מקור תלמוד ירושלמי פאה ח׳:ה׳:ד׳
5 הָכָא אַתְּ אֲמַר אֵין פּוֹחֲתִין לָעֲנִיִים בַּגּוֹרֶן. וְכָא אַתְּ אֲמַר אֵין פּוֹחֲתִין לְעָנִי הָעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. רַב הוּנָא אָמַר צֵא מֵהֶן שְׁלִישׁ לִיצִיאָה. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן מַפִּיק לְאִילֵּין נַחְתּוֹמָיָא כְּהָדָא דְּרַב הוּנָא וּבִלְחוּד כְּהָדֵין שֵׁיעוּרָא.
פירוש פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ח׳:ה׳:ד׳
5 וכא את אמר וכו' מככר לפונדיון. דהיינו חצי קב ומסיק צא מהן שליש ליציאה דכי משער מתני' הככר היינו כי לקח החנוני ארבע סאין חטים בסלע דשקיל מינייהו שכר טרחו ועמלו דהיינו טחינה והרקדה ואפייה ולישה ומים ומלח ועצים להסיק התנור והיינו שליש ואחר שנטל שליש מה שנשאר שיעור ככר לפונדיון הוי לעני אבל כי יהביה ליה חטים יהביה ליה חצי קב דכי משלם מינייהו שכר טחינה וכו' שליש בציר מינייהו וכדאמרן:
6 מפיק לאילן נחתומיא. כדתניא בפ"ק דב"ב רשאין בני העיר להסיע על קיצתן שישימו להן שער שלא ירויחו אלא שליש להוצאתם כדאסיקנא במתני':