1אשה שנתנה לבעלה שיקח אחרי מותה החצי שהיה ליורשיה ליקח בכח תקנת טוליטולה מי הוי המתנה מתנה או לא. וזה נוסח התקנה אם תמות האשה בחיי בעלה והניחה ממנו זרע של קיימא בן או בת וכונתינו בזרע של קיימא הוא שיחיה אותו הזרע בחיי אמו ואחרי פטירתה ל' יום גמורים או יותר הרי כל מה שימצא מעזבונה שהוא בגדי נדוניתא או קרקע נדוניתא יחלוק אותו הבעל עם אותו הזרע בשוה ואם לא תניח זרע של קיימא כמו שזכרנו יהיה כל מה שבארנו מעניני עזבונה המצויין בעין בין הבעל ובין הראוי ליורשה זולתו ויסוב מן הבעל החצי הנזכר שהוא ראוי ליורשו על פי הדין למי שקודם בדין לירש מאת יורשיה כאלו מת הבעל בחייה ואז נחשוב לענין כאלו מת הבעל בחייה לענין שיזכה הראוי ליורשה מלבד הבעל החצי הנשאר מעזבונה שהוא גוף נדונייתה בין קרקעות בין מטלטלין וישאר לבעל החצי השני ואם יהיה לאשה אם בחייה ויתבאר ביאור יפה שאותו הממון שעזבה האשה הוא ממה שהכניסה ונתנה לה אמה כגון שתהא אמה אלמנה או גרושה והשיאה בתה ונתנה לה קרקע או בגדים שהיו שלה וזוכה בכתובה מה שנתנה פלונית אמה או כגון זה הענין בענין שיתבאר ביאור גמור שאותו הקרקע היה לאמה או שאותם הבגדים נתנה אותם משלה ונפטרה אחר כך הבת בחיי בעלה בלא זרע של קיימא כמו שבארנו הרי יחזיר כל מה שהוא מצוי בעין באותו הממון ליד האם שנתנה לבתה ולא יירשו אותה יורשי הבת ותשאר האם בלא כלום ממנו ויתקיים דברי הנביא שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו אבל יחזור לה החצי וישאר החצי האחר לבעל.2תשובה יראה מלשון התקנה שכוונו שלא תסוב הנחלה מקרובי האשה לבעל לכך תקנו שהחצי מהנחלה תשאר ביד יורשיה ועקרו נחלה מן הבעל הראוי לירש מן התורה ונתנוהו ליורשיה אחרי מות האשה אבל בחייה לא השליטוה בחצי הנכסים ליתנם לכל מי שתרצה כי זה אינו מוכיח כלל מלשון התקנה שירדו לזה להפקיע תקנת אושא שתקנו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה הבעל מוציא מיד הלקוחות כי מה הוצרכו לזה ליפות כח האשה בחייה כי כל כוונתם לא היתה אלא שתשאר הנחלה בחזקת יורשיה אחרי מותה ולא תסוב הנחלה כולה ליד בעלה אלא כשיגיע הזמן שהבעל יש לו לירש עקרו ממנו חצי הנחלה ונתנוהו ליד יורשי האשה ואלו היתה כח ביד האשה לתתם למי שתרצה לא הועילו כלום בתקנתם כי הבעל היה מפציר בה כל ימיו לתתם לו מאחרי מותה ומתוך שאין אדם דר עם נחש בכפיפה היתה נשמעת לו יותר מלכל קרוביה וכן מוכח הלשון ויסוב מן הבעל החצי הנזכר שהוא ראוי ליורשו מן הדין על פי הדין למי שקודם בדין לירש משאר יורשיה כאלו אם מת הבעל בחייה ואז נחשוב לענין זה כאלו מת הבעל בחייה לענין שיזכה הראוי ליורשה מלבד הבעל ומשמע דוקא לענין זה חשבינן כאלו מת הבעל בחייה כדי שירשנה הראוי ליורשה אחרי מותה אבל בחייה לא הפקיעו כח הבעל כלום הילכך מכירתה ונתינתה בחיי בעלה אינו כלום אלא הכל כמו שמפורש בתקנה הראוי לירש יירש כי חכמי התקנה דקדקו ועיינו להיותה קיימת כמו שתקנו בלא שינוי כי כתבו והניחה ממנו זרע של קיימא בן או בת שיירש חצי מן הנכסים ואף אם יהיו לה בנים מאיש אחר אין להם חלק בנחלה אלמא אין הנחלה באה מכחה כלום להנחילה לכל יורשיה אלא כמו שמפורש בתקנה שעקרו הנחלה מן הבעל הראוי לירש אשתו אחרי מותה ונתנוה לטוב בעיניהם אבל בחייה לא יפו כח האשה בכלום ואלו חלקה בחייה חצי הנכסים בין זרע שיש לה מהבעל ובין בנים שיש לה מאיש אחר אין ממש בדבריה דאם היה לה כח לעשות זה לעולם היתה מיפה חלק בנים מאיש אחר אשר ישארו יתומים מאב ואם ובזה היתה התקנה מפקעת אשר כוונו שתשאר הנחלה שהסבו מן הבעל ביד זרעו ולא ביד בני האשה אלא ודאי אין כח ביד האשה לשנות מכל הכתוב בתקנה כלום כי הם דקדקו על כל דבר ודבר לפי אשר היה נראה בעיניהם כי העבירו הנחלה גם מיורשיה ונתנוהו לאמה דאינה ראויה ליורשה משום שבא הממון מכחה הילכך כל התקנה יש לקיימה כמו שהיא כתובה בלי שנוי.
