פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ח׳:א׳

« פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ז׳:ז׳:ה׳ פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ח׳:ב׳:א׳ »

1 משנה: מֵאֵימָתַי כָּל אָדָם מוּתָּרִים בְּלֶקֶט מִשֶּׁיֵּלְכוּ הַנְּמוּשׁוֹת. בְּפֶרֶט וּבְעוֹלְלוֹת מִשֶּׁיֵּלְכוּ הָעֲנִיִים בַּכֶּרֶם וְיָבוֹאוּ. וּבְזֵיתִים מִשֶּׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְּׁנִיָיה. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה וַהֲלֹא יֵשׁ שֶׁאֵין מוֹסְקִין אֶת זֵיתֵיהֶן אֶלָּא לְאַחַר רְבִיעָה שְּׁנִיָיה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּהֵא עָנִי יוֹצֵא וְלֹא יְהֵא מֵבִיא אֶלָּא בְּאַרְבָּעָה אִיסָּרוֹת.

2 הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן לָמָּה נִקְרְאוּ שְׁמָן נְמוּשׁוֹת שֶׁהֵן בָּאוֹת בְּסוֹף. אַבָּא שָׁאוּל הָיָה קוֹרֵא אוֹתָן מְשׁוּשׁוֹת. אִית תַַּנָּיֵי תַּנֵּי נְמוּשׁוֹת. וְאִית תַּנָּיֵי תַּנֵּי מְשׁוּשׁוֹת. מָאן דְּאָמַר נְמוּשׁוֹת שֶׁהֵן בָּאִין בְּסוֹף. וּמָאן דְּאָמַר מְשׁוּשׁוֹת שֶׁהֵן מְמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין. רִבִּי חוּנָא בְשֵׁם מְנַחֵם רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי הָיָה יוֹצֵא מִן הַנְּמוּשׁוֹת וּמֵבִיא פַּרְנָסָתוֹ שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה.

3 תַּנִּי מַתְּנֹת עֲנִיִים שֶׁבַּשָּׂדֶה שֶׁאֵין עֲנִיִים מַקְפִּידִין עֲלֵיהֶן הֲרֶי הֵן שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיא בְּעִי וְיֵשׁ אָדָם קוֹרֵא שֵׁם פֵּיאָה לְעַצְמָן. תַּנִּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזוֹב אוֹתָם וְלֹא לָעוֹרְבִין וְלָעֲטַלֵפִים.

4 בְּפֶרֶט וּבְעוֹלֵלוֹת מִשֶּׁיֵּלְכוּ הָעֲנִיִים בַּכֶּרֶם וְיָבוֹאוּ. וְלָא תַנֵּינָן נְמוּשׁוֹת עַל יְדֵי שֶׁהֵן חֲבִיבִין הֵן בָּאִין עַל אָתָר.

5 וּבְזֵיתִים מִשֶּׁתֵּרֵד רְבִיעָה שְּׁנִיָיה. וְלָא תַנֵּינָן נְמוּשׁוֹת מִפְּנֵי שֶׁהֵן צִינָּה וְאֵינָן יוֹצְאִין אֶלָּא בֲּחוּרִים.

6 וְקוֹדֶם לָכֵן אֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם גֶּזֶל. בְּשִׁיטָּתוֹ הֵשִׁיבוּהוּ לֹא אַתֶּם שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִין מִפְּנֵי שֶׁהִיא צִינָּה אֵינָן יוֹצְאִין אֶלָּא בֲּחוּרִין שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֵין מֵבִיא פַּרְנָסָתוֹ אַף הוּא אֵינוֹ יוֹצֵא.

פירוש פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ח׳:א׳

1 מותרין בלקט. ואפילו עשירים ופטורין מן המעשר:

2 משילכו בו הנמושות. בגמ' מפ' להו:

3 משילכו עניים בכרם ויבואו. בגמ' מפ' אמאי לא מאחר להו זימנא עד הנמושות:

4 ובזיתים. באילני זיתים:

5 משתרד רביעה שניה. פ"ק דתענית פליגי בה תנאי ולר' יוסי שניה הויא כ"ג במרחשון וקרי לה רביעה ותרגום ותרבץ תחת בלעם רבעת תחת בלעם לפי שמרבצת העפר א"נ כדמפ' פ"ק דתענית מיטרא בעלה דארעא שנאמר והולידה והצמיחה:

6 מוסקין. לשון מסיקה שייך בזיתים כמו בצירה בענבים:

7 ולא יהא מביא בארבע איסרות זיתים. דמיהן שוין ארבע איסרות דהיינו שני פונדיונין שהן דמי ארבע סעודות לחם שתי סעודות לו ושתי סעודות לאשתו כדתנן לקמן ככר לפונדיון וככר פונדיון שתי סעודות הוא כדאיתא בעירובין פ' כיצד משתתפין ובכתובות סוף אע"פ והא דכתיבנא דשני איסרין הוי פונדיון כך מפ' בפ"ק דקידושין:

8 שהן באין בסוף. נ"ל דהיינו פירושא דר"ל דפ' אלו מציאות דאמר התם לקוטי בתר לקוטי ופי' רש"י ז"ל ולשון נימושות כמו לא ימושו שנוטלין ומשין הכל מלפניהן שבאין אחר חבריהם והכא נמי שהן באין לבסוף:

9 שהן ממשמשין ובאין. נראה דהיינו סבי דאזלי אתיגרא זקנים תשושי כח שהולכין במשענתם בידים נראין כממשמשין דכיון שאין בהן כח לילך הרבה בשדה שנכנסו בה ללקט לא יניחו אחריהם כלום וטעמא משום יאוש נגעו בה דעניי העיר מייאשי שראו שהלכו בה הנמושות ועניים דעיר אחרת נמי מעיקרא אסחון דעתייהו מיניה דאמרי עניי דהתם מלקטי לה הכי מפ' בפ' אלו מציאות והרמב"ם ז"ל כתב בפ"א דמתנות עניים מאימתי כל אדם מותרין בלקט מישכנסו המלקטים שניים וילקטו אחר המלקטים ראשוניים ויצאו וקשה דריש לקיש הוא דאמר לה הכי בפ' אלו מציאות דאילו ר' יוחנן סבי דאזלי אתיגרא קאמר ותלמוד בבלי עיקר בין בנוסחת האמוראים בין בפסק הלכה כמו שכתבתי בפתיחה:

10 הרי הן של בעל הבית. אע"פ שהוא עשיר ואפילו קודם הזמן וטעמא כדמסיק תעזוב אותם ולא לעורבים ולעטלפים וכן מפ' בפ' הזרוע:

11 ויש אדם קורא שם פאה לעצמו. והא איכא משום לא תלקט לעני להזהיר עני על שלו:

12 ולא תנינן נימושות. משילכו הנמושות ואמאי תני הכא שיעורא אחרינא משילכו עניים בכרם ויבואו:

13 ומשני ע"י שהן חביבין הן באין וכו'. שפרט ועוללות חביבין הן על בני אדם והן באין לאלתר ואין ממתיני' לנימושות:

14 אינן יוצאין אלא בחורים. וכאבא שאול דאמר דנימושות הן הזקנים שממשמשין ובאין:

15 וקודם לכן אינו אסור משום גזל. לר' יהודה פריך דאמר כדי שיצא העני ולא יבוא וכו' דממילתיה דר' יהודה משמע דמאריך הזמן טפי מת"ק דקתני והלא יש שאין וכו' ואילו שיעורא דאיסרות קודם רביעה שנייה הוא דהא מסיקת הזיתים קודם רביעה שנייה הוא דהוי ועניים הולכין ומלקטים ולא משיירים לשיגיע עד לאחר רביעה שנייה וא"כ מקמי הכי אינו אסור משום גזל כל שכן אחר רביעה ומאי קאמר דר' יהודה ומשני לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידכו דמשעריתו זימנא דרביעה שנייה שיוצאין בחורים כדי לכלול מסיקת כל הזיתים והלא יש שאין מוסקין וכו' ואינכם חוששין לזה משום דאיכא יאוש ה"נ קודם רביעה נמי יש לנו לומר דאיכא יאוש:

16 מתוך שהוא יודע. שהעני הבחור יודע:

17 שאינו מביא פרנסתו. מפ' רבינו שמשון ז"ל דהיינו שתי סעודות לו ושתי סעודות לאשתו:

18 אף הוא אינו יוצא. ומיאש והפקר הוי ואפילו לעשירים ואפילו קודם הרביעה:

« פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ז׳:ז׳:ה׳ פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ח׳:ב׳:א׳ »