שו"ת מהרי"ל, מפתחות נ״ו

56 שו"ת מהרי"ל פתח ↗

המיימוני כתב וז"ל. דמנהג בא"י שהקורא את המגילה קורא ופושט כאגרת וכשגומר חוזר וכורכה בו ומברך. הג"ה: וכן נמצא בשם רבינו מאיר ש"ץ. וכן נהג מהר"מ ז"ל עכ"ל: והנה יש מקומות הפושטים המגילה כאגרת גם קודם הקריאה. ומנלן המנהג הא מדקאמר קורא ופושט משמע דקורא הקריאה אינו פושט דאם צריכא להיות פשט גם קודם הקריאה אז לא היה צריך לומר קורא ופושט כאגרת כיון דבלאו הכי היה פושט אלא כך היה לו לומר הקורא את המגילה כשיגמור חוזר וכורכה בו ומברך: ושמעינן שפיר בשעת הקריאה היתה פשוטה מדקאמר חוזר וכורכה וכתב אי אמר הכי הוי אמינא אפי' בשעת קריאה אינו פושטי' אלא קוראין וכורך כס"ת כמו שכתב מר בר רב יצחק גאון ומה שאמר חוזר וכורכה ה"א דהכי פי' כשיגמור הקריאה חוזר יכרכה כולה מסופה לראשה זהו ליכא למימר דמה לנו להצריך לחוזר ולכרכה יכרך כמה שהיא. ועוד הא תנן גבי קריאת התורה בפ"ג דמגילה הקורא בתורה לא ידלג מפרשה לפרשה אפילו בענין אחד. אלא בכדי שלא יפסוק המתורגמן שתירגם בפה מה שכתוב ופירוש רש"י משום שגנאי הוא לציבור שעומדים בשתיקה בשעת שכורכים אחר הקריאה המגילה חמורה מקריאת התורה דהא מבטלים ת"ת לקריאת מגילה וכן כהנים מעבודתן ולוים בדוכנם וישראלים ממעמדם מה שאין כן התם. מ"מ גנאי הוא וטורח הוא לציבור שישתקו כ"כ. אבל אם הי' פושט בשעת הקריאה משום פרסומי ניס' ניח' שכורכים אחר הקריאה ואינו גנאי לציבור. דאדרבה היה גנאי למגילה שתהא מונחת פתוחה שלא לצורך אחר גמר קריאתה ע"כ צריך לכורכה אחר גמר קריאתה. ועוד את"ל שתהא צריכה פישוט קודם הקריאה אז היה לו לומר אלא הקורא את המגילה מניח' פשוט כמו שהיא וכשיגמור חוזר וכורכה כולה ומברך. ועוד הוי ליה למימר כך קורא ופושט כאגרת וכשיגמור לכורכה כולה מברך. ומדקאמר חוזר וכורכה שמא קסבר שמתחלה קודם הקריאה אינה פשוטיה פי' ה"ק חוזר וכרכה כמו שהיתה בתחלה קודם הקריאה: תשובה: מדקאמרו רבותינו קורא ופושט אלמא בשעת הקריאה תהא דומה לאגרת ומכאן נהגו הקדמונים לפשטו קודם הקריאה ואפשר דחובה הוא אפילו מה שקרא כבר דמאי דהוה הוה לא יכרוך כ"ש מה שקרא בו: פורים שחל במו"ש מתחילין ויהי נועם כשאר מו"ש אמנם ראב"ן כתב שאין לאומרו. ועתה ילמדנו רבינו האיך המנהג. תשובה: פורים במו"ש מתחילין ויהי נועם כשאר מו"ש נהגינ' כסדר הרוקח גומר קדיש שלם קודם קריאת מגילה כשאר שנים ואחר הקריאה מתחילין ויהי נועם וסדר הקדושה ויתן לך ודלא כראב"ן שכתב שלא לאומרו ויהי נועם. אע"ג דאגודה כתב כוותי': מתני' פרק הקורא את המגילה אין קורין בתורה ואין מפטירין בנביא אלא בעשרה ע"כ. אין מברכין ברכת התורה והפטרה אלא בעשרה הקורא אותם ביחידה נהגינן לברך או לא: תשובה: מגילה ביחיד נהגו רוב רבותינו בזמניהם קוראים ביחיד משום דרבי יוחנן הילכתא כוותיה לגבי דרב. דחש לדרב אשי. אבל באשר"י מחיק דרב חש לדרב אשי לחזור אחר עשרה אם אפשר ואם לא יקרא ביחיד ויברך. וכן ראיתי נוהגים. במגילה אמרינן השמיט בו הסופר תיבות או פסוקים וקוראים הקוראים על פה יצא וס"ת כה"ג פסולין. ותימא לי דלא מייתי שום ראי' בשום מקום במיימוני מזה דמגילה קילי מס"ת דמייתי התם מהא היו אותיות מטושטשין או מקורעין אם רישומן ניכר כשיר': תשובה: דודאי לענין קריאת מגילה טובא דקיל מגילה מס"ת אבל לענין כתיבת הסופר ואפילו הכי מייתי מרישומן ניכר: ערי שהיתה ספק אם היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון קורין בה בי"ד וט"ו. וקשא לי עיירות דידן מנלן שלא היו מוקפים חומה ולמה אין אנו קוראים נמי בט"ו מספק: תשובה: כל כרכי' דידן. נקראים בי"ד אי לא דקים לן מוקפות מימות יהושע בן נון, וספיקא דטבריא משום דמספקי לי' לחזקי' אי הקיף ימא חשיב הקיף או לא. כדאיתא התם כך פי' רבינו משה הגאון בתשובה וקשה לי על דבריו מהו צריך לומר. ושמא מיירי גם כן בכהאי גוונא: במיימוני כתב וז"ל. מיהו משהא סעודתו עד הלילה צריך לברך על הנסים כדאשכח דרב צלי של שבת במוצאי שבת תפלה של שתים של חול: תשובה: ואם משכה סעודה עד הלילה דבמיימוני כתב דמברך בברכת המזון על הנסים וקשה דמי שלא התפלל בשבת במנחה דמתפלל במוצאי שבת ב' של חול ולא דמי כלל התם טעמא מנחה עברה ותפלת מנחה יש לה זמן קבוע. וכיון דזמן עבר ולא התפלל במוצאי שבת אלא לתשלומין ושני התפלות הם תפלת ערבית והאיך יתפלל של שבת. ודינו להבדיל בראשונה ושניה לתשלומין דודאי שעת מנחה ליתא דכבר עבר' וערבית אינה במוצאי שבת אלא של חול. אבל ברכת המזון אתי על סעודה שסעד בשבת. וכיון דאכתי לא צלי ערבית של חול צריך להזכיר מעין המאורע בברכת המזון. וכן מנהג פשוט בני ח"ת להתפלל על הנסים בכה"ג וכן במוצאי שבתות כשנמשכו עד הלילה. אמנם יש תשובת הרא"ש דקיימא כוותיה שאין להזכיר מעין המאורע בלילה מוצאי היום אפילו אם התחיל מבעוד יום: שאלה: אם אדם יוצא מצות מתנה לאביונים במה שנותן להם מעות של מעשר מי אמרינן כיון דהמעשר בלא הכי שייכא להם לא יצא דהוא נותן להם משלהם: או דלמא עיקר תקנה כדי לשמחן אם כן יצא לאביונים כי אינם מקפידין אם נותן להם מעשר אם לאו רק שהם שמחים וטובת הנאה של מעשר היה של בעלים וכשנותן לזה העני ולא לאחר אז הוא שמחה: תשובה: ומתנות לאביונים ענ"ד נוטה דלא נפיק במעות מעשר כיון דתקנתא דרבנן הוי דבר שבחובה ונמצא זה פורע מן מעשרו ואין לו בו אלא טובת הנאה. ויש מרבותינו דפסקו דאין ממון. אפי' למ"ד ממון. מ"מ כל שבחולין אינם בא ולא מן החולין ואע"ג דרבנן בתראי הר"י אופנהיים שרי להאכילו לאביו בזמן הזה כמו שכתבתי לך כבר. התם היינו טעמא. דלא קפדינן אלטותא דתבא מאירה למי שמאכיל את אביו כו': וטעמא משום גנאי היא לאביו וכה"ג דהוי דרבנן לא וליכא גנאי ואין כאן חובה אלא שיהא לאביו מזונות. והרי יהי' לי' אבל הכא דעיקר תקנא וחיובא הוי עלי' רמיא לא נפיק אלא מדידיה: והמדקדק וחס עליו כשלא יוכל ליתן משתי פרוטות או לסמוך על מעות פורים לאפושי להן מן המעשר: כשחל פורים ביום ו' איך מנהיגי' בסעודת פורים. אם אנו אוכלי' סעודה גדולה ומאריכי' על השולחן כשאר ימי חול אז אנו מקלקלי' סעוד' של שבת ואדם חייב לאכול כשהוא בתאוה. ואם ממתיני' עד הלילה אז עבר זמן הסעודה. ואם תתחייבנו הסעודה מבעוד יום ויגמור בלילה. זה אינו רשאי לכתחלה מפני הקידוש דדווקא דיעבד אם משך סעודתו בע"ש עד הלילה פורס מפה ומקדש. ואם תאמר דזה מיקרי דיעבד כיון דאי אפשר בענין אחר נדחה ואם יתפלל ערבית ויעשה קידוש בעוד היום גדול ויתחיל בסעודה מבעוד יום אין נראה לסעודת פורים ביום כ"א לכבוד שבת. ואם יתחיל בעוד היום גדול ויפסיק ויעשה קידוש ויגמור סעודתו ואז יברך ברכת המזון זה אינו אלא מפני הסיח הדעת. והפסק התפלה: תשובה סעודת פורים ביום ו' מתחילין בהיתר קודם סמוך למנחה דקיימא לן דדברי הכל שרי ואפילו לר"ג דפסק כרבי יהודה בע"ש להתחיל. היינו סמוך למנחה אבל קודם ט' שעות אפילו לרבי יודא שרי. כדקתני ושוין שמתחילין ומעשה בעכו וכו' ור"י היה שם ופירוש במרדכי ושוין שמתחילין קודם ט' שעי' אפילו לא יגמרו עד אחר ט' שעות. דאם לא כן פשיטא וצריך ליישב מאי רבותא דאגריפוס לפרש ואין להאריך בזה: בפרק דמגילה. אמר רבי אבוהו הקורא צריך לקראת עשרת בני המן בנשימה אחת כו'. והנה מספקא הוי לראבי"ה אם הוה מצוה או לעכב וגבי צריך לבסומי בפורי' בין ארור המן לברוך מרדכי: על זה כתב ראבי"ה למצוה ולא לעכב. ותימא לי מאי שנא דלא מספקא גם כן בזה כיון דתרוייהו נאמר צריך: תשובה הא דאמר רבה חייב אדם לבסומי. ודאי מצוה בעלמא הכי משמע לישנא מחייב אדם כו'. ולא קאמר סעודה כך דינא לכה"ג דימי משתה כתב ואיכא משתה בלא שכרות. תדע דרב יוסף יליף מינה שאסור בתענית מכלל דנפיק בלא שכרות. ובסומי כולי האי:

1 הרבה דינים מהלכות פורים בערבוביא:

שו"ת מהרי"ל א׳ »