופו הוי מזיק ממש דאפילו רבנן מודו דהוי כחובל. ובההיא תשובה דאלכסנדרי נמי קרי ליה מזיק ופשיטא דבמזיק עשו תקנת נגזל כדפירש'. ורבי ישי ישבע בנקיטת חפץ וישבע כדרך כל הנשבעין ונוטלין: והני תשובות מן הגוזל בתרא ומן הערב ומן בעל הסעודה כל הני הוו מסירת ממון. ואין שום מסירת הגוף. ואף על גב דחשבינן לרבי דוד מסור גמור בתפיס' אחרונה אפילו רמינא עלי' הני שבועות של נקיות בפני הגוים כדלעיל ולא פסלינא ליה מדין מסור. משום דאיהו הוו מודה ואומר והיה נראה בעיניו היתר להשביעו או"ר ורי"ד להנצל ממנו שלא יכריחנו עוד לדין כדאמרינן בעלמא לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו וטובא בההיא סוגיא ריש בב"מ כי מצינו למיתלי שום מודה או משתמיט לא פסלינן ליה משבועה. וכן הני קבוראי די"ט שני פרק זה בורר. ועל כרחך ישבע השבועות כאשר ביארתי לעיל תוך י"ד ימים אחרי יתבענו רבי ישי כדברי אלה אם לא שיודיענו אונס הידוע המעכבו. או ארחיב לו הזמן אם יהא נראה בעיני שאצטרך לכך כאשר הרחבתי לו זמן מיומא קמא דחנוכה עד ר"ח שבט. ואם לא יעשה רבי דוד אחד מן השבועות של הנקיות כאשר בארתי לעיל ויודה שמסר הוי נמי מזיק גמור על התפיס' ראשונה כי העלילה עלתה על גופו אם עבר ציווי היין. ודינו דרבי ישי ישבע ויטול כמו על השניה. ומה שהעידו תרי גיסי שלא נודע להם שהוזק ר' ישי באותה תפיסה. ואחר שהזכיר ששמע ד' זהו' נגד הארדני"ל של השר. בזה אין ממש דלא שמעתי אינו ראיה ומי יודע מה הפסיד נגד היועצים או מה מזג להם בצינעא או אפילו בגלוי שלא נודע להם. ומה שדקדק ר' דוד אחר הודאות ר' ישי ודאי לא שבקינן ליה למטען טפי מהודאתו דאמיד בה מחמת תפיסה ראשונה אם לא שיברר בעדות ברורה שלוה לצורך פדיונו אבל אם הפסיד כל אשר לו בתפיסה ראשונה אם כן תפיסה אחרונה הוצרכו חמיו ואוהביו לפוטרו ולסייעו ויוכל לעעון מידי דאמיד ע"פ הענין כמה היה אפשר להזיקו ויודע הזיקו איך ומה וכשישבע רבי דוד יוכל להחרים סתם בפני ר' ישי על מי שטוען עליו שיודע שהוא שקר ומזקיקו לשבע לחנם. וכן כשישבע רבי ישי יוכל להחרים סתם בפני רבי דוד על מי שמזקיקו לשבע חנם כדברי הגאונים. ואחר כל זה רבי דוד יבקש מחילה מר' ישי בפני עשרה בני ברית שימחול לו על צערו והזיקו ורבי ישי אל יהא אכזרי אלא יאמר לו אני מוחל לך בלב שלם. ואם רבו דוד חייב שום עונש או תשובה על זה לא באתי להודיע כי לא הוטל עלי אלא תביעות שבין הבעלי דינין הנזכרין לזה על זה. ועל זה כתבתי אנא חקלאה דינא דחקליית' כפי ענ"ד. כללא דמלתא על תפיסה אחרונה ישבע רבי ישי ויטול ורבי דוד יעשה לו מחילה בפני עשרה בני ברית. ועל תפיסה ראשונה יעשה רבי דוד נקיותו כאשר ביארתי ואם מודה בראשונה דינו כדין האחרונ' נאום הק' יעקב הלוי:

1 דיני מסורות וקבלות. לפני עש"ג בהרבה חדושים:

שו"ת מהרי"ל א׳ »