מפרשים:
2 נטל מקצת פאה. עני שנטל מקצת פאה שלקט:
3 וזרקה על השאר. כדי לזכות בשאר:
4 אין לו בה כלום. בגמ' מפ' אמאי לא תני לא זכה:
5 נפל לו עליה. הפיל גופו עליה:
6 מעבירין אותו ממנה. עניים אחרים מעבירין את גופו ממנה:
1 מוציאין ממנו את התלוש ואת המחובר. ומשום הכי תנן אין לו בה כלום לומר שמפסיד אפילו מה שלקט כבר והפקר ב"ד הפקר וטעמא שעשה שלא כהוגן שיש לו צרות עין לבטל זכות האחרים:
2 עד כדון מזיד. בעיא היא דעד כאן לא שמענו דקנסינן אלא בעשה במזיד אבל בשוגג שנפל מידו מה שלקט על הקמה לא שמענו ומסיק דבשוגג נמי קנסוהו דדילמא מזיד הוי ואמר שוגג אני:
3 ואפילו כריכות. ואפילו עשה אלומות מה שלקט שניכרין הן וליכא עירוב בפאה האחרת ולא בלקט אפילו הכי קנסוהו והרמב"ם ז"ל בפ"ב לא כתב זה ואין נראין דבריו:
1 ה"ג אדם זוכה לחברו במציאה בתוך ארבע אמות. ובב"מ בפ"ק בירושלמי ל"ג התם לחברו וגירסא דהכא עיקר כדמוכח שמעתין ותרתי אית ליה לאבא כהן חדא דהגביה מציאה לחברו קנה חברו ואידך ארבע אמות של אדם קונות לו והו"ל כאילו מגביהה והתם נמי גרס ר' יוחנן אמר והוא שתפול לתוך ידו וטעות הוא כדמוכח בשמעתין:
2 אלא ה"ג ור"ל אמר והוא וכו'. דלקמן פליג עליה דר' יוחנן ואמר אין אדם זוכה לחברו במציאה:
3 מה טעם ואני בעניי הכינותי וגו'. התם בב"מ בפ"ק מסיק להו ר"ל אליבא דאבא כהן הכי היך עבידא אם בנתונים לתוך ידו עשיר הוא ואם בשאינן נתונים לתוך ידו יש לך אדם מקדיש דבר שאינו שלו הוי אומר בנתונים לתוך ארבע אמות שלו ובתוך ארבע אמותיו של דוד במלחמה כשזוכין בשלל הקדישן דוד המלך ושלו מיקרי וקאמר בעניי רמז דלא הקדישן אחר שהגביהן או אחר שמשכן או אחר שקנאן באחד מדרכי ההקנאה אלא כעני הזוכה בתוך ד' אמות שלו כדין זוכה במציאה דזוכה בתוך ד"א שלו ומציאה הכל עניים אצלה ונ"ל דעשה דוד כן כדי שלא יהו פורצים פרץ עבדי המלך לשלוח יד בשלל וכשרואים שהמלך היה מקדישו לבדק הבית רפתה רוחם בהן:
1 רב הושעיה בעי. שאל במקרא זה שאלה דאפילו כאבא כהן לא מיתרצא דס"ל דד"א של אדם קונות לו: וקיימנוה במקדיש ראשון, והעמדנוה אנו בני הישיבה לעולם תוך ד"א ולא הקדישן אחר שבאו לידו כל אלף אלפים ככרים אלא ראשון ראשון המגיע לידו היה מקדישן ולעולם היה עני:
1 ראה את המציאה. משנה היא בפ"ק דב"מ:
2 זה שהחזיק בה זכה בה. ואי אמרת ד"א קונות לו ליזכו לו כשנפל:
3 בשלא אמר יזכו לי. כלומר משום דלא בעי שיזכו לו אלא בנפילה והכי אמר בגמ' דילן דגלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני:
4 שהיו מתכתשין על העומר. מריבין ומתקוטטין ומכין זה את זה בשביל העומר:
1 זו בגיטין מה שאין כן במתנה. הך מימרא דר' יוחנן עיקרה בגיטין ירושלמי פ' הזורק עלה דההיא דתנן היתה עומדת ברה"ר וזרקו קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת ועלה קאמר ר' יוחנן דקרוב לה שנינו ואפילו מאה אמה וקרוב לו שנינו אפילו מאה אמה וקאמר ר' יוחנן זו בגיטין זה הדין דוקא בגיטין משום דבשמירה תליא מילתא מה שאין כן במתנה דאפילו קרוב לו מצי הנותן למהדר ביה אי הוי חוץ לארבע אמות דמקבל וכדרך שסדורה שם כתבוה כאן:
2 רובא דר' יוחנן. כמו רבבא כלומר המלמד שלימדו לר' יוחנן והמלמד שלימדו לריש לקיש הן אלו כדמפ' ואזיל:
3 שאינו זוכה בה מדעת אחר. שאין דעת אחרת מקנה אותה:
4 הרי הוא זוכה בתוך ד"א. דוקא ולא חוץ לד"א:
5 מתנה שהוא זוכה בה מדעת אחרת ולא תליא ברצונו בלחוד אלא גם בדעת הנותן לא כל שכן דבעינן תוך ד"א:
6 ורובא דר"ל. דאמר במציאה יכול לזכות לחברו תוך ד"א:
7 מתנה שאינו זוכה בה בתוך ד"א. אלא מטעם דעת אחרת:
8 הרי הוא זוכה בה. כשחברו רוצה:
9 מציאה שהוא זוכה בתוך ד"א. בלי דעת אחרת. לא כ"ש. כשיש דעת אחרת לזכותו בתוך ד"א דזכי:
1 והתנינן וכן לענין הקידושין. התם בפ' הזורק הכי תנן וכן לענין הקידושין קרוב לו אינה מקודשת קרוב לה מקודשת וקרוב לה היינו אפילו מאה אמה כדרישא דעלה קאי וקדושין מתנה הן לאשה:
2 היא גיטין היא קידושין. דאיתקוש להדדי בקרא ויצאה והיתה לכלהו מילי בפ"ק דקידושין ואין כן לענין מתנה דעלמא:
3 והתנינן וכן לענין החוב. סיפא דההיא דלעיל היא בפ' הזורק דתנן התם וכן לענין החוב א"ל בעל חובו זרוק לי חובי וזרקו לו ואבד קרוב למלוה זכה לוה קרוב ללוה הלוה חייב וקרוב לו היינו מאה אמה דכלהו בבי דמתני' דמיין להדדי:
4 זרקהו. לים ויהא מחול לך דכיון דשומרו המלוה קביל עליה אחריות:
5 עד שיכנס לרשותי. שאשמרנו אני ולא יהא בגבולך:
6 כל אילין תתובתא שהקשה ר' זעירא קומי ר' ייסא. דהוא מרי דשמעתא דר' יוחנן השיב אותם ריש לקיש לר' יוחנן וקבלן לומר יפה אתה מקשה עלי:
7 ופתר לוה כאילין פתרייא. שתירץ ר' ייסא: