ביאור שטיינזלץ על ראש השנה ב׳

1 אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם, בְּאֶחָד בְּנִיסָן — רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים.

2 בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל — רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: בְּאֶחָד בְּתִשְׁרִי.

3 בְּאֶחָד בְּתִשְׁרִי — רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִיטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לִנְטִיעָה וְלִירָקוֹת.

4 בְּאֶחָד בִּשְׁבָט — רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ.

5 גְּמָ׳ לַמְּלָכִים, לְמַאי הִלְכְתָא? אָמַר רַב חִסְדָּא: לִשְׁטָרוֹת.

6 דִּתְנַן: שִׁטְרֵי חוֹב הַמּוּקְדָּמִין — פְּסוּלִין, וְהַמְאוּחָרִין — כְּשֵׁרִין.

7 תָּנוּ רַבָּנַן: מֶלֶךְ שֶׁעָמַד בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַּאֲדָר, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֶחָד בְּנִיסָן — עָלְתָה לוֹ שָׁנָה. וְאִם לֹא עָמַד אֶלָּא בְּאֶחָד בְּנִיסָן — אֵין מוֹנִין לוֹ שָׁנָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ נִיסָן אַחֵר.

8 אָמַר מָר: מֶלֶךְ שֶׁעָמַד בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בַּאֲדָר, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֶחָד בְּנִיסָן — עָלְתָה לוֹ שָׁנָה. הָא

9 קָא מַשְׁמַע לַן דְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לִמְלָכִים, וְיוֹם אֶחָד בַּשָּׁנָה חָשׁוּב שָׁנָה. וְאִם לֹא עָמַד אֶלָּא בְּאֶחָד בְּנִיסָן, אֵין מוֹנִין לוֹ שָׁנָה עַד שֶׁיַּגִּיעַ נִיסָן אַחֵר. פְּשִׁיטָא!

10 לָא צְרִיכָא, דְּאִימְּנוֹ עֲלֵיהּ מֵאֲדָר. מַהוּ דְּתֵימָא, נִימְנוֹ לֵיהּ תַּרְתֵּין שְׁנִין, קָא מַשְׁמַע לַן.

11 תָּנוּ רַבָּנַן: מֵת בַּאֲדָר וְעָמַד אַחֵר תַּחְתָּיו בַּאֲדָר — מוֹנִין שָׁנָה לְזֶה וְלָזֶה. מֵת בְּנִיסָן וְעָמַד אַחֵר תַּחְתָּיו בְּנִיסָן — מוֹנִין שָׁנָה לְזֶה וְלָזֶה. מֵת בַּאֲדָר וְעָמַד אַחֵר תַּחְתָּיו בְּנִיסָן — מוֹנִין רִאשׁוֹנָה לָרִאשׁוֹן, וּשְׁנִיָּה לַשֵּׁנִי.

12 אָמַר מַר: מֵת בַּאֲדָר וְעָמַד אַחֵר תַּחְתָּיו בַּאֲדָר — מוֹנִין שָׁנָה לְזֶה וְלָזֶה. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: שַׁתָּא לְבֵי תְרֵי לָא מָנִינַן, קָא מַשְׁמַע לַן.

13 מֵת בְּנִיסָן וְעָמַד אַחֵר תַּחְתָּיו בְּנִיסָן — מוֹנִין שָׁנָה לְזֶה וְלָזֶה. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: כִּי אָמְרִינַן יוֹם אֶחָד בַּשָּׁנָה חָשׁוּב שָׁנָה — בְּסוֹף שָׁנָה. אֲבָל בִּתְחִלַּת שָׁנָה — לָא אָמְרִינַן, קָא מַשְׁמַע לַן.

14 מֵת בַּאֲדָר וְעָמַד אַחֵר תַּחְתָּיו בְּנִיסָן — מוֹנִין רִאשׁוֹנָה לָרִאשׁוֹן וּשְׁנִיָּה לַשֵּׁנִי. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא, דְּאִימְּנוֹ עֲלֵיהּ מֵאֲדָר, וּמֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ הוּא, מַהוּ דְּתֵימָא: נִימְנוֹ לֵיהּ תַּרְתֵּין שְׁנִין, קָא מַשְׁמַע לַן.

15 אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִנַּיִן לַמְּלָכִים שֶׁאֵין מוֹנִין לָהֶם אֶלָּא מִנִּיסָן — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִיו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל״. מַקִּישׁ מַלְכוּת שְׁלֹמֹה לִיצִיאַת מִצְרַיִם: מָה יְצִיאַת מִצְרַיִם מִנִּיסָן — אַף מַלְכוּת שְׁלֹמֹה מִנִּיסָן.

16 וִיצִיאַת מִצְרַיִם גּוּפַהּ מְנָלַן דְּמִנִּיסָן מָנִינַן? דִּילְמָא מִתִּשְׁרִי מָנִינַן!

17 לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי ה׳ וַיָּמׇת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ״, וּכְתִיב: ״וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה וְגוֹ׳״. מִדְּקָאֵי בְּאָב וְקָרֵי לַהּ ״שְׁנַת אַרְבָּעִים״, וְקָאֵי בִּשְׁבָט וְקָרֵי לַהּ ״שְׁנַת אַרְבָּעִים״ — מִכְּלָל דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאו תִּשְׁרֵי הוּא.

18 בִּשְׁלָמָא הַיְאךְ — מְפָרֵשׁ דְּלִיצִיאַת מִצְרַיִם, אֶלָּא הַאי, מִמַּאי דְּלִיצִיאַת מִצְרַיִם, דִּילְמָא לַהֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן?

19 כִּדְאָמַר רַב פָּפָּא: ״שְׁנַת עֶשְׂרִים״ ״שְׁנַת עֶשְׂרִים״ — לִגְזֵרָה שָׁוָה, הָכָא נָמֵי: ״שְׁנַת אַרְבָּעִים״ ״שְׁנַת אַרְבָּעִים״ — לִגְזֵרָה שָׁוָה: מָה כָּאן לִיצִיאַת מִצְרַיִם — אַף כָּאן לִיצִיאַת מִצְרַיִם.

20 וּמִמַּאי דְּמַעֲשֶׂה דְּאָב קָדֵים, דִּילְמָא מַעֲשֶׂה דִּשְׁבָט קָדֵים!

21 לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֶת סִיחוֹן״, וְכִי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּאַהֲרֹן אַכַּתִּי הֲוָה סִיחוֹן קַיָּים, דִּכְתִיב:

פירוש ביאור שטיינזלץ על ראש השנה ב׳

1 א משנה ארבעה ראשי שנים הם כלומר, ארבעה ימים בשנה, משמשים, כל אחד, כראש השנה לענין מסויים; באחד בניסן — ראש השנה למלכים, שמתאריך זה מונים שנות שלטונו של המלך, וכן לענין הרגלים איזה מהם מוקדם ואיזה מאוחר.

2 באחד באלול — ראש השנה למעשר בהמה, שכל וולדות הבהמה הנולדים לפני אחד באלול, שייכים לשנת מעשר אחת ונמנים ומתעשרים כאחד, והנולדים לאחר מכן, שייכים לשנת מעשר שניה ואינם מתעשרים עם של קודמתה. ר' אלעזר ור' שמעון אומרים: מעשר בהמה, ראש השנה שלו הוא באחד בתשרי.

3 באחד בתשרי — ראש השנה למנין השנים, ולחשבון שנות השמיטין ולחשבון שנות היובלות, שמשנכנס תשרי חל איסור מן התורה על כל עבודה בשדה. ולחשבון שנותיה של נטיעה לענין איסור ערלה, ולענין מעשר ירקות, שאין מעשרים מירק של שנה אחת על ירק של שנה אחרת.

4 באחד בשבט — ראש השנה לענין מעשר פירות האילן, שאין מעשרים מפירות שחנטו בשנה אחת על אלו שחנטו בשנה אחרת, ופרי שכבר חנט וניכרת צורתו לפני תאריך זה, הריהו נחשב לענין מעשר כשל השנה שעברה, זהו כדברי בית שמאי ואילו בית הלל אומרים: ראש השנה לענין זה אינו אלא בחמשה עשר בו בשבט.

5 ב גמרא ושואלים: ראש השנה למלכים שנזכר במשנה, למאי הלכתא לאיזו הלכה נקבע? מה צורך לקבוע תאריך מיוחד שעל פיו ימנו את שנות המלכים, ומדוע לא ימנו אותן לפי תאריך עלייתם לשלטון? אמר רב חסדא: דבר זה נקבע משום ערכו לגבי שטרות. שהיו כותבים את התאריך בשטרות לפי מנין שנות המלוכה של המלך. ומשום כך חשוב ששנים אלה תתחלנה בתאריך קבוע כדי שיהיה ברור מהו שטר מוקדם ומהו שטר מאוחר.

6 דתנן שכן שנינו במשנה במסכת שביעית פ"י מ"ה: שטרי חוב המוקדמין שנכתב בהם תאריך המוקדם לזמן ביצוע ההלואה בפועל — הרי אלו פסולין, שכן בכל מלוה בשטר משתעבדים נכסי הלווה למלוה משעת ההלואה, ואם לא נפרע החוב יכול המלוה לטרוף את נכסי הלווה שנמכרו לאחר מכן מאת הקונה ולהפרע חובו מהם, ואם התאריך המצויין בשטר מוקדם לזמן ההלואה בפועל, יתכן שטורף נכסים שאינם מגיעים לו על פי הדין. ושטרי חוב המאוחרין שהתאריך המצויין בהם לאחר זמן ההלואה בפועל — כשרין, שאילו היה התאריך המצויין בשטר כפוף לזמן עלייתו של המלך בפועל לשלטון, היתה נוצרת אפשרות לטעות אם יום זה היה למשל בשנה ראשונה או שניה של מלכותו. אולם כאשר הכל מונים את שנות המלוכה מתאריך קבוע אחד בניסן, הכל יודעים שעברה שנה ואין טועים בכך.

7 תנו רבנן שנו חכמים: מלך שעמד עלה לשלטון בעשרים ותשעה באדר, כיון שהגיע אחד בניסן אף על פי שלא מלך בפועל אלא יום אחד בלבד — עלתה לו שנה, כלומר, נסתיימה השנה הראשונה למלכותו, ומאחד בניסן מונים לו שנה שניה. ואם לא עמד אלא באחד בניסן — אין מונין לו שנה למלכותו עד שיגיע ניסן אחר. ומעתה באים לפרש את דברי הברייתא.

8 אמר מר החכם: מלך שעמד בעשרים ותשעה באדר, כיון שהגיע אחד בניסן — עלתה לו שנה ראשונה למלכותו. ומעירים: הא

9 קא משמע לן דבר זה השמיע לנו בברייתא זו: כי ניסן הוא ראש השנה למלכים. ועוד למדנו בכך, כי יום אחד בשנה חשוב שנה, שאף שלא מלך אלא יום אחד בשנה שעברה, הרי הוא נחשב כשנת שלטון שלימה. ושואלים: מה שנאמר בהמשך "ואם לא עמד אלא באחד בניסן — אין מונין לו שנה עד שיגיע ניסן אחר", לכאורה דין זה הוא פשיטא פשוט מובן מאליו!

10 ומסבירים: לא צריכא נצרכה אלא באופן דאימנו עליה שנמנו עליו והסכימו להמליכו עוד מחודש אדר, מהו דתימא שתאמר שמאחר וההחלטה על המלכתו היתה כבר בחודש אדר, ייחשב הדבר כאילו כבר המליכוהו בפועל באדר, ואם כן נימנו ליה תרתין שנין שימנו לו, למלכותו שתי שנים, לכך קא משמע לן השמיע לנו שאין מחשבים את שנות המלכות אלא משעה שמלך בפועל.

11 תנו רבנן שנו חכמים בתוספתא: מת המלך בחודש אדר ועמד מלך אחר תחתיו באדר — מונין שנה לזה, למלך הקודם, שהיא שנתו האחרונה, ולזה, למלך החדש, שמאדר מתחילה שנת מלכותו הראשונה. מת המלך בניסן ועמד מלך אחר תחתיו בניסן — מונין שנה לזה ולזה. מת המלך באדר ועמד מלך אחר תחתיו בניסן — מונין את השנה הראשונה למלך הראשון כשנת מלכותו האחרונה, ואת השניה לשני, כשנת מלכותו הראשונה.

12 ומפרשים: אמר מר החכם: מת באדר ועמד אחר תחתיו באדר — מונין שנה לזה ולזה. ותוהים: פשיטא פשוט, מובן מאליו! ומסבירים, מהו דתימא שתאמר: שתא לבי תרי לא מנינן שנה אחת, כשנת שלטון, לשני מלכים אין אנו מונים, על כן קא משמע לן השמיע לנו שאין חוששים לכך.

13 נאמר בתוספתא: "מת בניסן ועמד אחר תחתיו בניסן — מונין שנה לזה ולזה", ותוהים: פשיטא פשוט, מובן מאליו! ומסבירים: מהו דתימא שתאמר: כי אמרינן כאשר אנו אומרים כי יום אחד בשנה חשוב כשנה שלימה — הרי זה דווקא כשיום זה הוא בסוף שנה, שכיון שאחר כך מתחילה שנת מנין חדשה, מונים לו אותו כשנה שלימה. אבל אם יום זה הוא בתחלת שנה — לא אמרינן אומרים אנו כן, ולא נמנה את ראשית חודש ניסן כשנה נוספת למלך הקודם, שהרי לא סיים שנה שלימה, על כן קא משמע לן השמיע לנו שאין מחלקים בכך.

14 עוד נאמר בתוספתא: מת באדר ועמד אחר תחתיו בניסן — מונין ראשונה לראשון ושניה לשני. ותוהים: פשיטא פשוט, מובן מאליו! ומסבירים: לא צריכא נצרכה, אלא באופן דאימנו עליה שנמנו עליו להמליכו עוד מחודש אדר, ובנוסף לכך מלך בן מלך הוא, שירושת השלטון ודאית במקרה כזה, ועל כן מהו דתימא שתאמר: נימנו ליה תרתין שנין שימנו לו שתי שנים בניסן, על כן קא משמע לן השמיע לנו שאין מונים לו אלא מניסן שהוא זמן עלותו לשלטון בפועל.

15 א אמר ר' יוחנן: מנין למלכים שאין מונין להם את שנותיהם אלא מניסן — שנאמר: "ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זו הוא החדש השני למלך שלמה על ישראל ויבן הבית לה'" מלכים א' ו, א — מקיש משוה בפסוק זה את מלכות שלמה ליציאת מצרים; מה יציאת מצרים מונים אותה, כמפורש בכתוב, מניסן — אף מלכות שלמה מונים אותה מניסן.

16 ושואלים: ואת השנים ליציאת מצרים גופה עצמה מנלן מנין לנו שמניסן מנינן מונים אנו? דילמא שמא מתשרי מנינן מונים אנו אותם?

17 ומשיבים: לא סלקא דעתך יעלה על דעתך לומר כן, שכן כתיב נאמר: "ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחדש החמישי באחד לחדש" במדבר לג, לח, וכתיב ונאמר עוד: "ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל" דברים א, ג; מדקאי מכיון שעומד בחודש אב שהוא החודש החמישי, וקרי וקורא לה לשנה זו "שנת ארבעים" וקאי ועומד בשבט שלאחריו, שהוא חודש אחד עשר וקרי וקורא לה, אף לאותה שנה "שנת ארבעים" — מכלל הדברים תלמד שראש השנה לאו לא חודש תשרי הוא, שכן אם היה ראש השנה בתשרי — הרי לא יתכן שגם חודש אב, החודש החמישי וגם חודש שבט שלאחריו שהוא החודש האחד עשר יהיו שניהם בשנה אחת.

18 ומקשים: בשלמא היאך נניח תאריך זה של מיתת אהרן — הלא מפרש מפורש בכתוב שהוא בשנת הארבעים ליציאת מצרים "בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים", אלא האי זה, התאריך של ארבעים שנה אשר בו דיבר משה, ממאי ממה, מנין אתה יודע שליציאת מצרים הוא מונה, דילמא שמא מונה הוא ארבעים שנה להקמת המשכן?

19 ומשיבים: כפי שאמר רב פפא לענין אחר, שכשנאמר במקרא בשני מקומות "שנת עשרים", "שנת עשרים", נלמד הדבר לגזרה שוה, לומר שמדובר בשנת עשרים לאותו מנין, הכא נמי כאן גם כן זה שנאמר בשני המקומות "שנת ארבעים" "שנת ארבעים" יש ללומדו לגזרה שוה ולהבין שמדובר בשנת הארבעים לאותו מנין, ומה כאן במיתת אהרן מפורש שהוא ליציאת מצרים, אף כאן בדיבור משה, אף שלא נתפרש לאיזה אירוע, הרי זה ודאי ליציאת מצרים.

20 ועוד שואלים: גם אם הוכחנו ששני המאורעות הללו היו בשנה אחת, וממאי וממה יודע אתה שמעשה זה של מיתת אהרן שהיה בחודש אב קדים הוא המוקדם, דילמא שמא המעשה של חודש שבט, דברי משה, קדים קדמו, ובאופן זה יתכן שהשנה מתחילה אכן מתשרי ושני המאורעות היו אכן באותה שנה!

21 ודוחים: לא סלקא דעתך יעלה על דעתך לומר כן, שכן כתיב נאמר: בדברי משה, שהיו אלו "אחר י הכתו את סיחון" דברים א, ד, וכי נח נפשיה והלא מאוחר יותר, כאשר נחה נפשו, נפטר אהרן אכתי הוה עדיין היה סיחון קיים, דכתיב שכן נאמר:

ביאור שטיינזלץ על ראש השנה ג׳ ע״א »