1מונטלבאן2הנכבד הזה שהוא גזבר ממונה על היהודים במונטלבאן שאלני על דבר ריב שיש בין שני יהודים והוא זה. שאחד מהם השכיר קרקע לחברו לזמן ידוע בקנין ובשטר ופרע לו השכירות טרם יחזיק בקרקע כדי לעשות בנין הצריך לקרקע ההוא וכן עשה אחר כך בקש השוכר מן המשכיר שימסור לו הקרקע והמשכיר היה דוחה אותו וחוזר בו מן השכירות והשוכר בראותו כי אין המשכיר חפץ בשכירות אמר למשכיר בפני עדים אחרי שאין אתה חפץ בשכירות החזיר לי מעותי ועתה המשכיר רוצה להחזיר המעות לשוכר כמו שהודה לו השוכר בב' עדים לקבלם והשוכר אומר עתה שאינו רוצה במעות כי אם בקרקע השכור לו וחוזר בו ממה שאמר למשכיר בפני עדים ואומר כי אחרי שלא קנו מידו בזה לא נסתלק משכירותו אף על פי שאמר לו זה בפני עדים הדין עם מי:3תשובתי שהדין עם השוכר שכיון שקנה הקרקע לזמן המושכר לו בקנין גמור ובכסף הרי הוא שלו לזמן ההוא ואינו יכול להסתלק ממנו בדבור בלבד אפילו בפני עדים כי אם בקנין גמור דשכירות מכירה ליומיה היא כמו שאמרו ז"ל בב"מ נ"ו: ואפי' במי שמשכן קרקע לחברו לזמן ידוע סתם ומנהג המקום הוא שאין מסלקין המלוה מן הקרקע תוך הזמן אע"פ שפורע לו מעותיו אמרו בגמרא במסכת בבא מציעא בפ' איזהו נשך בבא מציעא ס"ז: שאם אמר המלוה ללוה תוך הזמן אם תפרעני אני אסתלק מן הקרקע אין בדבריו כלום ויכול לחזור בו אלא אם כן קנו מידו וכ"ש שאין זה מפני מנהג לבד אלא שהתנה בפירוש בשטר ובקנין שלא יסתלק כל הזמן ההוא ואם כן כשהודה אחר כן שיסתלק צריך קנין. ועוד שהרי בההיא אינו מחזיק בקרקע אלא מפני ההלואה ואעפ"כ אינו יכול להסתלק אלא בקנין כל שכן בכאן שהוא שכירות גמור ומכירה ליומיה שכיון שקנה הקרקע לשכירותו הזמן ההוא בקנין גמור מעתה הקרקע קנוי לו ואע"פ שלא החזיק בו ואין מועיל הסלוק אם לא בקנין זהו מה שנראה לי בזה ולבקשת הנכבד הזה חתמתי שמי יצחק ב"ר ששת זלה"ה:
