פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ח׳:ב׳

« פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ח׳:א׳:ו׳ פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ח׳:ג׳:א׳ »

2 משנה: נֶאֱמָנִים עַל הַלֶּקֶט וְעַל הַשִּׁכְחָה וְעַל הַפֵּיאָה בִּשְׁעָתָן וְעַל מַעֲשֵׂר עָנִי בְּכָל שְׁנָתוֹ וּבֶן לֵוִי נֶאֱמָן לְעוֹלָם. וְאֵינָן נֶאֱמָנִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת נוֹהֲגִין כֵּן.

3 הלכה: עַד אֵיכָן. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא עַד מָקוֹם שֶׁדַּרְכּוֹ לֵילֵךְ וְלָבִיא בוֹ בִיּוֹם. מַעֲשֶׂה וְהֶאֱמִין רִבִּי לַחֲמִשָּׁה אַחִין בַּחֲמִשָּׁה כּוֹרִין שֶׁל חִטִּים. וְאֵיפְשָׁר כֵּן אֶלָּא מִיכָּא צִיבְחָד וּמִיכָּא צִיבְחָד כּוֹרָא סְלַק.

4 רִבִי לָעְזָר דְּרוֹמָיָה בְּעֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתִין דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר נֶאֱמָן עַל הַשֵּׁנִי נֶאֱמָן עַל הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא שַׁנְיָיא הִיא שֶׁאֵין אָדָם עוֹשֶׂה בִּדְבַר עֶרְוָה. רִבִּי לָעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָא כְּשֵׁם שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל תְּרוּמָה גְדוֹלָה כָּךְ לֹא נֶחְשַׁד בֶּן לֵוִי עַל תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה מַתְנִיתִין אָמַר כֵּן וּבֶן לֵוִי נֶאֱמָן לְעוֹלָם.

5 רִבִּי מָנָא בְּעִי וּבֶן לֵוִי נֶאֱמָן לְעוֹלָם אֲפִילוּ בִשְׁבִיעִית.

6 אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיא נֶאֱמָן בֶּן לֵוִי לוֹמַר מַעֲשֵׂר בָּרוּר הוּא לְפוֹטְרוֹ מִן הַשֵּׁנִי. אֲבָל בְּאוֹמֵר נִיתָּן לִי אוֹ בְּאוֹמֵר מִשֶּׁלּוֹ הֵן אֵינָן נֶאֱמָנִין דּוּ מַתְנִיתָא אֵינָן נֶאֱמָנִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נוֹהֲגִין כֵּן. כֵּינִי מַתְנִיתָא אֵינָן נֶאֱמָנִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נוֹתְנִין כֵּן.

פירוש פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ח׳:ב׳

2 נאמנין על הלקט וכו' בשעתן. נאמנין העניים לומר חטין הללו של לקט שכחה ופאה ופטורין ממעשר ומתרומה כדתנן בריש חלה ואפילו הן עמי הארץ יכול החבר ליקח מהם ולסמוך עליהן ובעמי הארץ שאינן לא חשודין ולא נאמנין מיירי וכן כתב הרמב"ם ז"ל פי"ב דהלכות מעשר:

3 בשעתן. בעת הקציר:

4 בכל שנתו. נאמן עליו דהיינו שנה שלישית וששית שמעשר עני נוהג בה כדתנן במס' אבות פ' בתרא:

5 נאמן לעולם. לומר מעשר ראשון זה ונתתי לכהן תרומת מעשר ולעולם מעשר ראשון נוהג דקרוי נחלה כדאיתא פ"ק דר"ה ולית ביה משום טבל והלוקחים ממנו אין צריך לעשר מהן דמאי:

6 להיות נוהגין כן. כדתני סיפא דלקמיה נאמנים על החטים ואין נאמני' על הקמח וכו':

7 עד היכן. עד אי זה מקום יהא הגורן שיהא נאמן לומר שמשם הביא לקט שכחה ופאה מי נימא דאפילו הוי רחוק יהא נאמן לומר אחר מכרו לי:

8 ומסיק עד מקום שדרכו וכו'. שהיה הגורן קרוב שיצא ויבא בו ביום יתר מכאן הלוקח ממנו מעשרן דמאי:

9 מיכא ציבחר וכו'. שקיבץ מכאן מעט ומכאן מעט עד שהיה לו כור מעט מזעיר תרגום יונתן זעיר ציבחר:

10 דר' אליעזר אמר נאמן על השני נאמן על הראשון. בפ' הלוקח פירות מיתנייא פלוגתייהו דרבנן סברי דנאמן על השני אינו נאמן על הראשון דאע"ג דראינוהו שהפריש מעשר שני אין נאמן לומר שהפריש מעשר ראשון דמעשר שני מפרישו לעצמו מה שאין כן במעשר ראשון ור' אליעזר סבר דנאמן דאין חשוד להקדים כדאיתא התם והכא נמי משמע דבן לוי אע"ג דתרומת מעשר ראשון לא הוי שלו נאמן לומר ללוקחו ממנו מעשר ראשון הוא ואין צריך לעשרו ומסיק ר' יוסי דלכו"ע היא מתני' דשאני הכא דאין אדם עושה בדבורו ערמה דלוי לא הוי ליה לשקר ולומר מעשר ראשון הוא דטובלו הוא בדבר חמור שיש בו תרומה דבמיתה לזרים בדבורו וצריך לו לתקן הדיבור ולומר שתרמו ואם בא לשקר לימא חולין אבל התם אינו טובלו בפיו והוא מוכרו ומחזיקו בחזקת מתוקן להשביח מקחו:

11 כך לא נחשד בן לוי על תרומת מעשר. והלוקחו ממנו אין צריך לתרום הימנו דמאי:

12 מתני' אמרה כן בן לוי נאמן לעולם. ולטעמיה דר' אלעזר אתי שפיר דלטעמא דר' יוסי אי הכי אפילו ישראל נמי:

13 אפילו בשביעית. כגון עמון ומואב דהלכה למשה מסיני הוא דמעשרין מעשר עני בשביעית כדאיתא בפ"ק דיבמות ומס' ידים ובודאי דמפרישים שם מעשר ראשון דהא לנחלה איתקש ומיבעיא ליה דאע"ג דאינו נוהג בארץ וכל השדות הוו הפקר לא תימא דזילא בעיניה הילכתא ולא מהימן קמ"ל דהא לעולם קתני אי נמי בארץ בשנת השמיטה מוכר פירות שגדלו בששית ואומר מעשר ראשון הוא של שנה ששית וליחוש פירות שביעית הן ומשום דעושה סחורה בדמי שביעית קאמר הכי דמי אמר דבהא נמי נאמן לעולם:

14 מעשר ברור הוא לפוטרו מן השני. שאומר ראית שהפרישו אותו מן הכרי:

15 אבל אמר ניתן לי. בחזקת מעשר ראשון:

16 אינו נאמן. משום דמשקר ומתירא שלא ימצא שקרן ואינו רוצה להחזיק דבריו וכן אם אומר שלו הן מי מכחיש לו ואינו נאמן לפוטרו ממ"ש:

17 דו מתני' שכן דרך בני וכו'. כלומר שכן שנינו דאין נאמנין אלא על מה שדרך בני אדם נותנין להם משמע דבעינן אומדנא דדרך בני אדם שיהו נוהגין כן באותו דבר שרגילים ליתן להם ולא על פיהם אנו סומכין הילכך בעינן שלא יטמינו עצמן כדי לברר ולעמוד על דבריהם:

18 ה"ג כיני מתני' אין נאמנין אלא על דבר שדרך בני אדם נותנין כן. והיינו כדתני באידך בבא דלקמיה ובני אדם נוהגין דקתני אעשירים הנותנים להן קאי:

« פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ח׳:א׳:ו׳ פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ח׳:ג׳:א׳ »