מקור תלמוד ירושלמי פאה ח׳:ג׳:ב׳
3 הלכה: מַהוּ שֶׁיְּהֵא נֶאֱמָן לוֹמַר חִיטִּים נִיתַּן לִי וְעָשִׂיתִי אוֹתָן קֶמַח. חִטִּים נִיתַּן לִי וְעָשִׂיתִי אוֹתָן פַּת. פְּשִיטָא לֵיהּ שֶׁהוּא נֶאֱמָן. הָיוּ הַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁרוֹב בְּנֵי אָדָם מַכְנִסוֹ לֶקֶט אֲפִילוּ כֵן אֵינוֹ נֶאֱמָן. תַּנִּי רִבִּי יוּדָן אוֹמֵר מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִהְיוֹת דּוֹרְכִין אֶת הָעוֹלֵלוֹת יְהֵא עָנִי נֶאֱמָן לוֹמַר יַיִן זֶה שֶׁל עוֹלֵלוֹת הוּא. וְדִכְוָותֵיהּ מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִהְיוֹת מוֹסְקִין זֵיתֵי נִיקּוּף יְהֵא הֶעָנִי נֶאֱמָן לוֹמַר שֶׁמֶן זֶה שֶׁל זֵיתֵי נִיקּוּף הוּא.
פירוש פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ח׳:ג׳:ב׳
3 פשיטא לי שהוא נאמן. דהא קאמר חטין ניתן לי:
4 שרוב מכנסי לקט. שלקט הרבה פאה וכיוצא בזה כגון שהיו ידיו יפות ושאר העניים נותנים לו ממה שלקטו הן ממתנותיהן שרוצים להחליף או לקנות ממנו ואמר שבשלו ממכנסו:
5 אינו נאמן. לומר פת נתנו לי וא"ת וכיון דאי אמר ניתן לי חטים ועשיתי פת נאמן ליהמן נמי כשאומר נתנו לי פת במגו דאי בעי אמר חטים נתנו לי ועשיתיו פת וי"ל דהוי מגו במקום עדים ומגו במקום עדים לא אמרינן וכן כתב רבינו שמשון ז"ל:
6 להיות מוסקים זיתי ניקוף. ולעשות מהן שמן ואין הלכה כר' יהודה: