1מי שנדוהו בחלום צריך עשרה בני אדם להתיר לו כדאיתא ריש נדרים ח’ ואפילו תלמידי חכמים.2ומה שכתב מר על ראובן שנדה עצמו אם ישהה עוד חתנו עם אשתו והבאת ראיות שיכולין להתיר לו תמהני למה הוצרכת להביא ראיה שיש לו התרה לאותו נדוי מאי שנא מכל נדוי דעלמא דהמנדה יכול להתיר נדויו גם זה שנדה את עצמו יכול להתיר לעצמו גבי נדר דרשינן לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו אבל נדוי לא בעי חרטה ועקירה מעיקרא אלא המנדה מתיר לכשירצה דטוט אסר וטוט שרי תלמיד חכם מנדה לעצמו ומתיר לעצמו ומה שכתב מר מפני שתלה בדבר אחר שאין לו התרה עד שיחול הנדר לא הבנתי הדבר ודאי אם אמר כך אם לא יגרש חתנו את אשתו ביום פלוני שיהא מנודה ורצה להתיר את עצמו קודם שיגיע הזמן על זה שייך למימר עדיין לא חל הנדוי אבל לפי הלשון שכתבת שנדה את עצמו אם ישהה עוד חתנו עם אשתו משמע שהנדוי חל מיד ויהא בנדוי עד שיגרשנה ואף אם הוא כך שקבע זמן ועדיין לא חל הזמן נראה לי שיכול להתיר הנדוי דלא דמי לנדר דרבי נתן ורבנן דפליגי בברייתא בהפרה אם בעל מפר קודם שחל הנדר או לא והלכה כרבנן דאמרי מפר ועוד דסתמא דמתניתין קתני הרי זה מפר וסתמא דמתניתין ומחלוקת דברייתא הלכה כסתמא דמתני' ובשאלה איכא תרי לישני רב פפא אמר מחלוקת בהפרה אבל בשאלה דברי הכל אין חכם מתיר אלא אם כן חל הנדר ורבי יונה משמיה דרב פפי קאמר מחלוקת בהפרה אבל בשאלה דברי הכל מתיר אעפ"י שלא חל הנדר ופסקי רבוואתא הלכתא כרב פפא משום דמסיק גמרא תיובתא דרב פפי ונדוי נראה דקל טפי מהפרה דהמנדה מתיר לעצמו ואין צריך אחר להתיר הילכך לכולי עלמא הנדוי שנדה על תנאי יכול להתירו אף על פי שלא חל.3ומה שכתב מר אם אדם יכול לנדות לכבודו במקום גדול ממנו וכתבת דנראה לך שאינו יכול והבאת ראיה מההיא דפרק הדר ס"ג מההוא גברא דקא קטר לחמרא בצניתא בשבתא ורבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי וחזייה רמא ביה קלא ולא אשגח ביה אמר ליהוי ההוא גברא בשמתא אמר רבינא לרב אשי כי האי גוונא מאי מי מיחזי כאפקרותא א"ל אין חכמה ואין תבונה וכו' כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב יראה לי שאין ראיה משם דהתם דמי למורה בפני רבו דבהכי מיירי כולה שמועה והכי קאמר התם קמיה דהאי עובדא אמר רבא ולאפרושי מאיסורא אפילו בפניו שפיר דמי ורבינא לא הוה מורה בפני רב אשי אף על גב דתלמיד חבר הוה אלא חוץ לשלשים פרסאות היה מורה מדקאמר רבינא סר סכינא בבבל ולהכי אמר ליה בכי האי גוונא דדמי להוראה מאי מה שעשיתי לפניך מי מחזי כאפקרותא אבל תלמיד שנדה לכבודו במקום גדול ממנו אין זה כמורה הוראה וא"ת משום דמחזי כיוהרא שהוא חס על כבודו במקום שיש גדול הימנו איכא למימר גם הרב לא ניחא ליה שמביישין תלמידיו כי כבודם הוא כבודו ואינו מקפיד אם התלמיד לוקח נקמתו ממנו ואינו פוגם כבוד הרב כלום ומה שכתב מר דבירושלמי איתא ת"ח שנדה לכבודו אין נדויו נדוי ומוקי לה בנדה במקום רבו ראיתי בירושלמי וכתוב בו רבי תנחום ברבי חייא בשם רבי יוחנן זקן שנדה לצורך עצמו ואפילו כהלכה אין נדויו נדוי ולא מוקי לה במקום רבו וצריך עיון לפרש הירושלמי דכיון דנדהו כהלכה אמאי אין נדויו נדוי ואיפשר דמיירי כההיא עובדא דמייתי לעיל מיניה דריש לקיש נדה באותו שגנב תאנים שלו דקאמר דאינו נדוי והא דקאמר ואפילו כהלכה הכי קאמר אף על גב דגזל ממונו ונראה לו דכהלכה נדהו אפילו הכי אין נדויו נדוי דאם ממון נתחייב לו לא נתחייב לו נדוי ולהכי קאמר לצורך עצמו ולא קאמר לכבודו דלצורך עצמו משמע ממון שוב מצאתי בספר אבי העזרי ז"ל ורבי חייא בשם רבי יוחנן זקן שנדה לצורך עצמו אפילו כהלכה אין נדויו נדוי ולא ידענא מאי פירושא דהא מנדין על כבוד הרב ושמא הכי קאמר שנדוהו כהלכה אין נדויו נדוי ומיהו לא נתכוון אלא לריוח שלו שישתכר בהתרת הנדוי הילכך אינו נדוי עכ"ל ושלום כנפש אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.4וששאלת אם אחד מבני העם נדה לעצמו בדרך שבועה אם יכול להתיר לעצמו.5תשובה אינו יכול להתיר לעצמו דאמרינן בפ"ק דנדרים ז’ אמר אמר רב גידל אמר רב ת"ח מנדה לעצמו ומתיר לעצמו פשיטא מהו דתימא אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין קא משמע לן ודוקא ת"ח אבל איניש אחרינא דעלמא לא ועוד בנדון זה שהיה הנדוי דרך שבועה אפילו ת"ח אינו מתיר לעצמו דדוקא נדוי יכול להתיר לעצמו אבל שבועות ונדרים הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו.6ששאלת שנים שאינם ת"ח שנדו זה לזה במדינה אולי צ"ל במריבה אם צריכין חכם או ג' הדיוטות להתיר נדוי כזה.7תשובה כל אחד מתיר לחברו שכל מי שמנדה לחברו יכול להתיר לו ואפילו עם הארץ כדאמרינן בנדרים ח’ גבי נדוהו בחלום א"ל רבינא לרב אשי ידע מאן שמתיה מהו דלשרייא ליה אמר ליה לשמותיה שוייה שליח לישרייה ליה לא שוייה שליח אלמא כל המנדה יכול להתיר אפילו עם הארץ וכן בפרק בתרא דמו"ק י"ז בההוא גברא דשמתיה לריש לקיש דאמרי ליה זיל לגביה דלישרי לך ואפי' הוא עם הארץ.8ששאלת מנודה לעירו שהוא מנודה לעיר אחרת אם יש הפרש בין מנודה לדבר מצוה או מנודה לדבר הרשות כגון שנדוהו אם לא יפרע מס עד יום פלוני ואם יש הפרש אם תהיה העיר האחרת גדולה במנין או בחכמה מן העיר שנדוהו או לא.9תשובה כל נדוי הוא לדבר מצוה כי לדבר הרשות אין מנדין את האדם ולפרוע ממון שהוא חייב היינו לדבר מצוה בין שהיה חוב בין שהיה מס הכל הוא מחויב לפרוע ואם אינו רוצה לפרוע משמתינן ליה עד דפרע וחזינן ליה לגמרא שרצה אביי לחלק בין ממונא לאפקרותא דממונא כי פרע שרינן ליה לאלתר ובאפקרותא אף על גב דמפייס ליה לבעל דיניה לא שרינן ליה לאלתר עד דחייל עליה תלתין יומין ומסיק דל"ש לאפקרותא כי מפייס ליה לבעל דיניה שרינן הילכך בין שנדוהו בשביל ממון בין שנדוהו על פי עבירה שעשה כיון שמן הדין נדוהו מנודה לכל העולם הוא אפילו לעיר שהיא גדולה בחכמה ובמנין דתניא בפרק אין מגלחין י"ז מנודה לתלמיד אינו מנודה לרב ומוקי לה בתלמיד שנדה לכבוד עצמו אבל למילי דשמיא אף מנודה לרב.10מי שאמר שאהיה בנדוי אם אעשה דבר פלוני ועבר ועשאו הוא בנדוי של עצמו ואם ת"ח הוא הוא מתיר לעצמו כדאמרינן בפ"ק דנדרים ז’ אמר רב ת"ח מנדה לעצמו ומפר לעצמו ואם אינו ת"ח יתירו לו עשרה כמו נדוהו בחלום שצריך עשרה בני אדם להתירו אבל לא בעינן דמתנו הלכתא כי התם דהתם חמיר נדויו שנדוהו מן השמים.
