פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ג׳

3 ראשי שורות העומר שכנגדו מוכיח וכו'. זאת המשנה נתקשה בה הראב"ד ז"ל כמו שכתוב בהשגותיו ולא ראיתי לאחד מן המפרשים שהציעוה כהוגן והנני בא להציעה ולפרשה יפה בס"ד למען ירוץ הקורא בה ראיתי להרמב"ם ז"ל שסובר דטעמא דמתני' דקתני העומר שכנגדו מוכיח הוא טעם על הרישא דראשי שורות ומפ' לה בין במחובר בין בתלוש דהיינו בין כששכח קצת קמה מלקצור במחובר בין כששכח עומר תלוש כשהן מפנים אותן להוליכן לגדיש ולשניהן בעינן הוכחה דשני עומרין אצלו כדי שלא לעשותו שכחה וז"ל בפ"ה שנים שהתחילו לקצור באמצע שורה זה פנה לצפון וזה פנה לדרום ושכחו לפניהם ולאחריהם שלפניהן שכחה מפני שכל אחד מהן זה שלפניו הוא לאחוריו של חבירו והעומר ששכחוהו לאחריהן במקום שהתחילו ממנו אינו שכחה מפני שהוא מעורב עם השורות שמן המזרח למערב והן מוכיחין עליו שאינו שכוח וכן השורות של עומרים שפינו אותן לגורן והתחילו שנים באמצע שורה ושכחו עומר באמצע בין אחוריהן אינו שכחה מפני שהוא באמצע שורה שמן מערב למזרח שעדיין לא התחילו בה והיא מוכחת עליו שאינו שכוח ע"כ ויפה כתב הרב ז"ל לפרש המתני' דראשי שורות בין בקמה בין בעומרין תלושין איירי דהכי איתא בהדיא בגמ' דראש שורה וסוף שורה שוין בה בין בקמה בין בעומרין תלושין אבל נראה מלשונו ז"ל דס"ל דהעומר שכנגדו מוכיח דקתני הוא טעם לראשי שורות דלא הוי שכחה וכן דעת הרא"ש ז"ל ואינו כן דלראש שורה ולסוף שורה מה צריך עומרים אחרים להוכיחו עמהם תיפוק ליה דראש שורה לא הוי שכחה דרחמנא אמר כי תקצור ושכחת ממקום שקצרת ושכחת להלן הוי שכחה ולא במקום שלא קצרת וסוף שורה נמי נפקא לן מדכתיב לא תשוב דמשמע דכבר עברו משם ולהלן והניחוהו כדמפ' ר' יונה בגמ' וכמו שכתבו הרב ז"ל בהלכותיו וז"ל יחיד שקצר ושכח לפניו ולאחריו שלאחריו שכחה ושלפניו אינו שכחה שנאמר לא תשוב לקחתו אינו שכחה עד שיעבור ממנו ויניחנו לאחוריו ע"כ ועוד אני חוכך בטעם שכתב הרב ז"ל מפני שכל אחד מהם זה שלפניו וכו' דמאן לימא לן דניזיל בתר זה של אחריו ניזיל בתר זה שלפניו וכיון דספיקא הוי המוציא מחבירו עליו הראיה ועוד דמתני' גופא יהיב טעמא דליכא בל תשוב למה צריך טעם אחר דעומר שכנגדו מוכיח ועוד כיון דטעמא דעומר שכנגדו מוכיח קאי אראשי שורות שכנגדן לשון רבים מיבעי ליה ועוד יש לשאול אמאי תנא ראשי שורות לשון רבים ולא תני ראש שורה כדאמרינן בגמ' ועוד היכן שנוי במנשתינו הכא דינא דסוף שורה דמיבעי לן בגמ' סוף שורה מנא לן ועוד ברייתא דאתיא לפרושי מפני שהוא נידון מזרח ומערב מאי קאמר וכי פליגא אדר' יונה ועוד מסוגיא דלקמן דהיה עוקר את המחרישה וכו' משמע דטעמא דאי לא אגידא כולה קצירה כאחת אלא באנפי נפשיה היא סגי ואפילו עבר משם ולהלן בדרך שורת קצירתו ואפילו אין שם אלא אחד או שנים וקצר השני ולא הראשון סגי והיינו טעמא דאי ליכא עקירת מחרישה א"כ ההפסקה כגון דאמת המים קטנה דנפסקת אין הפסקה ותימא דאגידא לקצירה דלעיל ולא חשיבא הפסקה וא"כ קצירה שלהלן לא חשיב ראש שורה והוי שכחה ואי איכא עקירת מחרישה אמרינן ראש שורה הוא ולא הוי שכחה ואע"ג דעבר משם ולהלן דרך שורת קצירתו וכדפרישית וכ"ש אם לא עבר דרך שם לקצור דפשיטא דלא הוי שכחה ולא בעי מזרח ומערב צפון ודרום דלא הוזכר שם כלל ועוד ראוי לדקדק במשנתינו כיון דמתני' ר' יהושע קתני לה דס"ל דבעומר שלא זכה בו והוא סמוך לגפה נחלקו ובעומר שנטלו להוליכו לעיר מודו אמאי אפסיק ביני ביני בדין ראשי שורות ועוד היכי בשנים קתני לפניהן שכחה וביחיד תנן שלפניו אינו שכחה. ונ"ל לפרש דמתני' מילי מילי קתני ושלשה דינין הן דדמיין להדדי נינהו ומשום הכי תני להו בהדי הדדי וכולה מתני' ארישא סמיך דקתני עומר שהוא סמוך לגפה ולגדיש וכו' והכי קאמר ראשי שורות שסמוכין לגפה וכו' או עומר שכנגדו מוכיח שהיה סמוך לגפה וכו' או עומר שנטלו להוליכו וכו' שסמוך לגפה מודים וכו' ודמיא להא דתנן האומר על קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך מודים מודים משתקין אותו שפירושה או או קתני ומודים אכולה קאי וה"פ ראשי שורות בקמה אע"ג דסמוכין לצד מקום שהוא שכחה לב"ה אפילו הכי מודים ב"ה לב"ש דלא הפסיד זכותו והכא לא בעינן הוכחה ואפילו יהא גפה מצד ימין או מצד שמאל אינו מפסיד זכותו ובמתני' מפ' דהאי ראש שורה דמודים בה אפילו דאמצע וכ"ש ראש שורה וסוף שורה גרידא ולהכי תני ראשי שורות דתלתא גווני ראשי שורות איכא וכן בעומרין תלושין איכא נמי תלתא גווני ראש שורה וסוף שורה גרידא וראש שורה דשנים המוליכין לגורן ושכחו באמצע דגלי דעתיה שהשורות הולכין מצפון לדרום שקצר או עימר קודם ואח"כ שכח בדרך שורת קצירתו או בדרך שורת עימורו וכיון דאיהו אפסדיה בידים בעינן דמן שמיא מרחמי עליה והיינו אם יש כנגדו מוכיח דההוא דוקא מודו כשיש עומרין כנגד עומר השכוח בצדו לצד מזרח או לצד מערב בשורה כגון שיש שתי שורות אצלו דיכולין להוכיח ששורה היא ג"כ מודים דנדוננו למזרח ומערב אע"ג דתוך שורת צפון ודרום הוא ומצד מזרח או מערב סמוך לגפה וכן בעומר שנטלו והוליכו לעיר אע"פ שהניחו אצל הגפה מודים דלא הוי שכחה דכיון שנטלו זכה בו ותו לא הוי שכחה והשתא מפ' ראשי שורות שהודו דגבי שנים יפה כחן דלא מיבעיא ראשי שורות דפשיטא להו לעלמא דהיינו ראש שורה וסוף שורה גרידא דאפילו גבי יחיד מהני מכח קראי אלא אפילו דאמצע נמי והיינו דקתני שנית שהתחילו לקצור או לעמר מאמצע שורה ושכחו שלפניהן שכחה מה שהיה לפניהן אפשר דהוי שכחה וכגון שעברו משם ולהלן ולאו בלפניהן דסוף שורה קאמר אלא משום דבעי למיתני של אחריהן אינו שכחה שלא היה לפניהן מעולם דהיינו מה שהניחו שניהן באמצע דזה שהוליך לדרום שיירו לראש שורה לחבירו וזה של צפון שיירו לראש שורה לחבירו לא הוי שכחה להכי תני לפניהן שכחה ובאמצע שורה הוא דתני דומיא דלאחריהן אבל גבי יחיד שקצר מראש מצי למיתני לאחריו שכחה דודאי לפניו היה מעיקרא דהא ראש שורה גופה התחיל לקצור ובל תשוב איכא ושלפניו היכא דלא שייך ביה לומר שהניחו אחריו כגון שהוא סוף שורה דאין משם ולהלך כלום אינו שכחה ולהכי תני זה הכלל לפרש דבריו ודינא דראש שורה גרידא וסוף שורה גרידא וכן ראש שורה דאמצע דגבי שנים דמתני' אפילו הויא שורה יחידית מיתוקמא דטעמא משום בל תשוב ודינא דעומר שכנגדו מוכיח לא מפ' במתני' גווניה ובברייתא מפ' ליה כדתניא העומר שכנגדו מוכיח כיצד היו לו עשר שורות של עשר עשר עומרים ועימר אחד מהן מן הצפון לדרום ושכח עומר אחד פי' שורה אחת לאחריו אינו שכחה מפני שהוא נידון מזרח ומערב והך ברייתא מיתנייא ביחיד שהתחיל לקצור מצפון לדרום והורה בדעתו שכך היא השורה ושכח באמצע שורה ועבר משם להלן ואשמועינן דאיכא גווני דלא הוי שכחה כגון דאיכא עומרים אצל השכוח שלא נטלן עדיין וכיון שיש כנגדו מוכיח להוכיחו דלהוי שורה אע"ג דהוי בסדר אחר והוא ממזרח למערב אפילו הכי מצילין אותו ולא הוי שכחה ונדונו מזרח ומערב לשורה נמצא עכשיו לענין ראש שורה גרידא אחד יחיד ואחד שנים ניצולות בין בקמה בין בעומרים תלושים דליכא קציר ולא עמור קודם לו ולאו שכחה הוי וסוף שורה נמי אחד יחיד ואחד שנים ניצולות דלא עברו משם ולהלן לקצור ואפילו שבולת אחת חשובה קמה וניצולת ואפילו סמוכה לגפה לא הוי שכחה דליכא בל תשוב אבל אמצע שורה דליחשיב ראש שורה היכא דליכא סניף לסונפה זה לא שנינו אלא בשנים אבל לא ביחיד וגבי שנים דשניהן הניחוהו לאחריהם הוא דחשיב ראש שורה אבל לא ביחיד דגבי יחיד כיון דגלי דעתיה הוא גופיה שקצר קודם ואחר לא מהני אמצע אלא אם כן יש סניף לסונפה ולהוכיחו לשורה למזרח ומערב והיינו ברייתא וכיון דגבי יחיד אי איכא הוכחה מציל כ"ש לגבי שנים דהא יפה כח שנים מכח יחיד כנ"ל ואחר ימים מצאתי דברי ר"י מסיפונטי ז"ל דמפ' מתני' מילי מילי קתני אלא שלא האריך והרויח השמועה כמוני וזה לשונו ראשי השורות פי' אם שכחן אינו שכחה וראשי השורות מפ' לקמן שנים שהתחילו מאמצע שורה זה פנה לרוח צפון וזה פנה לרוח דרום ושכחו לפניהם ולאחריהן שלפניהם שכחה ושלאחריהן אינו שכחה פי' דיש לומר כל אחד ואחד סמך על חברו ואמר חברי יקצור משם נמצא שלא קצרוהו לא זה ולא זה ולא הוי שכחה מנין לראשי שורות אמר ר' יונה דכתיב כי תקצור ושכחת מה שאתה קוצר אתה שוכח כלומר ממקום שהתחלת לקצור ושכחת הוי שכחה יצאו ראשי שורות שלא התחלת בהן כלל ומשום הכי לא הוי שכחה העומר שכנגדו מוכיח פי' אם שכחו לא הוי שכחה תניא כיצד היו לו עשר שורות של עשר עשר עומרים והתחיל לעמר שורה אחת מן הצפון לדרום ושכח עומר אחד לצד סוף השורות אותו העומר אינו שכחה מפני שיש לו מוכיח ולעשות שורה כשתחשוב ממזרח למערב אכתי לא נגע כלל בזה העומר נמצא העומר הזה סוף שורת צפון ודרום וראש שורת מזרח ומערב והעומר שהחזיק בו להולוכו אל העיר והניחו ושכחו אינו שכחה פי' מפני שזכה בו מעת שהחזיק בו להוליכו אל העיר וכבר אוקמינא לה כר' יהושע אליבא דר' אלעאי ברם כר' אליעזר כשהחזיק בו ושכחו הוא מחלוקת ב"ש וב"ה עכ"ל ז"ל:

4 מנין לראשי שורות. ראשי שורות גרידי קא בעי:

5 מה שאתה קוצר אתה שוכח. ממקום שהתחלת לקצור משם ולהלן יש בו דין שכחה למעוטי תחלת שורה והתחיל אחריה:

6 עד כדון ראשי שורות קמה. שהניחום במחובר דהכי משמע מה שאתה קוצר אתה שוכח ולא במקום שאינך קוצר וכששנים התחילו מאמצע שורה והניחו לאחריהם ואח"כ התחילו לראש שורה הניחו ואע"ג דקצור למעלה ולמטה ראש שורה הוי ולבעל הבית:

7 סוף שורות עומרים. כלומר מנא לן דקתני סיפא גבי יחיד לפניו אינו שכחה ובין בתלוש בין במחובר מיתוקמא וכדפרישית ועוד דבל תשוב קאמר ועיקר בל תשוב בתלוש כתיב וכדלקמיה:

8 ממקומך שבאת. כלומר ועברת משם ולהלן ועודך עסוק במלאכתך לא תשוב לקחתו ובתלוש משמע מדלא כתיב לא תשוב עליו ומדכתיב לקחתו משמע דאין מחוסר אלא לקיחה יצא מחובר שמחוסר קצירה ולקיחה:

9 עד כדון ראשי שורות קמה וסוף שורות עומרין. עד השתא לא שמעינן אלא ראשי שורות קמה מקרא דקצירך ושכחת וסוף שורות עומרין מלא תשוב לקחתו:

10 סוף שורות קמה. דהיינו לפניו דיחיד דמתני' וראשי שורות עומרין מנין:

11 ומסיק דגמרי מהדדי. כיון דאתקוש להדדי שכחת קמה ושכחת עומרין הילכך בין במחובר בין בתלוש יש ראש שורה ואמצע שורה וסוף שורה:

12 עשר שורות של עשר עשר עומרין תלושין. ביחיד מיירי דגלי דעתיה דהשורות הולכות מצפון לדרום דעימר שורה מצפון לדרום והשורות מסודרין כך # וכל שורה החיצונה אפשר שהיא ראשי שורות או מן מזרח למערב או מן צפון לדרום וכשהלך מצפון לדרום כנגד פניו כבר גלה דעתו שהשורות מצפון לדרום הן ואין אחד מאמצעיים שבאותה שורה נדונת למזרח ומערב אפילו הכי אם שכח אחריו באותה שורה אינה שכחה שיש לעומר הזה מוכיח לדונו דלא הוי שכחה ונדון אותו למזרח ומערב:

13 עימר מזרח ומערב ושכחו. גם בפעם הזו לאותו עומר שהניח כשהלך מצפון לדרום גם כשהלך עכשיו ממזרח למערב חזר ושכחו ונמצא נטול כל סביביו מהו שתחול בו שכחה כיון דכבר פקעה מיניה:

14 אם נטל את החמישי הרי זו שכחה. הרביעי וכדמפ' ר' בון בר חייא:

15 מ"ד אם נטל וכו'. כשיש שם ששי דכשנטל את השלישי נטל את החמישי מיד שלא שהה בין נטילת שלישי לחמישי דבהכי לא חל שם שורה על השלשה שנשארו הוי רביעי שכחה אבל אם שהה ליטול החמישי כבר חל על השלשה שם שורה ולא הוי שכחה:

16 ומ"ד אם שהה ליטול החמישי בשאין שם ששי. כלומר אפילו אם שהה הוי רביעי שכחה כיון דאין שם ששי דכשעימר השלישי לא נשתיירו כי אם שנים דאע"ג דשהה קודם שעימר החמישי לא אהנייא ליה שהייה ולא מידי דליכא שורה דאין שורה פחותה מג' כדאיתא בפ"ח דיומא והא הכא דכי איכא ששי כל זמן שלא נטל החמישי איכא ג' ונראה הרביעי רגע אחד ראוי לידון כשורה ואת אמר דכשלא שהה וחזר ונטלו לחמישי הוי שכחה אלמא אע"ג דניצול הדר הוי שכחה והכא נמי אע"ג דניצול שעה אחת הדר הוי שכחה:

17 היה עומר אחד גדול. בשדה מיירי כשנטל את הגדול דהיינו החמישי שנטל היה בו כדי שנים ברביעי ששכח וכשעימר צד החיצון של החמישי שלא היה שם ששי עימר אותו לצד הפנימי דהיינו לצד הרביעי ששכח אם כן גלי דעתיה שמצרפו אל הרביעי ויש בו בחמישי כדי שנים והרי יש כאן שורה ושכחת הרביעי אינה שכחה:

18 אבל עימר צד הפנימי לצד החיצון. דהשתא אינו מצרפו בהדי רביעי:

19 מהו שידון בשורה. כיון שיש בו כדי שנים ולא איפשיטא:

20 עימר צד העליון לצד התחתון. כשהיו שני עומרין זה על גב זה מיבעי למ"ד לקמן התחתון אין בו שכחה משום טמון וכיון דעימר העליון צד העליון שלו לצד התחתון שלו שהיה רפוי הקשר והדקו אגיד עליון בהדי תחתון וכיון דתחתון אין לו שכחה משום טמון גם לעליון אין לו שכחה אבל כי עימר צד התחתון לצד העליון הא בטליה מלאגדו ולחברו עם התחתון ויש לו שכחה ומשום הכי מייתי עובדא דרב דמפ' ביה דתחתון אית ביה משום טמון ואי קשיא לך הא ב"ה לית להו רואין בריש פרקין והכא אמרינן דכיון שיש בו כדי שנים שידון בשורה תשובתך הני מילי בעומר שכוח אבל בעומר זכור להציל אחרים אפשר דמודו דאית לן רואין אותו כאילו הוא חלוק:

21 כד נחית לתמן. לבבל:

22 אנא הוא בן עזאי דהכא. ראה עצמו שהיה בו צילות דעת ואמר הריני מוכן להשיב לכל מי שישאלני כמו בן עזאי בעירו:

23 שני הרוגים זה ע"ג זה. והאחד משוך להלן מחברו מעט ואם תמדוד מזה יקרב לעיר אחת ואם תמדוד מחברו יקרב לעיר אחרת ומפ' בפ' עגלה ערופה מי אמרינן מין במינו הוי טמון ומין במינו לא הוי צף מעליון מודד או דילמא מין במינו הוי צף ומין במינו לא הוי טמון ומתחתון מודד או מין במינו הוי טמון ומין במינו הוי צף:

24 התחתון משום טמון. והתם נפקא לן דטמון לא מייתי לכולי עלמא מדכתיב באדמה פרט לטמון וס"ל דמין במינו הוי טמון ואע"ג דס"ל לרבנן לקמן גבי שכחה דמרבינן טמון בגמ' משני לה לקמן והתם נמי משני להו:

25 והעליון משום צף. דבעינן בשדה נופל ממש והרי הוא כצף על המים והתם ילפינן לה מקרא דצף לא מייתו וס"ל דמין במינו הוי צף:

26 יאות אמר לך כי ימצא חלל כתיב ולא כי ימצאו. ולאו משום צף וטמון:

27 אמת המים וכו'. ושכח עומר אחד או שנים בסוף שדה זו של מעלה או אחד או שנים בשדה האחר:

28 אם עוקר וכו'. דכיון דאין נחרשין כאחת לא מצטרפי ולא הוי שכחה:

29 נדון בשורה. כלומר דחשיב ראש שורה או סוף שורה ואפילו לא שהה דשדה באנפי נפשה היא ולא מצטרפי ואם נחרש כאחת מצטרפי ואינו נדון בשורה ונראה דמצטרפי כי נחרשין כאחת ואפילו שמושך מים לעולם בין בקיץ ובחורף:

30 קצר חצי שורה ובא למחר. והניח עומר אחד או שני עומרים אחריו ודלגן הוו כשנים שהתחילו מאמצע שורה והניחו לאחריהן דלא הוי שכחה כדתנן במתני' והך שהייה רבתי פשיט דחשובה שהייה כדאמר לעיל דאם יש שם ששי אם שהה אינו שכחה כי תיבעי לן אם ישב לאכול או ישב לישון או קרא לו חברו או חשכה לו והדליק נר וחזר וקצר ותנן לקמן דאפילו הקוצר בלילה יש לו שכחה וכשחזר הניח שני עומרין אחריו ודילגן בכולהו מיבעי ולא איפשיטא:

31 ונתנו על גבי חבירו. על גב עומר אחר:

32 התחתון שכחה. רבנן לטעמייהו דמרבו טמון גבי שכחה לקמן:

33 והעליון אינו שכחה. השתא משמע או משום דזכה בו מעיקרא דלא הוי שכוח מעיקרו כדתנן במתני' דבזכה בו להוליכו לעיר אע"פ שהניחו בצד הגדיש לא הוי שכחה וכר' יהושע או משום צף ולקמיה מפ' לה:

34 התחתון משום מכוסה. דס"ל לר"ש כר' יהודה דממעט טמון גבי שכחה לקמן:

35 והעליון מפני שזכה בו. בפ' עגלה ערופה תני משום שהוא צף ואיכא מאן דמפ' לה הכי מפני שהוא כצף בידו כלומר דזכה בו ומקשינן א"ה מאי שנא ע"ג חבירו דנקט ומשני משום תחתון לאשמועינן דמין במינו חשיב טמון והיינו גירסא דהכא:

36 בזוכר את העליון. מפי' הרמב"ם ז"ל נראה דר' זעירא קשיא ליה במילתיה דת"ק דליתני התחתון שכחה ותו לא אמאי תני והעליון וכו' ומשום הכי ר' זעירא מפ' למילתיה דת"ק הכי אם זוכר את העליון קודם שיפגע בו אפילו שכחו לבסוף אף התחתון אין כאן שכחה ורישא היינו דאם אינו זוכר את העליון התחתון שכחה משום דמרבינן טמון וברייתא הכי קתני אם שכח את שניהם התחתון דוקא שכחה דמרבי טמון והעליון אינו שכחה היינו דאם זוכר את העליון אין שום אחד מהם שכחה דלא גרע מחיפוהו עניים בקש וזוכר הקש וז"ל בפ"ה נטל עומר להוליכו לעיר והניחו ע"ג חבירו אם זכר העליון קודם שיפגע בו אין התחתון שכחה ואם לאו התחתון שכחה והשיג עליו הראב"ד ז"ל ואמר א"א הסוגיא שאמרה בזוכר לעליון לא נאמרה אלא לר"ש דאמר התחתון אינו שכחה משום דהוי מכוסה וקאמר ר' זעירא דוקא בזוכר לעליון דכיון דזה זוכר וזה אינו זוכר הוי כמכוסה בבגדים או באבנים דאין עליו תורת שכחה והוי טמון אבל אם אינו זוכרו אע"פ שהוא עצמו אינו שכחה שכבר החזיק בו להוליכו לעיר וזכה בו אע"פ כן הוי תחתון שכחה מפני שהוא מין במינו דשניהם שכוחים ולא הוי טמון ע"כ ותימה על פירושו דא"כ לר"ש לא חשיב טמון מין במינו אלא בזוכר את העליון וברייתא קתני שניהן אינן שכחה התחתון וכו' דאפילו דשכח העליון התחתון חשיב טמון ועוד קשה מ"ש דכי זכרו חשיב אבן או בגד וכי זכה בו מעיקרא נמי דאינו שכחה חשיב מין במינו סוף סוף לא הוי שכחה ומ"מ דברי הרמב"ם ז"ל נוחין אצלי דמדמי לה לשמעתיה דר' יונה וכי היכי דזוכר את הקש הלכה הכי נמי זוכר את העליון אליבא דהלכתא:

37 בזוכר את הקשין. בפ' גדיש מפ' למתני' דחיפוהו בקש דאמרינן לא הוי שכחה דטעמא בזוכר את הקשין כדפרישנא הקם:

38 בזוכר את העליון. ומשום הכי אין התחתון שכחה:

39 שעומריה מעורבבין. שאין לומר בהן כיון דהלך לצפון ולדרום גלה בדעתו שהשורה הולכת מצפון לדרום דאין להן סדר אלא עד שיטול כל סביבותיו דהשתא אין לנו לצרפו אל האחרים אז הוי שכחה: