פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ו׳

« פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ה׳:ד׳ פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ז׳:א׳ »

6 משנה: קָמָה מַצֶּלֶת אֶת הָעוֹמֶר וְאֶת הַקָּמָה. וְהָעוֹמֶר אֵינוֹ מַצִּיל לֹא אֶת הָעוֹמֶר וְלֹא אֶת הַקָּמָה. אֵי זוּ הִיא קָמָה שֶׁהִיא מַצֶּלֶת אֶת הָעוֹמֶר כֹּל שֶׁאֵינָהּ שִׁכְחָה אֲפִילוּ קֶלַח אֶחָד. סְאָה תְּבוּאָה עֲקוּרָה וּסְאָה שֶׁאֵינוֹ עֲקוּרָה וְכֵן בְּאִילָן הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים אֵינָן מִצְטָרְפִין. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אִם בָּאָת רְשׁוּת לְעָנִי בְאֶמְצָע אֵין מִצְטָרְפִין וְאִם לָאו הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין.

7 הלכה: אָמַר רִבִּי אִילָּא כְּתִיב כִּי תִקְצוֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךְ וְשָׁכַחְתָּ עוֹמֶר בַּשָּׂדֶה. עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו קְצִיר וְלֹא עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו קָמָה. וְלָמָּה עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו עוֹמָרִין וְלֹא עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו קָמָה עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו עוֹמָרִין מַה שֶׁתַּחְתָּיו שָׂדֶה. עוֹמֶר שֶׁסְּבִיבוֹתָיו קָמָה מַה שֶׁתַּחְתָּיו קַשִּׁין.

8 תַּנָּא קָמַת חֲבֵירוֹ מַצֶּלֶת אֶת שֶׁלּוֹ. שֶׁל גוֹי מַצֶּלֶת אֶת שֶׁל יִשְׂרָאֵל. שֶׁל חִיטִּין מַצֶּלֶת אֶת שֶׁל שְׂעוֹרִין דִּבְרֵי רִבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינָהּ מַצֶּלֶת אֶלָּא שֶׁלּוֹ אֵינָהּ מַצֶּלֶת אֶלָּא מִמִּינָהּ.

9 תַּנִּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כְּשֵׁם שֶׁהַקָּמָה מַצֶּלֶת אֶת הָעוֹמֶר כָּךְ הָעוֹמֶר מַצִּיל אֶת הַקָּמָה. וְדִין הוּא וּמַה אִם הַקָּמָה שֶׁיִּפֶּה בָהּ כֹּחַ הֶעָנִי וּשְׁכָחָהּ הֲרֵי הִיא מַצֶּלֶת. עוֹמֶר שֶׁהוֹרָע בּוֹ כֹחַ הֶעָנִי אֵינוֹ דִין שֶׁיַּצִּיל. אָמֵר לוֹ רִבִּי מַה אִם קָמָה שֶׁיִּפֶּה כֹּחַ הֶעָנִי בָהּ וּשְׁכָחָהּ הֲרֵי הִיא מַצֶּלֶת. עוֹמֶר שֶׁהוֹרָע כֹּחַ הֶעָנִי בּוֹ וּשְׁכָחוֹ אֵין דִין שֶׁיַּצִּיל. מִדִּבְרֵי שְׁנֵיהֶן נִלְמַד מַצִּילִין עוֹמֶר מֵעוֹמֶר וְאֵין מַצִּילִין קָמָה מִקָּמָה.

10 הָא אִם שָׁכַח שִׁכְחָה. תִּיפְתָּר בְּשֶׁשָּׁכַח אֶת הַקָּמָה תְחִילָּה.

11 הָא אִם הָיוּ שְׁתֵּיהֶן עֲקוּרוֹת לְבַעַל הַבַּיִת. מַתְנִיתָא כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל.

12 וְתַצִּיל עֲקוּרָה שֶׁאֵינָה עֲקוּרָה. הָדָא אָמְרָה דָּבָר שֶׁהוּא רָאוּי לְהַצִּיל וּשְׁכָחוֹ הֲרֵי הוּא שִׁכְחָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן תִּיפְתָּר בְּקוֹצֵר שׁוּרָה וּמְעַמֵּר שׁוּרָה וּכְבָר שָׁכַח אֶת הַקָּמָה עַד שֶׁלֹּא שָׁכַח אֶת הָעֳמָרִים.

13 מַה עַד שֶׁתָּבוֹא מַמָּשׁ אוֹ אֲפִילוּ נִרְאֵית לְהָבִיא. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא כְּגוֹן תְּבוּאָה וְכֶרֶם. וְכֶרֶם לֹא עַל אֲתָר הוּא. הָדָא אָמְרָה אֲפִילוּ נִרְאֵית לָבוֹא.

פירוש פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ו׳

6 קמה מצלת את העומר ואת הקמה. אע"ג דאיתקש שכחת מחובר לשכחת תלוש יש חילוק ביניהם כי היכי דאיכא חילוק גבי סאתים דגבי קמה אפילו אינה ראויה לסאתים חשיבא כסאתים מה שאין כן בתלוש הכי נמי גבי הצלת אחרים אם שכח עומר אצל קמה זכורה ואפילו קלח אחד שלא שכח מציל את העומר שבצידו והיינו בזמן שנקצרת עמו וכן אם שכח קמה אצל אותו העומר השכוח והעומר אצל הקלח שלא שכח וכל שכן קמה אצל קמה שלא שכח מצלת שניהן והוו לבעל הבית וחייבין במעשרות וטעמא מפ' בגמ' אבל עומר שאינו שכוח כיון דהוא תלוש אינו מציל לאחר שבצדו ולא אפילו קמה שכוחה בצדו ואפילו הוא גדול שיש בו סאתים ובתוספתא קתני אימתי אמרו קמה מצלת את העומר כשלא נטלה מבינתים פי' שלא נטל הקמה בין שכחת העומר לזכירתו דאם נטלה קודם שזכר העומר הרי זו אינה מצלת:

7 עקורה. תלושה ושכחה:

8 ושאינה עקורה. אבל מחוברת ושכחה:

9 אינן מצטרפות לסאתים. דלא להוי שכחה ובגמ' מפ' דמיירי בששכח את הקמה תחלה:

10 וכן באילן. למעוטי דר' יוסי קאמר הכי דבאילן סאה פירות תלושין אצל מחוברין אין מצטרפין והוי שכחה:

11 והשום והבצלים אינן מצטרפין. סאה קמה של שום וסאה קמה של בצלים אינן מצטרפין והוו שכחה דאע"ג דכלהו תבלין לקדרה וחשיבי מין אחד כדתנן במס' ערלה אפילו הכי לא מצטרפי לסאתים והוו שכחה:

12 אם באה רשות עני לאמצע. כגון שיש שם לקט ופרט שיש זכות לעני בו:

13 באמצע. בין שתי סאין בהאי הוא דמודינא לכו דאין מצטרפין אבל אי ליכא פרט ולקט מצטרפין ולא הוי שכחה וכ"ש דבאילן דלית ביה פרט ושומין ובצלים דלית בהו לקט דמצטרפין אבל תניא בתוספתא כל שבאה רשות עני לאמצע כגון תבואה וכרם וכל שלא בא רשות עני לאמצע כגון פירות האילן הרי אלו מצטרפין ובגמ' מייתי לה ע"כ:

14 ולא עומר שסביבותיה קמה. דקמה מצילתו: ולמה עומרים שסביבותיו עומרים. דהיינו קציר נקרא:

15 ולא עומר שסביבותיו קמה. דהא כל שכן הוא כדפליג רשב"ג לקמן דאם קמה שיפה כחו של עני בה וכו' ומפ' דטעמא דעומר שסביבותיו קציר מה שתחתיו שדה שמפנין אותן אל מקום פנוי ומגדישין אותן שם ועומר שסביבותיו קמה מה שתחתיו קשין וקרא כתיב עומר בשדה:

16 קשין. קש קרוי מה שנשאר מהשבלין מחובר בארץ לשון מוקש כן הסכימו התוס' בפרק כירה והכי מוכח הכא:

17 קמת חברו מצלת את שלו. כיון דטעמא משום דתחתיו קשין דלא מיקרי שדה מה לי שלו מה לי של חברו מה לי של חטים מה לי של שעורים ורבנן סברי דקרא בשדך מיירי ופסק הרמב"ם ז"ל בפ"ה כרבנן:

18 אם הקמה שייפה כח העני בה. שיש לו בה לקט שכחה ופאה אפילו הכי מצלת לעומר:

19 עומר שהורע כח העני בו. שאין לו בו פאה ולא לקט אלא שכחה בלבד וזה דבר שאינו מצוי אינו דין שיציל קמה:

20 ה"ג אמר לו ר' בנו אם קמה שייפה כח העני בה מצלת לעומר שהורע כח העני בו יציל עומר שהורע כח העני בו לקמה שייפה כח העני בה וה"פ דדחי ליה רבי בנו של רשב"ג לאביו פירכא אסוף דינא וקא עביד הכנסת פירכא דטעמא דמצלת דקמה את העומר משום ייפוי כח דעומר הוא דהורע כח העני בו כדפרישית אע"ג דקמה גרועה היא אבל אין עומר מציל קמה מיד עני שהרי ייפה הכתוב כח העני אצל קמה ורשב"ג אזיל בתר מציל ור' אזיל בתר ניצול ומשום הכי קאמר תלמודא מדברי שניהם נלמוד דמצילין עומר מעומר דבין מציל בין ניצול יש בהן ייפוי כח לבעל הבית והורע כחו של עני בהן ופליגי אמתני' דתנן דאין העומר מציל עומר:

21 ואין מצילין קמה מקמה. דבין מציל בין ניצול יפה כח העני בה וכל זה אינו כהלכה אלא כדתנן במתני' וטעמא כדאיתא לעיל דעומר בשדה בעינן ולא עומר בקשין:

22 הא אם שכחה לעקורה הוי שכחה. ואפילו אם לא שכח עדיין שאינה עקורה הא קמה מצילתה:

23 ומשני בששכח את הקמה תחלה. ומתני' כרבן גמליאל דאמר לעיל דשני עומרין ובהן סאתים מצטרפין דבודאי הוא הדין נמי דפליגי רבנן בשתי קמות ובהן סאתים דאין מצטרפין והשתא דייקא מתני' טעמא דסאה עקורה בסאה שאינה עקורה הא שניהן תלושין או שניהם מחוברין מצטרפין:

24 ותיצול עקורה משום שאינה עקורה. בפ' גדיש פירשתי:

25 מה עד שבאת ממש. לשון בעיא היא כלומר הא דקאמר ר' יוסי אם באת רשות העני לאמצע באה ממש קאמר שיש בין סאה לסאה לקט וכו' ואם אין שם לקט או פרט אע"ג דמין תבואה או כרם הוי באמצע לא הוי שכחה או דילמא במין הוא דקפיד ר' יוסי דראוי לבוא אע"ג דלא בא ופשיט לה מדתני בתוספתא היכי דמי רשות העני לאמצע כגון תבואה וכרם וכרם אין דרך פרט לבוא לאלתר ש"מ במין הוא דקפיד ש"מ ופי' הרא"ש ז"ל וכגון דתבואה באמצע שבין הסאין היא רחוקה ואינה יכולה להציל כדתנן לעיל שאינה מגעת לקמה:

« פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ה׳:ד׳ פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ז׳:א׳ »