מקור תלמוד ירושלמי פאה ה׳:א׳:ב׳
1 הלכה: הָכָא אַתְּ אָמַר אוֹמְדִין אוֹתָהּ כַּמָּה לֶקֶט רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת וְנוֹתֵן לָעֲנִיִים. וְכֹהּ אַתְּ אָמַר כָּל הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ הֲרֵי הוּא שֶׁל עֲנִיִים. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן קְנַס קָנְסוּ בוֹ שֶׁגָּדַשׁ עַל גַּבֵּי לֵיקֶטָּן שֶׁל עֲנִיִים. עַד כְּדוֹן מֵזִיד אֲפִילוּ שׁוֹגֵג אֲפִילוּ כְּרִיכוֹת אֲפִילוּ חִטִּים עַל גַּבֵּי שְׂעוֹרִין אֲפִילוּ גָדְשׁוּ אֲחֵרִים חוּץ מִדַּעְתּוֹ וַאֲפִילוּ קָרָא לָעֲנִיִים וְלֹא בָאוּ.
פירוש פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ה׳:א׳:ב׳
1 ואפילו כריכות. אלומות תרגום ירושלמי כריכן:
2 אפילו חטים על גב שעורים. ואפילו שהגדיש חטים על גבי לקט של שעורים קנסוהו ופטור מן המעשרות כדמפ' ואזיל: