1ועל האלמנה נראה לי שאינה חייבת לשלם קבורת בעלה כי תקנו לאשה קבורתה תחת כתובתה אבל האשה אינה חייבת בקבורת בעלה אם אין לה מותר על כתובתה.2וששאלת אלמנה שטוענת בעלי נתן לי מנה קודם מיתתו במתנה גמורה על מנת שלא יכנס בחשבון כתובתה ועדים אין לה.3תשובה אם האלמנה מוחזקת במנה כגון שישנו לממון בעלה תחת ידה והיא יכולה לטעון על אותו ממון אין לי משל בעלי כלום נאמנת ג"כ במגו לומר נתנו לו במתנה ובשבועה אבל אם אינה מוחזקת בממון בעלה אינה נאמנת ושלום אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.4אלמנה שאפטרופוס רוצה להשביעה והיא טוענת שאינה רוצה לישבע עד שיגדלו הנערים כי שמא הם ימחלו או תתפשר עמהם אין הדין עמה אלא לא תטול כלום מנכסי בעלה עד שתשבע שבועת אלמנה.5אם אין היבם מעכב מלחלוץ אינו חייב במזונותיה אחר ג' חדשים ובאותם ג' חדשים שהיא נזונית מעשה ידיה ליבם בכל מה שתרויח הן במלאכה ובסרסרות ובכל דבר ואינה יכולה לקנות חפצים ומלבושים במעשה ידיה שלא ברשות היבם ואם קנתה ונשתמשה בהם הבלאות של היבם.6תקנה שכתוב בה כי ימות מת שתחלוק האלמנה עם יורשי המת כל אשר ימצא לו והיא אומרת שאין לו דין ודברים על בגדי חול שלה כי אינם משועבדים לבעל חוב והיורשים טוענים שיש להם לחלוק בהם.7הדין עם האלמנה שכתוב בתקנה כל אשר ימצא לו ובגדיה לא הוי מצויים לו כי לא היה לבעל מהם כלום ועוד דחלוקה זו במקום גביית כתובתה גם עתה לא יעלו לה בחשבון.8ראובן שמת והניח בנים ובנות ואלמנתו היתה נושאת ונותנת בנכסים ונתנה מהם מתנות אחרי מותו ומתה קודם שהשביעוה על כתובתה מתנותיה קיימות במטלטלי אבל במקרקעי בחזקת יורשים קיימי ואין בידה לתתם עד שיגבו אותם לה בית דין בכתובתה אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.9שאלה ראובן שמת והניח אלמנה ויורשים וכתב בצואתו שתטול כתובתה משלם והשאר ליורשים ופטר אותה משבועה ומחרם מאחרים והאמין אותה על הבאים מכחו בכל מה שתאמר נאמנות גמורה והיו לראובן שטרי חובות על אחרים יש מהם שקרובים לאלמנה ויש מהם שאינם קרובים לאלמנה והאלמנה נתנה אותם שטרות ללוים קרועים אמרו היורשים מה זאת עשית אמרה בעלי ציוני שלאחר פטירתו אתנם קרועים ללוים והיורשים אומרים לה כיון שלא כתב כן בצואה שעשה לאו כל כמינך לומר ביני לבינו צוה לתתם להם וכיון שמת מורישנו נפל השטרות ושאר ממון קמן והרי את כשורף שטרותיו של חברו והיא אומרת ביני לבינו צוה לי כן והאמינני בכל דברי הדין עם מי מי אמרינן הדין עם היורשים אם יש עדים שברשותה היו השטרות קיימין לאחר מיתת בעלה אינה נאמנת לומר בעלי אמר לי לתתם ללוים דהא לית לה מגו ואפילו אם אין עדים אם יש ליורשים להטיל חרם על מי שיודע שהיו ברשותה אותן השטרות או נאמר הדין עם האלמנה כיון שהאמינה בכל דבריה וכמו שהיא נאמנת לומר לא הניח מורישכם יותר מזה ואפילו בדברים שברשותה נאמנת לומר זה אינו שלו אלא של אחרים כמו כן נאמנת נמי על אלו השטרות דאי בעיא קלתינהו בחיי בעלה כי ההיא דפרק זה בורר ל"א דהימנה רב נחמן לההיא אתתא במגו דאי בעיא קלתיה ואף על גב דאיתחזק בבי דינא וכמו שפר"ת ז"ל שיצא מתחת ידיה קיים בבית דין או נאמנת במגו דאי בעי אמרה ידענא בהני שטרי דפריעי מהימנה נמי למימר בעלי אמר לי ביני לבינו לתתם ללוים הודיעני הדין עם מי גם הודיעני אם יהיה הדין עם היורשים ותחשב כשורף שטרותיו של חבירו אם תשלם כפי סכום השטרות משלם או כפי מה ששמין אותם לפי מה שהלוים אמודים גם הודיעני אפילו אין עדים שראו השטרות קיימים ברשותה לאחר מיתת בעלה אלא שהיא הודתה שלאחר מיתתו קרעה אותם תתחייב בהודאתה אם לאו.10תשובה יראה שיש להחרים אם יש שום אדם שיודע שהשטרות היו קיימים אחר מיתת אביהם אז לא מהימנה לומר בעלי צוני להחזירם ללוים קרועים דמכח נאמנות שהאמין לה בעלה לא מהימנה דמה שכתב בצואתו והאמין אותה על כל הבאים מכחו מכל מה שתאמר נאמנות גמורה קאי אמאי דכתוב לעיל ופטר אותה משבועה ומחרם דאי לא כתוב אלא ופטר אותה מחרם ומשבועה הוה אמינא דמיניה דוקא פטרה שהוא לא יוכל להשביעה לכך כתב שהאמין אותה גם על הבאים מכחו שגם הם לא יוכלו להשביעה שבועת אלמנה כשתבא לגבות כתובתה אבל בשביל נאמנות זה שכתב לה לא נאמר שהאמינה על כל נכסיו לומר של פלוני ופלוני הם וגם אינה נאמנת לומר פרועים נינהו במיגו דאי בעיא קלתינהו שהרי לא הופקדו בידה כההיא דפרק זה בורר אלא ברשות היורשים היו אחרי מות אביהם והיא נכנסה לרשותם ולקחה שטרות וקרעתן וחייבת לשלם דמיהן כפי שומת הדיינים שישומו ערך השטרות כמה שהיו שוין לימכר ואפילו אין כאן עדים שראו השטרות אחרי מות אביהם מאחר שהיא מודה שקרעתן אחרי מות אביהן חייבת לפרוע ככתוב למעלה דאין כאן מגו לפטרה כיון שהיא מודה שהזיקה להם חייבת לשלם אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.11אלמנה שנתנה מנכסי בעלה לאחר קודם שנשבעה על כתובתה והגבוה בית דין הראוי לה לגבות אין מתנתה מתנה דאין לה בגוף נכסי בעלה כלום אלא שעבוד בעלמא ואי בעי יורשים מסלקי לה בזוזי וראיה מהא דאמרינן בפ' כל שעה ל’ בעל חוב אביי אמר למפרע הוא גובה ורבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה ומסיק דפליגי באקדיש מלוה וזבין מלוה אביי אמר למפרע הוא גובה כיון דמטא זימנא ולא פרעיה איגלאי מילתא למפרע דברשותיה הוו קיימי ושפיר זבין ורבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה כיון דאי הוה ליה זוזא הוה מסלק ליה בזוזי השתא הוא דקני הכא נמי אין לאשה על נכסי בעלה אלא שעבוד כתובתה כשאר בעל חוב ועוד גריעא טפי דאינה נפרעת אלא בשבועה ושמא לא תשבע הלכך אפילו נשבעה אח"כ לא חיילא המתנה למפרע ועד כאן לא פליגי רבנן ור"ש כתובות צ"ז אלא במוכרת דרבנן אמרי אלמנה בין מן הנישואין בין מן האירוסין מוכרת שלא בבית דין ור"ש קאמר מן הנישואין מוכרת שלא בבית דין מן האירוסין לא תמכור אלא בבית דין מפני שאין לה מזונות וכל שאין לה מזונות לא תמכור אלא בבית דין וקאמר עלה בגמרא בשלמא מן הנישואין משום מזונות אלא מן האירוסין מאי טעמא אמר עולא משום חינא ר"י אמר לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין לפי הנך טעמא דוקא מכירה מהניא שלא בבית דין אבל מתנה לא מהניא מידי דדוקא במכירה שייך טעמא דחינא דמשום שיפה כחה שאין צריכה לבא לבית דין כשהיא מוכרת מנכסי בעלה לגבות כתובתה יש לאנשים חן בעיני הנשים וגם אין אדם רוצה שתהא אלמנתו מתבזה בבית דין וניחא ליה שתמכור מנכסיו כדי כתובתה שלא בבית דין אבל במתנה לא שייכי הני טעמי הלכך אין מתנתה כלום קודם שיזכוה בית דין בנכסים ועוד אפילו באלמנה שמוכרת שלא בבית דין אמרינן עלה בפרק אלו מציאות ל"ב אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אינה צריכה מומחין אבל צריכה בית דין הדיוטות אנשים נאמנים ובקיאין בשומא אבל בלא בית דין הדיוטות אין מכירתה כלום וכל שכן שאין מתנתה כלום ועוד מסקינן בפרק אלמנה ניזונית המוכרת שלא בבית דין צריכה שבועה ולא יפה כחה אלא למכור שלא בבית דין אבל לעולם שבועה בעיא אבל זו שנתנה בלא שבועה קודם שהגבוה בית דין לכולי עלמא אין מתנתה כלום נאום הכותב אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.12וששאלת שהקהל התנו שכל אלמנה שתבא לחלק עם בניה או עם בנותיה שתהיה יד היתומים על העליונה או יתנו לה כתובה או חצי הנכסים ומת ראובן והניח אלמנתו ובת והאלמנה שהתה חצי שנה קודם שתבעה כתובתה ולא היתה ניזונית משל בעלה ועכשיו תובעת כתובתה ומזונותיה שכך התנה לי בעלי שאהיה ניזונת מנכסיו כל זמן שאעכב בשבילו וקרובי המת טוענין כיון שביד היתומים לסלקה מכתובתה אבדה מזונותיה.13תשובה נראה לי שלא אבדה מזונותיה שתקנת הקהל אינה יכולה להפסיד לאלמנה מזונותיה שהם תנאי בית דין אלא תקנת הקהל היא לתועלת היתומים לענין זה שאם כתובתה מרובה שיכולים לסלקה בחצי הנכסים ואותו חצי הנכסים היינו כתובתה וכל זמן שלא תבעה כתובתה יש לה מזונות וכן לאנשי יהודה שהיו כותבין עד שירצו היורשים ליתן לה כתובתה הרי לאנשי יהודה כל זמן שרצו היורשים יתנו לה כתובתה ויפטרוה ואפי' הכי היתה נזונית משל היתומים כל זמן שלא נתנו לה את כתובתה כדאיתא בפרק אלמנה ניזונית צ"ה איבעיא להו ניזונית תנן וכאנשי גליל או הניזונית תנן וכאנשי יהודה אלמא לאנשי יהודה נמי ניזונית כל זמן שלא נתנו לה כתובתה ושלום אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.14וששאלת בענין התקנה שלכם שכל אלמנה שתבא לחלוק בנכסי בעלה עם יורשי בעלה שיד היורשים על העליונה ליתן לה מחצית הנכסים אם מועטין ואם מרובין יתנו לה כתובתה וגרש ראובן את אשתו סמוך למיתתו ותובעת כתובתה ומתנתה כי אומרת גרושה אנכי והתקנה אינה מדברת אלא באלמנה ויורשים אומרים שלא נתן לה הגט על מנת שתגבה כתובתה אלא כדי שלא תזקק ליבם ולכך יש לה דין אלמנה ויחלקו עמה הנכסים ונותנין סעד לדבריהם משום דבשעה שתבעה גט אמר לה ראובן בעלה כלום הוא אלא מפני שמעון אחי ועוד אמרה טענה אחרת שראובן זה כתב לאשתו כל נכסיו ועל מנת שיחזרו ליורשים אחרי מותה ואומרים אם איתא כדבריך שהגט לא היה אלא כדי שתטול כתובתיך למה אמר אחר פטירתך יחזרו הנכסים ליורשים אלא אומדין דעתא שלא ניתן אלא כדי שלא תזקק ליבם.15תשובה אין בדברי היורשים כלום דכיון שנתן לה גט מאיזה טעם שיהיה מכל מקום הרי היא מגורשת וזכתה בכתובתה כי לא הטיל תנאי בגט על מנת שלא תגבה כתובתה ואין כאן אומדנא שיהא לרעתה או לטובתה גם לענין הממון שהרי כשתבעה ממנו גט אמר לה למה את צריכה גט הרי כבר כתבתי לך כל נכסי ולא יחלקו עמך הרי מוכיח מתוך לשונו שהחזיק אותה בכל הנכסים והגט נתן לה כדי שלא תזקק ליבום.16וששאלת ראובן שמת והניח בנים ואלמנה ומתה האלמנה קודם שנשבעה על כתובתה אם יש לבכור פי שנים דמספקא לן אם קרויין נכסי האם כיון שלא נשבעה עדיין כל זמן שלא נשבעה על כתובתה ולא הגבוה בית דין כתובתה כל הנכסים הם בחזקת בעלה ולא זכתה בהם כלום והבנים את אביהם הם יורשים ויש בהן דין בכורה.
