פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי שקלים א׳:א׳

1 באחד באדר. בגמרא מפרש מאי שנא אדר משאר חדשים:

2 משמיעין על השקלים. שיכריזו ב"ד שהיא מצוה קבועה לדורות בכל שנה ושנה כדכתיב בס' עזרא והעמדנו עלינו מצות וגו':

3 ועל הכלאים. דאם יש בבית סאה של חטים רובע הקב של מין אחר מכריזין ב"ד שימעטו בעלי השדות המין האחר עד שלא ישאר אחד מכ"ד בזריעת החטים כדתנן בפ"ב דכלאים:

4 בחמשה עשר בו קורין את המגלה בכרכים. כדתנן בפ"ק דמגילה כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו והשתא משמע דמשום דבעי למיתני בסיפא בט"ו בו שולחנות היו יושבין במדינה תני לה ובגמרא אפרש:

5 ומתקנין את הדרכים. שנתקלקלו בימות הגשמים וליטול קוצים מן הדרכים כדאיתא במועד קטן:

6 ואת הרחובות. רש"י ז"ל גריס התם ואת הרחבות ופירש רחבה שאחורי הבתים ששם מטיילין ילדים וילדות והכא גרסינן בכל הספרים ואת הרחובות והן השווקים של רשות הרבים וב"ד שולחין ומתקנין אותם:

7 ואת מקואות המים. שאם הם חסרים יביאו להם מים ואם נפל לתוכם טיט מנקין אותם:

8 ועושין כל צרכי הרבים. בגמ' מפרש להו:

9 ומציינין את הקברות. ממחין סיד ושופכין סביב הטומאה כדי שלא יאהילו עליה עושי טהרות או כהנים:

10 ויוצאין אף על הכלאים. הכי איתא בכל הספרים וה"פ משום דהוה אמינא דעל צורכי הרבים דינא הוא דיצאו שלוחי ב"ד משום דקידרא דבי שותפים לא חמימא ולא קרירא כדאיתא פרק לא יחפור וצריך לזרוזינהו אבל כלאים דכל חד שדהו רמיא עליה סלקא דעתין דבהכרזה דחד סגי להו ולא צריך לב"ד לבקורי השדות בט"ו קמ"ל דיוצאין ומשום הכי תני אף אי נמי דקאי אסיפא דקתני בט"ו בו שולחנות יושבין וההיא ודאי שלוחי ב"ד יושבין עם השולחנים והוה אמינא גבי אפוקי ממונא הוא דנפקי אבל כלאים דכל חד שדהו רמיא וכו':

1 ולמה באחד באדר. מאי שנא מכל שאר ימות השנה:

2 שיביאו ישראל וכו'. כלומר משום דלכשיגיע ניסן צריכין להקריב כל הקרבנות כולם תמידין ומוספין ומלח ועצים וכל הקרב משל צבור מתרומה חדשה היה בא וכדי שיהיו גבויין השקלים לאותו זמן מקדימין להכריז מראש חדש אדר:

3 בזמנה. באחד בניסן ולקמן פליגי אמוראי רב שמואל בר רב יצחק ור' טבי איכא למ"ד תקנת ב"ד ואיכא מאן דאמר דאורייתא:

4 תרומת הלשכה. השקלים שמוציאין בקופות הקטנות והגדולות מן הכרי הגדול שהיה בלשכה קרויין תרומה וטעמא משום דאין מעילה בשירים ודין תרומת הכרי של תבואה יש לה דמתפיסין כל קדושת השקלים הנותרים בלשכה באלו והמותר חולין כדין תרומה דעלמא דהמותר חולין ועוד יתבררו דברים הללו בפרק מצרפין בס"ד:

5 כתחלתה. תקנת ב"ד היא שיהא קרבן דיום אחד בניסן של כל שנה ושנה מתרומה חדשה כמו אותה שנה שהוקם המשכן בימי משה שהיא היתה תחלה לשאר תרומות של שאר שנים שנתרמה התרומה באחד בניסן כדמפרש ואזיל וכיון דבאחד בניסן צריך לתרום מקדימין להכריז מראש חודש אדר וכדתניא לגבי פסח שואלין בהלכות הפסח וכו' והכי איתא בפרק בתרא דמגילה: נתרמה התרומה. משקלים שגבו לקנות מהן קרבנות צבור לכל השנה דס"ל כר' עקיבא דאמר בפ"ק דחגיגה דעולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד היתה ושוב לא פסקה:

6 ר' טבי ר' יאשיה. כלומר אמר ר' טבי אמר ר' יאשיה ופליג אדר' שמואל וסבר דאורייתא היא וכדמפריש ואזיל:

7 נאמר כאן חדשי השנה. בפרשת פינחס זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה:

8 ונאמר להלן חדשי השנה. ראשון הוא לכם לחדשי השנה והיינו כדמפרש ר' יונה לקמיה דהאי קרא איירי בעולת ר"ח ניסן דלהוי מתרומה חדשה וכיון דצריך לתרום השקלים כדי לקנות הקרבנות מן התרומה פשיטא דצריך לגבותן בזמן שהתרומה יוכלו לעשותה בזמנה ומשום הכי תקון רבנן שלשים יום לגבייה:

9 אין מונין אלא מניסן. אגב רישא נקט סיפא כלומר מניסן תהא התרומה לכל חדשי השנה:

10 שבק ר' טבי רישא ואמר סיפא. הניח ראש הברייתא ששם שנויה הך גזירה שוה דלחדשי השנה ואמר הסוף ועל כרחין צריכין לכולא תלמודא דברייתא:

11 דלכן. דאי לא כן כלומר אם לא כן כדרשא דברייתא תקשי לן כדאקשינן בברייתא דמאי קאמר נהי דבניסן מיירי מאן נימא לן דבתרומה חדשה איירי ועוד את"ל דבתרומה חדשה איירי מאן לימא דאין תורמין אלא בניסן דילמא בכל החדשים נמי תורמין כדמפריש ואזיל:

12 יכול יהא תורם בכל חודש וכו'. האי תנא דריש לזאת עולת חדש כדאמרינן במגילה חדש והבא לי קרבן מתרומה חדשה דהא קרא לא איצטריך דברישא דעניינא כתיב ובראשי חדשיכם אלא אמרה תורה זאת העולה צריך שתהא של חידוש דהיינו מתרומה חדשה והשתא קאמר כיון דקא דרשת זאת עולת של חדוש אימא דבכל ראשי חדשים הוא דקאמר דלהוו עולותיהן מתרומה חדשה ויעשו ב"ד י"ב כריים מן המעות ויתרמו מכל אחד בחדשו אבל לעולם כי כתיב מאת כל איש תקחו וכו' למצות שקלי צבור בפעם אחת לכל חדשי השנה הוא דקאמר:

13 ת"ל בחדשו. דמשמע חודש המיוחד לחידוש ונקטינן דבחדש אחד אתה תורם לכל חדשי השנה:

14 יכול באיזה חדש שירצה. כלומר יכול יתרום דיהא מקריב עולות ראש חודש משקלים חדשים בכל חדש שיזדמן ויעלה למצות עולות תרומה חדשה:

15 ת"ל בחדשו נאמר כאן וכו' אין מונין אלא מניסן. ובעינן עולת ראש חדש ניסן מתרומה חדשה וכל עולות ימי חדשי השנה יהיו מזה החדוש והיינו אין מונין אלא מניסן וקרא ה"ק זאת עולת החדוש דהיינו אחר שעשו המצוא של תרומה בחדש הקבוע לו דהיינו הרשום במקום אחר שכתוב בו לחדשי השנה דהיינו ניסן וכו' ור' יאשיה אהך ברייתא סמיך וקי"ל כר' טבי משמיה דר' יאשיה דברייתא מסייעא ליה ובגמרא דילן נמי בפרק בתרא דמגילה מייתי להא דר' טבי ולא לדר' שמואל בר רב יצחק ובפרק שני שעירי משמע דמדאורייתא הוא אלא דמצוה היא ולא לעיכוב דאמר רב יהודה אמר שמואל קרבנות צבור הבאים באחד בניסן מצוה להביאן מן החדש ואם הביאן מן הישן יצא כלומר עלו לצבור אלא שחסרו מצוה ע"כ ואם כן נקטינן דמדאורייתא הוא וצריך למנות זה במנין המצות שנצטוינו להעלות עולות תמידין ומוספין של ראש חדש ניסן וקטרת ומלח ועצים ואם הוא שבת לחם הפנים ושמן במנורה דהא כתיב וכל מלאכת בית אלקינו ומשם ואילך מתרומה חדשה שנאמר זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה ומפי השמועה למדו בפירוש מקרא זו זאת תהא עולה של חדוש דהיינו מתרומה חדשה בחדשו בחודש הקבוע לו והוא הרשום במקום אחר שכתוב בו לחדשי השנה והיינו ניסן ושכחה הרמב"ם ז"ל ולקמן מפרש ג' תרומות דג' פרוסין אמאי תקון להו:

1 ה"ג רב הונא אמר מכריזין כמא דתימא ויתנו קול ביהודה ובירושלים להביא לה' משאת משה עבד האלקים וגו'. ולא מייתי ראיה בפירוש השמעה הוי הכרזה אלא יהיב טעמא למתניתין דהוה קשה לן כיון דמצוה זו מוטלת על ישראל בכל שנה ושנה מה צורך להכריזה הא ישראל בעצמן יביאום כמו קרבן פסח ושלמי חגיגה שהן מביאין בלא הכרזה וקאמר דמימות נביאים נהגו להכריז כדכתיב ויתנו קול וגו':

2 ויתנו קול ביהודה ובירושלם. כתיב בד"ה גבי יהוידע שיביאו משאת משה שהטיל על ישראל מס במדבר בכל שנה אי נמי לשון מנחה של נשיאות פנים כמו וישא משאות מאת פניו ורש"י ז"ל פירש מלשון כי תשא:

1 תמן תנינן. בפ"ק דמגילה: אלא מקרא מגילה וכו'. ואם קרא בראשון לא יצא:

2 אף שימוע שקלים וכלאים ביניהם. דקסבר דלהכי קתני במתניתין בט"ו בו קורין את המגילה לאשמעינן דבאדר שקורין בו משמיעין בו שקלים וכבר תני תנא במס' מגילה דאין קורין אלא באדר שני כדתנן אין בין אדר ראשון לאדר שני אלא מקרא מגילה וכו':

3 הכי גרסינן ר' חלבו ר' הונא. פירוש ר' חלבו בשם רב הונא והכי איתא לקמן ולא גרסינן ור' הונא:

4 הכל יוצאין בי"ד. דקסבר דלעולם אין מעבירין על המצות ואפילו כרכין המוקפין יוצאין ידי חובתן בי"ד ולא תני במס' מגילה והכא דקורין בט"ו אלא אם רצו קורין בט"ו אבל אם באו לקרות בי"ד הרשות בידן דאין מעבירין על המצות וכי היכי דלגבי י"ד אין מעבירין כ"ש דלגבי חדשים דבחודש הקודם הוא דקרינן ובראשון משמיעין שקלים וקורין מגילה והכי איתא לקמן דר' חלבו סבר דאפילו לכתחילה קרו בני כרכין באדר ראשון:

5 א"ר יוסי יאות. יאות כדאמר ריב"ל דשימוע שקלים הוי באדר שני וכדמפריש ואזיל כלום וכו':

1 לא כדי שיביאו ישראל שקליהם וכו'. כלומר ואם יקדימו לבני בבל להשמיע מראש החרף שמא יגיעו קצת שקלים חדשים ליד כהנים ויקריבו מהן קודם ניסן ואנן בעינן בניסן תרומה חדשה ולא הוי חדשה דומיא דבכורים קודם עצרת דאין מקבלין:

2 בפרוס הפסח. התם מפרש כל הני פרוסין הי ניהו זמנן ופרוס הפסח מפרש התם דהיינו ט"ו יום קודם הפסח דהיינו בכ"ט באדר והיינו טעמא כדי שיהיו מוכנין ליום של אחריו דהיינו ר"ח ניסן וכדלעיל:

3 ולא נימא וכו'. בתמיה הא דתנן במתניתין דתורמין בג' פרוסין כלומר והלא אמרינן בפירוש במתני' דפרוס עצרת לדרחיקין ולא הביאו בפרוס קמא והשתא מייתו ופרוס סוכות להנך דרחיקין טפי כגון בני בבל וכיוצא בו שלא יכלו להביא עד האידנא ומשמע דלא מיחייבי עד ההוא זימנא וקשה למ"ד דטעמא דמתני' שיביאו ישראל שקליהן בעונתן ומשמע דמצוה הקבועה היא בניסן וא"כ האיך קבעו להן תרומה בכל רגל ורגל והלא פושעין הן ובשלמא לרב שמואל בר ר' יצחק ניחא דאמר תרומת הלשכה כתחילתה דאינה אלא זכר בעלמא לתרומה הראשונה שעשה משה אבל אינה מצוה דאורייתא:

4 ומשני לא כולה כאחת היתה באה. כלומר לעולם בפרוס קמא וכר' טבי דכולהו מיחייבי מדאורייתא ועל כולן תורמין והתרומה צריכה לכל ישראל דכולה כאחת היתה באה וכשתורמין בפרוס הפסח תורמין על כולם ואפילו על בני בבל דרחקין טפי כדאמרינן לקמן תורמין על העתיד לגבות דכולם חייבים וכולן יש להן חלק באותן שקלים של תרומה חדשה ומה טעם אמרו תורמין בג' פרקים וכו' לאו משום דלא תרמו עליהם תקון הכי אלא משום פומבי מפני פרסום עשו כן שיהא הקופות קטנות שהיו בעזרה מלאות מעות סמוך לרגל להראות ריבוי הוצאות עולות ומוספין דבימי הרגל וכן מצינו שהיו עושין ברגל שלא היו מוציאין הדשן מעל המזבח אלא כונסין אותו בתפוח שהוא סימן לרבוי הקרבנות כדאמרינן במס' תמיד בפרק ראוהו אחיו כן נ"ל והרמב"ם ז"ל פירש כולה כאחת היתה באה ר"ל כי בזמן הפסח היו כונסין כולם ומפני מה סדרו להוציא מהן בג' פרקים כדי לפרסם הדבר ר"ל שמפרסמין ומודיעין כי בחג הפסח חובה להביא תרומת מקום הקרוב ואשר הוא רחוק ממנו בעצרת ואשר הוא רחוק ממנו בחג הסוכות ע"כ כוונת הרב ז"ל כדי להודיע לאותם שלא שקלו שלא יתרשלו יותר ואין דבריו מחוורין:

1 ר' יהודה בר פזי וכו'. מייתי לה משום דאמר לעיל לעשות פומבי לדבר שהוצרכו ב"ד לעשות להם סדור אע"פ שעולין הן כדי שלא יתרשלו יותר וה"ג ר' יהודה בן פזי בשם רבי הן נקרא ולא נבהת לטובה כל נדיב לב לרעה ויתפרקו כל העם וה"פ הנה נקרא המקרא ואין אנו מתביישים שטובתינו אינה טובה שלימה והרעה היא שלימה דבנדבת המשכן כתיב ויבאו האנשים על הנשים דנשים קדמו ועוד כל נדיב לב מי שנדבו לבו משמע שקצתן לא הביאו ואילו בעגל כתיב ויתפרקו כל העם ולא כתיב כל נדיב לב:

2 לטובה אז ישיר משה וכו'. להרמת קול לשירה בתחילה משה ולבסוף ישראל ולהרמת קול לרעה ותקרבון אלי כולכם ומפרש בספרי דהקטנים קודמין לגדולים בערבוביא:

3 לטובה ויוצא משה את העם לקראת האלקים. משה הוציאם שיקבלו פני שכינה לכבד את המקום ואילו במרגלים להקניט ולמרות כנגדו כתיב ותשא כל העדה הם קמו כולן מעצמן כן נ"ל ומצאתי בדברי הימים גבי חזקיהו דכתיב ויביאו הקהל זבחים ותודות וכל נדיב לב עולות שפירש שם רש"י ז"ל כל הקהל הביאו זבחים ותודות דבר המותר לבעלים באכילה וכל נדיב לב עולות קצת מהם מי שהתנדב לו לבו הביאו עולות ולא כולן לפי שאין לבעלים היתר אכילה בהן אבל לתקון נאמר ויתפרקו כל העם וגו' וכך מפורש בשקלים פ"ק הן נקרא ולא נבהת וכו' עכ"ל ומדבריו ז"ל נראה דגריס כל נדיב לב עולות וקאי אקרא דחזקיהו ובספרים שלנו לא גרסינן הכי ועוד נראה דמפרש הרב הן נקרא ולא נבהת בניחותא שבא הכתוב בלשון כל לתיקון ויתפרקו כל העם ולא ידעתי האיך יפרש האחרים שיהיו באין לתיקון אלא הנכון כמו שפירשתי:

4 ועוד כאן השכימו וכו'. בעגל דכתיב וישכימו ממחרת ויעלו עולות ויגישו שלמים:

5 על אופי של אומה זו. פירש בערוך אופי עיקר כלומר דעת ובלע"ז אופיניון:

6 מן הדא מתניתא. משמע דציווי נדבת המשכן היה אחר העגל:

1 תרומת אדנים. בקע לגלגולת שנעשו מהן האדנים כמו שמפורש באלה פקודי:

2 ויקחו לי תרומה זו תרומת אדנים. דדמיא לתרומה שלי והיינו ההיא דשקלים דהויא לקרבנות מזבח ומצות בקע לגלגולת לשתיהן:

3 תרומת אדנים. לשון הפרשה כדפירש רש"י ז"ל תרומה הפרשה יפרישו לי מממונם נדבה:

4 זו תרומת שקלים. לקופות לקנות מהן קרבנות צבור ומכל איש דריש ואפילו ממזרים ועבדים משוחררים והא דכתיב אשר ידבנו לבו למעוטי חשו"ק קא אתי ודרשינן הכי איש פרט לקטן ידבנו לבו יצאו חרש ושוטה דאין להן לב להקדיש מה שנותנין והכי דריש לה בתרומות בפ"ק מאשר ידבנו לבו ש"מ לדעתם ולרצונם:

5 זו תרומת המשכן. נדבת כל אחד ואחד י"ג דברים האמורים בפרשה חוץ מן הכסף שבא בשוה כמו שכתב רש"י ז"ל:

6 תרומת המשכן למשכן מה שירצו יעשו. דכתיב בכל תרומה ותרומה יקחו משמע דהגבאים הלוקחין בעלים היינו דמסרו ישראל לגזברים דהיינו לבצלאל ואהליאב דכל מה שירצו יעשו דהא איכא זהב דקדושתו מעולה כגון אותו של ארון ויש שאין לו כ"כ קדושה אותו של שולחן וצריכין הגזברים לזכות לכל ישראל כל זהוב וזהוב כדי שיהא לכולן חלק בארון ולכולן חלק בשולחן וכן יש נחשת במזבח ויש נחשת באדני החצר ואין קדושתן שוה וגם בזה היו צריכין הגזברים לזכות לכולן בכל חלק וחלק וכן בעצי שטים דיש בארון ויש בקרשים ויש במזבח ואין קדושתן שוה ומסרו להן זכותן לעשות כל מה שירצו ועוד דבאילו הי"ג דברים לא נתנו הכל בשוה אלא איש מה שנדבו לבו ויש מי שנתן הרבה ויש מי שנתן מעט ויש מי שלא נתן כלל ויש מי שנתן זהב ולא נתן תכלת ויש מי שנתן תכלת ולא נתן זהב וכן השאר והרי נשיאים שלא היה להן שום דבר אלא האבנים ובשמים וכו' ולכן צריך מה שירצו יעשו ומדכתיב יקחו בכולהו קא דריש לומר שהגזברין יקחוהו כרצונן לעשות מה שירצו דבדידהו קיימא וכדפרישת:

7 תרומת שקלים לקרבן מה שירצו יעשו. דתמידין ומוספין של ר"ח ניסן שוין י' או ט"ו שקלים ולא נתכפרו אלא ט"ו אנשים ואלו בתמידין ואלו במוספין וצריך לזכות לכל ישראל כל שקל ושקל כדי שיתכפרו כולן וגם אותן השקלים הנותרים שלא עלו בקופות צריך שיתכפרו בעליהן הילכך צריך לזכות ואפילו לר' יוסי דפליג לקמן בריש פ' מצרפין וקאמר אין תורמין על האבוד וכו' מ"מ אותן שנתנו אלא דלא עלו כספן בקופות מודי דבגזברין תלוי לזכותן וכן דקדק רש"י ז"ל בפ' הזהב וכמו שאכתוב במקומו בע"ה:

8 תרומת אדנים לאדנים מה שירצו יעשו. דהא אין קדושת האדנים שוה כגון אדנים של עמודי הפרוכת שמגין על הארון שהיה שם בית קדש הקדשים והאדנים של קרשים שמקיפין עליה דהוא קדש הקדשים דאלו קדושתן חמורה ויש אחרים בקרשים שעומדין כנגד היכל דהיינו כנגד מזבח הזהב ומנורה ושולחן ואחרים כנגד אולם ויש חילוק בין קדושת אולם לקדושת היכל ובין היכל לקדש הקדשים וגם כסף הנשאר עשו בו ווים לעמודים וגם אלו אין קדושתן שוה וכדי שתהא יד כולן שוה צריך שימסרו זכותן לגזברים והגזברים יזכו לכל ישראל בכל שקל ושקל:

9 אף בפרשה הזו. דכתיב העשיר לא ירבה וכו':

10 נאמרו בה שלש תרומות. לאוריי דלאוי דעשיר ודל בשקלים דקרבן צבור הוא דקמזהר נמי כדכתיב בסיפא לכפר על נפשותיכם ואע"ג דתרומת המשכן או כספים לבדק הבית אינו כן מ"מ אהני קרא דרמזינהו הכא בהך פרשתא לאוריי דצריכין ב"ד לעשות תקנה שתהא יד כולן שוה והיינו כדפרישת דהגזברין יזכו לכל ישראל והשתא כולן הן שוין והעשיר אין לו רבוי והעני לא מיעוט וכדאמרן וכ"ת תרי קראי למה לי צריכי אי כתב יקחו הו"א דוקא בימי משה קפיד רחמנא משום עון העגל אבל לדורות לא ואי כתב רחמנא דורות הוה אמינא דבימי משה לא צריך דעל כולן שרתה שכינה קמ"ל בימי משה:

1 ר' חייא רבא. ר' חייא הגדול חבירו של רבי:

2 הכל יוצאין בי"ד. אפילו כרכין קורין בי"ד יוצאין ידי חובתן שהוא זמן קריאתה דס"ל דכיון דבי"ג זמן קהלה לכל היה וניצולו מן המלחמה ולולא שאלת אסתר היו כולם נחים בי"ד ועושים שמחה אפילו שושן הלכך י"ד לא נעקר אי נמי דשושן לא הוה רובא דעלמא ואינהו בלחוד נלחמו בי"ג וי"ד ונחו בט"ו אבל כו"ע נלחמו בי"ג ונחו בי"ד דהא איגרות המן ואיגרות מרדכי י"ג הוה א"כ י"ד לא נעקר מינייהו וכי תנן לא פחות ולא יותר היינו שלא ינוחו בי"ו אבל אם רצו בי"ד אפילו כרכין הרשות בידן ואקשי ליה השתא ממתניתין דתנן בט"ו בו כרכין קורין דמשמע דדוקא קתני דומיא דרישא דתני באחד באדר וכו':

3 אמר לך לא בא אלא ללמדך וכו'. והכי קאמר בא' באדר משמיעין ואם היתה שנה מעוברת באותו שקורין בו בט"ו משמיעין בו דהיינו הראשון דס"ל כר' אלעזר ב"ר יוסי דפ"ק דמגילה דאמר דכל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון וכי תנן אין בין וכו' מקרא מגילה וכו' ה"ק דקורין אותה בראשון ולא בשני ואע"ג דמצות שקלים היינו משום עולות דאחד בניסן ומדינא דאין משמיעין אלא בשני אפ"ה כיון דמגילה וסדר פרשיות בראשון האי נמי הכי ול"פ במצות והא דקאמר מצות הנוהגות בשני לאו משום דס"ל דיקראו בשני אלא ה"ק שכל המצות הנוהגות לרבנן בשני נוהגות לדידיה בראשון וכן פירש הריטב"א ז"ל שם:

4 לא מסתברא אלא וכו'. לא מסתברא לפרושי הא דר' חלבו דמכשר כרכין בי"ד אלא אם קדמו וקראו או שחל ט"ו בשבת אבל לא בבאו לימלך לכתחילה:

5 אמר לו. רב אחא דר' חלבו אפילו לכתחילה קאמר דמורינן להו בי"ד דכיון דטעמא משום אין מעבירין על המצות אפילו לכתחילה הוא:

6 והא תני מקום שנהגו לקרות. טעמא דברייתא ר' מונא מפרש לה לקמיה ומשמע דוקא משום שספק בידן אם מוקף מימות יהושע אם לאו קורין בי"ד ובט"ו לצאת ידי חובתן ואי ס"ד דכרכין קורין בי"ד אמאי דחקי אנפשייהו לקרות ב' ימים ליקרו בי"ד ותו לא דממה נפשך נפקי:

7 אמר ליה אף אנא סברי כן. דכן הדין דלא מצו קרו אלא בט"ו אלא דעתיה דר' חלבו הוא דקאמינא:

8 ויאות אילו מי שקרא בי"ד. טעמא דברייתא קא מפרש דהוה קשיא לן עלה דבשלמא אי זמנן בט"ו וקרו בי"ד זמן קריאה הוא לכל העולם ותנן נמי חל להיות י"ד בע"ש עיירות גדולות ומוקפין חומה קורין בו ביום אבל אי זמנן בי"ד וקרו בט"ו איכא ולא יעבור ומשמע דבעי לאקבועי זמן עיירות בט"ו ומתרץ דכי קרו בי"ד כדינן והדר קרו בט"ו הוי כמו קריאה בכתובים בעלמא:

9 שמא אין שומעין לו. כלומר שמא מוחין בידו בתמיה:

10 ה"ג אם אתה אומר כן שמא נמצאת עוקר זמן כרכין בידך. והכי איתא ריש פ"ק דמגילה וה"פ אם אתה אומר דאין שומעין לו וא"כ לא קרו אלא בי"ד נמצאת עוקר זמן כרכים בידים דשמא זמנן בט"ו ולא קרו אלא בי"ד:

1 הלכה כרשב"ג. ודרשינן לה בפירקא:

2 לא אמר אלא הנהיג. דאי עביד עובדא לא מהדרינן ליה ואוריי לא מורינן ובג' דילן פ"ק דמגילה איפסקא הילכתא בהדיא כרשב"ג:

1 לענין שטרות את אמר כותבין אדר הראשון וכו'. כלומר לענין קריאת מגילה לא מלאו לבו לפסוק כרשב"ג הילכתא משום דפליג על רבנן אבל גבי שטרות וגיטין מצאנו דפליגי ר"מ ור' יהודה בהא מילתא וידעינן הילכתא דקי"ל ר"מ ור' יהודה הלכה כר' יהודה בעירובין ובפרק קונם יין מייתי להך ברייתא ובהא קמפלגי דר' מאיר סבר דאדר ראשון צריך שיכתוב בהדיא אדר ראשון דסתם אדר אדר ב' משמע ובאדר השני כותב בשטרות ובגיטין אדר סתם דהוא העיקר והראשון הוא הנוסף ור' יהודה סבר איפכא דבראשון כותב אדר סתם ובשני כותב תיניין ודיו שאין צריך לכתוב אדר תיניין דמנהגן היה לקרות תיניין לאדר ב' וס"ל דאדר שני הוא הנוסף בשנה וקי"ל כר' יהודה הילכתא אי כתב שטר או גט באדר שני וכתב אדר סתם הוי מוקדם ופסול וכן פסק הר"ן ז"ל:

1 ודיני נפשות. ממיתין מי שחייב מיתה ואין מענין את דינו הך ברייתא מיתניא במס' מועד קטן והתם אתי שפיר דאע"ג דביו"ט אסור לעשות כן בחולו של מועד שרי והכא תני לה לאשמעינן דשלחו ב"ד דלשכה אנשים דל"מ לגבות ממון אלא א"כ בקיאין בדיני ממונות והגונים להשקות סוטה שיהיו בקיאים בקינוי אי הוי קינוי לאסור על בעלה וכן הגונים לשרוף פרה וכו' וטעמא דט"ו נ"ל דבט"ו יושבין שולחנין לקבל מעות עם שלוחי ב"ד כיון דשלוחי ב"ד יושבין שם ואינן טרודין עושין כל צרכי הרבים:

2 ומפרקין את המנעל מעל גבי האימום. כן גרסינן בכל הספרים והוא הדפוס של מנעלים ואין מחזירין אותו והך בבא לא קאי הכא אלא אחול המועד קאי והתם במו"ק מיתניא והסופרים כתבוה כאן כלשונה והרמב"ם ז"ל גריס ופורקין את המנעול מעל גבי המים ואין מחזירין אותו ופירש הרב שמפקירין הגבים שהמים מכונסין בהן לבני אדם כדי שישתו מהם בימות החמה כלומר ואפילו יהיו ביד מי שידן תקיפה לשלוחי ב"ד ישמעו ולדבריו פירוש ואין מחזירין אותו אין מחזירין הגבים לבעלים אלא הפקר הם לרבים וקאי הכא שפיר אבל לא נמצא בספרינו כן:

1 ה"ג תמן תנינן משקין בית השלחין וכו' ועושין כל צרכי הרבים ויוצאין על הכלאים ולא כבר ציינו באדר. וכן מצאתי באותו ספר ישן שרמזתי ומקשה הכי דודאי מתניתין דמו"ק מיירי בכל חול המועד בין דפסח בין דסוכות וא"כ אמאי צריך חול המועד דפסח לציין והא ציינו בט"ו באדר כדתנן במתני':

2 שטף של גשמים וכו'. ומתקנין בחוש"מ דפועלים זילי דליכא מלאכה: ותו פריך אמתניתין דמו"ק ולא כבר יצאו על הכלאים באדר ומשני שהיתה השנה אפלה וכו'. וה"נ מתרץ לה בג' דילן פ"ק דמו"ק והא דלא פריך אכל הני דתנן במתניתין דהכא ומיתנו נמי התם משום דהכא תני להו דאי איכא אינשי דלא יהבי שקלים דלית להו אגרי להו ב"ד לתקוני הלין מלין ונמצאו פורעין לגבאים שקליהם והיינו טעמא דמתקנין בט"ו דבט"ו שולחנים יושבין במדינה כדתנן לקמן ותנא ליה במו"ק לאשמעינן דאם לא גמרו מלאכתן דישלימו בחול המועד ומשום שריותא דמלאכה תני ליה התם והא דלא משני הכי גבי ציון וכלאים משום דציון חמיר ולא מתעצלי ביה משום חומר טהרות דאיכא לאו ועשה במטמא תרומה לאו דכתיב בכל קדש לא תגע ור' יוחנן ור"ל מודו ביה כדאיתא במס' זבחים בפ' כל הפסולים ועשה נמי דכתיב וינזרו מקדשי וכו' ולא משיירי ולא מידי וכלאים נמי כיון דב"ד מפקירין כל השדה מסתפו ולא משיירי ולא מידי ולהכי משני גבי ציון שירדו גשמים ושטפן וגבי כלאים משני שהיו אפלות ואין נכרין עד פסח ורש"י ז"ל במו"ק תירץ בדרך אחרת ותירוצו ז"ל עולה לגמרא דהתם אבל לגמרא דהכא דפריך נמי גבי ציון תירוץ דילן עולה יפה ואין כאן מקום להאריך:

1 ואומרת לך פרוש. כלומר והכא דכי חזי ציון פורש:

2 מכאן שמציינין על העצמות. כגון רוב בניינו ורוב מניינו דאפילו מנפל דאין בהן רובע הקב מטמא במגע ובמשא ואהל כדתנן במס' אהלות ובהעור והרוטב דעל עצם כשעורה לא מציינין כדאמרינן במו"ק דלא מטמא אלא במשא ומגע:

3 אדם מכאן שמציינין על השדרה וכו'. שדרה עם הצלעות קאמר דאז מטמאה באהל כדאמרינן בתוספתא דאהלות ולהכי דריש ליה מאדם שצלעות אדם כפופות הן מאד ונכרין שהן מאדם:

4 ובנה מכאן שמציינין על גבי אבן קבוע. ובנה דריש כעין בנין מדלא כתיב ושם אצלו ציון:

5 אצלו אל מקום טהרה. מדלא כתיב ובנה עליו ציון והכי אמרינן במו"ק דאין מעמידין ציון על גב הטומאה והטעם פירש רש"י ז"ל דכי נגע בציון כדי לתקנו להוי טמא ואתי להפסיד טהרותיו אם יש עמו טהרות דהא מאהיל ואית דמפרשי דאדם שיעבור לשם ויש עמו טהרות ולא יראה הציון עד שיהא עליו ונמצא שמאהיל על הטומאה שתחת הציון ולכך בסמוך לפני הטומאה עושין ציון ע"כ:

1 אבן אחת מצויינת. שיש סיד על גבה:

2 אע"פ שאין מקיימין כן. משום דאין מעמידין ציון על גבי טומאה וכדלעיל דכתיב אצלו ולא כתיב עליו ורש"י ז"ל דחק עצמו במו"ק על ההיא דגרסינן מצא אבן אחת מצויינת תחתיה טמא וכתב הרב דאין צריך להרחיק ציון מן האבן לפי שהיא גבוה מע"ג קרקע ורואה את הציון מיד כיון שהוא גבוה אבל כשעושין ציון בקרקע השדה מרחיקין ציון בסמוך דזימנין דלא חזי ליה עד דאתי מאהיל ונגע ע"כ והכא משמע דההיא מימרא בדיעבד מיירי והכי תניא בתוספתא דמכילתין אין מניחין ציון במקום הטומאה אלא במקום טהרה סמוך לטומאה והמאהיל עליו טהור מצא אבן אחת מצויינת אע"פ שאין מקיימין כן המאהיל עליה טמא ע"כ:

3 היו שתים המאהיל עליהן טהור. דאמרינן שהן מצויינות כדרכן שהרחיקו הציון מע"ג הטומאה וביניהן טמא:

4 היה חרוש בנתים. איכתתא לה טומאה והוי קבר שנחרש כן פרש"י ז"ל במועד קטן ולדעתי האי טהור דקתני כדין בית הפרס אבל התוס' פירשו דהוי טהור גמור משום דהוי ספק ספיקא ספק אם הציון בשביל הטומאה שביניהן ואפילו איתא הרי נחרש ומוקמינן הך ברייתא כשהסיד מרודד על ראשי האבנים ומצדיהן דמוכחא מילתא דהוי ציון של סיד נמי ביניהן ומשום הכי אי חרש אין דאימור מחמת חרישה הוא דאיקפל שנתקלף הסיד מחמת כניסת המחרישה שנזדעזעו האבנים נפל מראשיהן קצת ונשאר רושם הסיד ודביק בצדדין מחמת דחיקת המחרישה הילכך ביניהן וסביבותיהן טהור ומשום דדיינינן להו כיחידיות אמרינן דתחתיהן טמא ולא אמרינן דכל הקבר נחרש והן ע"ג מקום טהור בנהו דלית לן לאקולי כולי האי אבל אם אין סיד ביניהן נמי טהור אע"ג דאין חרוש ביניהן:

1 ולא נמצא מטמא טהרות למפרע. דכל זמן דלא נתעכל וליכא ציון נטמא ושרפינן תרומה וקדשים משום דלא ציינו:

2 ולא יתקלקלו בו לעולם. דזימנין דנתעכל הבשר עד פחות מכזית ואי אמרת מציינין זימנין דכי אזיל להתם לא חזי לציון ועבר וכי הדר חזי לציון ואמר נטמאת תרומתי ושריף לה והיא לא נטמאת דהא חסר ובפ"ק דמו"ק מוקמינן לה דוקא בכזית מצומצם דסוף סוף מחסר חסר ופרש"י ז"ל כזית מכוון אין מציינין אע"ג דמטמא באהל מאי טעמא מחסר חסר מצטמק ויבש ולא הוי כזית ולא מיטמא באהל ומש"ה לא עבדינן ציון אכזית דמוטב שישרפו עליו תרומה וקדשים אם יעבור אדם על אותה טומאה עד שלא חסר ולא יתקלקלו בו לעולם: