פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ו׳

« פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ה׳:ג׳ פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ז׳:א׳ »

6 משנה: מִי שֶׁלִּיקֵּט פֵּיאָה וְאָמַר הֲרֵי זוּ לְאִישׁ פְּלוֹנִי עָנִי רִבִּי לִעֶזֶר אוֹמֵר זָכָה לוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יִתְּנֶנָּהּ לְעָנִי הַנִּמְצָא רִאשׁוֹן. הַלֶּקֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַפֵּיאָה שֶׁל נָכְרִי חַיָיב בְּמַעֲשֵׂר אֶלָּא אִם כֵּן הִבְקִיר.

7 הלכה: רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר בְּבַעַל הַבַּיִת עָשִׁיר נֶחְלְקוּ. אֲבָל בְּבַעַל הַבַּיִת עָנִי מֵאַחַר שֶׁהוּא רָאוּי לִיטוֹל זָכָה.

8 אָמַר רִבִּי זְעִירָא רִבִי לָעְזָר לַחֲבֵירוֹ וְרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שְׁלָשְׁתָּן אָמְרוּ דָבָר אֶחָד. רִבִּי לָעְזָר דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר אָדָם זָכָה לַחֲבֵירוֹ בִמְצִיאָה. רִבִּי יוֹחָנָן דְּתַנֵּינָן תַּמָּן מְצִיאַת בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים מְצִיאַת אִשְׁתּוֹ הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. מְצִיאַת בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים וְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים מְצִיאַת אִשְׁתּוֹ שֶׁגִּירְשָׁהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן לָהּ כְּתוּבָתָהּ הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלָּהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בִּשְׁאֵינָן טְפוּלִין. אֲבָל אִם הָיוּ טְפוּלִין לַאֲבִיהֶן מְצִיאָתָן שֶׁלּוֹ. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר בְּבַעַל הַבַּיִת עָשִׁיר נֶחְלְקוּ. אֲבָל בְּבַעַל הַבַּיִת עָנִי מֵאַחַר שֶׁהוּא רָאוּי לִיטוֹל זָכָה.

9 תַּנִּי הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בְּכָל מְלָאכָה מְצִיאָה שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּעֵי רָצָה לַחְזוֹר חוֹזֵר בּוֹ. וְאַתְּ אָמַר מְצִיאָה שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר רִבִּי יָסָא מַקְשֵׁי מַה צוּרְכָה לְהַהִיא דְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְלָא נָן שְׁמִיעַ דָּמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אִיתְפַּלְּגוּן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אָדָם זוֹכֶה לַחֲבֵירוֹ בִמְצִיאָה. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אֵין אָדָם זוֹכֶה לַחֲבֵירוֹ בִמְצִיאָה.

10 רִבִּי רְדִיפָה אִיתְפַּלְּגוּן רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי. חַד אָמַר הָרָאוּי לִיטּוֹל זָכָה. וְחָרָנָה אָמַר הָרָאוּי לִיתֵּן זָכָה. מָן דָּמַר הָרָאוּי לִיטּוֹל כָּל שֶׁכֵּן לִיתֵּן. מָאן דָּמַר הָרָאוּי לִיתֵּן הָא לִיטּוֹל לֹא.

11 מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל מָאן דְּאָמַר הָרָאוּי לִיטּוֹל זָכָה דְּתַנֵּינָן תֵּן גֶּט זֶה לְאִשְׁתִּי שֶׁכֵּן רָאוּי לְקַבֵּל גֶּט בִּתּוֹ. וּשְׁטָר שִׁיחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי שֶׁכֵּן הוּא רָאוּי לְקַבֵּל שְׁטָר שִׁחְרוּרוֹ. וְתַנֵּינָן הִתְקַבֵּל גֶּט זֶה לְאִשְׁתִּי אוֹ הוֹלֵךְ גֶּט זֶה לְאִשְׁתִּי אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. וְהָעֶבֶד רָאוּי הוּא לְהוֹלִיךְ אֶת הִגֶּט. פָּתַר לָהּ לִצְדָדִין.

12 הָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל מָאן דְּאָמַר הָרָאוּי לִיטּוֹל זָכָה דְּתַנֵּינָן תַּמָּן עִישּׂוּר אֶחָד שֶׁאֲנִי עָתִיד לִמוֹד נָתוּן לַעֲקִיבָה בֶּן יוֹסֵף שֶׁיִּזְכֶּה בוֹ לָעֲנִיִים וּמְקוֹמוֹ מוּשְׂכָּר לוֹ. וְרִבִּי עֲקִיבָה רָאוּי הוּא לִיטּוֹל. פָּתַר לָהּ עַד שֶׁלֹּא הֶעֱשִׁיר. וַאֲפִילוּ תֵימָא מִשֶּׁהֶעֱשִׁיר תִּיפְתָּר בְּשֶׁהָיָה פַּרְנָס וְיַד הַפַּרְנָס כְּיַד הֶעָנִי.

13 מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הָרָאוּי לִיטּוֹל זָכָה. דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר בְּבַעַל הַבַּיִת עָשִׁיר מַחְלוֹקֶת. אֲבָל בַּעַל הַבַּיִת עָנִי מִתּוֹךְ שֶׁרָאוּי לִיטוֹל זָכָה.

14 רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כְּמָאן דְּאָמַר יֵשׁ קִנְיָין לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר אֵין קִנְיָין לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת אֲפִילוּ הִבְקִירוֹ חַיָיב. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כְּמָאן דְּאָמַר אֵין קִנְיָין לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר יֵשׁ קִנְיָין לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת קַל הֵיקִילוּ חֲכָמִים בְּלִיקּוּטִין.

15 רִבִּי לָעְזָר שָׁאַל וְאֵין לוֹ קִנְיַין נְכָסִים. לָא עַל הָדָא אִיתְאֲמָרָת אֶלָּא עַל הָדָא. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כְּמָאן דְּאָמַר יֵשׁ קִנְיָין לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר אֵין קִנְיָין לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת עֲלֵיהּ רִבִּי לָעְזָר שְׁאִיל וְאֵין לוֹ קִנְיַין נְכָסִים. רִבִּי חֲנִינָא בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס אַף קַדְמִיָיתָא עַל דְּרִבִּי יוֹסֵי מַקְשִׁי דְּרִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כְּמָאן דְּאָמַר אֵין קִנְיָין לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר יֵשׁ קִנְיָין לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת עֲלֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר שְׁאַל וְאֵין לוֹ קִנְיַין נְכָסִים.

פירוש פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ו׳

6 מי שלקט את הפאה וכו'. בגמ' מפ' שהוא אינו יכול לזכות בה לעצמו:

7 רבי אליעזר אומר וכו'. בגמ' מפ' פלוגתייהו:

8 יתננה לעני הנמצא ראשון. אם ירצה לימלך מלתתה לראשון:

9 הלקט והשכחה. סתמן פטורין מן המעשרות כדמפ' בפ"ק דחלה משום דכתיב ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצאו אלו שיש לו בהן חלק ונחלה עמך שהרי אף לו מופקרין ואשמועינן השתא מתני' דלקט ושכחה של נכרי חייבין כדמפ' בגמ':

10 של נכרי. בגמ' פליגי אמוראי מר סבר בשדה של ישראל אלא שלקטן הגוי ומר סבר שהשדה של נכרי ולקטן ישראל

11 בבעל הבית עשיר. הוא דנחלקו לא מיבעיא אם הוא עשיר דעלמא אלא אפילו הוא בעל השדה דלא מצי לזכות לעצמו ס"ל לר' אליעזר דיכול לזכות לאותו עני מיודעו והשתא משמע דסבר ר' אליעזר דלא בעינן כדי לזכות לאחר שמזכה יהא ראוי לזכות בו לעצמו ולקמן פרכינן עלה:

12 אבל בבעל הבית עני. מזה הלשון משמע דבעל הבית עני יכול לזכות לכולי עלמא והקשה רש"י ז"ל בפ"ק דב"מ דהא קי"ל לא תלקט לעני להזהיר עני על שלו כדאיתא בת"כ ובפ"ק דגיטין ואיתא נמי לעיל לכך פי' הרב רבינו ז"ל דבעני דעלמא איירי ומשום הכי פי' הרב ז"ל ברישא נמי דבעשיר דעלמא נמי איירי כי היכי דלהוי רישא דומיא דסיפא ולא משמע הכא כן ונראה לתרץ קושייתו ז"ל דכיון שהוא עני מצי לזכות בפאה דעלמא אע"ג דבדידיה לא מצי לזכות אריה הוא דרביע עלויה וכיון דחזי ליה פאה בעולם הא הוי ראוי ליטול וכדאיתא לקמן הילכך זכה נמי לחבריה ואפילו רבנן מודו:

13 אדם זוכה לחברו במציאה. ואע"ג דמגביהה תחלה לחברו מגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה:

14 דתנינן תמן. בפ"ק דב"מ:

15 בשאינן טפולין. שאינן מיטפלין וסומכין על שלחן אביהם אלא אוכלין משל עצמן מש"ה מציאתן לעצמן אבל אם היו טפולין לאביהן מציאתן של אביהן ואמאי לא נימא דיכולין אחרים לחטפה דהא אינהו לא זכו לנפשייהו ולידא דאבוהון לא מטא והפקר היא ויכולין אחרים לזכות בה אלא דאינהו כיון דמגבהי לה לצורך אביהן זכה ולא הוי כתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים:

16 לעשות עמו בכל מלאכה. כגון שאמר לו עשה עמי מלאכה היום דאפילו בשעה שהוא מגביה המציאה הוא מושכר לבעל הבית וזכה בעל הבית בה:

17 רצה לחזור חוזר בו. כדאיתא בפ"ק דב"מ פועל יכול לחזור בו ואפילו בחצי היום:

18 מה צורכא לההיא דריש לקיש. דמשמע דאתא לאשמעינן דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חברו ומשום הכי אע"ג דכשהגביה סתם הויא של בעל הבית אם רוצה לחזור בו ולעזוב לו שכרו מכאן ואילך יכול לחזור בו וזוכה בה לעצמו תיפוק לי דבהדיא איפליגו בה ר' ווחנן וריש לקיש:

19 ר' יוחנן אמר זוכה וכו' וריש לקיש אמר אין אדם זוכה לחברו וכו'. והא דאמר לעיל אדם זוכה לחברו במציאה בתוך ד"א ההיא דרביה אבא כהן והא דהכא דידיה ור"ל דסבר דאין אדם זוכה לחברו במציאה מפ' מתני' דדוקא מעני לעני מחלוקת וטעמא דרבנן כדמפ' בפ"ק דגיטין לא תלקט לעני לא תלקט אתה לצורך העני דלהכי סמכינהו רחמנא משום דדינן לבוז ואפילו צ"ט אומרים לחלק כדאיתא בריש פרקין והוי תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים וטעמא דר' אליעזר משום דלא דריש ביה אלא להזהיר עני על שלו והא דאמרי רבנן יתננה לעני הנמצא ראשון היינו בתורת מתנה:

20 הראוי ליתן זכה. כגון גבי גט לעבד דאין עבד מקבל גט לחברו עבד דבעינן ראוי ליתן:

21 ראוי ליטול. אף ראוי ליטול נמי בעינן כגון גבי מתני' דבעינן דלהוי עני דמגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה דראוי לשניהן ליתן פאה ולנוטלה אבל אם הוא עשיר לא זכי דאע"ג דחזי ליתן לא חזי ליטול:

22 מ"ד הראוי ליטול זכה כ"ש ראוי ליתן. כלומר כ"ש דבעי נמי ראוי ליתן:

23 ומ"ד הראוי ליתן אבל ליטול לא צריך. ואפילו עשיר לעני מצי לזכות:

24 דתנינן תמן. בפ"ק דגיטין:

25 תן גט לאשתי. ומוקמינן לה התם דתן כזכי דמי ומה זכות שייך ביה כלום האדם ראוי ליטול גט והא הכא דבראוי ליתן לחודיה סגי וקשיא למ"ד דבעי נמי ראוי ליטול גט:

26 ומשני שכן ראוי הוא לקבל גט בתו. כשקיבל עליה קדושין:

27 ושטר שחרור זה לעבדו. גבה דההיא תנינן לה:

28 והא הוא אינו ראוי ליטול. גט משום עבד דלאו עבד הוא:

29 ומשני שכן הוא ראוי לקבל שטר שחרורו. דאילו הוי עבד עברי ראוי הוא לקבל גט לעצמו וראוי ליטול הוא:

30 ותנינן. בפ' התקבל:

31 התקבל גט זה לאשתי. האיש שאמר לשלוחו היה שליח קבלה לאשתי:

32 או הולך. דקסבר הולך כזכי דמי:

33 אם רצה להחזיר יחזיר. דחוב הוא לאשה ואין חבין לאדם אלא בפניו:

34 האשה שאמרה התקבל וכו' מכי הגיע גט ליד השליח מגורשת. דהאשה עושה שליח כדאיתא התם הילכך לא יחזיר ומשמע דטעמא דאין חבין לאדם אלא בפניו הא לאו הכי ראוי לקבלו ואמאי והא איש לאו בר קבולי גיטא הוי אלא משום דחזי לקבל גט שחרורו וכדאמרן ולעולם ראוי ליטול הוא:

35 ופריך והעבד ראוי הוא להוליך את הגט. דקא סלקא דעתך השתא דכי תנן בפ"ב דגיטין הכל כשרין להביא את הגט אפילו עבד נמי בכלל ור' אמי סבר התם הכי והא בעינן לכולי עלמא ראוי ליתן והכא ראוי ליתן ליכא וכלהו מודו דראוי ליתן מיהת בעינן וקשיא לתרוייהו:

36 ומשני פתר לה לצדדין. דפשיטא דעבד לא מרבה מתני' דודאי פסול והתם מסקינן דאפילו ריח הגט אין בו:

37 ה"ג והא מתני' פליגא על מ"ד ראוי ליטול זכה דתנינן וכו' ור' עקיבא ראוי ליטול הוה. בתמיהה והא הוה עשיר כדאמרינן דעבד לה לדביתהו עיר של זהב אלמא דלא קפדינן אלא אראוי ליתן ותו לא:

38 עד שלא העשיר. קודם שהתיר נדרו כלבא שבוע חמיו כדאיתא בכתובות:

39 דתנינן תמן. בפ' בתרא דמעשר שני ר"ג שהיה הולך בספינה ונזכר שלא עישר פירותיו ושנת הביעור היתה כדמוכח התם ומיהר לעשרן כאשר הוא שם וקתני עישור אחד שאני עתיד למוד דהיינו מעשר עני נתון לעקיבא בן יוסף:

40 יד הפרנס כיד העני הוא. דשלוחו הוי ור' עקיבא שלוחן של עניים הוה:

41 בבעל הבית עשיר נחלקו. דכי פליגי רבנן ואמרי דלא זכה אותו עני אלא יתננה לנמצא ראשון היינו משום דהמלקט הוי עשיר וכיון דלא זכי לנפשיה לא זכי לחבריה אבל מעני לעני כולי עלמא מודו דזכי דמגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה אלמא דלא סגי בראוי ליתן אלא אף ראוי ליטול נמי בעינן:

42 יש קנין לגוי לפטרו מן המעשרות. פלוגתא דתנאי היא בתוספתא דמאי בפ' הלוקח מן הנחתום ור"ש ס"ל התם יש קנין לגוי וכו' ובפ' השולח מייתי לה להך מתני' ומפ' התם לר' אלעזר דסבר דתנא דמתני' כמאן דאמר יש קנין וכו' ומתני' בשדה דישראל ולקטינהו גוי שהניחן ישראל בשדהו. ולקטינהו ותנן דחייבין במעשר היכא דחזר ומכרן לישראל דיש לו קנין וכו' ואע"ג דהפקר הן מסתמא לא מפקרי אלא אדעתא דישראל ולאו אדעתיה דגוי ומשום הכי תנן אלא אם כן הבקיר כלומר צריך הישראל ראשון להפקירן לכל דאע"ג דר' יוחנן ס"ל לקמן בפ' ב"ש דהבקיר לישראל ולא לגוים הוי הבקר ה"מ כי שקיל להו ישראל אבל כי שקיל להו גוי הפקר בטעות הוא ולא הוי הפקר וכן כתבו שם התוס' והשתא נ"ל דר' חזקיה סבר כפירושא דרבה דהתם ולא כטעמיה דרבה דרבה ס"ל התם דמתני' סברה כמ"ד אין קנין לגוי וכו' ובעלים גוי ולקטינהו ישראל וחייב במעשר אבל כשהבקיר הגוי שהוא הבעל הבית מהני הבקירו ונ"ל דר' חזקיה אליבא דר' יוחנן מוקי לה כמ"ד יש קנין וכרבה דבבעלים גוי ולקטינהו ישראל מיירי ומדאורייתא בלא הבקר נמי פטור מן המעשרות כיון דיש קנין אלא דאשכחן לר' יוחנן דאמר בפ' מאכילין דר"ש אע"ג דסבר יש קנין וכו' אפ"ה מודי ר"ש דמפריש מעשרות מדרבנן ונוטל דמים מן השבט ומשום הכי דוקא הבקיר הוא דפטור אבל לא הבקיר חייב:

43 ברם כמ"ד אין קנין לגוי בארץ ישראל. כלומר ותימא דמתני' מיתרצא דלעולם דהוי משדה דגוי ולקטינהו עניי ישראל ומשום הכי חייבין במעשר דהא גוי לא מיפקיד אפאה ולא חייל עלה שמא דפאה:

44 אי הכי אפילו אפקרינהו גוי נמי חייב. ישראל לעשרן דהא אפקיר דבר שאינו שלו הילכך מיחייבי ור' יוסי פליג דאדרבא מתני' כמ"ד אין קנין לגוי בחרץ ישראל ומתני' בדגוי ולקטינהו ישראל עסקינן ומשום הכי בעי הפקר והפקר אהני דקנין נכסים אית ליה דאי כמ"ד יש קנין אפילו הפקר לא בעי דכיון דאנחיה לשם פאה או לשם לקע סגי ואע"ג דלקטינהו ישראל ולאו אדעתיה דבעל הבית:

45 קל הקלו חכמים. כלומר הרבה קולות אשכחן גבי לקט שהקילו חכמים לעניים כגון האי דתנן גדיש שלא לוקט וכו' ותנן נמי ספק לקט לקט וה"נ הכא הוה לן לאקולי דאפילו ואין לו קנין נכסים. השתא מפרש לה ואזיל ומפ' סתמא דתלמודא דלא קאי ר' אלעזר אדר' יוסי דהא קאמר מצי גוי לאפקורינהו ומהני הפקרא דיליה כדמפ' ואזיל אלא אמאי דאמר ר' ירמיה בשם חזקיה קאי דאמר דלמ"ד אין קנין לגוי בארץ ישראל אפילו הבקירו חייב דמבקיר דבר שאינו שלו:

46 וכי אין לו קנין נכסים. דמספקא ליה השתא לר' אלעזר אי אמרינן כר' מאיר כר' זעירא בפ' הלוקח מן הנחתום דאמר התם אע"ג דר' מאיר אמר אין קנין לגוי בא"י לפוטרו מן המעשרות מודה הוא דיש לו קנין נכסים מפ' התם ומהו קנין נכסים אמר ר' בא אכילת פירות וה"פ דכי קאמר ר' מאיר דאין קנין היינו דאם זרעה ישראל בקבלנות או בחכירות דבקדושתה קיימא או אם חזר ולקח ישראל הפירות מן הגוי קודם מירוח וכ"ש אי בתר שליש קמא דלא תימא דהויא כסוריא והויא כיבוש יחיד אבל אם הגוי זרעה ואוכל פירות או שעשה הגוי מירוח לכ"ע יש קנין דנהי דקרקע לא קני פירות מיהו קני כדאיתא בפ' הלוקח מן הנחתום וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"א דהלכות תרומה גוי שקנה קרקע בא"י לא הפקיע מן המצות אלא הרי היא בקדושתה לפיכך אם חזר הישראל ולקחה ממנו אינה ככיבוש יחיד אלא מפריש תרומות ומעשרות ומביא ביכורים והכל מן התורה כאילו לא נמכרה לגוי מעולם פירות הגוי שגדלו בקרקע שקנה בא"י אם נגמרה מלאכתן ביד הגוי ומירחן הגוי פטורים מכלום שנאמר דגנך ולא דגן גוי ע"כ ומצי גוי להבקיר ופטורים:

47 אפילו על דר' יוסי נמי מצי מקשי. וארישא מקשי דהיכי מצי לומר דמשום דלית ליה קנין וקרקע דגוי ולקטינהו ישראל חייב במעשר וכי לית לגוי קנין נכסים והא גידולין דגוי נינהו וגוי קונה בכסף והבקרו אמאי צריך וכי אמר ההוא תנא אין קנין לאו להא מילתא קאמר אלא אם חזר ישראל ולקחה וכו' כדאיתא לעיל והיינו טעמא דתלמודא דילן בפ' השולח אליבא דר' אלעזר דמפ' מתני' בשדה ישראל ולקטינהו גוי וכמ"ד יש קנין ולא הכריח הענין כמו שאמר כאן ברם כמ"ד אין קנין לגוי וכו' אפילו הבקירו נמי חייב שזאת אינה טענה דהא יש לו קנין נכסים אבל הכריחו ממקום אחר דאי שדה דנכרי אפילו לקטינהו ישראל נמי פטורים דיש לו קנין והיכי תנן דחייבין במעשר:

« פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ה׳:ג׳ פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ז׳:א׳ »