ביאור שטיינזלץ על סוכה ז׳

« ביאור שטיינזלץ על סוכה ו׳ ע״ב ביאור שטיינזלץ על סוכה ח׳ ע״א »

1 וְיַעֲמִידֶנּוּ כְּנֶגֶד רֹאשׁ תּוֹר?! שְׁתֵיק רַב.

2 אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דְּלֵוִי: מַעֲמִידוֹ כְּנֶגֶד הַיּוֹצֵא. וְכֵן מוֹרִין בֵּי מִדְרְשָׁא: מַעֲמִידוֹ כְּנֶגֶד הַיּוֹצֵא.

3 רַבִּי סִימוֹן, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: עוֹשֶׂה לוֹ טֶפַח שׂוֹחֵק, וּמַעֲמִידוֹ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים סָמוּךְ לַדּוֹפֶן, וְכׇל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַדּוֹפֶן כְּלָבוּד דָּמֵי.

4 אָמַר רַב יְהוּדָה: סוּכָּה הָעֲשׂוּיָה כְּמָבוֹי — כְּשֵׁרָה, וְאוֹתוֹ טֶפַח מַעֲמִידוֹ לְכׇל רוּחַ שֶׁיִּרְצֶה.

5 רַבִּי סִימוֹן, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: עוֹשֶׂה לוֹ פַּס אַרְבָּעָה וּמַשֶּׁהוּ, וּמַעֲמִידוֹ בְּפָחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַדּוֹפֶן, וְכׇל פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה סָמוּךְ לַדּוֹפֶן כְּלָבוּד דָּמֵי.

6 וּמַאי שְׁנָא הָתָם דְּקָאָמְרַתְּ סַגִּיא טֶפַח שׂוֹחֵק, וּמַאי שְׁנָא הָכָא דְּקָאָמְרַתְּ בָּעֲיָא פַּס אַרְבָּעָה? הָתָם דְּאִיכָּא שְׁתֵּי דְפָנוֹת כְּהִלְכָתָן — סַגִּי לֵיהּ בְּטֶפַח שׂוֹחֵק, הָכָא דְּלֵיכָּא שְׁתֵּי דְפָנוֹת, אִי אִיכָּא פַּס אַרְבָּעָה — אֵין, אִי לָא — לָא.

7 אָמַר רָבָא: וְאֵינָהּ נִתֶּרֶת אֶלָּא בְּצוּרַת הַפֶּתַח.

8 אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רָבָא: וְנִתֶּרֶת נָמֵי בְּצוּרַת הַפֶּתַח.

9 אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רָבָא: וּצְרִיכָא נָמֵי צוּרַת הַפֶּתַח.

10 רַב אָשֵׁי אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַב כָּהֲנָא דְּקָא עָבֵיד טֶפַח שׂוֹחֵק, וְקָא עָבֵיד צוּרַת הַפֶּתַח. אֲמַר לֵיהּ: לָא סָבַר מָר לְהָא דְּרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: וְנִתֶּרֶת נָמֵי בְּצוּרַת הַפֶּתַח? אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא כְּאִידַּךְ לִישָּׁנָא דְּרָבָא סְבִירָא לִי. דְּאָמַר רָבָא: וּצְרִיכָא נָמֵי צוּרַת הַפֶּתַח.

11 שְׁתַּיִם כְּהִלְכָתָן כּוּ׳. אָמַר רָבָא: וְכֵן לְשַׁבָּת, מִגּוֹ דְּהָוְיָא דּוֹפֶן לְעִנְיַן סוּכָּה — הָוְיָא דּוֹפֶן לְעִנְיַן שַׁבָּת.

12 אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: וּמִי אָמְרִינַן מִגּוֹ? וְהָתַנְיָא: דּוֹפֶן סוּכָּה כְּדוֹפֶן שַׁבָּת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים.

13 וִיתֵירָה, שַׁבָּת עַל סוּכָּה, שֶׁהַשַּׁבָּת אֵינָהּ נִתֶּרֶת אֶלָּא בְּעוֹמֵד מְרוּבֶּה עַל הַפָּרוּץ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּסוּכָּה.

14 מַאי לָאו: יְתֵירָה שַׁבָּת דְּסוּכָּה אַסּוּכָּה, וְלָא אָמְרִינַן מִגּוֹ!

15 לָא: יְתֵירָה שַׁבָּת דְּעָלְמָא עַל שַׁבָּת דְּסוּכָּה.

16 אִי הָכִי, לִיתְנֵי נָמֵי: יְתֵירָה סוּכָּה דְעָלְמָא אַסּוּכָּה דְשַׁבָּת, דְּאִילּוּ סוּכָּה דְעָלְמָא בָּעֲיָא טֶפַח שׂוֹחֵק, וְאִילּוּ סוּכָּה דְשַׁבָּת לָא בָּעֲיָא טֶפַח שׂוֹחֵק, וְסַגִּי בְּלֶחִי.

17 דְּהָא אַתְּ הוּא דְּאָמְרַתְּ: סִיכֵּךְ עַל גַּבֵּי מָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֶחִי — כָּשֵׁר!

18 הָהוּא לָא אִצְטְרִיכָא לֵיהּ, הַשְׁתָּא מִקִּילְּתָא לַחֲמִירְתָּא אָמְרִינַן, מֵחֲמִירְתָּא לְקִילְּתָא לֹא כׇּל שֶׁכֵּן.

19 גּוּפָא. אָמַר רָבָא:

20 סִיכֵּךְ עַל גַּבֵּי מָבוֹי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֶחִי — כְּשֵׁרָה.

21 וְאָמַר רָבָא: סִיכֵּךְ עַל גַּבֵּי פַּסֵּי בֵירָאוֹת — כְּשֵׁרָה.

22 וּצְרִיכָא. דְּאִי אַשְׁמְעִינַן מָבוֹי, מִשּׁוּם דְּאִיכָּא שְׁתֵּי דְפָנוֹת מְעַלְּיָיתָא. אֲבָל גַּבֵּי פַּסֵּי בֵירָאוֹת, דְּלֵיכָּא שְׁתֵּי דְפָנוֹת מְעַלְּיָיתָא — אֵימָא לָא.

23 וְאִי אַשְׁמְעִינַן פַּסֵּי בֵירָאוֹת, מִשּׁוּם דְּאִיכָּא שֵׁם אַרְבַּע דְפָנוֹת, אֲבָל סִיכֵּךְ עַל גַּבֵּי מָבוֹי, דְּלֵיכָּא שֵׁם אַרְבַּע דְפָנוֹת — אֵימָא לָא.

24 וְאִי אַשְׁמְעִינַן הָנֵי תַּרְתֵּי, מֵחֲמִירְתָּא לְקִילְּתָא, אֲבָל מִקִּילְּתָא לַחֲמִירְתָּא — אֵימָא לָא, צְרִיכָא.

25 וְשֶׁחֲמָתָהּ מְרוּבָּה מְצִלָּתָהּ — פְּסוּלָה.

26 תָּנוּ רַבָּנַן: חֲמָתָהּ מֵחֲמַת סִיכּוּךְ, וְלֹא מֵחֲמַת דְּפָנוֹת. רַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: אַף מֵחֲמַת דְּפָנוֹת.

27 אָמַר רַב יֵימַר בַּר שֶׁלֶמְיָה מִשְּׁמֵיהּ דְּאַבָּיֵי: מַאי טַעְמֵיהּ דְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה, דִּכְתִיב: ״וְסַכּוֹתָ עַל הָאָרוֹן אֶת הַפָּרוֹכֶת״, פָּרוֹכֶת מְחִיצָה, וְקָא קַרְיֵיהּ רַחֲמָנָא ״סְכָכָה״, אַלְמָא מְחִיצָה כִּסְכָךְ בָּעֵינַן.

28 וְרַבָּנַן? הַהוּא דְּנִיכּוֹף בַּיהּ פּוּרְתָּא, דְּמִחֲזֵי כִּסְכָךְ.

29 אָמַר אַבָּיֵי: רַבִּי, וְרַבִּי יֹאשִׁיָּה, וְרַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וּבֵית שַׁמַּאי, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַאֲחֵרִים — כּוּלְּהוּ סְבִירָא לְהוּ: סוּכָּה דִּירַת קֶבַע בָּעֵינַן.

30 רַבִּי — דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: כׇּל סוּכָּה שֶׁאֵין בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת — פְּסוּלָה.

31 רַבִּי יֹאשִׁיָּה — הָא דַּאֲמַרַן.

32 רַבִּי יְהוּדָה דִּתְנַן סוּכָּה שֶׁהִיא גְּבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה פְּסוּלָה רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר

33 וְרַבִּי שִׁמְעוֹן — דְּתַנְיָא: שְׁתַּיִם כְּהִלְכָתָן וּשְׁלִישִׁית אֲפִילּוּ טֶפַח, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ כְּהִלְכָתָן וּרְבִיעִית אֲפִילּוּ טֶפַח.

34 רַבָּן גַּמְלִיאֵל — דְּתַנְיָא: הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ בְּרֹאשׁ הָעֲגָלָה אוֹ בְּרֹאשׁ הַסְּפִינָה, רַבָּן גַּמְלִיאֵל פּוֹסֵל, וְרַבִּי עֲקִיבָא מַכְשִׁיר.

35 בֵּית שַׁמַּאי — דִּתְנַן: מִי שֶׁהָיָה רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בַּסּוּכָּה וְשׁוּלְחָנוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין, וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין.

36 רַבִּי אֱלִיעֶזֶר — דִּתְנַן: הָעוֹשֶׂה סוּכָּתוֹ כְּמִין צְרִיף, אוֹ שֶׁסְּמָכָהּ לְכוֹתֶל, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל לְפִי שֶׁאֵין לָהּ גַּג, וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין.

37 אֲחֵרִים — דְּתַנְיָא, אֲחֵרִים אוֹמְרִים: סוּכָּה הָעֲשׂוּיָה כְּשׁוֹבָךְ — פְּסוּלָה, לְפִי שֶׁאֵין לָהּ זָוִיּוֹת.

38 אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: סוּכָּה הָעֲשׂוּיָה כְּכִבְשָׁן, אִם יֵשׁ בְּהֶקֵּיפָהּ כְּדֵי לֵישֵׁב בָּהּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְּנֵי אָדָם — כְּשֵׁרָה, וְאִם לָאו — פְּסוּלָה.

39 כְּמַאן — כְּרַבִּי, דְּאָמַר: כׇּל סוּכָּה שֶׁאֵין בָּהּ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל אַרְבַּע אַמּוֹת פְּסוּלָה.

40 מִכְּדִי, גַּבְרָא בְּאַמְּתָא יָתֵיב, כֹּל שֶׁיֵּשׁ בְּהֶקֵּיפוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים יֵשׁ בּוֹ רוֹחַב טֶפַח, בִּתְרֵיסַר סַגִּי?

פירוש ביאור שטיינזלץ על סוכה ז׳

1 ויעמידנו את הטפח העודף כנגד ראש תור?! כלומר: מדוע לא יניחנו באלכסון ובכך יצור כעין משולש, כך שתראה הסוכה דומה יותר לבית גמור! שתיק שתק רב ולא ענה דבר.

2 איתמר נמי נאמר גם כן; אמר שמואל משמיה משמו של לוי: מעמידו לדופן השלישית כנגד היוצא. וכן מורין בי מדרשא היו מורים בבית המדרש: מעמידו כנגד היוצא.

3 ר' סימון ואיתימא ויש אומרים שר' יהושע בן לוי אמר, שיש להשלים את המחיצה באופן אחר; עושה לו את הטפח של דופן שלישית טפח שוחק, כלומר: טפח שמידתו שלימה ועודפת במקצת, ומעמידו בפחות משלשה טפחים סמוך לדופן וכל פחות משלשה סמוך לדופן כלבוד דמי הוא נחשב, שנידון כאילו הוא מחובר, ומצטרף החלל עם הדופן לעשות מחיצה בת ארבעה טפחים, שהיא רוב דופן סוכה קטנה.

4 אמר רב יהודה: סוכה העשויה כמבוי, כלומר: שיש בה שתי דפנות שלימות זו כנגד זו — כשרה, ואותו טפח של דופן שלישית מעמידו בצמוד לכל רוח צד שירצה, שאין צורך אלא להיכר בלבד, ודיו בכך.

5 ר' סימון ואיתימא ויש אומרים ר' יהושע בן לוי אמר: בסוכה העשויה כמבוי מפולש לא די בדופן בת טפח, אלא עושה לו פס רחב ארבעה טפחים ומשהו, ומעמידו בפחות משלשה טפחים סמוך לדופן לסתום אחד מפתחי סוכה זו וכיון שכל פחות משלשה טפחים סמוך לדופן, כלבוד דמי הוא נחשב, הרי כאן שלוש מחיצות גמורות.

6 ושואלים: ומאי שנא התם ומה שונה שם כשיש שתי מחיצות צמודות דקאמרת סגיא שאומר אתה כי די לו בטפח שוחק כדי להכשירו כדופן שלישית, ומאי שנא הכא דקאמרת בעיא ומה שונה כאן שאתה אומר שצריך פס ארבעה? ומשיבים: יש הבדל; התם דאיכא שם שיש שתי דפנות כהלכתן והן צמודות זו לזו ויוצרות כעין מבנה — סגי ליה די לו בטפח שוחק כדי להשלים לדופן שלישית ובכך להכשיר את הסוכה, אבל הכא דליכא כאן שאין, שתי דפנות כהלכתן, כיון שאין הדפנות צמודות זו לזו ואין קשר ביניהן, אי איכא אם יש פס ארבעה כדי להתיר — אין כן, ואי אם לא — לא.

7 אמר רבא: ואינה נתרת אותה סוכה העשויה כמבוי בדופן שלישית בת טפח אלא בצורת הפתח, כלומר: שיחלק את אותו דופן בת טפח לשתים ויצמיד את אחד מחלקיה לצידו האחד של אחד הצדדים הפתוחים ואת חלקו האחר בצידו השני של צד זה ויניח קנה על גביהם ובכך תיעשה צורת הפתח שהיא כעין שער פתוח, ונחשבת בהלכה כעין מחיצה.

8 איכא דאמרי יש אומרים בנוסח שונה במקצת, שאמר רבא: ונתרת סוכה זו העשויה כמבוי נמי גם כן בצורת הפתח, שלא דחה את הפתרון של ר' יהושע בן לוי, אלא אמר שאפשר להכשירה גם בצורת הפתח.

9 איכא דאמרי יש אומרים גירסה שלישית שאמר רבא: וצריכה סוכה זו כדי להכשירה נמי גם כן לצורת הפתח, שנוסף לתיקון הדופן כשיטת ר' יהושע בן לוי, יש צורך גם בצורת הפתח כדי להכשירה.

10 מסופר: רב אשי אשכחיה מצא את רב כהנא דקא עביד שהוא עושה תיקון בסוכה העשויה כמבוי, על ידי טפח שוחק, וקא עביד ועושה גם צורת הפתח. אמר ליה לו רב אשי לרב כהנא: וכי לא סבר מר להא דרבא סבור אדוני לזו, לשיטתו של רבא? שאמר רבא: ונתרת נמי גם כן בצורת הפתח, ולשם מה לך תיקון נוסף בטפח? אמר ליה לו רב כהנא: אנא כאידך לישנא אני כלשון האחרת שמסרו בשם רבא סבירא לי סבור אני. שאמר רבא: וצריכה נמי גם כן צורת הפתח, שיש צורך בשני תיקונים יחד.

11 א שנינו בתוספתא כי אם היו דפנות הסוכה שתים כהלכתן והשלישית אפילו טפח — הרי זו סוכה כשרה. אמר רבא: וכן לענין שבת החלה בתוך חג הסוכות, שאם עשה סוכה מעין זו ברשות הרבים סמוך לפתח ביתו, הריהי נחשבת בשבת זו אף כרשות היחיד לענין היתר הטלטול ממנה לביתו ולהיפך, אף שבכל שבת אחרת, אין בכך כדי להחשיב את המקום כרשות היחיד. וטעמו: מגו דהויא מתוך שהיא נחשבת כדופן לענין סוכה — הויא הרי היא נחשבת כדופן גם לענין שבת.

12 איתיביה הקשה לו אביי: ומי אמרינן מגו והאם אומרים אנו "מתוך" בהלכות אלה, לומר שאם לענין תחום אחד נחשב דבר כדופן, יחשב כן אף לענין תחומים אחרים? והתניא והרי שנינו בברייתא: דיניה והגדרותיה של דופן לענין סוכה הריהם כדופן לענין שבת, שכשם שלענין שבת אפשר ליצור מחיצה על ידי העמדת קנים סמוכים זה לזה — כן גם לענין סוכה. ובלבד שלא יהא בין קנה לחברו מרחק שלשה טפחים, שביותר משלושה טפחים שוב אינם נחשבים כצמודים זה לזה.

13 ויתירה כלומר, חמורה דין מחיצה לענין שבת על זו המיועדת להכשר סוכה, שמחיצה לענין השבת אינה נתרת אלא בכשחלק המחיצה העומד מרובה על הפרוץ, שכדי שגדר תיחשב כמחיצה נחוץ שהחלק העומד כלומר: הקיים בפועל במחיצה זו, יהיה מרובה על הפרוץ, מה שאין כן בסוכה, שאף אם מרובה בה החלק הפרוץ על העומד וכגון סוכה שאין לה אלא שתי דפנות ואף הן אינן שלימות, אלא בהן קיימים פתחים, והשלישית אינה אלא בת טפח — כשרה.

14 ונדייק: מאי לאו האם לא הכוונה בברייתא זו: יתירה חומרת שבת דסוכה שבת שבחג הסוכות על זו של סוכה, ולא אמרינן ואין אנו אומרים "מגו" מתוך שנחשבת מחיצה זו כדופן לענין סוכה, תיחשב כמחיצה אף לענין דיני שבת, וקשה איפוא לדברי רבא, שהסתמך על טענה זו!

15 ודחה רבא: לא, כך יש להבין את הברייתא: יתירה שבת דעלמא שבכלל, של כל ימות השנה על שבת דסוכה זו שחלה בחג הסוכות, כי בשבת שבחג הסוכות מחיצה שהפרוץ מרובה בה, כיון שנחשבת כדופן לענין סוכה, יש איפוא להחשיבה כדופן אף לענין שבת, מה שאין כן בשבת אחרת, שאז אין מחיצה זו נחשבת.

16 הקשה לו אביי: אי הכי אם כך שההשוואה היא לא בין דיני שבת ודיני סוכה בכלל, אלא במקרה מיוחד של שבת שבחג הסוכות, אם כן ליתני נמי שישנה גם כן חידוש אחר הנובע מצירוף זה, ויאמר שיתירה וחמורה הכשרה של סוכה דעלמא בכלל על סוכה זו של שבת, שאילו סוכה דעלמא בכלל בשאר ימות החול, אם היתה זו סוכה מפולשת בעיא צריכה טפח שוחק כדי להיות דופן שלישית לסוכה, ואילו סוכה העומדת בשבת, לא בעיא צריכה טפח שוחק לצורך זה, וסגי ודי לה בלחי, שהוא פס גבוה עשרה טפחים ורחב כל שהוא, שדי בו כדי לסמל שזו תחילתה של מחיצה שלישית, שכיון שלחי כזה מועיל לענין שבת, יהא אף כשר למצוות סוכה ביום השבת אף שאין ברוחבו טפח ואינו גבוה דיו,

17 דהא את שהרי אתה עצמך הוא דאמרת שאמרת: סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי העשוי כדי להכשירו לענין טלטול בשבת — כשר הוא גם לענין סוכה באותה שבת, אף על פי שאינו כשר לימות החול. וזאת מתוך שכשר לענין שבת, כשר אף לענין סוכה!

18 והשיב לו רבא: אכן כך סבור אני, אבל העובדה שאין הדבר נזכר בברייתא אינה מהוה כל קושי, כי ההוא לא אצטריכא ליה דבר זה לא הוצרך לו להיאמר שיש מקרה שיתירה וחמורה הדרישה בדין סוכה בכלל על דין סוכה של שבת, שאין חידוש בכך שדבר הכשר להלכות שבת מועיל גם להלכות סוכה, השתא מקילתא לחמירתא אמרינן עכשיו מדבר קל לדבר חמור אומרים אנו, שהרי כיון שאמרנו שדבר הכשר לדין סוכה, שאינה אלא מצות עשה, יש לו תוקף גם לדין שבת החמורה שאיסורה איסור כרת, מחמירתא לקילתא מחמורה לקלה לא כל שכן, שוודאי שדבר שיש לו תוקף לדין שבת החמור, כל שכן שיש לו תוקף לדין סוכה שאינו חמור עד כדי כך. ולכן לא היה צורך להזכיר את הדבר בברייתא.

19 גופא, כיון שהוזכרה ההלכה בענין סיכוך על גבי מבוי, מעירים לגופה של אותה ההלכה. אמר רבא:

20 סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי — כשרה,

21 וכיוצא בזה אמר רבא: סיכך על גבי פסי ביראות בורות — כשרה. שכאשר קיים בור מים ציבורי ברשות הרבים, וכדי שיוכלו לשאוב ממנו בשבת יש לעשות שהמקום שסביב בור המים יהיה רשות היחיד. ואם אי אפשר לעשות מסביבו מחיצה גמורה, עושים "פסי ביראות" — זויות כפולות בארבע פינות מסביב, וזויות אלה מחשיבות את כל השטח שבתוכן כרשות היחיד. וכיון שלענין שבת נחשבים הפסים כמחיצות — אף לענין סוכה כן.

22 ומעירים: וצריכא וצריך היה רבא להשמיע לנו את שיטתו בשני המקרים, למרות דמיונם זה לזה. דאי אשמעינן שאם היה משמיע לנו הכשר סוכה במבוי בלבד, היינו אומרים: משום דאיכא שיש שתי דפנות מעלייתא מעולות, גמורות, שהרי שתיים מדפנותיו הן דפנות גמורות כהלכתן. אבל גבי פסי ביראות דליכא שאין באופן זה שתי דפנות מעלייתא מעולות ורובו פרוץ אימא אמור שלא.

23 ולהיפך; ואי אשמעינן ואם היה משמיע לנו את ההלכה הזאת רק בפסי ביראות, הייתי אומר משום דאיכא שיש שם ארבע דפנות, ואף שאינן שלימות, מכל מקום על ידי הזויות נוצרות כביכול ארבע דפנות, אבל סיכך על גבי מבוי, דליכא שאין שם ארבע דפנות אימא אמור שלא.

24 ואי אשמעינן הני תרתי ואילו היה משמיע לנו רק את שתי אלה ללמדנו שמחיצה הכשרה לענין שבת, כשרה גם לדין סוכה, היינו אומרים מחמירתא מדין חמור של שבת לקילתא לדין קל של סוכה מובן שהדבר מועיל, אבל מקילתא מדין קל, דין סוכה לחמירתא לדין חמור של שבת אימא אמור שלא יועיל, על כן צריכא הוצרכה לומר גם הלכה שלישית, שכל מחיצה הנחשבת כדופן לסוכה תיחשב כמחיצה גם לענין דיני שבת באותה שבת.

25 א שנינו במשנה כי סוכה שחמתה מרובה מצלתה — פסולה.

26 תנו רבנן שנו חכמים בברייתא: חמתה מרובה מצילתה, הכוונה שהחמה באה מחמת סיכוך, ולא מחמת הדפנות. כי יתכן שתכנס רוב חמה דרך דפנות הסוכה ובכל זאת תהא הסוכה כשרה. ר' יאשיה אומר: אם חמתה מרובה אף מחמת דפנות — פסולה.

27 אמר רב יימר בר שלמיה משמיה משמו של אביי: מאי טעמיה מה טעמו של ר' יאשיה, דכתיב שנאמר: "וסכת על הארן את הפרכת" שמות מ, ג, פרכת הלא מחיצה בלבד היא ולא כיסוי עליון, וקא קרייה רחמנא וקראה לה התורה בלשון "סככה" "וסכות", אלמא מכאן כי ייעודה של מחיצה כייעודו של הסכך בעינן צריכים אנו שתהיה וכשם שהסכך צריך להיות אטום ברובו כך צריכה להיות אף המחיצה.

28 ורבנן וחכמים שאינם סבורים כן, מה הוא לדעתם פירוש "וסכות"? ההוא ללמד דניכוף ביה פורתא שנכוף אותה, את הפרוכת, מעט דמחזי שנראית כסכך, כלומר: שלא תהא הפרוכת מחיצה ישרה לגמרי, אלא תהא כפופה בראשה במקצת.

29 ב אמר אביי: רבי, ור' יאשיה, ור' יהודה, ור' שמעון, ורבן גמליאל, ובית שמאי, ור' אליעזר, ואחרים, כולהו סבירא להו כולם סבורים להחזיק בשיטה אחת לענין סוכה, והיא; כי סוכה דירת קבע בעינן צריכים אנו שתהיה, שהסוכה צריכה להיות בנויה היטב וראויה למגורים כשאר דירות.

30 ומעתה מפרט אביי את הדעות בשיטה זו; רבי כיצד מתבטאת שיטה זו בדבריו — דתניא שכן שנינו בברייתא; רבי אומר: כל סוכה שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות פסולה ומידה זו היא כאמור המידה הראויה לבית גמור.

31 ר' יאשיה — הא דאמרן זה שאמרנו והובאו דבריו לעיל, שאף הדפנות צריכות להיות אטומות כקירות בית ממש.

32 ר' יהודה — דתנן שכן שנינו במשנתנו: סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה — פסולה, ור' יהודה מכשיר, וכבר פירשנו שאחת מן המשמעויות המעשיות בגובה זה, שהסוכה אינה יכולה להיעשות כדירת ארעי, אלא כבנין גמור.

33 ור' שמעון — דתניא שכן שנינו בברייתא: מהו הכשר סוכה — כשיהיו לה שתי דפנות שלימות כהלכתן ושלישית די שיהא רוחבה אפילו טפח, ר' שמעון אומר: שלש דפנות צריכות להיות שלימות כהלכתן ורביעית אפילו טפח, הרי שלפי דעתו צריכה הסוכה להיות סגורה מכל צידיה כראוי, כעין בית.

34 רבן גמליאל — דתניא שכן שנינו בברייתא: העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה, רבן גמליאל פוסל שמאחר שהיא ניידת, אינה כדירת קבע, ור' עקיבא מכשיר. הרי שלדעת בית שמאי צריכה הסוכה להיעשות כדירת קבע.

35 בית שמאי — דתנן שכן שנינו במשנה: מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית, בית שמאי פוסלים, שלדעתם, כיון שאין סוכה קטנה ראויה לשימוש, אינה כשרה למצוותה, ובית הלל מכשירים. הרי שלדעת בית שמאי צריכה הסוכה להיות דומה לדירת קבע.

36 ר' אליעזר — דתנן שכן שנינו במשנה: העושה סוכתו כמין צריף, כדמות אהל שאין לו גג וכולו עשוי שיפוע, או שסמכה לכותל, שנטל קנים ארוכים וסמך את ראשם האחד לכותל בצורה בשיפוע ואת השני לרצפה, ואף לזו אין גג, ר' אליעזר פוסל לפי שאין לה גג, וחכמים מכשירין.

37 שיטת אחרים — דתניא שכן שנינו בברייתא: אחרים אומרים: סוכה העשויה כשובך עגולה כולה — פסולה, לפי שאין לה זויות ובית גמור כהלכה צריך שיהיו לו זויות.

38 ג אמר ר' יוחנן: סוכה העשויה ככבשן, שהיא עגולה מכל צד, אם יש בהיקפה הפנימי מספיק מקום כדי לישב בה עשרים וארבעה בני אדם — כשרה, ואם לאו — פסולה.

39 ושואלים: כמאן כשיטת מי אמר ר' יוחנן שצריך שטח הסוכה להיות כה רחב — ללא ספק כדעת רבי, שאמר כי כל סוכה שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות — פסולה, ומתוך ששיטתו היא המפליגה ביותר בענין שטח הסוכה, ודאי שדברי ר' יוחנן כשיטתו.

40 אולם אף לשיטה זו עדיין יש מקום לתמיהה: מכדי הרי, גברא באמתא יתיב אדם יושב ותופס שיעור אמה בישיבתו, ואם כן מצריך ר' יוחנן שתהא בהיקפה של סוכה זו עשרים וארבע אמות, וכלל הוא שכל שיש בהיקפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח, ואם כן בתריסר סגי בשנים עשר מספיק. שהרי בהיקף שתים עשרה אמה של עיגול יש לפי חשבון זה קוטר ארבע אמות, ויש כבר בסוכה ארבע אמות על ארבע אמות, ומדוע הצריך איפוא ר' יוחנן היקף גדול כפליים?

« ביאור שטיינזלץ על סוכה ו׳ ע״ב ביאור שטיינזלץ על סוכה ח׳ ע״א »