ביאור שטיינזלץ על נדה כ׳ א

1 בקילור משחת תרופה לעינים, שנתעסקה בה לפני כן האשה, שלדעתו יכולה האשה לתלות את הכתם הנמצא בקילור זה. וכן נמסר כי אף רבי נהג כן הלכה למעשה ותלה את הכתם הנמצא בשרף היוצא מעץ השקמה, אם נתעסקה בו האשה קודם לכן. ויש לשאול: מאי לאו האם אין הכוונה שתלו ר' מאיר ורבי את הכתם שצבעו אדום בקילור ובשרף השקמה משום שאף אלו צבעם אדום, ואף שאין הוא אדום כל כך. הרי שאין מקום לכל ההבחנות הללו שהזכירו החכמים שיהא הצבע אדום ביותר!

2 ומתרצים: לא, הכוונה שתלו ר' מאיר ורבי בקילור ובשרף השקמה את הכתם שצבעו הוא כשאר הדמים הנזכרים במשנתנו, שהם הדומים לקילור ולשרף השקמה.

3 ומסופר כי החכמים אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי קמיה אומנא היו יושבים לפני אומן, מקיז דם לצורך הקזת דם לבריאות. שקלי ליה קרנא קמייתא נטלו לו האומן דם בקרן, כלי ההקזה, פעם ראשונה לאמימר, חזייה ראה אמימר אותו, את הדם שבקרן, ואמר להו להם, לחבריו: "אדום" דתנן ששנינו במשנתנו — הכוונה למראה דם כי האי כמו זה. לאחר מכן שקלי ליה אחריתי נטלו לו דם בקרן הקזה אחרת , ראה אמימר את הדם שבקרן זו, ואמר להו להם: אשתני השתנה מראה דם ממראה הדם הקודם. אמר רב אשי שישב אף הוא לפני מקיז הדם, וראה את שני הדמים הללו: כל חכם כגון אנא, דלא ידענא בין האי להאי אני, שאיני יודע להבחין בין דם זה לדם זה — לא מבעי לי למחזי דמא איני צריך לראות דם ולפסוק בו אם טהור או טמא הוא.

4 א שנינו במשנתנו בכלל מראות הדמים הטמאים מראה דם שהוא שחור כחרת. אמר רבה בר רב הונא: חרת שאמרו במשנתנו — הכוונה לדיו. ומציינים: תניא נמי הכי שנויה ברייתא גם כן כך: מראה שחור — כחרת, ושחור שאמרו — דיו. ושואלים על ברייתא זו: מדוע כפלה לשונה בהגדרת השחור, שהוא כחרת ושחרת הריהו דיו, ולימא ויאמר בפשטות ששחור הכוונה לדיו! ומשיבים: אי אמר אם התנא שבברייתא היה אומר רק שחור כדיו — הוה אמינא הייתי אומר שהכוונה: כי פכחותא דדיותא כמו שקיפות הדיו, חלקו העליון של נוזל הדיו שבקסת שהוא בהיר יותר, לכן קא משמע לן השמיע לנו בזה שאמר כחרת וכדיו, שהכוונה היא כי חרותא דדיותא כמו חרת, שחרות הדיו, חלקו התחתון של נוזל הדיו שבקסת שהוא כהה יותר.

5 איבעיא להו נשאלה להם, לבני בית המדרש שאלה זו: באיזה חרת אמרו חכמים, האם בלחה או ביבשתא ביבשה? ומביאים: תא שמע בוא ושמע פתרון לשאלה זו ממה שנמסר שכך נהג הלכה למעשה ר' אמי, שכאשר היה בא לפניו מראה דם שחור היה פלי קורטא דדיותא ובדיק מבקע חתיכת דיו יבש, ובודק בה.

6 ב שנינו במשנתנו במראה הדם השחור שאם היה עמוק כהה ממראה החרת — הרי זה דם טמא, ואם היה בהיר יותר — הרי זה דם טהור. ובענין זה אמר רב יהודה, אמר שמואל: אשה שראתה דם שמראהו כקיר שעוה שחורה, או כדיו, וכן שמראהו כענב שחור — הריהי טמאה, וזוהי הכוונה במה ששנינו במשנתנו עמוק יותר מכן ממראה החרת — הריהי טמאה. ועוד במראה הדם השחור, אמר ר' אלעזר: אשה שראתה דם שמראהו כזית, או כזפת, וכן כמראה העורב — הרי זה דם טהור, וזוהי ששנינו במשנתנו בדם השחור שאם היה דיהה בהיר יותר מכן ממראה החרת — הרי זה דם טהור.

7 עולא אמר: זה ששנינו במשנתנו שהדם השחור טמא, הכוונה שמראהו כלבושא מלבוש בני המקום סיואה שהוא שחור מאד. ומסופר כי עולא אקלע הזדמן לעיר פומבדיתא. חזייה לההוא טייעא ראה ערבי אחד שהיה לבוש לבושא אוכמא מלבוש שצבעו שחור, אמר עולא להו להם לחכמי פומבדיתא: "שחור" דתנן ששנינו במשנתנו שדם הנמצא במראה זה הינו טמא — הכוונה לשחור כי האי כמו זה. ומסופר כי כיון שרצו הכל שיהיה בידם דבר שצבעו שחור כעין השחור השנוי במשנתנו, מרטו מיניה פורתא פורתא תלשו ממנו, מאותו בגד שחור, מעט מעט, וכתשלום על אותו בגד שקרעוהו יהבו ביה ארבע מאה זוזי נתנו בו ארבע מאות זוזים.

8 ר' יוחנן אמר: הדם השחור ששנינו במשנתנו שהריהו טמא, הכוונה שמראהו כאלו הכלים בגדים האוליירין של הבלנים הבאים ממדינת הים מחוצה לארץ. ושואלים על כך: למימרא דאוכמי נינהו האם נאמר מתוך דברי ר' יוחנן אלו, ששחורים הם כלים האוליירים, והאמר להו והרי אמר להם ר' ינאי בצוואתו לבניו קודם פטירתו: בני, אל תקברוני כשאני לבוש לא בכלים שחורים ולא בכלים לבנים. וטעם הדבר, לא בבגדים שחורים — שמא אזכה בדין לעולם הבא להיות יושב בין הצדיקים, ואהיה נראה בבגדיי השחורים כאבל הלבוש שחורים בין החתנים הלבושים לבנים. ואל תקברוני בבגדים לבנים — שמא לא אזכה לבוא בין הצדיקים אלא בין הרשעים הלבושים שחורים, ואהיה נראה בבגדיי הלבנים ביניהם כחתן בין האבלים. אלא הלבישוני בבגדי קבורתי בכלים האוליירין הבאים ממדינת הים.

9 אלמא מכאן נסיק כי לאו אוכמי נינהו לא שחורים הם! ומשיבים: לא קשיא אין זה קשה, הא זה שמובן מדברי ר' ינאי שכלים האוליירים אינם שחורים — הרי זה בבגד כגלימא גלימה, ואילו הא זה שאמרנו שכלים האוליירים הינם שחורים — הרי זה בבגד הניתן על חפץ כפתורא שולחן ומיטה.

10 ואשר לאופן בדיקת חמשת מראות הדמים הנזכרים במשנתנו אמר רב יהודה, אמר שמואל: וכולם, כל המראות הללו, לגווניהם השונים, אין בודקין אותם אלא כשהם נתונים על גבי מטלית בד לבנה. שרק באופן זה ניתן לבדוק במדוייק ולבחון את צבעם האמיתי של המראות הללו. אמר רב יצחק בר אבודימי: אכן יש להניח את המראות הללו על גבי מטלית בד לבנה, ואולם כדי להבחין במראה שחור אם מראהו כחרת — יש להניחו על גבי מטלית בד בצבע אדום.

11 אמר רב ירמיה מדפתי: ולא פליגי ואין שמואל ורב יצחק בר אבודימי חלוקים, שכן הא זה שאמר רב יצחק בר אבודימי שצריך לבדוק על מטלית בד בצבע אדום — הרי זה דווקא במראה שחור, ואילו הא זה שאמר שמואל שיש לעשות את הבדיקה על מטלית לבנה — הכוונה בשאר ארבעת מראות הדמים הנזכרים במשנתנו. מתקיף לה מקשה עליה, על הסבר זה רב אשי: אי הכי אם כך, לימא שיאמר שמואל באופן זה: "וכולם חוץ משחור אין בודקים אותם אלא על גבי מטלית לבנה"! אלא אמר רב אשי: אכן בשחור גופיה קמיפלגי עצמו הם חלוקים, אם יש לבודקו על גבי מטלית לבנה או אדומה. אמר

12 עולא: בכולן, בכל חמשת המראות הנזכרים במשנתנו — אם היה מראה הדם עמוק כהה מכן, מצבעם האמור במשנה — הריהו דם טמא, ואם היה מראה הדם דיהה בהיר מכן — הריהו טהור, והוא הדין בכל המראות, וכדינו של המראה השחור הנזכר במפורש במשנה.

13 ויש לשאול: אם כך אלא מאי שנא מה שונה מיוחד מראה שחור דווקא דנקט שאחז בו התנא להשמיענו דין הנוהג בכל המראות? — שכן סלקא דעתך אמינא היה עולה על דעתך לומר: הואיל ואמר ר' חנינא כי דם שחור — אדום הוא, אלא שלקה, הילכך משום כך יהא דינו שאפילו אם הוא דיהה מכן נמי ליטמא גם כן שיטמא, לכן קמשמע לן השמיע לנו דין זה שאם דהה יותר מהשיעור הנזכר במשנה הרי הוא טהור, אף בשחור.

14 ואילו ר' אמי בר אבא אמר: ובכולן, בכל חמשת המראות הנזכרים במשנתנו, אם היה המראה עמוק מכן — טמא, וכן אם היה דיהה מכן — נמי גם כן טמא, חוץ משחור, שאם הוא דהה מכאן — הרי הוא טהור. ומעתה יש לשאול: אלא מאי אהני שיעוריה דרבנן מה הועילו השיעורים של המראות הנזכרים במשנתנו שקבעו חכמים, אם טמאים הם בין היו כהים יותר או בהירים יותר? — לאפוקי להוציא, למעט בארבעת המראות מלבד שחור, מראה דיהה של דיהה, שכה בהיר הוא, עד שאינו בכלל הדם הטמא.

15 ואיכא דאמרי ויש שאומרים שכך רמי בר אבא אמר: ובכולן, עמוק מכן — טהור, דיהה מכן — טהור, חוץ משחור, שאם מראה הדם כהה משיעור זה — הריהו טמא. ולהכי ולכך לקבוע את הגוון המדוייק של המראות, מהני שיעוריה דרבנן הועיל שיעורם של חכמים.

16 ואילו בר קפרא אמר: וכולן, עמוק מכן — טמא, דיהה מכן — טהור. חוץ מדם שמראהו כמזג יין מזוג, המעורב מיין חי וממים, שאם מראהו עמוק מכן מהשיעור הנזכר במשנתנו — הריהו טהור, וכן אם הוא דיהה מכן — הריהו טהור, שאינו מטמא אלא אם הוא בדיוק כגוון זה. ומסופר כי רצו לבדוק את בר קפרא, ופעם אחת הביאו לפניו דם שמראהו כיין המזוג ואדיהו ליה הבהירו אותו — ודכי וטיהר אותו בר קפרא. ופעם נוספת הביאו לפניו דם שמראהו כיין המזוג ואעמיקו ליה והכהו אותו — ודכי וטיהר אותו. אמר על כך ר' חנינא בהתפעלות: כמה נפיש גברא דלביה כמשמעתיה גדול הוא האיש אשר הרגש לבו, המבחין בין מראות כה קרובים, הריהו כשמועתו, כפי שפסק!

17 ג ועוד שנינו במשנתנו בין חמשת מראות הדם הטמא, מראה קרן צמח הכרכום וכוונת הדברים לחלק הברור שבו. ובפירוש הדברים תנא שנה החכם בברייתא: כמראה החלק הלח שבכרכום ולא כמראה החלק היבש שבו. ועוד בענין זה שנינו כמה ברייתות.

18 תני חדא שנויה ברייתא אחת: כמראה החלק התחתון שבצמח זה, ולא כמראה החלק העליון. ותניא אידך ושנויה ברייתא אחרת: כמראה החלק העליון ולא כמראה החלק התחתון. ותניא אידך ושנויה ברייתא אחרת: כמראה החלק העליון, וכל שכן כמראה החלק התחתון. ותניא אידך ושנויה ברייתא אחרת: כמראה החלק התחתון, וכל שכן כמראה החלק העליון.

19 אמר אביי בפירוש הברייתות, שלא תסתורנה זו את זו: תלתא דרי שלוש שורות עלים יש בכרכום, זו למטה מזו, וכל שורה ושורה תלתא טרפן הויין שלושה עלים הינם זה למטה מזה.

20 ועל מנת לבדוק מראה דם שהוא כמראה קרן כרכום המטמא, נקוט דרא מציעאה אחוז את השורה האמצעית שהיא השורה הראויה לבדוק בה, ומאותה שורה אחוז את טרפא מציעתא העלה האמצעי בידך, והשווה אותו למראה הדם, שאם דומים הם — הרי זה דם טמא. ואין ארבע הברייתות הללו סותרות זו את זו, שכן שתי הברייתות הראשונות עניינן שורת העלים הנבדקת, ובאופן זה: הברייתא האומרת "כתחתון ולא כעליון" — כוונתה לשורה האמצעית שהיא מתחת לעליונה, ולא לשורה שמעליה. והברייתא האומרת "כעליון ולא כתחתון" — כוונתה לשורה האמצעית שהיא מעל השורה התחתונה, ולא לשורה שמתחתיה. ואילו שתי הברייתות האחרות עניינן בעלים שבתוך השורה האמצעית, ובאופן זה: הברייתא האומרת "כתחתון וכל שכן כעליון" — כוונתה בעלה התחתון, וכל שכן בעלה שמעליו העלה האמצעי שבשורה האמצעית. ואילו הברייתא האומרת "כעליון וכל שכן כתחתון" — כוונתה כעלה העליון שבשורה האמצעית וכל שכן שכעלה שמתחתיו העלה האמצעי. וחלק זה של קרן הכרכום הוא המכונה במשנתנו "בברור שבו".

21 ועוד בדיני מראה דם כמראה קרן כרכום נמסר: כי אתו לקמיה כאשר היו באים לפני ר' אבהו לבדיקת דם שמראהו כקרן כרכום, אמר להו היה אומר להם: דווקא כקרן כרכום כשהיא נתונה עדיין בגושייהו בגושם, שמחוברת עדיין לגוש האדמה בו גדלה שנינו במשנתנו. שכן לאחר שנתלש ממקום גידולו, צבעו משתנה.

22 ד ועוד שנינו במשנתנו בין מראות הדם הטמאים זה שהוא כמראה מימי אדמה. ובענין זה תנו רבנן שנו חכמים: הבודק מראה דם שמראהו כמימי אדמה — הריהו מביא אדמה שמנה דשנה מבקעת בית כרם, ומציף עליה מים, וכמראה מים אלו כך הוא מראה דם המטמא, אלו דברי ר' מאיר. ר' עקיבא אומר: מביא אדמה מבקעת יודפת. ר' יוסי אומר: מביא אדמה מבקעת סכני. ר' שמעון אומר: מביא אדמה אף מבקעת גנוסר וכיוצא בהן.

23 ועוד בדין בדיקת דם שמראהו כמימי אדמה תניא אידך שנויה ברייתא אחרת: וכמימי אדמה — מביא אדמה שמנה מבקעת בית כרם, ומציף עליה מים מועטים כעובי קליפת השום שהוא מועט ביותר. וזאת מכיון שאין שיעור למים, משום שאין שיעור לכמות העפר בו מתבצעת הבדיקה, שדי במעט אדמה ובמעט מים. ואין בודקין אותן כאשר מימי האדמה הזו הינם צלולין שקופים, שכן אז אין מראה האדמה ניכר עוד במים אלו, אלא כשהם עכורין ממראה האדמה שבהם. ואם צללו המים, ששקע העפר שבהם — חוזר ועוכרן, וכשהוא עוכרן. אין עוכרן ביד אלא בכלי.

24 איבעיא להו נשאלה להם, לבני בית המדרש שאלה זו: האם הכוונה במה ששנינו שאין עוכרין אותן ביד אלא בכלי היא שלא לרמיה בידיה ולעכרינהו שלא ישליכנו את העפר אל תוך ידו ויעכרם בעודו בידו, אבל כאשר נמצא העפר במנא בכלי, כי עכר ליה בידיה כאשר עוכר אותו בידו — שפיר דמי כיפה, ראוי, נחשב הדבר, או דלמא שמא הכוונה היא שאף בהיותם בתוך הכלי לא לעכרינהו בידיה לא יעכרם בידו, אלא במנא בכלי יעכיר את המים?

25 ואומרים, תא שמע בוא ושמע פתרון לבעיה זו ממה ששנינו: כשהוא בודקן למימי האדמה — אין בודקן אלא בכוס. ושואלים: עדיין תבעי תישאל לך: אכן הבדיקה עצמה צריכה שתיעשה בהיות מימי האדמה בכוס, ואולם העכירה במאי במה נעשית, האם דווקא בכלי, או שאפשר לעשותה אף ביד? ומסכמים: תיקו תעמוד השאלה במקומה בלא פתרון.

26 ובענין זה של בדיקה במימי אדמה, נמסר: כי אתו לקמיה כאשר באו לפני רבה בר אבוה לבדוק במימי אדמה, אמר להו היה אומר להם: דווקא אם הבדיקה נעשית במקומה במקום שממנו נלקחה האדמה שנינו, אבל אם נלקחה האדמה למקום אחר — שוב אין בודקים בה. ועוד נמסר כי ר' חנינא פלי קורטא דגרגשתא ובדיק ביה היה מפורר גוש אדמה ובודק בו בלא לערבו במים. ומסופר, לייט עליה היה מקלל עליו, על הנוהג כן ר' ישמעאל בר' יוסי שייענש במחלת האסכרה.