מקור תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ו׳:א׳
6 משנה: מִי שֶׁלִּיקֵּט פֵּיאָה וְאָמַר הֲרֵי זוּ לְאִישׁ פְּלוֹנִי עָנִי רִבִּי לִעֶזֶר אוֹמֵר זָכָה לוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יִתְּנֶנָּהּ לְעָנִי הַנִּמְצָא רִאשׁוֹן. הַלֶּקֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַפֵּיאָה שֶׁל נָכְרִי חַיָיב בְּמַעֲשֵׂר אֶלָּא אִם כֵּן הִבְקִיר.
פירוש פירוש שלמה סיריליו על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ו׳:א׳
6 מי שלקט את הפאה וכו'. בגמ' מפ' שהוא אינו יכול לזכות בה לעצמו:
7 רבי אליעזר אומר וכו'. בגמ' מפ' פלוגתייהו:
8 יתננה לעני הנמצא ראשון. אם ירצה לימלך מלתתה לראשון:
9 הלקט והשכחה. סתמן פטורין מן המעשרות כדמפ' בפ"ק דחלה משום דכתיב ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצאו אלו שיש לו בהן חלק ונחלה עמך שהרי אף לו מופקרין ואשמועינן השתא מתני' דלקט ושכחה של נכרי חייבין כדמפ' בגמ':
10 של נכרי. בגמ' פליגי אמוראי מר סבר בשדה של ישראל אלא שלקטן הגוי ומר סבר שהשדה של נכרי ולקטן ישראל