ביאור שטיינזלץ על ראש השנה י״ג

« ביאור שטיינזלץ על ראש השנה י״ב ע״ב ביאור שטיינזלץ על ראש השנה י״ד ע״א »

1 וְדִלְמָא לָא עָיֵיל כְּלָל, וְקָאָמַר רַחֲמָנָא תְּשַׁמֵּט וְתֵיזִיל עַד חַג הַסּוּכּוֹת!

2 לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״וְחַג הָאָסִיף בְּצֵאת הַשָּׁנָה״, מַאי ״אָסִיף״? אִילֵּימָא: חַג הַבָּא בִּזְמַן אֲסִיפָה — הָכְתִיב: ״בְּאׇסְפְּךָ״.

3 אֶלָּא מַאי ״אָסִיף״ — קָצִיר. וְקִים לְהוּ לְרַבָּנַן דְּכׇל תְּבוּאָה שֶׁנִּקְצְרָה בֶּחָג, בְּיָדוּעַ שֶׁהֵבִיאָה שְׁלִישׁ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וְקָא קָרֵי לַהּ ״בְּצֵאת הַשָּׁנָה״.

4 אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא: וְקִים לְהוּ לְרַבָּנַן בֵּין שְׁלִישׁ לְפָחוֹת מִשְּׁלִישׁ? אֲמַר לֵיהּ: לָאו אָמֵינָא לָךְ לָא תַּפֵּיק נַפְשָׁךְ לְבַר מֵהִלְכְתָא? כׇּל מִדּוֹת חֲכָמִים — כֵּן הוּא.

5 אַרְבָּעִים סְאָה הוּא טוֹבֵל, בְּאַרְבָּעִים סְאָה חָסֵר קוּרְטוֹב — אֵינוֹ יָכוֹל לִטְבּוֹל בָּהֶן. כְּבֵיצָה מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין, כְּבֵיצָה חָסֵר שׁוּמְשׁוּם — אֵינוֹ מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכָלִין.

6 שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה — מִטַּמֵּא מִדְרָס, שְׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה חָסֵר נִימָא אַחַת — אֵינוֹ מִטַּמֵּא מִדְרָס.

7 הֲדַר אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: לָאו מִילְּתָא הִיא דַּאֲמַרִי. דִּבְעוֹ מִינֵּיהּ חַבְרַיָּיא מֵרַב כָּהֲנָא: עוֹמֶר שֶׁהִקְרִיבוּ יִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ, מֵהֵיכָן הִקְרִיבוּהוּ? אִם תֹּאמַר דְּעָיֵיל בְּיַד גּוֹי, ״קְצִירְכֶם״ אָמַר רַחֲמָנָא — וְלֹא קְצִיר גּוֹי.

8 מִמַּאי דְּאַקְרִיבוּ, דִּלְמָא לָא אַקְרִיבוּ! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמׇּחֳרַת הַפֶּסַח״. מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח — אֲכוּל, מֵעִיקָּרָא — לָא אֲכוּל. דְּאַקְרִיבוּ עוֹמֶר וַהֲדַר אָכְלִי. מֵהֵיכָן הִקְרִיבוּ?

9 אָמַר לָהֶן: כׇּל שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁלִישׁ בְּיַד גּוֹי.

10 וְדִלְמָא עָיֵיל וְלָא קִים לְהוּ? אֶלָּא קִים לְהוּ — הָכָא נָמֵי קִים לְהוּ.

11 וְדִלְמָא לָא עָיֵיל כְּלָל, אֲבָל הֵיכָא דְּעָיֵיל רִיבְעָא — בֵּין שְׁלִישׁ לְפָחוֹת מִשְּׁלִישׁ לָא קִים לְהוּ!

12 לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ״, וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּלָא עָיֵיל כְּלָל — בְּחַמְשָׁה יוֹמֵי מִי קָא מָלְיָא?

13 אֶלָּא מַאי, דְּעָיֵיל רִבְעָא אוֹ דַנְקָא? אַכַּתִּי בְּחַמְשָׁה יוֹמֵי מִי קָא מָלְיָא! אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר: ״אֶרֶץ צְבִי״ כְּתִיב בַּהּ — הָכָא נָמֵי: ״אֶרֶץ צְבִי״ כְּתִיב בַּהּ.

14 מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי חֲנִינָא: וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ דְּהַאי ״אָסִיף״ קָצִיר הוּא? וְהָכְתִיב: ״בְּאׇסְפְּךָ מִגׇּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ״, וְאָמַר מָר: בִּפְסוֹלֶת גּוֹרֶן וְיֶקֶב הַכָּתוּב מְדַבֵּר!

15 אָמַר רַבִּי זֵירָא: הָא מִילְּתָא הֲוַאי בִּידַן, וַאֲתָא רַבִּי חֲנִינָא שְׁדָא בַּיהּ נַרְגָּא.

16 אֶלָּא מְנָלַן? כִּדְתַנְיָא, רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן יוֹסֵף אוֹמֵר: ״וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים״,

17 אַל תִּקְרֵי ״לִשְׁלֹשׁ״, אֶלָּא ״לִשְׁלִישׁ״.

18 וְהָא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְגוּפֵיהּ! כְּתִיב קְרָא אַחֲרִינָא: ״וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִית וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית״.

19 תְּנַן הָתָם: הָאוֹרֶז וְהַדּוֹחַן וְהַפְּרָגִין וְהַשּׁוּמְשְׁמִין שֶׁהִשְׁרִישׁוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה מִתְעַשְּׂרִין לְשֶׁעָבַר, וּמוּתָּרִין בַּשְּׁבִיעִית. וְאִם לָאו — אֲסוּרִין בַּשְּׁבִיעִית, וּמִתְעַשְּׂרִין לְשָׁנָה הַבָּאָה.

20 אָמַר רַבָּה, אֲמוּר רַבָּנַן: אִילָן בָּתַר חֲנָטָה, תְּבוּאָה וְזֵיתִים בָּתַר שְׁלִישׁ, יָרָק בָּתַר לְקִיטָה. הָנֵי כְּמַאן שַׁוִּינְהוּ רַבָּנַן?

21 הֲדַר אָמַר רַבָּה: מִתּוֹךְ שֶׁעֲשׂוּיִין פְּרָכִין פְּרָכִין, אָזְלִי רַבָּנַן בָּתַר הַשְׁרָשָׁה.

22 אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְיִצְבּוֹר גּוֹרְנוֹ לְתוֹכוֹ, וְנִמְצָא תּוֹרֵם מִן הֶחָדָשׁ שֶׁבּוֹ עַל הֶחָדָשׁ שֶׁבּוֹ, מִן הַיָּשָׁן שֶׁבּוֹ עַל הַיָּשָׁן שֶׁבּוֹ!

23 מִי לָא תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפָּר אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי: פּוֹל הַמִּצְרִי שֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע, מִקְצָתוֹ הִשְׁרִישׁ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּמִקְצָתוֹ הִשְׁרִישׁ לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה — אֵין תּוֹרְמִין וּמְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה, לְפִי שֶׁאֵין תּוֹרְמִין וּמְעַשְּׂרִין לֹא מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ.

24 כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה — צוֹבֵר גּוֹרְנוֹ לְתוֹכוֹ, וְנִמְצָא תּוֹרֵם וּמְעַשֵּׂר מִן הֶחָדָשׁ שֶׁבּוֹ עַל הֶחָדָשׁ שֶׁבּוֹ, וּמִן הַיָּשָׁן שֶׁבּוֹ עַל הַיָּשָׁן שֶׁבּוֹ.

25 אֲמַר לֵיהּ: רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי קָאָמְרַתְּ? רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי סָבַר יֵשׁ בִּילָּה.

26 וְרַבָּנַן סָבְרִי אֵין בִּילָּה.

27 אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָנִי אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בֶּן כִּיפָּר שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן שֵׁזוּרִי. מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא: וּמִי אָמַר שְׁמוּאֵל הָכִי? וְהָאָמַר שְׁמוּאֵל: לַכֹּל אֵין בִּילָּה, חוּץ מִיַּיִן וָשֶׁמֶן!

28 אִשְׁתְּמִיטְתֵּיהּ הָא דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר גְּמַר פֶּרִי.

פירוש ביאור שטיינזלץ על ראש השנה י״ג

1 ודלמא ושמא לא עייל נכנס כלל, אפילו אם לא הבשילה התבואה כלל בשביעית, בכל זאת וקאמר רחמנא ואמרה התורה תשמט ותיזיל ותלך שנת השמיטה עד חג הסוכות, שכל חיובי השמיטה נמשכים עד לסוכות!

2 ומשיבים: לא סלקא דעתך יעלה על דעתך לומר כן, דכתיב שנאמר: "וחג האסף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה" שמות כג, טז, מאי מה פירושו של "אסיף"? אילימא אם תאמר שמשמעו: חג הבא בזמן אסיפה — הכתיב הלא כבר נאמר פעם אחת: "באספך" ואין צורך לאמר זאת שנית.

3 אלא מאי מה פירוש "אסיף" כאן — קציר. וקים להו לרבנן ומוחזק להם לחכמים שכל תבואה שנקצרה בחג שזה היה גמר בישולה בידוע שכבר הביאה שליש בישולה לפני ראש השנה, וקא קרי לה והוא קורא אותה את עונת השנה עד חג הסוכות "בצאת השנה".

4 אמר ליה לו ר' ירמיה לר' זירא לאחר ששמע דברים אלה: וקים להו לרבנן וכי מוחזק להם לחכמים וידוע להם ההבדל המדוייק בין שליש לפחות משליש? אמר ליה לו רב זירא: לאו אמינא לך וכי לא אמרתי לך לא תפיק נפשך לבר מהלכתא אל תוציא את עצמך מחוץ לגדרי ההלכה? שהרי כל מדות חכמים כן הוא, שיש להם שיעורים וגבולות מדוייקים,

5 כגון בארבעים סאה של מים הוא טובל ונטהר, אולם בארבעים סאה חסר קורטוב משהו — אינו יכול לטבול בהן. וכן מאכל ששיעורו כביצה מטמא טומאת אוכלין, כביצה חסר מידה קטנה ואפילו רק כשומשום — אינו מטמא טומאת אוכלין, וכן בגד שיש כו

6 שלשה על שלשה טפחים — מטמא טומאת מדרס אם ישב עליו הזב, ואילו בגד של שלשה על שלשה חסר נימא חוט אחת — אינו מטמא מדרס.

7 הדר חזר ואמר ר' ירמיה עצמו: לאו מילתא היא דאמרי אין זה דבר מה שאמרתי כלומר, השאלה ששאלתי אין לה בסיס שהרי אפשר להוכיח שיודעים חכמים את ההבדל. דבעו מיניה חבריא ששאלו בני החבורה, החכמים ממנו מרב כהנא: עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ בשנה הראשונה שבאו עם יהושע, מהיכן הקריבוהו, מהיכן מצאו עומר זה לקצור? אם תאמר שעומר זה הוא מתבואה שגדלה דעייל שהביאה, שגדלה ביד גוי, הלא "קצירכם" אמר רחמנא אמרה התורה ולא קציר גוי.

8 ותוהים קודם כל על עצם הדברים: ממאי דאקריבו מניין לך שהקריבו עומר בשנה זו, דלמא שמא לא אקריבו הקריבו! ודוחים: לא סלקא דעתך יעלה על דעתך לומר כן, דכתיב שנאמר שם: "ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח" יהושע ה, יא, ללמדנו: רק ממחרת הפסח — אכול אכלו מתבואת הארץ, אולם מעיקרא מקודם, מתחילה לא אכול אכלו. ומדוע — דאקריבו שהקריבו עומר בשישה עשר כדינו והדר אכלי ואחר כך אכלו שאם לא הקריבו עומר כלל ולא חל חיוב זה עליהם — לא היה להם לחלק בין קודם הפסח ואחר הפסח, ויש איפוא לשאול: מהיכן הקריבו?

9 אמר להן רב כהנא: כל שלא הביא שליש ביד גוי, ונמסר ביד ישראל ונגמר בישולו — הרי הוא ראוי לקצירה לשם עומר.

10 ואמר ר' ירמיה: הרי גם שם אפשר היה לשאול: ודלמא עייל ולא קים להו ושמא כבר הביא שליש ולא מוחזק להם לחכמים ואינם יודעים את ההבדל המדוייק? אלא על כרחך עליך לומר כי קים להו מוחזק להם בדיוק — הכא נמי קים להו כאן גם כן מוחזק בידם.

11 ומקשים: אף זו אינה ראיה גמורה ודלמא ושמא אז לא עייל הביאה, צמחה התבואה כלל לפני שכבשו את הארץ, וניכר ההבדל לכל, אבל היכא דעייל ריבעא במקום שהביאה, שהגיעה, לכלל רבע בישולה — בין שליש לפחות משליש לא קים להו מוחזק להם ואין הם יודעים את ההבדל!

12 ומשיבים: לא סלקא דעתך יעלה על דעתך לומר כן, דכתיב שנאמר: "והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון" יהושע ד, יט, ואי סלקא דעתך ואם יעלה על דעתך לומר שלא עייל הביאה כלל — בחמשה יומי ימים מי קא מליא האם היא מתמלאה ממצב בו היא כבוסר גמור עד להבשלה מלאה?

13 את ההוכחה הזאת דוחים: אלא מאי מה אומר אתה דעייל רבעא שנכנס מתחילה כדי רבע או דנקא שישית אכתי עדיין יכול אתה לומר בחמשה יומי מי קא מליא האם היא מתמלאה? אלא מאי אית לך למימר מה יש לך לומר להשיב — כי "ארץ צבי" דניאל יא, טו כתיב נאמר בה בארץ ישראל, ששבח הארץ הוא שפירותיה מתבשלים במהירות רבה כמרוץ הצבי, הכא נמי כאן גם כן יכול אתה לומר כי "ארץ צבי" כתיב נאמר בה, שיכולה התבואה להבשיל מראשיתה עד גמרה במשך ימים אלה.

14 מצד אחר מתקיף לה מקשה על כך ר' חנינא על עצם ההוכחה מן הכתוב "באספך" לענין שנת השמיטה: ומי מצית אמרת והאם יכול אתה לומר דהאי שזה "אסיף" האמור בסוכות קציר הוא? והכתיב והרי נאמר: "באספך מגרנך ומיקבך" דברים טז, יג ואמר מר החכם: בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר שבהם מסככים את הסוכה. ואם כן "אסיף" זה האמור בחג הסוכות אינו שייך לקציר אלא לאיסוף הקש מן הגורן!

15 אמר ר' זירא על כך: הא מילתא הואי בידן דבר זה היה בידינו כלומר, היה נראה לי שיש לנו ראיה טובה, ואתא ובא ר' חנינא שדא ביה נרגא הטיל בו גרזן וקצצו. שקושייתו של ר' חנינא ביטלה לגמרי הוכחה זו.

16 ושואלים: אלא לאחר הדחיה הזו מנלן מניין לנו מקור ההלכה שזמן מעשרות התבואה נחשב משעה שהביאה שליש? ומשיבים: כדתניא כפי ששנינו בברייתא, ר' יונתן בן יוסף אומר: נאמר "ועשת את התבואה לשלש השנים" ויקרא כה, כא,

17 אל תקרי תקרא "לשלש" אלא "לשליש" ומכאן למדנו ששליש בישול התבואה הוא התאריך הקובע לגבי חשבון המעשר.

18 ומקשים: והא מיבעי ליה לגופיה והרי צריך הוא לגופו שתבא ברכה בתבואה בשנה שלפני השמיטה! ומשיבים: כתיב קרא אחרינא נאמר כתוב אחר: "וזרעתם את השנה השמינת ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעת" ויקרא כה, כב ואם כן פסוק נותר לדרשה — לא "לשלוש" אלא "לשליש".

19 א תנן התם שנינו שם במשנה: האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו לפני ראש השנה של שמיטה מתעשרים לשעבר, כלומר, מפרישים מהם את המעשר הראוי להיות מופרש בשנה הקודמת שנה ראשונה, שניה, רביעית וחמישית — מעשר שני. שלישית ושישית — מעשר עני, ומותרין בשביעית, אם היתה זו שנת השמיטה. ואם לאו, שלא השרישו לפני ראש השנה — אסורין בשביעית, אם היתה זו שנת שמיטה, ומתעשרין לשנה הבאה, כלומר, כמעשר הראוי לאותה שנה שבה נלקטו, אם אינה שנת השמיטה.

20 אמר רבה: אמור רבנן אמרו חכמים שנת האילן לענין המעשר נקבעת בתר אחר, לפי זמן החנטה יצירת צורת הפרי, תבואה וזיתים הולכים בתר אחר שליש בישולם, ירק הולך בתר אחר לקיטה, שזמן לקיטתו הוא הזמן הקובע לענין מעשר. והשאלה היא: הני כמאן שוינהו רבנן אלה האורז והדוחן כמו מה עשו אותם חכמים שהרי אינם נקבעים לא לחנטה לא לשליש ולא ללקיטה!

21 הדר חזר ואמר רבה: מתוך שעשויין פרכין פרכין שאין בשלים כולם כאחד, אלא נלקטים מעט מעט באגודות ופורכים אותם לאכילה, ואם נלך אחר זמן הלקיטה יבואו לטעות ולהפריש מהנלקט לפני ראש השנה על הנלקט לאחר ראש השנה ולהיפך, ולכן אזלי רבנן הולכים חכמים בתר אחר ההשרשה, שהוא זמן אחיד עבור כל השדה, שכל השדה משרישה בשנה אחת.

22 אמר ליה לו אביי: ומדוע יעשו כך? יצבור גורנו לתוכו ויניח את הפירות הללו במקום אחד ויבללם ויטול מן התערובת מעשר ונמצא תורם מן החדש שבו על החדש שבו, ומן הישן שבו על הישן שבו!

23 מי האם לא תניא שנויה ברייתא כיוצא בזו, שר' יוסי בן כיפר אמר משום ר' שמעון שזורי: פול המצרי שזרעו לזרע, כלומר, לא לאכילתו כירק אלא לצורך אכילת וזריעת זרעיו, מקצתו של הפול השריש לפני ראש השנה, ומקצתו השריש לאחר ראש השנה — אין תורמין ומעשרין מזה על זה, לפי שאין תורמין ומעשרין לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש.

24 כיצד הוא עושה בהפרשת המעשרות שלא יבוא לטעות ולהפריש שלא כראוי — צובר גורנו לתוכו שמניח ובולל יחד הכול במקום אחד, ומפריש ונמצא תורם ומעשר מן החדש שבו על החדש שבו, ומן הישן שבו על הישן שבו. ומדוע אין עושים כן אף באורז ודוחן?

25 אמר ליה לו רבה: ר' שמעון שזורי קאמרת אמרת? מדבריו אין להקשות, כי ר' שמעון שזורי סבר יש בילה, שלדעתו, דברים שהונחו בתערובת מחשיבים אנו אותם כאילו נבללו בלילה גמורה, ומה שמוציא מהם — מוציא לפי יחסי התערובת הראשונה.

26 ואולם רבנן סברי וחכמים סבורים אין בילה בכיוצא בזה, לכן אין התקנה של צבירת הכל יחד מועילה לדעת חכמים.

27 אמר ר' יצחק בר נחמני אמר שמואל: הלכה כר' יוסי בן כיפר שאמר משום ר' שמעון שזורי. מתקיף לה מקשה על כך ר' זירא: ומי והאם אמר שמואל הכי כך? והאמר והרי אמר שמואל: לכל אין בילה, שדברים המעורבים אינם נחשבים כבלולים לגמרי חוץ מיין חדש שעירב עם הישן ושמן חדש שעירב עם הישן וכן שאר נוזלים, ואם כן כיצד פסק כר' שמעון שזורי?

28 ומעירים בתשובה לכך: אשתמיטתיה נשמט ממנו, שכח ר' זירא הא זו שאמר שמואל: הכל במעשרות הולך אחר גמר פרי וזמן זה הוא הקובע את שנת המעשר. ולפי שיטה זו זמן ההשרשה אינו מעלה ואינו מוריד, ולכן יכול שמואל לפסוק כר' שמעון שזורי אבל לא מטעם בילה — טעמו של ר' שמעון שזורי עצמו — כי אם משום שלדעתו כל היבול מבשיל כאחת ושייך לשנה אחת ומתעשר כאחד.

« ביאור שטיינזלץ על ראש השנה י״ב ע״ב ביאור שטיינזלץ על ראש השנה י״ד ע״א »