שו"ת מהרי"ל, מפתחות קצ״ב

192 שו"ת מהרי"ל פתח ↗

ונקודת השם י"ז שאלת על הטעיות וכן נגינותיו בטעות ובעניותי אפילו נקוד וטעמי כהוגן מותר למחוק דהוי כמו פירש ונתן למשה רע"ה בעל פה אף על גב דילפינן מנייהו טובא הוי כמו פי' בעלמא ולשון חכמים מנין למוחק את השם כו'. ומאי שכתבת שהן כמו נשמה לאותיות. אי בתר קבלה אזלית אם כן כל התורה כולה אסורה למחוק דכל תיבה ואות ותג ונקוד ונגינה רומז למה ששמות הקדושים רומזים וכל התורה יוצא משם המיוחד י"ז ל"ו והוא מקור לכל וכן י"ב הויו"ת. הרי והיה או הוי"ה אסור למחוק וכל שכן הכנויים שהתירו רבותינו ז"ל. אלא אין לך להוסיף על מה שאמרו חכמי' אותיות השם וטעמא דהוא דבר נגלה ומפורסם וקרינ' ביה לא תעשון כן וגומר. ותני' במסכת סופרים. ש"ד צ"ב א"ה נמחקים. הרי א"ה ידעת פנימיותו ולא חייש עלי'. ועיקר שאלה דידך כשננקד בטעות נראה דכל כה"ג אפילו אות דאחריו בטעות נמחק. דהכי תניא במסכת סופרי' הכותב את השם וכתב יהודה עושה ד' ה' ומוחק ה' האחרון משמע לכאורה כסדר קתני לאחר התקון מוחק הה'. ותו תניא התם היה צריך לכתוב השם ונתכיון לכתוב יודה ולא כתב בו ד' מוחקו וכותב את השם כו'. עכ"ל. הרי שהתיר בו למחוק כל השם כשנכתב בכוונ' יהודה מיהו שמא יש לחלק דבמילתא דידך נכתב השם בקדושה אלא שהנקודה והנגינה בטעות מכל מקום נראה דאפילו הכי אין מקדש אלא שלא בטעות כדמשמע ריש' דעושה ד' ה' זכר לדבר אין מזבח וכלי שרת מקדשין אלא הראוי לו. וכל כה"ג נימא דמודו אחרי' לתנא קמא דהקדש טעות אינו הקדש ושלום כנ' נאום אוהבך משרתך הקטן הלוי: קנקן חדש ישן מלא. ויקרא שמו פלא יועץ ונשוא פני' עמיקת' ומסתרת' גלי. כשפותח מר אומר טרוקו גלי. התחנני יהיו לפניך דברי אלה. לפני יניק וחכים מעריב ומשכים. אליבא דהלכתא מסכים. עמוד בתורה ובמצות מ"ו מהר"י סגן לוים. הנה רחוק ממני משיב נפשו ידידי אלופי מה"ר זלמן. ואני יושב בארץ הנגב מקום ציה וערבה מפלפול התלמידים וספקות מתחדשות ומתרגשות לבא עלי בכל זמן. אמרתי תורה היא וכו'. אם לא זכיתי בפה אלמוד בכתב ואשאלה שאילת השוטים אולי יתקיימו בי רבותינו ענה כסיל באולתו ואוקמינן בדברי תורה ואתה בדעתי מן הראוים להפיק מהן רצון שאלתי ואין לי הפרש בזה בין רב לתלמיד כי יש בו מדעת קונה ורחמנא ליבא בעי ואחלק לך מנופות ספקות נסתפקו לי כולן אחת עשרה שאילות דעת נבערה וגם אין צריכין לפני' כבר אמר רב פפא בפרק המפלת אפילו כי הא נבעי איגש ולא לשתוק שנ' אם נבלת בהתנשא. ומה שאפשר בראיות הראה לי פני' מלבד סברות כרסיות כי כוונתי לקבץ על ידך דברים נכוחי' להיות לי ולמוריי לזכרון טיב יען מצוים השכחה ושר השכחה שטף ועבר וגבר ולזה אל תאיץ ואל תמהר להשיבני אך במתון ולעת הפנאי קבץ נביעות מקור לבך יד על יד עד תומם ושוב הגיעני ע"י מוקדם. אלו הן הספקו'. רשומות זיקות רעות ודקות. שדופת ורקות. א' הועיל נפוח בפה בבשולי גוים. ב' שחיטת אפיקורס כגון מבזה ת"ח וכל הני איתא בפרק חלק אם כשירה. גם באר לי שהמיימוני פי' בהלכות תשובה אפיקורס בענין אחר מהגמרא. ג' איך נהגו להקל לשמוע דברי בעל דין שלא בפני חבירי. ד' מי שיש לו בן חרש שוטה אם קיים פריה ורביה. ה' מי ששונא חבירו אם חייב לבקרו אי רשות. אי שמא איסור איכא דנראה כשמח לאדו. ו' מת אביו או שאר מת ויש עליו בגד שחש לקורעו היחליף ושוב יקרע. ז' המלמד בתו תורה למה כמלמדה תפלות. והלא כל מצות עשה שלא הזמן גרמא חייבת בו וכל מצות לא תעשה כמעט. ואיך ידעו אם לא ילמדו ואשכחנא כמה נשים גדולות בתירה כמו ברוריא וכאלה רבות יאמרו רבותינו בימי חזקיהו כו' עד לא מצאו תנוק ותנוקת כי'. ח' אי שרי לטלטל מוקצה ע"י נפיחה. ט' אי שרי לטלטל שעות של חול בשבת ללמוד על ידיה.. י' אי שרי ללמוד פירוש מאיוב וירמיה ואלו מגלחין בט' באב. יא ואי שרי ללמוד בט' באב ובאבילות בשתיקה ובהרהור: והא לך התשובות.

1 דינין מאיסור מחיקה שמות הקדושים:

שו"ת מהרי"ל א׳ »