ביאור שטיינזלץ על חולין ק״מ ב

1 ומשיבים: אם כן היה הדין, מעתה הכתוב "צפור" הבא למעוטי למעט עוף טמא למה לי? שהרי אף הלכה זו שעוף טמא פטור משילוח הקן ניתן להסיקה מתוך ההיקש בין אם לאפרוחים, שכשם שאפרוחים טמאים אין נוהגת מצות שילוח הקן, כך אין היא נוהגת באם טמאה. ומעתה שנצרכים אנו ללימוד מיוחד לענין האם שהיא עוף טמא, הרי זה מלמד שאין מקישים אם לאפרוחים. ושואלים על דברי רב כהנא:

2 והתניא והרי שנויה ברייתא בדינה של אם אפרוחין טרפה שהריהו חייב בשילוח, ונראים דברי הברייתא כמדברים באם של אפרוחים טריפה, שלא כרב כהנא האומר שאין מצות שילוח הקן נוהגת באפרוחים שאינם ראויים לאכילת אדם! אמר אביי בתשובה: אין זו כוונת דברי הברייתא, אלא הכי קאמר כך אומרת הברייתא בדינה של אפרוח שאמן טרפה שהריהו חייב בשילוח. וכשיטת רב כהנא, שהרי האפרוחים ראויים לאכילת אדם.

3 א מקודם הובאו דברי רב כהנא בדרשת "תקח לך" ולא לכלביך, ובענין זה מביאים מה שבעי שאל רב הושעיא: אדם שהושיט את ידו לקן שיש בו אם ואפרוחים, ושחט מיעוט סימנים של האפרוחים, מהו הדין לענין מצות שילוח הקן?

4 וצדדי הספק: מי אמרינן האם אומרים אנו כי כיון שאילו שביק להו מטרפי היה מניח אותם את האפרוחים במצב זה של סימנים החתוכים במקצתם, הם היו נטרפים, ואסורים באכילה — הריהו פטור משילוח הקן, שכן בעינן צריכים אנו שיתקיים בקן "תקח לך" ולא לכלביך, והאפרוחים הללו במצבם עתה אינם ראויים לאכילת אדם. או דלמא שמא כיון שבידו למגמר לגמור את השחיטה, ויהיו האפרוחים מותרים באכילה — "תקח לך" קרינא ביה קוראים אנו בו, וחייב הוא בשילוח? שאלה זו לא נפתרה ותיקו תעמוד, תישאר בלא פתרון.

5 ב ומתוך שהובאה בעייתו של רב הושעיא מביאים עוד בעיות שהעלו חכמים בדין שילוח הקן. בעי שאל ר' ירמיה: מטלית הנתונה בקן בין הציפור לבין הביצים מהו דינה לענין שתחוץ, שתיעשה חציצה, שתיחשב הציפור כאילו אינה רובצת על הביצים, ויהיה פטור מן השילוח? וכן שאל לענין נוצות תלושות מן הכנפים המונחות בין האם לבין הביצים, מהו דינן לענין שיחוצו, ויפטר מן השילוח?

6 וכן שאל לענין חציצה של ביצים מוזרות שאין אפרוח יוצא מהן המונחות בין האם לבין שאר הביצים, מהו דינן לענין חציצה? וכן שאל לענין שני סדרי ביצים המונחות זו על גב זו מהו דינן לענין שסדרת הביצים העליונה תיחשב כחוצצת בין האם לבין סדרת הביצים התחתונה? ועוד שאל ר' ירמיה בענין חציצה במקרה שהיה זכר רובץ ממש על גבי ביצים והנקבה רובצת על גבי הזכר מהו הדין? ומסכמים כי כל השאלות הללו לא נפתרו ותיקו תעמודנה, תישארנה בלתי פתורות.

7 ג וכיוצא בדבר בעי שאל ר' זירא במקרה של יונה הרובצת על ביצי עוף תסיל שהוא עוף טהור הדומה ליונה, מהו הדין לענין מצות שילוח הקן. וכן שאל במקרה של תסיל הרובצת על ביצי יונה מהו הדין לענין שילוח הקן.

8 אמר אביי: תא שמע בוא ושמע פתרון לשאלה בדינה של תסיל הרובצת על ביצי יונה, ממה ששנינו במשנתנו כי עוף טמא הרובץ על ביצי עוף טהור, וכן עוף טהור הרובץ על ביצי עוף טמא — זה וזה פטור משילוח. ונדייק מכאן: הא הרי אם הוא היה עוף טהור על ביצי עוף טהור, כדוגמת תסיל הרובצת על ביצי יונה — הריהו חייב! ודוחים: אין זו ראיה, שכן דלמא שמא מדובר פה דווקא בקורא נקבה, שדרכה הוא לרבוץ על ביצי אחרות, ולכך יש בה דין שילוח הקן כשהיא רובצת על ביצי אחרות. ואולם אין אנו יודעים מה הדין בתסיל הרובצת על ביצי יונה או ביונה הרובצת על ביצי תסיל שאין זה דרכם.

9 ד שנינו במשנתנו בדינו של קורא זכר, שר' אליעזר מחייב בו בשילוח הקן, וחכמים פוטרין. אמר ר' אבהו: מאי טעמא מה טעם שיטתו של ר' אליעזר? אתיא בא, נלמד הדבר בגזירה שווה של המלים "דגירה" "דגירה". שכן כתיב הכא נאמר כאן, בענינו של הקורא "קורא דגר ולא ילד" ירמיה יז, יא, וכתיב התם ונאמר שם, בענין עשיית קן בידי עוף ממין הנקבה "שמה קננה קפוז ותמלט ובקעה ודגרה בצלה" ישעיה לד, טו, להורות שכדרך שציפור נקבה דוגרת בקן, כן הוא הקורא הזכר, ולכך חייבים בו בשילוח.

10 ועוד בהסבר שיטותיהם של ר' אליעזר וחכמים, אמר ר' אלעזר: מחלוקת זו אינה אלא בקורא זכר, אבל בקורא נקבה — לדברי הכל, אף לדברי חכמים, הריהו חייב בשילוח הקן. ותוהים על דברי ר' אלעזר: פשיטא פשוט שכך הוא, שהרי "קורא זכר" תנן שנינו במשנתנו! ומשיבים: יש חידוש בדברי ר' אלעזר, שכן מהו דתימא היה מקום שתאמר כי רבנן חכמים, אפילו בקורא נקבה פטרי פוטרים משילוח, והא דקתני וזה ששנה במשנה במחלוקתם "קורא זכר" — להודיעך כחו של ר' אליעזר, שלא רק בקורא נקבה הוא מחייב בשילוח הקן, אלא אף בקורא זכר. לכך קא משמע לן הוא, ר' אלעזר, משמיע לנו שלדעת חכמים שבקורא נקבה חייבים בשילוח הקן.

11 ועוד אמר ר' אלעזר בהסבר מחלוקת זו של ר' אליעזר וחכמים: מחלוקת זו אינה אלא בקורא זכר, אבל בזכר דעלמא סתם שלא ממין הקורא — לדברי הכל, ואף לדעת ר' אליעזר, פטור המוצא משילוח הקן. ותוהים על דבריו: פשיטא פשוט שכך הוא, והלא "קורא זכר" תנן שנינו במשנתנו! ומשיבים: חידוש יש בדברי ר' אלעזר, שכן מהו דתימא היה מקום שתאמר כי ר' אליעזר אפילו זכר דעלמא סתם מחייב בשילוח הקן, והאי דקתני וזה ששנה במשנתנו במחלוקתו עם חכמים "קורא זכר" — להודיעך כחן דרבנן של חכמים, שלא רק בסתם זכר, אלא אפילו בקורא זכר הריהם פוטרים. לכך קא משמע לן הוא, ר' אלעזר, משמיע לנו שלדעת ר' אליעזר אין מצות שילוח הקן בסתם זכר.

12 ומביאים ראיה לדבר, תניא נמי הכי שנויה ברייתא גם כן כך: זכר דעלמא סתם — פטור, קורא זכר — ר' אליעזר מחייב, וחכמים פוטרין.

13 ה משנה היתה האם מעופפת מרחפת על האפרוחים או על הביצים שבקן, בזמן שכנפיה נוגעות באפרוחים או בביצים שבקן — הריהו חייב לשלח את האם, ובזמן שאין כנפיה נוגעות בקן — פטור מלשלח. אף אם אין שם בקן אלא אפרוח אחד או ביצה אחת — חייב לשלח, שכן נאמר "קן", לומר: קן מכל מקום.

14 היו שם אפרוחים מפריחים הגדולים דיים כדי לעוף או ביצים מוזרות מקולקלות, שאין אפרוח עתיד לבקוע מתוכן — פטור מלשלח, שכן נאמר "והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים" דברים כב, ו, הושוו אפרוחים לביצים, ללמד: מה אפרוחים הם בני קיימא, אף ביצים בני קיימא, יצאו הביצים המוזרות, שאין הן בנות קיימא. ומה הביצים צריכין לאמן לדגירה, אף האפרוחין שחייבים בהם בשילוח הקן, מדובר רק באלה הצריכין עדיין לאמן, יצאו מכלל מצות שילוח הקן האפרוחים שכבר מפריחין שאין צריכים עוד לאימם.

15 ו גמרא שנינו במשנתנו דין הקן בזמן שהאם מעופפת, ועוד בענין זה תנו רבנן שנו חכמים בברייתא על הכתוב "רובצת" — דווקא באופן זה הריהו חייב בשילוח, ולא במעופפת. יכול יהא פטור משילוח אפילו במעופפת שכנפיה נוגעות בקן? לכך תלמוד לומר מלמדנו הנאמר "רובצת", שבאופן זה הריהו חייב בשילוח. ושואלים: מאי תלמודא מה הלימוד, כיצד למדים אנו כן מהמלה "רובצת" לחייב בשילוח בזו שכנפיה נוגעות בקן? ומשיבים: מדלא כתיב מתוך שלא נאמר "יושבת" אלא "רובצת", וכשכנפיה נוגעות בקן הרי זה בכלל "רובצת".

16 ז ומביאים עוד בענין זה מה שאמר רב יהודה אמר רב: אם היתה האם יושבת מעל הביצים או האפרוחים כשהיא בין שני רובדי ענפי אילן — רואים, כל שאם תשמט הציפור אם הענפים יפרדו היא נופלת עליהם על הביצים או האפרוחים — חייב לשלח, ואם לאו לא — פטור מלשלח.

17 מיתיבי מקשים על דברי רב ממה ששנינו היתה האם יושבת ביניהן בין הביצים או האפרוחים — פטור מלשלח, שכן נאמר במצות שילוח "והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים", ולא שיושבת ביניהם. ואולם אם היתה יושבת על גביהן — חייב לשלח, שהרי זה בכלל "רובצת על". ואם היתה מעופפת, אפילו כנפיה נוגעות בקן — פטור מלשלח.

18 מאי לאו האם אין הכוונה לומר שיושבת על גביהן הריהו דומיא דומה לאופן הישיבה של זו שיושבת ביניהן, מה היושבת ביניהן הרי זה דנגעה בהו שנוגעת היא בהם, אף זו היושבת על גביהן מדובר דנגעה בהו שנוגעת בהם, ונלמד מכאן שרק כשהיא נוגעת בהם יש דין שילוח, אבל היושבת בין שני רובדי אילן, ואין היא נוגעת בהם — פטור משילוח, ושלא כדברי רב!

19 ודוחים: לא, יש לפרש להיפך, ולומר כי אופן הישיבה של זו שיושבת על גביהן הריהו דומיא דומה לאופן הישיבה של זו שיושבת ביניהן, מה היושבת ביניהן הרי זה באופן דלא נגעה עלייהו שאינה נוגעת בהם מלמעלה אלא מן הצד, אף אופן הישיבה של זו שיושבת על גביהן מדובר באופן דלא נגעה עלייהו שאינה נוגעת בהם מלמעלה אלא מן הצד, הרי איפוא שיש חיוב שילוח באם היושבת על בניה אף שאינה נוגעת בהם, והיינו וזהו אותו אופן של האם היושבת בין רובדי אילן, שאמר רב שחייב בשילוח.

20 ומוסיפים: הכי נמי מסתברא כך גם כן מסתבר לומר שביושבת בין שני רובדי אילן יש חיוב שילוח, דאי סלקא דעתך שכן אם עולה על דעתך לומר שביושבת בין שני רובדי אילן פטור משילוח — אדתני עד שהתנא בברייתא שונה היתה מעופפת, אפילו כנפיה נוגעות בקן — פטור מלשלח, ליתני שישנה שביושבת בין שני רובדי אילן פטור משילוח, וכל שכן באופן שהיא מעופפת!

21 ודוחים: לא שנה כן התנא, משום שמעופפת איצטריך ליה הוצרך לו לשנות, ובשל החידוש שיש בה, שאפילו כנפיה נוגעות בקן פטור מלשלח. ולא היינו למדים כן אילו היה שונה את דינו ביושבת בין שני רובדי אילן, שאין כנפיה של זו נוגעות בקן.

22 ובענין זה מקשים על דברי הברייתא הפוטרת משילוח בזמן שמעופפת וכנפיה נוגעות בקן: והאנן תנן והרי אנו שנינו במשנתנו בדינה של המעופפת כי בזמן שכנפיה נוגעות בקן חייב לשלח! אמר ר' ירמיה: כי קתני מתניתא כאשר שנויה הברייתא הרי זה בנוגע מן הצד, ואין הכנפים נוגעות מלמעלה, שבאופן זה פטורים משילוח, ואילו משנתנו מדברת במעופפת שכנפיה נוגעות בקן מלמעלה.

23 איכא דאמרי יש שאומרים את הסוגיה הזו בלשון שונה: לימא מסייע ליה האם נאמר שאפשר לסייע לו, ממה ששנינו בברייתא: היתה יושבת ביניהן — פטור מלשלח, ואם יושבת על גביהן — חייב לשלח. היתה מעופפת, אפילו כנפיה נוגעות בקן — פטור מלשלח.

24 מאי לאו האם אין הכוונה לומר שאופן הישיבה של זו שיושבת על גביהן הריהו דומיא דומה לאופן הישיבה של זו שיושבת ביניהן. מה היושבת ביניהן מדובר דלא נגעה עלייהו שאינה נוגעת בהם מלמעלה, אף היושבת על גביהן מדובר דלא נגעה עלייהו שאינה נוגעת בהם מלמעלה, ושונים אנו כי חייבים באופן זה בשילוח, והיינו וזהו כדברי רב באם היושבת בין שני רובדי אילן, שאינה נוגעת בהם מלמעלה.

25 ודוחים: לא, אפשר לומר בדרך שונה: אופן הישיבה של זו שיושבת על גביהן דומיא דומה לאופן הישיבה של זו שיושבת ביניהן. מה ביושבת ביניהן מדובר דנגעה בהו שנוגעת בהם, אף ביושבת על גביהן מדובר דנגעה בהו שנוגעת בהם, וללמדנו שרק באופן זה חייבים בשילוח, אבל ביושבת בין שני רובדי אילן, שאין היא נוגעת בהם, פטור משילוח, ושלא כדברי רב. ומקשים על הסבר זה: אי הכי אם כך הוא הסבר הברייתא, אדקתני סיפא עד שהוא, התנא שונה בסוף הברייתא היתה מעופפת, אפילו כנפיה נוגעות בקן — פטור.