1ילמדנו רבינו ראובן היתה כלתו מעוברת וצוה מחמת מיתה שמה שתלד כלתו יירש חלקו בנכסיו כאחד מבניו ולאחר פטירתו ילדה כלתו בן וחי עשרים ותשעה יום ומת ובא אבי הבן ותבע בצואת ראובן אביו ואמר תנו לי חלק בני שאני יורשו ואמרו לו היורשים אין לך ליטול בשביל בנך כי לא בן קיימא הוה ולא היה ראוי לירש הדין עם מי.2תשובה לא זכה העובר כלל דקיימא לן המזכה לעובר לא קנה דאמרינן בפרק מי שמת קמ"א ההוא דאמר לדביתהו נכסי להאי דמעברת ואמר ר' יוחנן עלה שם קמ"ב המזכה לעובר לא קנה ואם תאמר משנתנו אומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה ואם נקבה מאתים ילדה נקבה תטול מאתים הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו הילכך המזכה לבנו קנה לעובר אחר לא קנה ובן בנו כאחר דמי ואף על גב דאמר רב נחמן המזכה לעובר לא קנה לכשתלד קנה ופסק גמרא כותיה הא דקאמר ראובן שמה שתלד כלתו שיירש חלקו אין זה כאומר לכשתלד כלתו יטול הולד כך וכך אלא כמתניתין האומר אם ילדה אשתי וקרי ליה דבר שלא בא לעולם ועוד בנדון זה אפילו אמר כשתלד לא קנה כיון שמת ראובן קודם שנולד הבן דאפילו למאן דאמר אדם מקנה למי שלא בא לעולם אינו קונה עד שיבא לעולם כדאמרינן גבי פירות דקל וכיון שמת המזכה קודם שנולד נפלו נכסי קמי יתמי ופקע כח המזכה אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.
