1וששאלתם על שמעון שהיה סרסור של ראובן למכור ביתו והלך אצל לוי ונתרצה לקנותו ושוב לא רצה ראובן למכור ללוי כי אמר כי היה שונאו ומכרו לאחר ועתה תובע שמעון הסרסור דמי סרסרותו מראובן.2לא ידענא במה נתחייב ראובן לו מעות ואף שבועה אין כאן כי אמר לו תהא סרסור למכור ביתי והלך ודבר עם לוי לקנותו ולא רצה למכרו ללוי אז בטל סרסרותו וכי אם אחר כך מכרו ראובן לאחר ולא היה שמעון סרסור באותו מקח למה יתן ראובן לשמעון כלום מעשים בכל יום שיש במקח אחד כמה סרסורים זה מסרסר ללוי וזה ליהודה כל מי שנגמר המקח על ידו זכה בסרסרותו ופעמים שבעל המקח מוכר בעצמו לזבולן ואינו נותן לסרסרותו כלום כי זה פשוט הוא שהסרסורים והשדכנים אם נגמר הדבר בלא סרסור אין המוכר נותן כלום ודאי אם אחר שראה הסרסור אמר שלוי שונאו ולא רצה למכרו לו ואחר כך מכרו ללוי זה היה רמאות וצריך ליתן לו שכרו אבל בנדון זה אינו חייב ליתן לו כלום ודמיא להא דפרק הגוזל בתרא קט"ז בעא מיניה רב מרבי אמי ירד להציל ולא הציל מהו אמר ליה זו שאלה אין לו אלא שכרו פירוש שכר טרחו ולא דמי חמורו הכא נמי יתן לו שכר טרחו שהלך ודבר בשבילו ולא דמי סרסרותו ואין לומר דהתם לא היה העיכוב של בעל החמור אבל בנדון זה הוא עושה שליחותו והעיכובא היתה של המוכר הלכך יתן לו סרסרותו לא מיקרי האי עיכובא פשיעה של המוכר כי אם היה שונאו דמי עליה כאריא ארבא ולא היה רוצה שיקרא שמו על נחלתו ועוד דלא דמי כלל ס"א ועוד לא דמי כוליה להתם דהתם הפסיד המציל חמורו כדי להציל לחמור חברו אבל הכא לא הפסיד הסרסור מאומה ויש מרבותי שמדמין שכר שדכנין להיתה מעבורת לפניו.
